שומע ומשמיע כתב:ידוע לי שבמשפחת סולבייציק הנשים אוכלות לאחר הדה"נ.
שומע ומשמיע כתב:הגישה שראיתי היא, שהמנהג הוא לא לקדש על מיני תרגימא בלילה.
שומע ומשמיע כתב:לגופם של דברים איני מבין [ויודע אני שהרוב מחמירות בזה] מה הבעיה לאכול לאחר הדלקת נרות.
שומע ומשמיע כתב:כמה מקורות שלרבנן א"א לקדש מבעו"י.
חוקרנוביץ כתב:ישנם נהוגים בקהילות מסויימות בשבת לאחר שחרית שותים קפה,וישנם כאילו
שהוסיפו לקחת עוגה ושוקלד האם הדבר מותר לפני קידוש האם הדבר מותר?
ארזי ביתר כתב:שומע ומשמיע כתב:הגישה שראיתי היא, שהמנהג הוא לא לקדש על מיני תרגימא בלילה.
איפה ראית את הגישה הזו? מהיכן מקור המנהג הזה? לענ"ד ולקוצר בינתי, אין מקור לכך.
מקור אחד שאני יכול להגיד לך זה בהליכות שלמה שמסופר שהרשז"א לא הסכים 'לנות מהמנג' בליל ש"ת.שומע ומשמיע כתב:לגופם של דברים איני מבין [ויודע אני שהרוב מחמירות בזה] מה הבעיה לאכול לאחר הדלקת נרות.
אחר השקיעה מותרות לאכול? להווי ידוע לך, שכאשר אשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות [ואני מדבר, כשזה ללא כל תנאי], הרי שהזמן הוא כבר שבת אצלה לכל דבר ועניין.
אחר השקיעה בודאי שלא. מה זה שייך לשבת לכל דבר ועניין, אם אין חובת קידוש אין איסור לאכול.שומע ומשמיע כתב:כמה מקורות שלרבנן א"א לקדש מבעו"י.
לא נכנסתי לעיון במקורותיך. אבל בין בני עדות המזרח [ובימות הקיץ, אף אצל האשכנזים], מצויים רבים וטובים שעושים קידוש מידי שבת בשבתו, באיזור פלג המנחה. הם נוהגים שלא כדין?
הם נוהגים כר' יהודה, ודעביד כמר עביד -ברכות כז.
כאשר אדם מקבל ע"ע שבת [ולא התנה כלום], הרי ששבת אצלו לכל דבר ועניין. ולכאורה, לפ"ז אין מקום להקל באכילה ושתיה.
כאמור אין לזה כל קשר לדברי.
וכאשר עסקתי בעבר בענין זה, שאלתי אחד מרבני בית ההוראה של הגרש"ה ואזנר זצ"ל, ואמר לי שעדיף שהאשה המדלקת תקדש לאחר הדלקת הנרות אם רוצה לאכול, מאשר שתעשה תנאי. כיון שאף תנאי זה לא מספיק ברור איך הוא יכול לחול.
אם אותו רב יענה על שאלותי אשמח, שאלתי כמה תלמידי חכמים מהמובהקים שבדור ואו שלא ידעו לענות או שהסכימו איתי
ארזי ביתר כתב:חוקרנוביץ כתב:ישנם נהוגים בקהילות מסויימות בשבת לאחר שחרית שותים קפה,וישנם כאילו
שהוסיפו לקחת עוגה ושוקלד האם הדבר מותר לפני קידוש האם הדבר מותר?
תלוי בויכוחים גדולים ב'מחייב' של קידוש בצפרא דשבתא.
שומע ומשמיע כתב:ארזי ביתר כתב:שומע ומשמיע כתב:הגישה שראיתי היא, שהמנהג הוא לא לקדש על מיני תרגימא בלילה.
איפה ראית את הגישה הזו? מהיכן מקור המנהג הזה? לענ"ד ולקוצר בינתי, אין מקור לכך.
