חוש הומור אצל גדולי ישראל

[דורשי יחודך]

אז הסיפור כן מופיע בספר?

טעיתי, היה זכור לי שקראתי את הסיפור (כנראה במוסף יתד הנ"ל) ובטעות ייחסתי את זה למעשה איש.

[לכשיבקע]

ילד פלוני שהסתפקו אם בלע מטבע קטן, והיתה היסטריה גדולה במשפחתו, וכשהאבא הלך לשאול את החזון איש כדת מה לעשות (אולי גם היה שבת), השיב בתוך הדברים שיעלה להרב מפוניבז'. כשהשואלים תהו מה פשר ההצעה הזאת, אמר החזון איש על אתר: הוא מומחה להוציא כסף מבני אדם....

אני שמעתי בנוסח שהילד היה במקום, והחזו''א התבדח כדי שמצחוק הילד יצא המטבע והכי הוה

[לכשיבקע]

[quote="מקדש מלך"]לא בטוח.
הגרי"ש אלישיב נראה מהתמונות זעוף פנים, וגם כך היה נראה שכל מיני אירועים וסיטואציות, בעוד שהיה אדם שמח במיוחד לאמיתו של דבר.

בתמונות מגיל מבוגר, לא בתמונות מגיל צעיר (ההסבר מובן לענ''ד)

[יאיר]

ילד פלוני שהסתפקו אם בלע מטבע קטן, והיתה היסטריה גדולה במשפחתו, וכשהאבא הלך לשאול את החזון איש כדת מה לעשות (אולי גם היה שבת), השיב בתוך הדברים שיעלה להרב מפוניבז'. כשהשואלים תהו מה פשר ההצעה הזאת, אמר החזון איש על אתר: הוא מומחה להוציא כסף מבני אדם....

אני שמעתי בנוסח שהילד היה במקום, והחזו''א התבדח כדי שמצחוק הילד יצא המטבע והכי הוה

viewtopic.php?p=534695#p534695

[גיזונטע קאפ]

שמעתי השבוע מהגר"ח מן בועד, שסיפר שבילדותו קרא את הספר פאר הדור על חיי החזו"א, והזדעזע מהחיים הקשים שהיו לחזו"א, ופנה אל אביו הגר"מ מן, שהיה מקורב לחזו"א, והוא השיב לו, דער חזו"א איז גיווען דער פרילאכטסע'ר מענטש אין דער ועלט,
ובתרגום החזו"א היה האדם השמח ביותר בעולם

[פרנקל תאומים]

שמעתי מכלי שלישי.
הג"ר צבי יברוב - בעל 'מעשה איש' - הוזמן באחד הקעמפים של ישיבה כלשהי, הוא התבקש בתוך הדברים על ידי המנחה, להשיב האם היו אי אלו סיפורים ועובדות שהגיעו לידו, והוא נמנע מאיזה טעם להכניסם בספריו.
הוא השיב בחיוב. ולא אבה לספר מה למשל, רק כשהולחץ סיפר משהו קטן: כתבתי סיפור בשם אומרו, על ילד פלוני שהסתפקו אם בלע מטבע קטן, והיתה היסטריה גדולה במשפחתו, וכשהאבא הלך לשאול את החזון איש כדת מה לעשות (אולי גם היה שבת), השיב בתוך הדברים שיעלה להרב מפוניבז'. כשהשואלים תהו מה פשר ההצעה הזאת, אמר החזון איש על אתר: הוא מומחה להוציא כסף מבני אדם....
את הסיפור הזה כתב והכין הרב יברוב לספרו, ובסוף לא הדפיסו.
שאלוהו מדוע באמת לא הכניס את הסיפור?
השיב ואמר: נתתי את הספר להגהה ולביקורת של תלמידי חכמים, ויש שנזדעקו ואמרו להוציא את הסיפור, מפני הנימוק: החזון איש לא אמר מילתא דבדיחותא - - -
נזכרתי בסיפור זה ששמעתי לפני כשנה, ולא כל הפרטים מדויקים אצלי בראש, אך חשוב להוסיף פלפלת זו לאשכול החביב דידן.
ממנו ילמדו המעיינים כמה תובנות חשובות, כמו גם איך כותבים ומציירים כיום 'דמות' של צדיק, רק לפי מה שנראה לנו בראש שלנו. וכל סיפור אחר שאינו מתאים לדמות זו שהצבנו מולנו, דינו להימחק. ועוד כהנה גם עצם המעשה ישמע חכם ויוסיף לקח...

