מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

על חכמים ורבנים, צדיקים ויראים, אנשי השם אשר מעולם. לילך באורחות צדיקים ולדבוק במעשי ישרים.
אור עולם
הודעות: 1346
הצטרף: ד' ספטמבר 02, 2020 8:26 pm
מיקום: "שבתי בבית הוי"ה כל ימי חיי"

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אור עולם » ג' דצמבר 15, 2020 9:24 pm

נחומצ'ה כתב:ה'פיפטע ליכט' [הנר החמישי] מצויין מכמה טעמים.
בעיקרו שלעולם לא יחול ביום שבת. כך שהמטרה של 'למטה מעשרה טפחים' מושלמת.
ועוד שזה הוא ערב ראש חודש. ור"ח הרי הוא התחדשות [בפרט, שישראל נמשלו ללבנה]
וא"כ הוא היום הכי 'חשוך' בחודש. כך שוב פעם ענין הלמטה מי' טפחים שיש להאיר החושך.

להעיר, דחודש כסליו הוא היחיד שלא מסתיים במיעוט אורה אלא ב"מוסיף והולך".

יוסף חיים אוהב ציון
הודעות: 4658
הצטרף: א' אוגוסט 18, 2019 2:34 pm
מיקום: ירושלים תובב"א
שם מלא: יוסף חיים

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » ד' דצמבר 16, 2020 12:40 am

ביום זה ב"ה=חסד גוברים על ב"ש =גבורה [שמעתי]

אור עולם
הודעות: 1346
הצטרף: ד' ספטמבר 02, 2020 8:26 pm
מיקום: "שבתי בבית הוי"ה כל ימי חיי"

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אור עולם » ד' דצמבר 16, 2020 1:20 am

גם כבר מאירים רוב הנרות.

לבי במערב
הודעות: 9206
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm
מיקום: עקב צמצום שהותי כאן בע"ה, לענינים נחוצים - נא לפנות בהודעה פרטית. תודה מראש.

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי לבי במערב » ד' דצמבר 16, 2020 4:41 am

מצו"ב דברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בנדו"ז:
מוצאי זאת חנוכה תשל''ד.pdf
י"ל ז"ע ע"י 'ועד הנחות בלה"ק'
(121.43 KiB) הורד 227 פעמים

אברהם
הודעות: 1475
הצטרף: ב' יולי 05, 2010 3:12 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אברהם » ד' דצמבר 16, 2020 9:35 am

שאלה לבקיאים בתורת שמואל


כתב לי אחי הגאון שליט"א כך:


"...וראיתי בדרשות רבינו הגר"ש אוירבך זלל"ה, דבר חידוש מבהיל, שאמר שמה שאמרו בפרקי היכלות דבבית שני התגלה זיויה והודה והדרה כו' של תורה שבע"פ, זה היה בעיקר אחרי שפרשו הצדיקים מחכמת יון, זכו כנגד זה לזכות לגילוי חכמת התורה, וכתב דכן מדויק בפרקי היכלות. וכתב רבינו שם, דכן היה כשמנעו ישראל קדושים עצמם מחכמתם של המשכילים שר"י, זכו כנגד זה לגילוי חכמת התורה ביתר שאת בשיטת העיון של מרנן הגרח"ה והחזו"א כו'.
רק מש"כ רבינו שכן מדויק בפרקי היכלות, חבל על דאבדין דלא זכיתי לידע על מה כוונתו, דלשון המדרש שם שלא קיבלו אבותינו לשום אבן על אבן בהיכל ה' עד שנמסר להם שם הקדוש וחותם התורה שעי"ז יתגלה זויה והודה של תורה ע"ש. וה' יאיר עינינו. ונזכה כולנו מהרה לאורו.