מקור אחד שאני יכול להגיד לך זה בהליכות שלמה שמסופר שהגרשז"א לא הסכים 'לשנות מהמנהג' בליל שמח תורה, ולעשותת קידוש לפני ההקפות.שומע ומשמיע כתב:לגופם של דברים איני מבין [ויודע אני שהרוב מחמירות בזה] מה הבעיה לאכול לאחר הדלקת נרות.
אחר השקיעה מותרות לאכול? להווי ידוע לך, שכאשר אשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות [ואני מדבר, כשזה ללא כל תנאי], הרי שהזמן הוא כבר שבת אצלה לכל דבר ועניין.
אחר השקיעה בודאי שלא. מה זה שייך לשבת לכל דבר ועניין, אם אין חובת קידוש אין איסור לאכול.שומע ומשמיע כתב:כמה מקורות שלרבנן א"א לקדש מבעו"י.
לא נכנסתי לעיון במקורותיך. אבל בין בני עדות המזרח [ובימות הקיץ, אף אצל האשכנזים], מצויים רבים וטובים שעושים קידוש מידי שבת בשבתו, באיזור פלג המנחה. הם נוהגים שלא כדין?
הם נוהגים כר' יהודה, ודעביד כמר עביד -ברכות כז.
כאשר אדם מקבל ע"ע שבת [ולא התנה כלום], הרי ששבת אצלו לכל דבר ועניין. ולכאורה, לפ"ז אין מקום להקל באכילה ושתיה.
כאמור אין לזה כל קשר לדברי.
וכאשר עסקתי בעבר בענין זה, שאלתי אחד מרבני בית ההוראה של הגרש"ה ואזנר זצ"ל, ואמר לי שעדיף שהאשה המדלקת תקדש לאחר הדלקת הנרות אם רוצה לאכול, מאשר שתעשה תנאי. כיון שאף תנאי זה לא מספיק ברור איך הוא יכול לחול.
אם אותו רב יענה על שאלותי אשמח, שאלתי כמה תלמידי חכמים מהמובהקים שבדור ואו שלא ידעו לענות או שהסכימו איתי
שומע ומשמיע כתב:לרב ארזי ביתר
הגישה שראיתי היא, שהמנהג הוא לא לקדש על מיני תרגימא בלילה.
לגופם של דברים איני מבין [ויודע אני שהרוב מחמירות בזה] מה הבעיה לאכול לאחר הדלקת נרות.
והוא מחמת מה שמוכח , שכל האפשרות לקדש מבעוד יום הוא לדעת ר' יהודה, כדלהלן.
וא"כ מהיכי תיתי שאשה [שבהרבה מקרים התפללה מנחה לפני כמה דקות] צריכה לא לאכול.
כמה מקורות שלרבנן א"א לקדש מבעו"י.
א. בגמ' בברכות הביאו את הנידון על קידוש והבדלה כהמשך לדינים הנוהגים לר' יהודה דווקא. שאמרה הגמ' רב צלי וכו' אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס, וכן לעניין הבדלה. ומשמע שהוא גם מדין ר' יהודה.
ב. וכן מפורש בטור רצג בשם הרי"ץ גיאות, והובא במ"א רסי' רסז. שמכיוון שקי"ל כרבנן אין לקדש מבעו"י.
ג. וכן בגר"א הלכות מילה על מה שהובא בשו"ע רסב י מההגהות מימוני שזמן מילה אינו נקבע לפי תפילת ערבית בין לקולא ובין לחומרא הביא הגר"א את הגמ' בברכות שהסתפקה לעניין קידוש והבדלה וכתב שדוקא הם שתלויים בתפילה אבל שאר דברים לא, ורואים שהוי כתפילה.
ד. וכן בתורא"ש בברכות כותב שכל הני אמוראי וכן תנאי שהתפללו והבדילו של מוצ"ש בשבת, ס"ל כר' יהודה.