השבת קראתי את הראיון של מרן הגר''י אדלשטיין זי''ע לא. חפץ ב''יתד נאמן'', הודפס גם ב''מפיהם'', והנה מספר שם הגר''י כה''ל:

אח''כ נכנסנו, והחזו''א שאל מיד: "אתם עדיין לומדים 'יבמות'?" אבא התפעל והגיב לפני החזו''א: "רק פעם אחת אמרתי לכם שאנו לומדים יבמות ואתם זוכרים עד עכשיו?..." החזו''א חייך, וכדרכו שתמיד השיב תשובות מלאות שמחה וחכמת חיים (היום קוראים לזה חוש הומור), השיב: "מי אמר לך שפעם אחת? אולי חזרתי על זה הרבה פעמים?..."

אכן כן, דרכו של מרן החזו''א זי''ע היתה לענות תשובות מלאות שמחה וחכמת חיים, חוש הומור! ואכן, גם ליבל''ח אחיינו מרן הגרח''ק שליט''א יש הרבה מן המרכולת הזאת. והגר''י אדלשטיין זי''ע לא ראה בכך שום פחיתות כבוד חלילה לספר זאת, כ''א אדרבה ואדרבה. ופשוט.

[דודי צח]

כעת אני קולט, כי מה שכתבתי על בעל 'מעשה איש', שסיפר כי השמיט מעשה בליעת המטבע, ומישהו הגיב לו שהחזו"א לא אומר בדיחות.
כל המעשה הזה אירע על גבי גליונות 'מוסף לשבת' כפי שצוטט לעיל - לא בקמפ ולא בסימפוזיון - הכל על גבי גליונות מודפסים.

דומה, לפי הסיפורים הנוספים שהובאו באשכול זה, כי התגובה שצוטטה מאת אחד מגדולי הדור ב'מוסף לשבת', שהחזו"א 'לא היה אומר בדיחות' - אינה עומדת במבחן המציאות והאמת. אלא כנראה במבחן ההשקפה של אותו גדול עלום שם שליט"א, שכנראה הוא עצמו מסתייג מאומרי בדיחות.

[איש גבעות]

כיהודא ועוד לקרא אציין כי אף אני שמעתי ממורי סבי שליט"א שזכה להיות במחיצת "החזון איש" פעמים רבות, על האוירה הטובה והנעימה שאפפה אותו תמיד.

[דבי אליהו]

עד שאנו שואלים על גדולי ישראל של דורות אחרונים הבה נשאל מה הם המקומות בחז"ל המעידים על חוש ההומור שלהם.

[צורב מתחיל]

עד שאנו שואלים על גדולי ישראל של דורות אחרונים הבה נשאל מה הם המקומות בחז"ל המעידים על חוש ההומור שלהם.

מאיפה אנחנו יכולים לדעת את זה?

[עזריאל ברגר]

עד שאנו שואלים על גדולי ישראל של דורות אחרונים הבה נשאל מה הם המקומות בחז"ל המעידים על חוש ההומור שלהם.

אולי נתחיל מהנביאים: "וּמֶה קול הצאן הזה באזני" - דקדוקית הול"ל וּמַה, ואין לי הסבר לשינוי הניקוד מלבד הרמיזה לקול פעיית הצאן...

[נהר שלום]

עד שאנו שואלים על גדולי ישראל של דורות אחרונים הבה נשאל מה הם המקומות בחז"ל המעידים על חוש ההומור שלהם.

מאיפה אנחנו יכולים לדעת את זה?

זכור לי שהיה בעניין באשכול על גמ' שטיינזלץ

[מקדש מלך]

עד שאנו שואלים על גדולי ישראל של דורות אחרונים הבה נשאל מה הם המקומות בחז"ל המעידים על חוש ההומור שלהם.

באשכול אכן הובא גם מחז"ל

[יתר10]

עד שאנו שואלים על גדולי ישראל של דורות אחרונים הבה נשאל מה הם המקומות בחז"ל המעידים על חוש ההומור שלהם.

.

[דבי אליהו]

יש"כ יתר10.

נראה לי להוסיף על דברי ליפשיץ גם אתה המימרה הבאה (ב"ק צב.) שנראה שיש בה הומור הנועד להביע בקורת מעודנת.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בתר עניא אזלא עניותא? אמר ליה, דתנן: עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף, ועניים - בסלי נצרים של ערבה קלופה, הסלים והבכורים נותנים לכהנים.