ואחרי איזה זמן כתב לי להציע איך מרומז כן בפרקי היכלות:


"נ"ל כי זכיתי לעמוד על סודו של רב האי גאון מרנא ורבנא ריש מתיבתא זלל"ה
כי בפרקי היכלות איתא דע"ז (שנמסר להם זויה והודה של תורה) נאמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון (אין הספר לפני כעת, ואני כותב מן הזכרון)
ובחגי ב פרש"י שם כל הפרשה על נצחון בני חשמונאי, שע"ז נאמר והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים וגו' וההמשך שם 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון כו'. א"כ יש משמעות דקאי ג"כ על אותה העת (כי יסוד הבית היה כבר מקודם בימי כורש, וכנראה דאף דלא יסדו אבותינו את הבית עד שנמסר להם ונודע להם בהבטחה על גילוי הודה של תורה, אך עדיין לא בא הדבר בפועל כמש"כ בלשון עתיד 'גדול יהיה גו')"




האם יש מתלמידי רבינו ששמעו ממנו או הבינו מדעתם למה כוונתו לדקדק בפרקי היכלות?

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15515
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי איש_ספר » ד' דצמבר 16, 2020 10:51 am

חיפוש באוצר, מגלה שהראשון שהביא ד' ההיכלות ועשה מהם 'עסק גדול' הוא ר' צדוק, ובכ"מ הוא מוסיף "והיה זה בזמן נצחון החשמונאים'.
הגרש"א חזר ע"ז פעמים רבות כנראה מתוך ספרי שיחותיו שבאוצר, ובפעם אחת מצאתי שהוסיף לציין לד' הגר"א שם, ונר' שכונתו ששם מבואר שהיה זה בזמן חשמונאי, אבל לא עיינתי שם.
והנה ציטוט מאחד מתלמידיו המובהקים:
נפלאות מתורתך.jpg
נפלאות מתורתך.jpg (105.82 KiB) נצפה 11020 פעמים

ובס' בן מלך אסמכיה על בריתא דסד"ע:
בן מלך.jpg
בן מלך.jpg (205.56 KiB) נצפה 11020 פעמים

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 2697
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » ד' דצמבר 16, 2020 11:59 am

וע"ע במאמר זו, ומאות ה' ואילך דן בדברי הפרקי היכלות

אברהם
הודעות: 1475
הצטרף: ב' יולי 05, 2010 3:12 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אברהם » ד' דצמבר 16, 2020 2:51 pm

לא הצלחתי להבין - יש במקורות הנ"ל תשובה היכן מצאנו רמז בפרקי היכלות שעניין זיווה והדרה של תורה שבע"פ שייך לתקופת החשמונאים?

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 2514
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ד' דצמבר 16, 2020 3:02 pm

אברהם כתב:לא הצלחתי להבין - יש במקורות הנ"ל תשובה היכן מצאנו רמז בפרקי היכלות שעניין זיווה והדרה של תורה שבע"פ שייך לתקופת החשמונאים?


הגר"א הרי מפרש בהגהותיו שם שכנגד זה שבטלה נבואה, וכנגד זה פרחה תורה
(וכמדו' מבארים בזה מתני' ריש אבות, משה "קיבל" תורה "ומסרה" ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ונביאים "מסרוה" לאנשי כנה"ג, שנתחדש בין הנביאים לאנשי כנה"ג מהלך של "מסירה" אחרת, כמשה ליהושע, שמשה מפי הקב"ה ויהושע ממרע"ה, ואחר יהושע עבר לזקנים באותו מהלך, עד אנשי כנה"ג שהיה זה מהלך אחר).
ובטלה נבואה דוקא בזמן היוונים כאמור, וממילא בזמן הזה דוקא התגלה זיוה והדרה של תורה.\

נדפס ממש לאחרונה ספר "ביאורים במועדים" מתורתו של הגאון רבי יוסף פרבשטיין זצ"ל, על ענייני חנוכה (אחרי שיצא לאור כחוברות במשך כמה שנים, וגם יצא באלול כרך), ואם איני טועה [ממה שהספקתי לראות לפום ריהטא] יש לו אריכות בזה, [ובכלל, חיבוריו יקרים מאד, ומקום הניחו לו בהרבה דברים, בבהירות ובעמקות ובישרות].