יש עמדי עוד קצת דברים בזה, אבל זו עיקר השאלה.
עזריאל ברגר כתב:שומע ומשמיע כתב:לרב ארזי ביתר
הגישה שראיתי היא, שהמנהג הוא לא לקדש על מיני תרגימא בלילה.
לגופם של דברים איני מבין [ויודע אני שהרוב מחמירות בזה] מה הבעיה לאכול לאחר הדלקת נרות.
והוא מחמת מה שמוכח , שכל האפשרות לקדש מבעוד יום הוא לדעת ר' יהודה, כדלהלן.
וא"כ מהיכי תיתי שאשה [שבהרבה מקרים התפללה מנחה לפני כמה דקות] צריכה לא לאכול.
כמה מקורות שלרבנן א"א לקדש מבעו"י.
א. בגמ' בברכות הביאו את הנידון על קידוש והבדלה כהמשך לדינים הנוהגים לר' יהודה דווקא. שאמרה הגמ' רב צלי וכו' אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס, וכן לעניין הבדלה. ומשמע שהוא גם מדין ר' יהודה.
ב. וכן מפורש בטור רצג בשם הרי"ץ גיאות, והובא במ"א רסי' רסז. שמכיוון שקי"ל כרבנן אין לקדש מבעו"י.
ג. וכן בגר"א הלכות מילה על מה שהובא בשו"ע רסב י מההגהות מימוני שזמן מילה אינו נקבע לפי תפילת ערבית בין לקולא ובין לחומרא הביא הגר"א את הגמ' בברכות שהסתפקה לעניין קידוש והבדלה וכתב שדוקא הם שתלויים בתפילה אבל שאר דברים לא, ורואים שהוי כתפילה.
ד. וכן בתורא"ש בברכות כותב שכל הני אמוראי וכן תנאי שהתפללו והבדילו של מוצ"ש בשבת, ס"ל כר' יהודה.
יש עמדי עוד קצת דברים בזה, אבל זו עיקר השאלה.
כמה תשובות בדבר:
1. לא כל הנשים מתפללות מנחה. ובפרט לאו דווקא אחרי הפלג.
2. דעת הרמב"ם שאפשר לכתחילה להתפלל מנחה אחרי פלג ומיד אחריה להתפלל ערבית לפני השקיעה ולקדש. ואם כי בד"כ לא סומכים עליו לקולא, אבל כאן הוא לחומרא ויש לחשוש לו.
3. עדיין לא הבאת מקור ברור שמותר לאכול בזמן זה, גם אם הוא נחשב רק כ"סמוך לזמן קידוש" (את הגמרא בערבי פסחים על הב לן ונקדש וכו' - מסתמא תפרש כרבי יהודה, ועצ"ע)
שומע ומשמיע כתב:עזריאל ברגר כתב:שומע ומשמיע כתב:לרב ארזי ביתר
הגישה שראיתי היא, שהמנהג הוא לא לקדש על מיני תרגימא בלילה.
לגופם של דברים איני מבין [ויודע אני שהרוב מחמירות בזה] מה הבעיה לאכול לאחר הדלקת נרות.
והוא מחמת מה שמוכח , שכל האפשרות לקדש מבעוד יום הוא לדעת ר' יהודה, כדלהלן.
וא"כ מהיכי תיתי שאשה [שבהרבה מקרים התפללה מנחה לפני כמה דקות] צריכה לא לאכול.
כמה מקורות שלרבנן א"א לקדש מבעו"י.
א. בגמ' בברכות הביאו את הנידון על קידוש והבדלה כהמשך לדינים הנוהגים לר' יהודה דווקא. שאמרה הגמ' רב צלי וכו' אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס, וכן לעניין הבדלה. ומשמע שהוא גם מדין ר' יהודה.
ב. וכן מפורש בטור רצג בשם הרי"ץ גיאות, והובא במ"א רסי' רסז. שמכיוון שקי"ל כרבנן אין לקדש מבעו"י.
