שומע ומשמיע כתב:אני משתעשע בתיאור הבא:
יש סרטון שבו הגר"ע יוסף זצ"ל נראה נשאל על דיני נפשות ודברים שנוגעים לעם שלם, השאלה מוצגת במשפט אחד חסר כל פרטים והגר"ע לא מתייעץ עם אף אחד שמע הרגע על הנושא, ועונה מיידית עם צ'אפחה על גב השואל בקול מזרחי עמוק: 'חלילה'.
וואי וואי איזה משל לעג קלס ושנינה והמוני 'מאמרי מערכת' שוצפים היו.
כל מקרה לגופו. אך מה נעשה שהמציאות לא תמיד משעשעת במיוחד.
זאב ערבות כתב:איתן כתב:ז. אמנם זה נכון שהמומחים יכולים להגיד מה סיכוי ההצלחה של הניתוח, ומה הסיכויים שהחולה ימות בידי הרופאים מפני כשלון הניתוח. אך השאלה מה עדיף - להרוג בידיים עם סבירות מסויימת או להשאיר המצב כמות שהוא כשיש כך וכך סיכויים שהחולה ימות - היא שאלה הלכתית.
על הסימן האחרון עניתי לרב איתן את הדברים הבאים:
בדבר הצלחת הניתוח תרשה לי לחלוק ואני מדבר מנסיון אישי. האם לרבנים יש רוח הקודש לדעת מה הסיכוי להצליח או להכשל? אמנם ניתן להתיעץ אתם אך זה דבר שחיי החולה תלויים בו, החולה הוא שצריך להחליט את ההחלטה הסופית.
אתן דוגמא. לאחר הניתוח שעברתי בראש עדיין היו לי כאבים מעל העין השמאלית. שלחו אותי למומחה עולמי להכניס צינור עם מצלמה לבדוק מה שקורה, אך יש סיכוי של רבע אחוז שיגרם שבץ מוחי. שאלתי כמה רופאים ואחד מהם חרדי, מומחה עולמי לעינים אמר שחבל על הזמן. אך לעומת זאת הסיכון היה שאם זה אכן גידול אהיה בסכנה גדולה. מה היה עלי לעשות? ללכת לרב לשאול? אני בין הפטיש לסדן והוא יכריע עבורי אם לעשות ולהסתכן בשבץ או לא לעשות ולהסתכן בגידול מסוכן ליד העין (דרך אגב לפתוח ולראות מה נעשה היה עוד יותר מסוכן). סוף סוף אלו החיים שלי, הלא כן? איזה ענין הלכתי יש כאן? אמנם לבקש ברכה ואמירת תהלים וכדומה להצלחה זה ענין אחר. ואני חוזר שוב, בספרים מובאים הרבה סיפורים שהלכו לרבנים ואמרו את עצתם והדבר הצליח כמוצא פיהם, אך מעולם לא תקראו בספרים אלו אפילו סיפור אחד שעצת הרב לא הועילה. ואם כבר יש כזה סיפור... אז בדרך כלל זה בגלל שמסתבר שלאדם היה איזה עבירה שהיה חייב עליה עונש או תירוצים דומים.
כמובן יש מקרים בהם חייבים להתיעץ עם הרבנים בענינים רפואיים, אלא שאין זו הוראה גורפת בכל ענין ויודע אדם מרת נפשו.
רק טענתי שיש להבדיל בין קביעת המציאות לקביעת הערך. השאלה ראשונה למומחים - השנייה לרבנים.
המציאות הייתה ברורה די מזמן, למי שניסה לברר ורצה לשמוע.
אז הייתה בחירה בין לגרום ח"ו למוות של אלפים ורבבות של קשישים או לעשות סגר וכו'. וזה כבר קביעה ערכית, לא עובדתית או מדעית.
אמנם נכון שלא צורך לזה לשאול רב כלשהו כי התשובה של התורה כאן ברורה. ועדיין היו אנשים מטורפים במיוחד שסברו או סוברים אחרת. וכמו שאמר ראב"ע: "כי לא נתנה התורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין א-להיו הוא שכלו".