ואולי עוד מימרא בענייני עניות שנראה לי שגם היא מלאה הומור מר (חגי' ט:):

אמר ליה אליהו לבר הי הי ואמרי לה לרבי אלעזר: מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עני - מלמד שחזר הקדוש ברוך הוא על כל מדות טובות ליתן לישראל, ולא מצא אלא עניות. אמר שמואל ואיתימא רב יוסף: היינו דאמרי אינשי: יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא.

בשני המקומות הללו ההומור נתלה במימרא של השוק: "דאמרי אינשי". שניהם עוסקים בעניות. כי מה יעשה העני? יבכה? הרי שהוא מגדיל כאבו. אלא יצחק וירוח לו.

[עזריאל ברגר]

עד שאנו שואלים על גדולי ישראל של דורות אחרונים הבה נשאל מה הם המקומות בחז"ל המעידים על חוש ההומור שלהם.

.

ממש מלאכה גדולה עשה!
יפה מאוד!

ובבואנו מתשעה באב, גם בקינות מצאנו הומור-שחור.
בקינת "שאלי שרופה באש" על שריפת התלמוד, נאמר: "ואשאל היש תורה חדשה. בכן נשרפו גליליך..." (בחלק מדפוסי הקינות - נשמט ביטוי זה, כנראה מפני הצנזור וד"ל).

[חיים שאול]

שמעתי השבוע מהגר"ח מן בועד, שסיפר שבילדותו קרא את הספר פאר הדור על חיי החזו"א, והזדעזע מהחיים הקשים שהיו לחזו"א, ופנה אל אביו הגר"מ מן, שהיה מקורב לחזו"א, והוא השיב לו, דער חזו"א איז גיווען דער פרילאכטסע'ר מענטש אין דער ועלט,
ובתרגום החזו"א היה האדם השמח ביותר בעולם

כמדומני גם אני שמעתי כן מאחיו הג"ר יוסף שליט"א בשם אביהם, וכל מי שמכיר את החזו"א יודע ומספר את זה, זה מגוחך להכחיש את זה בכלל

[צביב]

בילקוט מלכים רמז קעה ( פסיקתא רבתי)
גבי שלמה המלך - אז תבאנה שתים נשים,
התחיל פיו נובע בחכמתו ואמר צפה הקב''ה שהדין הזה עתיד להיות,
לפיכך ברא האדם הזה זוגות זוגות , שתי עינים שתי אזנים, שני נקבי החוטם, שתי חדים שתי רגלים,
התחיל לומר גזרו,
( אמר רבי יהודה ברבי עלאי וכו')

[עזריאל ברגר]

בקיצור: מי שטוען שגדולי ישראל לא התבטאו בהומור - ה"ה פסול לעדות - כי זה מראה שהוא לא קרא ולא שנה ולא שימש תלמידי חכמים...
(שהרי הבאנו ראיות לכך מהמקרא ומהמשנה ומהגמרא ומגדולי ישראל המפורסמים ביותר)

[אשר ברא]

שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל (לכאורה היתה כוונתו לדברי תורה - א.ב.) שלח ליה שדורי משדרנא לך דלא תימא צר עין אנא אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם (שבת קח:)

[שש ושמח]

(לכאורה היתה כוונתו לדברי תורה - א.ב.)

למה לחשוב כך?

[דבי אליהו]

(לכאורה היתה כוונתו לדברי תורה - א.ב.)

למה לחשוב כך?

פשוט שאין קילורין הללו דברי תורה. ראשית משום שסיפור המעשה בא אגב סוגית הגמרא הדנה בקילורין של ממש. ועוד יותר, שהרי סוף דבר, שדר ליה מר עוקבא קילורין לרבי ינאי. ושמא תאמר דברי תורה שלח לו, לא כי, שכן שלח לו מר עוקבא "דלא תימא צר עין אנא". משמע שיש במשלוח הקילורין חסרון כיס. ואם בדברי תורה, מה חסרון כיס יש?

ועוד יש לומר שהביטוי "כקילורין לעיניים" לתאר דברי חכמה אינו מצוי בלשון חז"ל אלא הוא מאוחר מאוד להם.

[דרומי]

שמעתי סיפור נפלא בהקשר האשכול (שמעתי את הסיפור מכלי שלישי, ויתכן כמובן שאיני מדייק. סביר להניח שהסיפור כבר הודפס באיזה מקום, ואשמח להפנייה).