ג. וכן בגר"א הלכות מילה על מה שהובא בשו"ע רסב י מההגהות מימוני שזמן מילה אינו נקבע לפי תפילת ערבית בין לקולא ובין לחומרא הביא הגר"א את הגמ' בברכות שהסתפקה לעניין קידוש והבדלה וכתב שדוקא הם שתלויים בתפילה אבל שאר דברים לא, ורואים שהוי כתפילה.
ד. וכן בתורא"ש בברכות כותב שכל הני אמוראי וכן תנאי שהתפללו והבדילו של מוצ"ש בשבת, ס"ל כר' יהודה.
יש עמדי עוד קצת דברים בזה, אבל זו עיקר השאלה.
כמה תשובות בדבר:
1. לא כל הנשים מתפללות מנחה. ובפרט לאו דווקא אחרי הפלג.
2. דעת הרמב"ם שאפשר לכתחילה להתפלל מנחה אחרי פלג ומיד אחריה להתפלל ערבית לפני השקיעה ולקדש. ואם כי בד"כ לא סומכים עליו לקולא, אבל כאן הוא לחומרא ויש לחשוש לו.
3. עדיין לא הבאת מקור ברור שמותר לאכול בזמן זה, גם אם הוא נחשב רק כ"סמוך לזמן קידוש" (את הגמרא בערבי פסחים על הב לן ונקדש וכו' - מסתמא תפרש כרבי יהודה, ועצ"ע)
1. זה היה רק בשביל ההדגשה שבודאי אינן נוהגות כרק יהודה. גם מי שלא התפללה אין סיבה להחמיר עליה כר'יהודה.
2. לא מכיר דעת רמב"ם כזו. יש אכן מקילים עפ"י דיוק ברמב"ם, וכמו שציינת זה היתר דחוק, ודלא כהכרעת הפוסקים. מ"מ מהיכי תיתי להחמיר עפי"ז, ודלא ככל המקורות שהבאתי.
3. מאיפה האיסור הזה של 'סמוך לזמן קידוש'? יש לך מקור ברור או אפילו לא ברור לזה?
לא מכיר גמ' בפסחים 'הב לן ונקדש' כנראה אתה מתכוון לדעת הרמב"ם ד' ח' מהל' ברכות ודלא כמו שפירשו הכס"מ בספק חשיכה, אלא כפירושו של המג"א סימן רע"א ס"ק י' דמיירי מבעו"י. א"כ בודאי דהוי כר' יהודה. מה צ"ע?
עזריאל ברגר כתב:
3. ייתכן שטעיתי.
2. זה לא דיוק ברמב"ם, זה הפשט הכי פשוט בדבריו, שכתב שמותר להתפלל ערבית מוקדם "הואיל ותפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה", ושמותר לקדש ולהבדיל מבעו"י כי זמן דברים אלו לאמרם או אחרי תחילת הלילה או סמוך ללילה. אינני מכיר הסבר ברמב"ם שמגביל תפילת ערבית מוקדמת בזה שלא יאיר את המנחה באותו יום, וכך נוהגים התימנים (לא רק הדרדעים), וכך סומכים רבים בדיעבד, ולכן נראה שכך הוא עיקר הדין ואין מקום להקל נגד עיקר הדין!
כ' הטור סי' רצ"ג בשם הרי"ץ גאות במקום שנהגו כרבנן שאין מתפלל ערבית אלא משחשיכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מ"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום בין יין מצוי או אינו מצוי דהא אפשר בפת ע"כ וכיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת א' כוותייהו נקטי' דלא כרי"ץ גיאות עכ"ל ב"י וצ"ע דבגמרא אמרי' מדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י משמע דלרבנן אסור וכ"כ הרא"ש שם דכולם כר"י ס"ל וכ"כ הש"ג וכ"כ הכ"מ פ"ג מתפילה דדעת הרמב"ם דשבת וחול שוויןן וא"כ דבריו סותרין אהדדי אך בתר"י משמע דבע"ש רשאי להקדים דדוקא גבי מ"ש בעינן לדבר מצוה ע"ש ודוק וצ"ע דהוא נגד הגמ' אח"כ מצאתי שכתב בה"ג וז"ל דרב צלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקיה לר' ירמיה ש"מ דלאו עד פלג המנסה בלחוד הוא דמצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר רב דהא לא פסקי' לר' ירמיה דצלי מנחה ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלו' מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אע"פ שבחול עושה כרבנן וכ"ד הרמב"ם למעיין שם דלא כמ"ש בכ"מ. ונ"ל לתת טוב טעם דהא תפלת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדריס שמתעכלין בלילה ובשבת אסור ליתנן דאמרינן ולא עולת חול בשבת כדאי' בשבת דף ק"ד וכיוצא בזה בב"י סי' רל"ז בשם הכל בו ועוד דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בע"ש יש לסמוך עליו מיהו בסוף מ"ק כתב דביום א' אין לעשות שני קולי דשפרי אהדדי ולכן צריך ליזהר בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנסה וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ועמ"ש סי' רל"ג ובכתבים אי' שהאר"י היה מתפלל ערבית בלילה אף בע"ש והע"ש כתב דרבנן מודים בע"ש ולא עיין בגמרא.
חיימקה כתב:ההלכה הפשוטה שאחרי קבלת שבת חל חובת קידוש וממילא אסור לאכול ולשתות בלא קידוש וכמבואר במ"ב סי' רעא ס"ק יא. וכל הדיון פה הוא תיאורטי בלבד.
נ.ב. יעויין במהדורת דרשו שם ה' 22 מה שהקשה הגרש"ז ותירץ. אבל גם אם יש קושיות הרי שההלכה הפשוטה לא משתנית.
שומע ומשמיע כתב:שהרי הדרך הפשוטה והמקובלת בכל תפוצות ישראל כמו שרואים בכל הפוסקים הייתה, לקבל שבת על ידי תפילה מבעו"י. ומי שעושה כך בודאי חל עליו חובת קידוש. וכמדומה שכמעט ואין ציור מפורש בפוסקים על מי שקבל עליו באמירה בלבד ללא תפילה. וא"כ נראה שמיירי בכה"ג.
זה הנלענ"ד, ואשמח למי שיציע ביאור מתקבל אחר.
חיימקה כתב:שומע ומשמיע כתב:שהרי הדרך הפשוטה והמקובלת בכל תפוצות ישראל כמו שרואים בכל הפוסקים הייתה, לקבל שבת על ידי תפילה מבעו"י. ומי שעושה כך בודאי חל עליו חובת קידוש. וכמדומה שכמעט ואין ציור מפורש בפוסקים על מי שקבל עליו באמירה בלבד ללא תפילה. וא"כ נראה שמיירי בכה"ג.
זה הנלענ"ד, ואשמח למי שיציע ביאור מתקבל אחר.
הלא במ"ב שם מבואר להדיא שמקבל שבת לפני התפילה ואפ"ה חייב בקידוש.
ולעצם דברי המג"א בסי' רסז כבר בבה"ל ריש סי' רעא דיבר בזה - וכתב שם באמת שלכתחילה טוב להמנע מלעשות כר"י. וכן דעת הגר"א כמובא בבה"ל סי' רלה ד"ה 'ואם'. אבל למעשה כשכן קיבל שבת ואף באמירה [וי"א אף בליבו כמבואר במ"ב סי' תקנג ס"ק ב'] חלה עליו השבת לגמרי ואין לאכול ולשתות קודם הקידוש.
בן_אליעזר כתב:שאלת תם בכ"ז (ואמנם איני בסוגיא כעת, ובפרט שאין לי יד ורגל בזה הנושא): האם יתכן ש(עכ"פ חלק מ)הדברים באים בערבוביא מההקלה שמובא בספרי הלכה, ע"ד יולדות ומניקות כ"ד חודש (וע"כ, לא בכל הנשים עסקינן, וודאי לא לאנשים)?
