צופה_ומביט כתב:בפיוט "עת שערי רצון להיפתח" [עוקד והנעקד], לגרסת יהודי תימן נאמר "יום זה זכות לבני ירושלים, בו חטא בני יעקב אני סולח", ודייק מזה מהרי"ץ בפירושו שם שס"ל שהעקידה היתה ביוכ"פ, והביא לזה מקורות, עיי"ש.
ומכאן יש לומר דבר נפלא בס"ד.
אנו יודעים על יוכ"פ שנקבע כיום סליחה כי בו נמחל חטא העגל. אבל הא גופא טעמא בעי, מדוע בדיוק ביום זה נמחל חטא העגל. הלוא גם זה לא מקרה הוא.
ולהאמור הוא הפלא ופלא: כי ביום זה היתה העקידה, ואז נאמר לאברהם [בלשון הפיוט] "יום זה זכות לבני ירושלים בו חטא בני יעקב אני סולח".
ובס"ד שלח לי הקב"ה הארה היכן מצא בעל הפיוט בתורה שכך אמר הקב"ה לאברהם אחרי העקידה. היכן זה נמצא בפסוקי הפרשה?
אבל כל הרואה את ההבטחות שהבטיח הקב"ה לאברהם בשבועה אחרי העקידה להצלחת זרעו וברכתם, שם לב לדבר מאד בולט:
הקב"ה לא תולה את זה בשום דבר. אלא מבטיח באופן גמור שהם בוודאי ובכל אופן יצליחו ויבורכו.כך נכתב שם:
טז וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. יז כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. יח וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.
אתה שמעת בקולי,
אתה עשית את הדבר הזה ולא חשכת וכו', ולכן אני אברך את זרעך וארבה אותם ויתברכו בהם כל גויי הארץ והם יירשו את שער אויביהם [במהרה בימינו אמן]. אבל הם עצמם - לא מותנה כאן בכך שישמעו בקולי. אלא היות שאתה שמעת בקולי לדבר הזה, ועקדת את בנך את יחידך, לכן יבורכו זרעך בכל מקרה.
וצ"ע, הרי בתורה מפורש בהמשך שזה תלוי ב"אם שמוע תשמעו" של זרע אברהם ג"כ. ומפורש שם לגבי מלחמות ואויבים שתלוי בזה, אם תשמעו או לא תשמעו.
ומכאן מוכרח שגם אם לא ישמעו - ויגיע להם היפך ההצלחה והברכה - תהיה סליחה.
ומתי?
מוצאים בתורה בהמשך שיש יום קבוע מיוחד לסליחה, שחטא העגל נמחל בו, ובהמשך בו דייקא הקב"ה "מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה".
ממילא מסתבר שהוא הוא יום הסליחה שהובטח בעקידה.
ומכאן מסתבר שביום זה היתה העקידה.
ואדרבה, נמצא שזהו המקור בתורה לדעה שהעקידה היתה ביום כיפור.
וא"כ, סדר הדברים שעלה בידינו בס"ד:
ההבטחה הגמורה אחרי העקידה מוכיחה שתהיה סליחה.
ומכאן שהעקידה היתה ביום כיפור.
והיא גופא הסיבה שיום זה נקבע ליום כיפור.