בברכה המשולשת
הודעות: 14118
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » ד' דצמבר 16, 2020 8:30 pm

אברהם כתב:לא הצלחתי להבין - יש במקורות הנ"ל תשובה היכן מצאנו רמז בפרקי היכלות שעניין זיווה והדרה של תורה שבע"פ שייך לתקופת החשמונאים?


ויעויין עוד במאמר חכם עדיף מנביא של מרן הראי"ה (בתוך ספר אורות) ובעוד מקומות בתורתו.
והדברים רמוזים בדברי מרנא הנצי"ב בקדמת העמק.

בין החכמים
הודעות: 90
הצטרף: ד' נובמבר 18, 2020 8:59 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בין החכמים » ש' דצמבר 19, 2020 9:46 pm

דרופתקי דאורייתא כתב:
אברהם כתב:לא הצלחתי להבין - יש במקורות הנ"ל תשובה היכן מצאנו רמז בפרקי היכלות שעניין זיווה והדרה של תורה שבע"פ שייך לתקופת החשמונאים?


הגר"א הרי מפרש בהגהותיו שם שכנגד זה שבטלה נבואה, וכנגד זה פרחה תורה
(וכמדו' מבארים בזה מתני' ריש אבות, משה "קיבל" תורה "ומסרה" ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, ונביאים "מסרוה" לאנשי כנה"ג, שנתחדש בין הנביאים לאנשי כנה"ג מהלך של "מסירה" אחרת, כמשה ליהושע, שמשה מפי הקב"ה ויהושע ממרע"ה, ואחר יהושע עבר לזקנים באותו מהלך, עד אנשי כנה"ג שהיה זה מהלך אחר).
ובטלה נבואה דוקא בזמן היוונים כאמור, וממילא בזמן הזה דוקא התגלה זיוה והדרה של תורה.\

נדפס ממש לאחרונה ספר "ביאורים במועדים" מתורתו של הגאון רבי יוסף פרבשטיין זצ"ל, על ענייני חנוכה (אחרי שיצא לאור כחוברות במשך כמה שנים, וגם יצא באלול כרך), ואם איני טועה [ממה שהספקתי לראות לפום ריהטא] יש לו אריכות בזה, [ובכלל, חיבוריו יקרים מאד, ומקום הניחו לו בהרבה דברים, בבהירות ובעמקות ובישרות].

וכמדומני שכבר נתפרסם שהיתה להם להגאונים ר"ש אויערבאך ור"י פרבשטיין זצ"ל ולהבחל"ח רבי נתן קופשיץ שליט"א, קביעות לענינים שבתורת הסוד. כך שסביר שהדברים ממקור אחד באו.

השמים שמים לה'
הודעות: 19
הצטרף: ה' ספטמבר 06, 2018 10:12 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי השמים שמים לה' » א' דצמבר 20, 2020 1:24 am

בין החכמים כתב:וכמדומני שכבר נתפרסם שהיתה להם להגאונים ר"ש אויערבאך ור"י פרבשטיין זצ"ל ולהבחל"ח רבי נתן קופשיץ שליט"א, קביעות לענינים שבתורת הסוד. כך שסביר שהדברים ממקור אחד באו.


הנה לשון הפרקי היכלות מילה במילה -

'מיום שניתנה תורה לישראל עד שנבנה בית שני, תורה ניתנה, אבל הדרה ויקרה, כבודה וגדולתה ותפארתה, אימתה, פחדה ויראתה, עושרה, גאותה וגאונה, עוזה ועיזוזה וכבודה, ממשלתה וגבורתה, לא ניתנו אלא בבית שני',

והגר"ש כותב: , והמשמעות בדברי הגר"א היא שדווקא כאשר בזמן שנלחמו כנגד החכמה יוונית, בזמן שכביכול היה יותר זמן של הסתר פנים וחסרו חמשה דברים שהיו בבית ראשון, הרי שמתוך שנלחמו ועמלו יותר להשיג חכמת התורה, הם זכו שנתגלו בזמן בית שני יותר דברים. (לשעה ולדורות - עמלה של תורה)