רב מפורסם בניו יורק הוא הרב חיים זאב באמזער ע"ה.

שמע הרב על הרבי מליובאוויטש, וחשקה נפשו לראות מקרוב במה המדובר. וכך עשה, ולעת שקיים הרבי 'התוועדות' עם החסידים בא הרב הנ"ל והשתתף.

למעשה, השתתפות זו היתה חד פעמית, והסיבה - באמצע דבריו אמר הרבי איזה ענין של 'בדיחה', וכל הקהל ממש צחק... בעיני הרב הנ"ל היה זה לא מתאים ש'אדמו"ר' אומר 'בדיחה' בנוכחות קהל כה רב, ולכן לא בא עוד אל הרבי.

והנה באותה תקופה היתה נערה מבנות הקהילה של הרב, שסרה ר"ל מן הדרך הישרה ועזבה את ביתה ומשפחתה החשובה לטובות בארות נשברים. אמנם לאחר זמן חזרה הנערה לביתה ומשפחתה, לשמחת כל המכרים וביניהם הרב שהיה מעורה היטב בפרשה.

לאחר זמן התארחה הנערה בבית הרב, וכשהיתה אוירה מתאימה לכך העיז הרב לשאול אותה: מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר? מה ראית שהלכת ומה ראית שחזרת?

השיבה הנערה, שהיה 'כבד' עליה החיים היהודיים-תורניים המתאפיינים ברצינות גדולה ובכובד ראש מתמיד, ועל כן חיפשה חיים עליזים וקלילים יותר.

אמנם פעם אחת הביאו אותה אל 'התוועדות' של הרבי מליובאוויטש, וכצפוי לא הבינה יותר מידי את תוכן הדברים. אך דבר אחד מצא חן בעיניה: באמצע ה'התוועדות' ראתה כיצד הרבי משמיע 'בדיחה' וכל הקהל צוחק... זה 'תפס' אותה, והבינה שאין סתירה בין חיים תורניים לבין עליזות ובדיחותא, ומזה נמשכה לחזור בחזרה לבית אביה.

כשנשאלה הנערה מתי בדיוק היתה אותה 'בדיחה' שמצאה חן בעיניה, התברר שמדובר על אותה 'התוועדות' ממש שבה השתתף הרב. אותה 'בדיחה' שהרב הסתייג ממנה וחשבה כבלתי ראויה, היא היא שקירבה והשיבה את לבה של הנערה מבנות קהילתו!

כמובן שבעקבות זאת שינה הרב את דעתו הקודמת והחל לבוא בתכיפות אל הרבי.

[דודי צח]

שמעתי השבוע מהגר"ח מן בועד, שסיפר שבילדותו קרא את הספר פאר הדור על חיי החזו"א, והזדעזע מהחיים הקשים שהיו לחזו"א, ופנה אל אביו הגר"מ מן, שהיה מקורב לחזו"א, והוא השיב לו, דער חזו"א איז גיווען דער פרילאכטסע'ר מענטש אין דער ועלט,
ובתרגום החזו"א היה האדם השמח ביותר בעולם

כמדומני גם אני שמעתי כן מאחיו הג"ר יוסף שליט"א בשם אביהם, וכל מי שמכיר את החזו"א יודע ומספר את זה, זה מגוחך להכחיש את זה בכלל

על זה יאה לצטט אמרתו הנאה של החסיד החבד"י רבי נחום רבינוביץ זצ"ל, שנלב"ע לפני מספר שנים

היה אומר, יש ארבעה 'חזון-אישים'
1 - של סורסקי, בפאר הדור.
2 - של רפאל הלפרין. בספרו
2 - של עמנואל קוליץ (חיבר ספר 'החוזה מליטא' על החזו"א, המחבר אחיו של הרב קוליץ רבה של ירושלים)
4 - דער אלטער חזון איש. כלומר החזו"א האורגינלי, האמיתי...

בא לומר, כל סופר בא עם אג'נדה להציג את הגדול על פי הבנתו ושאיפתו בתת מודע, ולפעמים כה מתחלקים הסופרים בתיאוריהם עד שהופכים אותו לדמות אחרת לגמרי.

[עזריאל ברגר]

גם האשכול https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=28148 הוא סוג של "חוש הומור".

[.השוחט]

פרופ' ידוע אחד (שהיה שומר מצוות אבל רחוק מאד במובנים אחרים)
נשאל אם חז"ל השתמשו בחוש הומור.
השיב על אתר: ודאי, שהרי אמרו תלמידי חכמים מרבים וכו'...

