הבל פיהם של תשב"ר

[עושה חדשות]

שבת קיט: אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואמר ריש לקיש משום ר"י נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש ואמר ר"ל לר"י נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה רבינא אמר מחרימין אותה. (וע"ע כלה רבתי ב,ט).

לכאו' אין שום מקום השוואה בין הלימוד של רב פפא ואביי ללימוד של תשב"ר, הן מבחינת איכות הלימוד עצמו, הן מבחינת דרגתם של הלומדים בתורה וירא"ש ובכל התחומים. ואיך שלא נגדיר את מעלת תלמוד תורה, אצל תשב"ר הרי כמעט לא נמצא בהם את כל הענינים, כי אם על שם סופם לכשיתגדלו בתורה בישיבתם של רב פפא ואביי וכד', וחנוך לנער גם כי יזקין וכו'. רק בדבר אחד יש צד מעלה לתשב"ר, כי מאחר ואין בהם דעת, אז עדיין לא התאפשר להבל פיהם שיהיה בו חטא. כיצד יתכן להכריע על פי מעלה זו את הכף, ולומר שאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר! עד כדי כך?

[ישא ברכה]

בקובץ פינת יקרת [מצורף] יש מאמר של ר' אליהו זילברמן על מעלת לימוד תשב"ר, כמדומה שהוא מתייחס לשאלה שאתה מציג.

לגופה של שאלה, אין לי תשובה ברורה אבל זה בהחלט נותן את הרושם שהרבה מחכמינו התיחסו לתורה, שמדובר במשהו שהוא הרבה מעבר לידע, כלומר יש כאן איזו מין פיזיקה אלוקית נעלמת שבא לידי ביטוי בלימוד התורה באופן מופלא, שאינו מובן על ידינו עד הסוף. (בשונה מאד מהיחס המצוי אצל הרבה מאד מרבותינו הראשונים שהתורה היא ידע, בבחינת ולא עם הארץ חסיד. ורק תורת האלהות היא באמת החלק המרומם והנשגב שבתורה).

[עושה חדשות]

יש"כ. וראה עוד במצו"ב.

פתח עינים.pdf

(1.42 MiB) הורד 200 פעמים

[הוגה]

רק בדבר אחד יש צד מעלה לתשב"ר, כי מאחר ואין בהם דעת, אז עדיין לא התאפשר להבל פיהם שיהיה בו חטא. כיצד יתכן להכריע על פי מעלה זו את הכף, ולומר שאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר! עד כדי כך?

לענ"ד אף אם היה בהם דעת, טכנית פחות הספיקו לחטוא, וממילא הלימוד שלהם יותר טהור. (לפי זה ייצא שלאו דווקא תשב"ר, אלא ככל שהלומד יותר צעיר, לימודו חשוב יותר, גם בין התשב"ר עצמם, וגם בין הת"ח. רק נקטו מילתא דפסיקא תשב"ר, כי עד בן י"ג תמיד לא נחשב חטא. וצ"ע אם זה נכון).
חילוק נוסף ששמתי לב בזכות הקורונה שלמדנו בבית. שיש הבדל משמעותי בין לימוד של תשב"ר ללימוד שלנו. תשב"ר לומדים רק את הנאמר, בחומש, ברש"י, או במשנה. המלמד קורא הפסוק, והתלמיד חוזר על הפסוק. המלמד מסביר, והתלמיד מקשיב. אין כאן שום הוספה חיצונית, קושיא או פלפול. אלא פשוט לומדים את התורה כפי שהיא. לא כן התורה שלנו, כולה מלאה חקירות וספיקות, עד שהיא נהית בגדר "תורה שלנו", ולכן רק לנו יש את המורכבות והניסיון של לשמה ושאר התנאים. וממילא רק הלימוד של התשב"ר נשאר טהור, משלוש בחינות: הן מצד התלמיד המקבל, שאין לו כוונות שונות בלימוד (וגם אם לפעמים יש לו, הרי שהן חלושות ביחס למה שיש לגדול ובטלות הן). הן מצד התורה עצמה, שהיא "תורה וודאי", כלומר פסוקים ומשניות, ולא חידושים שאולי הם אמת אולי לא. הן מצד המלמד, שאינו מעביר את חידושיו כלל, אלא את החומש עצמו דבר ה' בלבד. אולי כל זה נכלל במה שאמר ליה אביי לרב פפא: "אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא". יכול להיות "שאין בו חטא" חוזר גם על ההבל עצמו, שאין בו החטאה ושינוי, אלא הוא דבר ה' בלבד. וכן מבחינת התלמיד, "הבל שאין בו חטא" היינו הבל של מי שאין בו חטא, שלכן הוא יותר מוכן לקבל את הלימוד בטהרתו.