הרי לך דברים ברורים ומקורן בהגר"א

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 11, 2021 7:43 pm

הכל הולך אחר החיתום
חוברת לימי השובבי"ם
קבצים מצורפים
מרן הגרש אויערבך זיעא משנת שמואל שובבים אדר עבודת הלב.pdf
(543.29 KiB) הורד 435 פעמים

דרופתקי דאורייתא
הודעות: 2514
הצטרף: ה' דצמבר 20, 2018 2:05 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי דרופתקי דאורייתא » ה' פברואר 11, 2021 11:56 pm

שמעתי שיצא לאור דרכי שמואל עמ"ס שבת מהדורה נוספת,
ובה הושמטו מפתחות על סדר הדף, וקונטרס ההערות על שמירת שבת כהלכתה, ועוד כמה קטעים מתוך הספר עצמו.
מי יודע מה הפרטים?

הבאר ההיא
הודעות: 510
הצטרף: א' אוגוסט 30, 2020 8:57 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי הבאר ההיא » ו' פברואר 12, 2021 12:38 am

כמדומה שמעולם לא היה קונטרס הערות על שש"כ אלא הלכות מלוקטות מתוך ספרי ארחות שבת וקרית אריאל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' פברואר 14, 2021 7:53 pm

בהספדו על רבינו זצוק"ל מסר יבלחט"א הגאון רבי אהרן כהן שליט"א משמו בזה"ל:
בהזדמנות שמעתי מפיו הסבר הענין שיאשיהו המלך גנז את הארון, דהנה מקום ארון אינו מן המדה, וכן צריך להיות היחס לתורה שאינה מן המדה ואין לה שום השתוות ומדידה עם עניני העולם, ויאשיהו הרגיש שדורו אין להם כבר הכרה זו, ולכן עמד וגנזו, [וסיפר שפירוש זה נשכח ממנו, ואחד החזיר לו אבידתו, ששמע ווארט זה מפיו לפני הרבה שנים, והפטיר בכאב 'אוי מתחילים כבר לשכוח..'], בדומה לכך שמעתי ממו"ר הגרי"א [וינטרוב] זצ"ל שהיחס לתורה צריך להיות 'אין עוד מלבדה' בכל הבריאה.

אולי יש למצוא כמין מקור וסמך לחידוש זה, בהקדם כמה הקדמות, הנה רבינו בחיי בפי' עה"ת פרשת עקב ביאר טעם חדש לגניזת הארון ע"י יאשיהו [מלבד הטעם הראשון והפשוט דהיינו "לעילוי קדושתו, שאין לך מקודש ומעולה בכל הכלים כמוהו"], וז"ל, והשני, שראה בארון סימן הנסיעה, והוא שהבדים שהאריכו בימי שלמה נתקצרו בימיו וחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה, וכשהיו ישראל נכנסין במקדש והיו רואין הפרוכת ושני בדי הארון, היו ראשיהן נראין מחוץ לפרוכת כשני דדי אשה שנראין מתחת בגדיה, ועל שני בדין אלו הזכיר שלמה ע"ה: (שיר השירים ד, ה) "שני שדיך כשני עפרים" וגו', וכשנתקצרו עתה בימי יאשיהו וחזרו כלפי פנים היו ישראל נכנסין ולא היו רואין אותן יוצאין ובולטין מן הפרוכת כמנהג, לפי שחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה, והכיר יאשיהו בזה שהארון מזומן לנסיעה ומתכנס והולך.

ובפי' שושנים לדוד ב"ב פ"ב מ"ט: מצאתי בספר עבודת ישראל למוהרר"י קמחי ז"ל... הביא בשם ספר שכחת לקט שבסוף הילקוט ראובני, שהבדים נתארכו בימי שלמה ממה שעשאן בצלאל, ובימי יאשיהו נתקצרו, וידע יאשיהו בזה שהארון מזומן לנסיעה לכך גנזו.

והנה מצינו בתוס' במנחות (צח, ב), וז"ל: דוחקין ובולטין בפרוכת ודומין כמין שני דדי אשה - מעשה נס היה דארון באמצע קדשי הקדשים היה ולכל צד היה עשר אמות ומקום ארון אינו מן המדה כדאיתא בפרק קמא דמגילה (דף י:) ואם כן אפילו למאן דאמר שהבדים נשמטים לצד אחד היאך מגיעים עד הפרוכת הא לא היה אורכן עשר אלא ע"י נס האריכו הבדים עד שהיו דוחקין ובולטין ונראין כשני דדי אשה לחיבתן של ישראל.

