וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ
מפורסמים דברי הרמב"ן כאן שאברהם חטא בירידתו למצרים - "גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עוון אשר חטא - כי האלהים ברעב יפדנו ממות", ורבים יצאו לחלוק עליו ולטעון שכך היה ראוי לאברהם לנהוג.
ואני תמה מכיוון אחר - מדוע לא נהג אברהם כמו נכדו יעקב? הרי גם בזמנו של יעקב היה רעב כבד בארץ ישראל, אבל יעקב לא ירד בעצמו למצרים אלא שלח את בניו לרכוש שם מזון עבורו ועבור כל בני ביתו, וכך הוא התכוון להחזיק מעמד בארץ עד תום תקופת הרעב, ומדוע אם כן לא נהג כך גם אברהם? ואמנם לא היו לו בנים אבל הוא היה יכול לשלוח את לוט שבשלב זה היה כבנו, או את אליעזר "זקן ביתו המושל בכל אשר לו", או כמה מ"חניכיו ילידי ביתו", או סתם כמה מעבדיו שהביא עמו מחרן (הם הם "הנפש אשר עשו בחרן" לפי פשוטו של מקרא כפי שכותב שם רש"י)?
ואפילו אם נניח שאברהם לא סמך על כל אלו משום מה, עדיין הוא היה יכול לרדת בעצמו למצרים ולקנות שם מזון ולחזור, וכך לכל הפחות הוא לא היה מכניס את עצמו ואת אשתו לסכנה?