[נוטר הכרמים]

יש ע"ז במשנת רבי אהרן באחת השיחות, וכבר הובא כאן בהרחבה בנידון על דברי הנפה"ח הידועים.
לדבריו, לא המצוה של ת"ת מחזיקה את העולם אלא עצם ה'חפצא' של תורה,
ועצם החפצא הוא הרבה יותר מובחר אצל תשב"ר שהרי הבל פיהם אין בו חטא.

ולפי פשוטו, ודאי שגם בדברי הרב הוגה יש תוספת, אבל הבסיס הוא שתורה בלי חטא היא תורה זכה כפי שניתנה,
ועי' בסוגיא דברכות לגבי בע"ק שאף שנפסק להלכה שאין ד"ת מקבלים טומאה, אבל אין זה כמעמד הר סיני באימה וביראה וכו',
וכנראה זה הכל אותו סוגיא.

[בריה נמוכה]

שבת קיט: אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואמר ריש לקיש משום ר"י נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש ואמר ר"ל לר"י נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה רבינא אמר מחרימין אותה. (וע"ע כלה רבתי ב,ט).

לכאו' אין שום מקום השוואה בין הלימוד של רב פפא ואביי ללימוד של תשב"ר, הן מבחינת איכות הלימוד עצמו, הן מבחינת דרגתם של הלומדים בתורה וירא"ש ובכל התחומים. ואיך שלא נגדיר את מעלת תלמוד תורה, אצל תשב"ר הרי כמעט לא נמצא בהם את כל הענינים, כי אם על שם סופם לכשיתגדלו בתורה בישיבתם של רב פפא ואביי וכד', וחנוך לנער גם כי יזקין וכו'. רק בדבר אחד יש צד מעלה לתשב"ר, כי מאחר ואין בהם דעת, אז עדיין לא התאפשר להבל פיהם שיהיה בו חטא. כיצד יתכן להכריע על פי מעלה זו את הכף, ולומר שאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר! עד כדי כך?

תלמוד בבלי מסכת חולין דף פט עמוד א
ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן כתיב הכא ונחנו מה וכתיב התם תולה ארץ על בלימה
אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה
ובילקוט שמעוני תורה פרשת וזאת הברכה רמז תתקסד
ר' אבהו אמר בזכות מי שמשים את עצמו כמי שאינו שנאמר ומתחת זרועות עולם וישכון ישראל בטח בדד
ובאסתר רבה (וילנא) פרשה ז
אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שניתנה להם לישראל, הה"ד (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי
ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות - ויצא פרק כח
ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. ללמדך שאין העולם מתקיים אלא בזכות ישראל:

כשרואים כל המאמרי חז"ל אלו אפשר להקשות שזהו סתירה אולם הביאור בזה שזה בלשון הפלגה
שהתכוונו שיש מעלה מסוימת בתשב"ר יותר מהגדולים והפליגו בזה הרבה
אך בודאי שלפי האמת הלימוד של הגדול חשוב יותר

ולפלא שישנם כאלו שמבינים אותו כפשוטו ולהלכה למעשה ואף כשמבינים שהוא גורם לחולי וכדומה

[נוטר הכרמים]

בריה נמוכה,
מי אמר לך שההבנה הפשוטה היא טעות,
אין בדל הוכחה מהמובאות שלך.

הסבר מצוין על ההבנה הפשוטה, ראה בהודעתי הישנה הקודמת להודעתך.

ואם כבר, על הדרך, אולי תבאר לנו עניי הדעת,
למה דווקא הבל פיהם של תשב"ר גורם לחולי רח"ל יותר מן המבוגרים, הוריהם וזקניהם המסוכנים יותר?

[בריה נמוכה]

אם אתה מבין כפשוטו ממש
אז זהו סתירה כי כל בכל אחד כתוב
אין העולם מתקיים אלא בשביל דבר זה
ולדברי האומר העולם מתקיים אל הבולם עצמו בשעת מריבה
הרי הוא לא בגלל תשב"ר
ולדברי האומר תשב"ר הרי הוא לא על הבולם עצמו וכן כולם
אכן אפשר לפרש שזהו מחלוקת
אך מי שמורגל בסגנון אגדות חז"ל מבין שאי"ז מחלוקת אלא כל אחד הפליג בגודל מעלת דבר מסוים

ןמש"כ לגבי החולי התכוונתי שגורם להדבקה ואח"כ גורם לחולי ולמוות למבוגרים
וכעת ידוע אף על נשים צעירות
ומשתמשים בדברי אגדה אלו כדי להצדיק את זלזול בונשמרתם מאוד לנפשותיכם
וקיבלתי מרבותי כשמדובר בעניני הלכה אין לערב בשיקול ההלכתי העיקרי דברי אגדה
רק כהוספה וכדומה
ועתה בונים הלכות על אגדות חז"ל
ולפי"ז יש לשקול לאסור הבחירות בגלל דברי אגדה המבוארים באריכות בויואל משה

[צופה_ומביט]

לגופה של שאלה, אין לי תשובה ברורה אבל זה בהחלט נותן את הרושם שהרבה מחכמינו התיחסו לתורה, שמדובר במשהו שהוא הרבה מעבר לידע, כלומר יש כאן איזו מין פיזיקה אלוקית נעלמת שבא לידי ביטוי בלימוד התורה באופן מופלא, שאינו מובן על ידינו עד הסוף. (בשונה מאד מהיחס המצוי אצל הרבה מאד מרבותינו הראשונים שהתורה היא ידע, בבחינת ולא עם הארץ חסיד. ורק תורת האלהות היא באמת החלק המרומם והנשגב שבתורה).

