ח. רוזנברג כתב:נוטר הכרמים כתב:כל הדיון הזה מעיקרו הוא עקר, מה יהיה אם וכאשר.
אבל יש לזכור שחלק גדול מן המציאות של היום והתופעות המגונות הם תוצאה של המצב היום,
ובודאי אמורים להשתנות מאוד, אולי לא מיד אלא כתהליך, במצב אחר.
המזוכיסטיות כאן מוגזמת. הציבור החרדי נשמע להוראות, בגדול,
ושומר יותר מקבוצות אחרות על הוראות התורה וחוקיה,
קיים קושי מובן לציית באותה הצורה להוראות הרשויות - באופן כללי.
כאן, היה צירוף גם של חוסר בהירות כתוצאה מדעות שונות בין הרבנים, לפחות בהתחלה,
גם של חוסר חיבור לשטח ולנתונים עקב המידור היחסי מהתקשורת העולמית,
וגם עוד כמה גורמים, שבחלקם שליליים, (התחכמויות, זלזול וכד').
גם אם היו אסונות בנפש כתוצאה מכך, איני בטוח שזה היה חכם ונכון לחפש את האשמים,
ק"ו כאשר בחסדיו ית"ש עדיין לא שמענו ע"ז. ד' ישמרנו בהווה ובעתיד.
למה לא נכון לחפש את האשמים?
חברה בריאה דוחה את האברים הרקובים שבה.
בהחלט, יש את מי לדחות ויש צורות הכרעות והתנהגויות שאנחנו צריכים לצעוק שהן פסולות, וכולי תקווה שהמגיפה הזו תבריא את החברה שלנו ותגרום לאנשים להבין מי גורר אותה מטה מטה אל התהום, מרשעות או מטיפשות.
וזה בכל חלקי המפה הפוליטית (הפנים חרדית).
בוודאי שחייבים לעשות חשבון נפש. אבל בשונה מדבריך לא מדובר כאן על איברים רקובים שצריך לדחותם, (אולי זה נכון כלפי אישים מסוימים שצריך לזורקם מעמדות הכח שלהם), אלא מדובר במשהו הרבה יותר כללי. משהו בקוו היסוד של הציבור החרדי, ולכן למרבה הצער אני לא רואה את המגיפה הזו מצליחה לעשות שינוי דרמטי בענין. שינוי עמוק בתודעה הוא תהליך ארוך שלוקח לפעמים שנים רבות.
ולא זו, אלא תהליך של חשבון הנפש, ילווה בפולמוסים קשים. פולמסים בסוגיות מורכבות כמו, הנהגת הבורא וחוקי הטבע, הנהגת ה' לאומות העולם ולישראל, הסתר פנים, אמונת חכמים, תורה מגנא ומצלא, היחס למדינת ישראל, שינויים מרכזיים במבנה החיים החרדי, ועוד. אודה ולא אבוש שאני עצמי נמצא בתוך סערה גדולה, ומנסה לסדר לעצמי, מה ברור בעיני, ומה התערער.
ובכל זאת אכתוב כמה נקודות.
1. לא נכון לומר שהציבור החרדי מזלזל בפיקוח נפש. לא ראיתי שחולים חרדיים מקפידים פחות על הוראות הרופאים. אדרבה, חולים חרדים שאין הפרוטה מצויה בכיסם, ועושים כל מה שבידם כדי להשתמש בכל חוקי הטבע לרפואה, הרבה מעבר למה שעושים אנשים אחרים עם יכולת כלכלית כשלהם. הציבור החרדי רואה ערך עליון בחיי אדם, ובהצלת חיי אדם, והוא מיישם זאת בחייו האישיים מצוין. אין להם גם כל סתירה בין העובדה שבורא עולם מנהל את העולם והוא יכול לעשות ניסים, לבין העובדה שבורא עולם מנהל את העולם על פי חוקי הטבע, והאדם חובתו לעשות כל מה שביכולתו בחוקי הטבע, וה' יתברך יעשה את שלו.
2. הציבור החרדי במדינת ישראל הוא מיעוט, הוא לא שותף להוויה הישראלי המרכזית. ולכן באופן טבעי הוא לא מרגיש חלק מכל המערכת הציבורית. וממילא גם הוראות משרד הבריאות לא מתקבלות באופן טבעי. דוגמא בולטת לכך בימים אלו. על פי החוק כל אזרח שחייב בבידוד חייב להודיע על כל במשרד הבריאות. המציאות היא שרוב המבודדים החרדיים לא הודיעו על כך! למרות שהם שומרים על בידוד. זה לא נובע מזלזול בהוראות הבריאות, אל מזלזול בהוראות המדינה (באמת נגרם מכך גם פגיעה בבריאות הציבור). זו הסיבה הראשונה לכך שבהתחלה הרבה לא קיימו את הוראות משרד הבריאות.