[אצ"ל שאף ל"שיטתו" אמרו זאת ללא שמץ הומור, האימרה באה לבטא את הכאב על המצב.
וממילא זה לא באמת שייך לנידון כאן. רק בדרך אגב].

אולי הובא כבר מה שנתפרש שרבה הוי פתח במילתא דבדיחותא וכד בדחי רבנן וכו'.
וא"כ א"צ לפנים שהשתמשו, אלא שפשיטא באותה מידה שלא ראו צורך לכתוב את ההומור שהוצרך רק לשעתו, ואין בו נבואה לדורות.
וגם בהחלט רואים שלא עירבו בדיחותא בתוך הד"ת עצמם, ולכן לא שרדו דברי הומור מהם.

על גבול ההומור, מליצות, יש מאות בש"ס.

ובשעת חדוותא, מצינו עם בר קפרא ורבי.
ושם רואים הבדלי גישה בענין, דלא הוי ניחא לרבי.

דומני שיש גם שניסו להביא את ר' זירא לידי גיחוך וכו'
ושוב רואים הבדלי גישה בענין.

ומן הסתם יש עוד מראי מקומות רבים לנושא זה בחז"ל.
ומקום לדון על חילוקים בין בדיחותא וגיחוך להומור וכו' וכו'.

[עזריאל ברגר]

וא"כ א"צ לפנים שהשתמשו, אלא שפשיטא באותה מידה שלא ראו צורך לכתוב את ההומור שהוצרך רק לשעתו, ואין בו נבואה לדורות.
וגם בהחלט רואים שלא עירבו בדיחותא בתוך הד"ת עצמם, ולכן לא שרדו דברי הומור מהם.

על גבול ההומור, מליצות, יש מאות בש"ס.

...

ומן הסתם יש עוד מראי מקומות רבים לנושא זה בחז"ל.

ראה בקובץ שהובא לעיל בהודעה viewtopic.php?p=648021#p648021 שליקט וסידר את המקומות שחז"ל השתמשו בהומור על שלל סוגיו...

[עזריאל ברגר]

קיבלתי היום קישור לאוסף מקורות של ביטויי ציניות/סרקזם בתנ"ך:
http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/cinyut.html

כמובן שרבים מהם ניתנים לדיון וכו'.

[הבאר ההיא]

מי שרוצה למות שילך וימות בבית שלו, ירושלמי עבודה זרה ב' ג'.

רבי אמי הוו ליה אורחין אמר לון אילולי חמרא מבשלא דידי מגלי לא הוינא משקתכון אמר ליה רב ביבי אייתון ואנן שתינן אמר מאן דבעי מימת ייזיל ימות גו ביתיה

[באמונתו]

ברוח טובה
גילויי הומור שנינות והווי בתלמוד
דוד ליפשיץ

[עזריאל ברגר]

ברוח טובה
גילויי הומור שנינות והווי בתלמוד
דוד ליפשיץ

האם זוהי מהדורה שונה ממה שהובא כבר לעיל?

[החוזר]

קיבלתי היום קישור לאוסף מקורות של ביטויי ציניות/סרקזם בתנ"ך:
http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/cinyut.html

כמובן שרבים מהם ניתנים לדיון וכו'.

התפלאתי לא למצוא שם את האיחול השנון הנאמר בהלל:
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם.

[זיז שדי]

וידוע הוידיאו של מרן הגרח"ק זצלה"ה על ב' החברים שלום וגימפל ששלח גימפל לשלום 'אתה שלום ושמך שלום וכל אשר לך שלום ושלום', והשיב לו אתה גימפל ושמך גימפל וכל אשר לך גימפלס וגימפלס.
ומהמפורסמות אין צריך ראיה וכמה וכמה שאלות ששאלתי לפניו והשיב לי בבדיחותא והלבנת שיניים.

[מה שנכון נכון]

עיקר הענין דואתה גימפל קדם לרח"ק, ונכתב בסהו"ה ובח"ו וכיו"ב.

[א בוחער]

אפשר לראות את חוש ההומר של הגראי"ל בספר חכימא דיהודאי וכן במספר ווידיואים
וכן גם הרב שאול אלתר

[עזריאל ברגר]

בימים האחרונים יצא לי לשמוע בשיעור של רב בן-דורנו (כמדומני הרב שרקי) - שאגב, היה מלא בחוש הומור - שכל הפלפול הוא סוג של הומור...