החושב כתב:איתן כתב:א. השאלה מי ובאיזה צורה מציג את הנתונים בפני הרב. אני בטוח שאם לדוגמא אלימלך פירר או הרב פרופ' אברהם שטיינברג היו מגיעים להגרח"ק כשהממשלה רצתה לסגור את החיידרים וכו' והיו מציגם את הגרף של נדבקים ומתים – ההוראה הייתה אחרת. כשהמתחילים את השאלה "המדינה רוצים וכו'" ומי שמציג אותה אינו מומחה לרפואה התשובה תהיה אחרת.
ואתה חושב שלזה צריך לשאוף - שייכנסו אנשים בדיוק נכונים. שיידעו להציג את השאלה כך שהרב יענה תשובה נכונה?
כאילו זה כבר ברור שאנחנו לא מצפים שענייני הציבור יוכרעו על סמך דיון מעמיק, שמיעת כל הצדדים ודעות שונות של מומחים. זה ודאי לא שייך.
אז לפחות שתהיה הצלה פורתא. שאיך שהוא נדע לארגן שייכנסו כל פעם האנשים הנכונים שיידעו לדלות את התשובה הנכונה.
גלתה הסהנדרין, ונשארו רק אורים ותומים. כל מה שנשאר לנו זה למצוא מומחה שיידע להפעיל אותם נכון.
זה לא מצחיק. או דיון מעמיק, או לפחות שמי שמציג את השאלה יבין בנושא. ועדיף גם שהרב הפוסק לפחות פעם ביום ישמע מבזק חדשות - שידע מעצמו במה מדובר.
הרי הבעיה לא הייתה בטעות בשיקול דעת של פסיקה - אלא בהערכת המציאות. אז מה עניין להתייעץ אם מי שמציג את העובדות אינו מומחה לנושא?
עובדה היא שכשמציאות טופחת על פנים לפתע משתנה גם הפסק. אז הבעיה בברור מציאות.
א איד כתב:א. כוונתי – כמובן – הייתה לרבנים פוסקי הלכה, ולא לצדיקים וכיו"ב (אגב, גם רבים מראשי הישיבות בכלל זה, שלא נסמכו להוראה);
ב. כפי שהזכרתי, המדובר כאן הוא בנושא הלכתי, ובמילא דברי כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע (המדברים על עצה גשמית לא על פסיקה הלכתית) לא שייכים לכאן;
ג. השאלה היא לא האם מתייחסים למנהיגי הדור כפוסקים, אלא האם מתייחסים לפסיקות רבנים מורי הוראה בכלל (או שפוסקים על סמך ידע אישי ורגשות וכיו"ב);
ד. ודאי שכאב האשה חשוב יותר מרצונות אישיים של חומרות וכיו"ב, אך אם ההלכה תפסוק שיש עדיפות לחומרא מסויימת – ודאי שיש ללכת אחרי' ולא ע"פ רצון האשה;
ה. האם יש חובה לשמוע להוראות הרופאים, ועד כמה מחוייבים בה – זו שאלה הלכתית – וזו הסיבה הפשוטה לכך שמחכים לפס"ד הרבנים;
ו. לא באתי לומר שאין חובה להקשיב להוראות הרופאים, כי אם אדרבה – שההכרח לזה הוא הלכתי.
א. כן, לצערינו זה חל גם על הרבה ראשי ישיבות.
ב. רק רציתי להראות שיהדות ממשהו הלכתי בעיקרו נהפכה לאיזה אוסף של בבות, סגולות, פלאים של קופת העיר וכו' וממילא יש גם יחס לא מאוזן לדברי התורה עצמה. אז למה להתפעל שאנשים טובלים במקוואות כלים ובפחי הזבל, מתגודדים במנין בסכנם את הציבור וכו'?
ה. נכון. אך לא צריך לחכות לרגע אחרון, ולא צריך פסק לפני כל התייעצות עם רופא.
ג.,ד.,ו. - נכון מאד.