3. הציבור החרדי חי מאד כציבור, כקבוצה, כולם עושים, כולם הולכים. צורת חיים כזו, נוטלת לפעמים חלק מהאחריות האישית. וזו נקודה מורכבת, מחד החיים בציבור נותנים תרומה עצומה, ומאידך הציבוריות לוקחת מהאדם את עצמו. האדם מתרגל לא להחליט לבד, בכל דבר הוא צריך לשאול מישהו מרב ועד חבר, (הצורה הנכונה היא ללמוד להתייעץ אבל את ההחלטה להחליט לבד. אפילו כששואלים רב, צריך לגשת מתוך מודעות ברורה, אני מחליט להתנהג כפי הוראת הרב). חוסר אחריות והתנהגות עדר, גרמו לכך שהרבה פשוט לא לקחו אחריות על עצמם, והיות ואת הקורנה לא רואים בעיניים ובהתחלה אפילו לא מכירים חולים, צריך קצת בגרות ואחריות לשמור על כללי הזהירות.
4. לדעתי בתחום של לקיחת אחריות. יש גם כשל מהותי בישיבות הקדושות (בלי לפגום מהעובדה שהם בית היוצר לבחורי ישראל). הישיבות שצריכות לחנך לתורה ואמונה ולבניין קומת האדם פשוט מתעלמות מחובתם הבסיסית. ההפקרות בישיבות היא אבי אבות החוסר אחריות, והנזק נשאר לדורות. יש כאלו שחיי הנישואין מתקנים את הנזק, ויש כאלו שגם זה לא. לדעתי לכן יש פער עצום בין גברים לנשים בתחום הזה, וזה גם בא לידי ביטוי ביחס לשמירה על כללי הזהירות מקורנה. שמעתי על נשים שהתחננו לבעליהם לשמור על עצמם כפי ההוראות, אבל הג-ב-ר מי יאמר לו מה לעשות.
5. המנהיגות בציבור החרדי מבוססת על רבנים, וכך צריך להיות על פי התורה. אבל רבנות צריכה להיות בצורה מסודרת וברורה. בדיוק כמו שדיין שפוסק בבית דין הוא מוציא פסק דין מנומק שמסביר את המציאות ואת הדין, כך גם וקל וחומר הפסיקה הציבורית. כל הנתונים באים לפני הרבנים, ניתן לדבר עם הרב בצורה הכי ברורה ובהירה, אפשר לסמוך בצורה הכי מוחלטת שהוא בקי במציאות, וממילא הדין נפסק על פיה. ואולי הגיע הזמן לחשוב על בית דין ציבורי, מועצת רבנים אמיתית חיה ופעילה, כי הכרעה משותפת של כמה רבנים, בדרך כלל באה בצורה שהנתונים המלאים נמצאים על השולחן. ההרגשה הכללית שאופפת רבים, שהיה כאן איזו משהו לא תקין בתהליך קבלת ההחלטות, ודי בזה משום כבוד התורה.
6. הציבור החרדי, דווקא מחמת היותו מיעוט, והוא מעדיף להיות ככזה כל עוד החברה הישראלית ברובה איננה שומרת תורה ומצוות, צריך לבנות גופים מסודרים שיוכלו ליישם את הנחיות הממשלה במצבים שכאלו, כמו שהחרדים בחו"ל יש להם ארגונים משלהם, שיכולים להוות תחליף לפעילות ממשלתית. גם בעת הזו, לא ברור לי, למה לא גייסו למשל את איחוד הצלה כארגון שרוב מתנדביו חרדיים, לצורך הסברה וניהול האירוע במגזר החרדי. פלא בעיני שגם אישי ציבור בכירים נעלמו מהראדר בשעה קשה זו.
7. למעשה החוט השני עובר בתוך כל הבעיות, הוא הצורך בחשיבה ציבורית מסודרת. התרגלנו לחיות כמיעוט, וזה אכן צורת חיים נכונה לפי ההשקפה החרדית. מי שרוצה לעבור מגזר, מוזמן. אבל החרדיות רואה כערך את ההתבדלות. אבל מצד שני, חייבים מערכת ניהול מסודרת, ואם אי אפשר להקים כזו אז צריך לדעת שאין מנוס מלבנות שיתוף פעולה עם הרשויות כדי לנהל את הציבור. אבל עדיין אני חושב שבראייה ציבורית אפשר לפעול גם בגבולות המגזר, דוגמא קטנה אפשר להביא את פורום תקנה. אם הציבור בראשות רבניו יבנו גופים ציבוריים, הגונים וישרים, יהיה ניתן לעשות הרבה מאד.