עזריאל ברגר כתב:נחזור לשורש הענין:
הגמרא אמרה "דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד".
ונחלקו רבותינו הראשונים והאחרונים איזה אחרונים? זו מחלוקת ראשונים כמובא בב"י סימן רלג בפירוש פסק זה:
יש שאמרו שכל אדם צריך לקבוע עצמו כשיטה אחת ולנהוג בה תמיד.
ויש שאמרו שיכול אפילו ביום אחד לעשות כקולי שניהם.
ויש שאמרו שיכול לעשות יום כך ויום כך, אבל לא ביום אחד.
והנה הכרעת רבותינו האחרונים (המג"א והמשנ"ב וכו') לא האחרונים אלא רוב הראשונים ומרן השולחן ערוך סימן רלג היא שלכתחילה לא לכתחילה אלא כך מבואר כחיוב בשו"ע רלג ראוי לאדם לקבוע עצמו כשיטה אחת ולנהוג בה, ולצורך (לכבוד שבת וכיו"ב) יכול להקל כשיטה האחרונה. מי כותב שיכול לצורך? יש קולא מסויימת בער"ש וכמו שהבאתי לעיל מהמג"א
אבל בשעת דחק גדולה - כתב המשנ"ב שיכול להקל אפילו כשיטה האמצעית. רק לציבור, והיינו מחמת הדחק הגדול שמבואר בראשונים שחששו שתיבטל תפילה בציבור, ואצל עמי הארץ תיבטל התפילה לגמרי, ועל כן הקלו גם לקרוא ק"ש קודם צאה"כ אפילו שאין כן עיקר ההלכה! כן כתב המשנ"ב רלה ס"ק ח.
והנה, מזה שסומכים על השיטה הזאת לפעמים - נראה שהעיקר הוא כפי שיטה זו, אלא שבד"כ מחמירים יותר.
שיטה שמקילים אותה רק לציבור בשעת הדחק גדול במילי דרבנן זו שיטה שהיא העיקר???
ומכיוון שהעיקר כשיטה זו - ברור שאי אפשר להקל נגדה!
ברור שצריך להחמיר כמו שיטה כזאת, במילי דרבנן דאיסור אכילה לפני קידוש. בגלל שפעם הקלו אותה מחמת דחקים עצומים?
פרי יהושע כתב:אם מדובר על נשי י-ם לכה"פ אצל הפרושים מעולם לא שמענו מנהג כזה, אני יכול להגיד די בוודאות..
בינוני כתב:פרי יהושע כתב:אם מדובר על נשי י-ם לכה"פ אצל הפרושים מעולם לא שמענו מנהג כזה, אני יכול להגיד די בוודאות..
ממשפחת פרושים אני, ונוהגים אצלנו לשתות קפה {מיד} לאחר הדלקת נרות, בין מעוברות ומניקות ובין סתם נשים.
פרי יהושע כתב:בינוני כתב:פרי יהושע כתב:אם מדובר על נשי י-ם לכה"פ אצל הפרושים מעולם לא שמענו מנהג כזה, אני יכול להגיד די בוודאות..
ממשפחת פרושים אני, ונוהגים אצלנו לשתות קפה {מיד} לאחר הדלקת נרות, בין מעוברות ומניקות ובין סתם נשים.
אם כך לא אמרתי כלום, לא ראינו אינה ראיה, אבל טרם ראיתי נימוק משכנע כאן.
פרי יהושע כתב:אז נלך לאט אולי אשתכנע.
קודם דעת הרמב"ם בפכ"ט משבת הי"א "יש לו לאדם לקדש על הכוס ע"ש מבעוד יום אע"פ שלא נכנסה השבת. וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אע"פ שעדין היא שבת. שמצוות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט".