דברים רבה יא, ו: אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך. תחלה מברך ואח"כ קורא. ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואח"כ קרא. אמר רבי אלעזר, איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה? ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה. ולא אמר 'בעמליה' ולא אמר 'בהוגיה' אלא 'בעושיה', באלו שהן עושין (מקיימים) את דברי תורה. בעושיה. אדם אומר: לא למדתי חכמה ולא למדתי תורה, מה אעשה אני שם? אמר הקב"ה לישראל: חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא. (והוא:) כל מי שמתיירא אותי ועושה (מקיים) דברי תורה – כל החכמה וכל התורה בלבו. מנין? שנאמר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם (ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם. ילקוט תהלים שם).

[דרומי]

יש להעיר גם מדברי המדרש תנחומא פ' צו יד:

"שאע"פ שחרב בית המקדש ואין קרבן נוהג, אילולי התינוקות שקורין בסדר הקרבנות - לא היה העולם עומד".

והיינו, שאף שכל אחד שעוסק בקרבנות "מעלה עליו הכתוב" כאילו הקריב הקרבן בפועל, כידוע, מכל מקום יש ללימוד התינוקות מעלה מיוחדת ואילולי לימודם "לא היה העולם עומד"!

וראה בארוכה לקוטי שיחות חלק כ"ב ויקרא א'.

[צופה_ומביט]

יש להעיר גם מדברי המדרש תנחומא פ' צו יד:

"שאע"פ שחרב בית המקדש ואין קרבן נוהג, אילולי התינוקות שקורין בסדר הקרבנות - לא היה העולם עומד".

והיינו, שאף שכל אחד שעוסק בקרבנות "מעלה עליו הכתוב" כאילו הקריב הקרבן בפועל, כידוע

וכמבואר שם להדיא באותו מדרש, מיד אחרי המשפט שציטטת ממנו: "לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְֹרָאֵל, בָּנַי, אַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָטְלוּ הַקָּרְבָּנוֹת וְאֵין קָרְבַּן עוֹלָה נוֹהֵג, אִם אַתֶּם עוֹסְקִים וְקוֹרִים בְּפָרָשַׁת עוֹלָה וְשׁוֹנִין בְּפָרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבַּן עוֹלָה לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר, וְזֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה",

מכל מקום יש ללימוד התינוקות מעלה מיוחדת ואילולי לימודם "לא היה העולם עומד"!

אכן, יפה. וחבל שלא הבאת את כל לשון המדרש שם, כי מבואר שם להדיא שמעלת תורה זו של תשב"ר היא כי הם טהורים מחטא (סתם חטא בירושלמי ומדרשים היינו פגה"ב). וז"ל:

אָמַר רַבִּי אַסְיָא, לָמָּה הֵם מַתְחִילִים הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן לִלְמֹד בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתוּבִים בּוֹ, וּמִפְּנֵי שֶׁהֵם טְהוֹרִים עַד עַכְשָׁו וְאֵינָם יוֹדְעִים מַהוּ טַעַם חֵטְא וְעָוֹן, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּהוּ מַתְחִילִין תְּחִלָּה בְּסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת, יָבֹאוּ טְהוֹרִים וְיִתְעַסְּקוּ בַּמַּעֲשֵֹה טְהוֹרִים, לְפִיכָךְ אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הֵם עוֹמְדִים וּמַקְרִיבִים לְפָנַי הַקָּרְבָּנוֹת. וְהוֹדִיעֲךָ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין קָרְבָּן נוֹהֵג, אִלּוּלֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁקּוֹרִין בְּסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת, לֹא הָיָה הָעוֹלָם עוֹמֵד.

[דרומי]

ייש"כ על ההשלמה והדיוק. אכן כתבתי במהירות.

[צופה_ומביט]

יש בנותן טעם להביא בנושא זה גם את המדרש ויקרא רבה ג, ז "יש בו באדם תורה - יהיה נזהר שלא יבא לידי עוון וחטא. [ואם נזהר] אמר לו הקב"ה: ברוך אתה, ותהיה לך קורת רוח, וייטמנו דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה".