הביאני אל בית היין, רבי מאיר ורבי יהודה, ר' מאיר אומר אמרה כנסת ישראל הושלט בי יצר הרע כיין ואמרתי לעגל אלה אלהיך ישראל, הדין חמרא כד עלל בבר נש הוה מערבב ליה, אמר לו ר' יהודה דייך מאיר אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח, שלא נתן שיר השירים אלא לשבחן של ישראל, ומהו הביאני אל בית היין, אמרה כנסת ישראל הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה סיני ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים ובאהבה גדולה קבלתי אותם.
ובספר זכרון שמואל (למרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל; עמוד תקנד) האריך בביאור דברי המדרש "לפי הנראה לן להרגיש בדבריהם ז"ל", ובהערה בשולי העמוד נכתב: כי כללא הוא שכל מה שמרגיש האדם בנפשו בהבנת דברי חז"ל, אם הדברים מכוונים לפי השכל הישר הרי זה נכלל בכוונת דבריהם ז"ל, ובכלל דבריהם ז"ל הוא. [וכלל זה שמעתי גם משמו של המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל]. ואמרתי אענה אף אני חלקי אשר חנני ד', מה גם שהדברים מיוסדים על אדני פז הקדמות מוכרחות מדברי חז"ל.
לפי ביאור הגר"ש זצ"ל ועוד מפרשים המכוון הוא לקבלת התורה בסיני, יעו"ש, אכן לפי דבריהם לשון 'דגלי תורה ומצוות ומעשים טובים' אין לו שום מובן,
ברם נראה שהמכוון הוא לדגלים בדווקא, וכמו דאיתא להדיא במדרש ילמדנו פרשת במדבר (ד, א):
א"ר יהושע דסכנין מאי דכתיב הביאני אל בית היין וגו', אמרה כנסת ישראל הביאני הב"ה למרתף גדול של יין, זה סיני, שם מיכאל, ודגלו גבריאל, ודגלו עלי אהבה, הלואי יהא בטקסיס הזה של מעלה, אמר הב"ה הואיל ונתאוו בנו להיות בדגלים כן יהיו. הה"ד איש על דגלו באתת.
ויש להרחיב הביאור בהשלמת היריעה, הנה לעיל מיניה איתא במדרש שהש"ר (ב, ג):
אמר רבי לוי שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, קוו לדגלים, קוו למשכן, קוו לתורה דכתיב בצלו חמדתי וישבתי, קוו לדגלים דכתיב חמדתי, קוו למשכן דכתיב וישבתי... כההיא דאמר רבי מנחמן ויצאו אל מדבר שור מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים שורות שורות כמטעת של כרם.
ובחדושי הרד"ל שם:
אפשר רמיזא במקרא דתבאמו ותטעמו אל הר נחלתך מכון לשבתך, דתבאמו להר נחלתך דרש על הר סיני שניתנה בו תורה שנקראת נחלה, ותטעמו לדגלים כדלהלן שורות כנטיעות של כרם, ומכון לשבתך הוא המשכן וכו'.
ועוד איתא במדרש במדבר רבה פרשת במדבר (ב, ג):
ד"א הביאני אל בית היין בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר דגול מרבבה כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר הביאני אל בית היין זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין ושתו ביין מסכתי הוי אל בית היין זה סיני ודגלו עלי אהבה אמרו אילולי הוא מגדיל עלי אהבה וכן הוא אומר נרננה בישועתך וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם ימלא ה' כל משאלותיך מיד הודיע הקדוש ברוך הוא אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.
ולהלן שם (ב, ד):
איש על דגלו באותות הה"ד מי זאת הנשקפה וגו' קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה וגו' אומרים להם האומות שובי שובי השולמית הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין, שובי שובי ונחזה בך... וישראל אומר מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים יכולים אתם לעשות לנו כך.
ולפי כל המקובץ בזה למדנו שנתחדש במעמד הר סיני ענין מיוחד של דגלים כפשוטו, וניתנה להם המתנה שנתאוו לה להיות כמלאכי השרת, ונראה להטעים בס"ד ש'כמחולת המחנים' האמור כאן היינו מלשון מחול הכרם (כלאים פ"ד מ"א), ובשילהי תענית (פ"ד מ"ח) תנן, ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, וקאי על זה שהדגלים מקיפים בכעין מחול את המשכן, וסביב למשכן יחנו.
[וראה עוד בשהש"ר (ח, ג): שוב מעשה שנמנו בכרם ביבנה חכמי ישראל, וכי בכרם היו, אלא זו סנהדרין שעשויה שורות שורות דגלים דגלים כמטעת של כרם].
[ב] עומק ענין מתנת הדגלים, וגם שייכותו הפנימית לכרם, בודאי יש בזה סודות התורה, אכן אולי יתבאר היטב בהקדם דברי המדרש ויקרא רבה פרשת בחוקותי (לו, ב):
ד"א וזכרתי את בריתי יעקוב הה"ד (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע מה הגפן הזה אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולין אלא בולשין אותה מתחתיה ואח"כ נוטעין אותה כך תגרש גוים ותטעיה מה הגפן הזו כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משובחת כך הם ישראל פנית לפניהם כל מלך ואחר כך ותשרש שרשיה ותמלא הארץ מה הגפן הזו אין נוטעין אותה ערבוביא אלא שורות שורות כך ישראל הם דגלים דגלים הה"ד איש על דגלו באותות לבית אבותם.
והנה מלבד הביאור הפשוט שכבר כתבו המפרשים שהדגלים מרמזים על שמירת טהרת היחוס ונטירת כרם בית ישראל לבל יתערבו עם שונים חלילה, הנה כי כן, ישנם דגלי תורה ומצוות ומעשים טובים, וזהו הדמיון למלאכי השרת, לכל מלאך יש את תפקידו המיוחד לו שלשם כך הוא נברא, ולכל אחד מהם מקום וזמן מיוחד ואין משנים את תפקידם, "וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה וכו'".
וככן הוא בבני ישראל, לכל שבט ושבט ולכל אחד ואחד יש את סגולתו המיוחדת, איש על מחנהו ואיש על דגלו, דגלים מרוממים של תורה ומצוות ומעשים טובים המיוחדים לו, וזה היה מסגולת מעמד הר סיני שבאו ישראל להר סיני בכוונה כזאת "ויחן שם ישראל כנגד ההר", כאיש אחד בלב אחד, ואף אחד אינו יוצא ממחיצתו ומקומו המיועד לו, ולכן זכו למתנה גדולה זו.
ושוב מצאתי מעין זה בספר מאור ושמש פרשת במדבר.