קאצ'קלה כתב:ראיתי את שאלת פותח האשכול ונזכרתי סיפור מעניין:
חשוקי חמד.JPG
את התשובה לא הבאתם.
וז"ל מו"ר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בחשוקי חמד (סוכה לד, ב):
תשובה. לכאורה הסוחר לא עשה מאומה כי אם יעץ, ואינו אלא גרמא בנזיקין, שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וכמו שמבואר ברמ"א (חו"מ סימן שפו ס"ג) 'המזיק לחבירו בעצתו שיעץ לו..., כולם פטורים, דלא היו אלא גרמא בנזקין, יעו"ש. ובעניננו צריך להיות גם פטור בדיני שמים משום שלא נתכוין להזיק.
אמנם נאמר במסכת ב"ק (דף ק ע"א) ובשו"ע (חו"מ סימן שו ס"ו ובנו"כ שם) שהסומך על חבירו ועל עצתו וטעה היועץ, חייב לשלם אם יעץ בשכר, וכאן מסתבר שנחשב ליועץ בשכר, כי שילם עבור האתרוג, אך בעניננו שרוב רובם של האנשים מבינים ויודעים מה זה מיקרוגל, ולכולם ברור שדברי הסוחר לא נאמרו כי אם מתוך בדיחה, יתכן שהמוכר פטור [ואולי גם מצד לפנים משורת הדין], והרי הוא כאנוס, כי לא היה צריך להעלות על דעתו שראובן לא ידע מהי העוצמה שבתנור זה, כשהכניסו שם. [ויעוין במאירי (תחילת פרק הכונס) שבכל גרמא שלא התכוון להזיק פטור אף מדיני שמים].
וקצת ראיה לכך אפשר להביא מנדרים (דף סו ע"ב) באדם שאמר לאשתו שתשבור את הנרות על ראש הבבא, [כלומר על מפתן הדלת], ואשתו הבינה שאומר לה לשבור את הדלעת על ראשו של בבא בן בוטא, והיא מתוך תמימותה עשתה כך. ובבא בן בוטא בירך אותה שתזכה לשני בנים כבבא בן בוטא, ומסתבר שגם בעלה לא הואשם בביזיון התורה, אחרת לא היתה הברכה מתקיימת. ואם כן יש קצת ראיה מכאן שאין לאדם לחשוש לצד הרחוק מאד שלא יבינו את הבדיחה שלו, וצ"ע. [אמנם כשמכבסים בגד על פי ההוראות הצמודות לבגד, והבגד מתקלקל, בגלל שהתוית עם ההוראות נתחבר לבגד זה מתוך טעות, מסתבר שבעל החנות חייב להשיב את הכסף, מאחר והלוקח קיבל את ההוראות תמורת שכר, והיה מותר לקונה לחשוב שההוראות נכונות].
והנה בעניננו יש מקום לחייב את השכן בתשלום הפסד האתרוג, כי איך עשה שטות כזאת והכניס אתרוג למיקרוגל לחמש דקות, הרי הוא יודע את העוצמה של התנור, והרי זה קצת דומה למבואר במסכת ב"ק (דף כז ע"א) "האומר לחבירו קרע כסותי שבור כדי חייב". וצ"ע מה הדין אם נתן את האתרוג לשכן שאינו שומר תורה, שיודע מה זה מיקרוגל, אך אינו יודע מה זה אתרוג. ע"כ.