האם האחרו' סבורים שאין להחמיר כהרמב"ם?.
ובר מן הדין כיון שקבלה שבת מכבר, זה הלא לא מסתבר כלל שאחר כניסת שבת לא חל חובת קידוש רק מפני שלא הגיע זמן תפילת ערבית לכל הדעות?.
נא יבאו דבריך בביאור נקודה זו.
פרי יהושע כתב:שמחתי על תשובתך, ואני מחכה להמשך, [לא אתקיף אותך כלל אם תכתוב לא כבה"ל אלא אם תכתוב ללא סברא].
ורק אכתוב סיכום בינים עם תוספות: כתבת בעצמך שמהרמב"ם נראה שיסודו שקידוש והבדלה יסודם במצת עשה של "זכור" זיכרון שייך גם מבעוד יום.
אמנם נכון שזה לא ברור לפי זה שאם נחפש זמן שממנו אסור לאכול קודם הקידוש זה יהיה ממתי שקבל שבת, הלא לרמב"ם אין בכלל מצות תוספת שבת, ולומר שמבעוד יום בעלמא אסור לו לאכול זה בוודאי לא נראה ואם כן צ"ע. ורק לדידן אפשר שתלויים זב"ז ואולי יש לצרף דעת הרמב"ם לחומרא שהוא זמן קידוש וצ"ע.
מחכה לתשובתך.
אומר קדושה על הכוס או אינו אומר וכו'. קס"ד משום דקדושה מן התורה הוא אין לו לאומרו מבעוד יום ומסיק שהיה אומר גם קדושה על הכוס משום דכתיב זכור את יום השבת דמשמע סמוך לכניסתו מדלא כתיב זכור ביום השבת.
פרי יהושע כתב:
מה שפלוג' של ערבית תלוי בקידוש מהיכי תיתי שזה סיבה ולא סימן, מסתבר שפשוט השאלה מתי הוא הלילה לעניין זה לעניין חובת קידוש, אבל אם מקבל שבת קודם לכא' כבר חלה עליו חובת הקידוש בין כה וכה.
אבל העניין צ"ע ממקורתיו, כי כל עניין קבלת שבת קודם זמן הלילה כתוספת אינו ברור כלל ועיקר בגמ', ואפי' אחר הגמ', מהי תוספת שבת של היחיד וכולי כידוע מהאחרונים, כך שיתכן שיהיה מה לסמוך שלא חל חובת קידוש לפחות עד שהציבור קיבל שבת.
פרי יהושע כתב:העניין הוא שבעצם קידוש וקבלת שבת לכאו' הם עניינים חופפים, שקבלת שבת במקורה יתכן שהיא גופא הקידוש [לכה"פ אם לא כהרמב"ם ואולי גם לדעתו], ורק כיום אין אנו מקדשים רק לאחר זמן, ואם כן כל שמקבל שבת לכה"פ חל עליו חובת קידוש.
חיימקה כתב:נ.ב. יעויין במהדורת דרשו שם ה' 22 מה שהקשה הגרש"ז ותירץ. אבל גם אם יש קושיות הרי שההלכה הפשוטה לא משתנית.
לבי במערב כתב:אם היא נוהגת לטעום אחר הדלה"נ (אף שצ"ע איך ועל מה מתבסס ההיתר בזה) - יכולה, בפשטות, לצי"ח בלא חשש...
לבי במערב כתב:אחר המחילה רבה, שותא דמר לא ידענא.
הקצוה"ש מדבר בנשי דידן והדלקתן שבכל ערש"ק, וז"פ. גם הקו"א אא"פ להפנותו לצד אחר (וראה ביאורו בהרחבה שב'הערות וביאורים - כולל צ"צ' חו' ז ע' מא ואילך. שם ע' קצ אכן כתבו קרוב לדברי כת"ר, אך מהקצוה"ש - וראיותיו - מוכח בהפך).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 114 אורחים