עיון בכתבי הגאונים והרמב"ם מעלה כי בתקופתם נהגו לחתום (בשם) בא"י המולך בכבודו וכו', בלבד! (לא כתוספת ברכה שלישית).
לכאו' נראה שהנוסח שלנו הוא החדש, אך מהמאירי (ואם זכרוני אינו מטעני גם מן התוס' ברכות) עולה שדוקא נוסחת הגאונים היא החדשה.
מאירי ברכות ד:
ומה שנהגו עכשיו לקרוא ברוך ה' לעולם וכו' וחותמים בא"י המולך בכבודו וכו' יש שמוחין בכך ושלא כהלכה נעשה ואף בתוספות העידו על גדוליהם שלא היו אומרים אותה כלל ומ"מ אנו סומכים בכך מפני שברכה זו במקום תפלה נתקנה והוא שהוזכרו שם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבתפלה וטעם תקנתה מפני אותם הבאים אחרונים בבית הכנסת ואם היו נשארים שם היו מסתכנים מפני שבתי כנסיותיהם היו רחוקים מן העיר והלכך תפלה היא והרי היא אחת עם אותה תפלה הבאה אחריה ואף על פי שמפסיקים בה בקדיש מ"מ שתי תפלות הסמוכות זו לזו אחת הן הואיל ואף תפלה זו במקום תפלה האחרת הותקנה ואף על פי שראוי לתמוה היאך תקנו הגאונים ברכה בפני עצמה שלא ממטבע חכמים הראשונים פירשו קצת חכמים שרשאים גדולי הדור לתקן נוסח ברכה מעקרא אף על פי שלא נקבעה ויש בזה רמז בפרק הרואה במה שאמרו שם אנא לא הוה שמיע לי וקימתיה מסברא וכן מה שמצינו נוסח ברכות מפי הגאונים שלא מן התלמוד כעין ברכת אלמון ואלמנה וכעין ברכה שהתקין רב האי בענין פדיון הבן
לאור דברי המאירי, יותר מפליאים דבריו החריפים של הרמב"ם בהלכות קריאת שמע פ"א ה"ז:
ברכה ראשונה שלפניה בין ביום בין בלילה פותח בה בברוך וחותם בה בברוך, ושאר ברכותיה חותם בכל אחת מהן בברוך ואין להם פתיחה בברוך, ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם, מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום, ומקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום, מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח, מקום שהתקינו לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח, כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע, וכל שאינו אומר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו.
האם גם הרמב"ם מסכים שהגאונים תיקנו את זה, או שלדעתו זה תוקן ע"י עזרא ובית דינו? יתירה מכך, האם סובר כן לגבי ברוך שאמר וישתבח?
במטותא, מי שיש בידו מידע ויכול להרחיב את הדעת והיריעה בנושא הנ"ל, שלא ימנע טוב מאיתנו.