והעולה מדברי התוס' שמלבד הנס שהארון לא תפס מקום בבית קדשי הקדשים, ולכן היו עשר אמות לכל רוח, היה נס נוסף שהבדים האריכו יותר מן האורך הטבעי שלהם, ועל כן בלטו מבעד לפרוכת ונראו מבחוץ כשני דדי אשה.

וכן מפורש בברייתא דמלאכת המשכן (פרק ז): מניין אתה או' כיון שהכניסו הארון האריכו הבדים והגיעו לפרוכת והגיעו לפתח [לפיכך] לא ננעלו דלתות בית קדשי הקדשים שנ' ויאריכו הבדים... הא כיצד בולטים בפרכת ונראין כשני דדי אשה ומניין שהאריכו בפנים שנ' ולא יראו החוצה הא למדת שהאריכו בפנים ומניין שהאריכו מבחוץ שנ' ויאריכו ראשי הבדים מן הבית וגו'.

וכן משמעות לשון התנחומא פרשת נשא (סי' טז): הנה מטתו זה בית המקדש, ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה מטה הזאת אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היו פרין ורבין, שנאמר ויאריכו הבדים.

ולכאורה נראה שזה ג"כ בכלל המימרא ד'מקום ארון אינו מן המדה', שכל מציאותו של הארון הוא מעשה ניסים, ומה"ט לא תופס מקום ומדה, וגם אינו משועבד למידת אורך, ועל כן ארכו הבדים. ולפי"ז מדויק היטב לשון 'מקום ארון אינו מן המדה', דלא כתיב כאן 'אין צריך מדה'', שלא תפס מקום, אלא אינו מן המדה, [עי' שפ"א מגילה י, ב שעמד בזה].

וגם מיושב לפי"ז מה שהקשו על מה דתנן ביומא (נב, ב): הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים. ובגמ' שם: לעולם במקדש שני, ומאי הגיע לארון מקום ארון. וצ"ב, הרי לא היה בכל "מקום" לארון, רק בנס היה עומד ונמצא שם ואיך שייך להניח על מקום זה את המחתה.

ומעתה י"ל דמקום הבדים חשיב 'מקום ארון', שהרי בהני בדים נתקיים 'מקום ארון אינו מן המדה.

[ובאמת כמה מן הראשונים פליגי על התוס', עי' תוס' יו"ט פ"ב דבבא בתרא ובמנחת חינוך מצוה צה].

ולפי כל האמור נמצא שכאשר בימי יאשיהו נתקצרו הבדים, היה בכך הפסקה של הנס ד'מקום ארון אינו מן המדה', והרי זה עולה בקנה אחד עם המבואר בדברי רבינו זצוק"ל שגניזת יאשיהו מישך שייכא עם ענין זה.

------

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 18, 2021 11:50 pm

לקראת יום השנה - ט' אדר


עדיין לחלוחיתו קיימת

צדיקים במיתתן נקראו חיים


אנו עומדים סמוך ונראה ממש ליום השנה השלישי להעלותו של עמוד האש והענן רבינו הגדול זיע"א וסילוקו מעימנו בסערה. ניתן לומר שאף שקבעו חז"ל שאחר י"ב חודש גזירה על המת שישתכח מן הלב (ברכות נח, ב), ויש מן הפוסקים שלמדו מזה לחיוב קריאת פרשת זכור דמה"ט חיובו מדאורייתא אחת בשנה (הג"מ ישעיה פיק בספר מיני תרגימא), מ"מ כבר אמרו בברכות (יח, א) צדיקים במיתתן נקראו חיים, לא יכבה נרו וזכרו לא ימוש מעימנו לעולם ועד.

מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב

ישנו הספד נורא של מרן החת"ס על הג"מ מרדכי בנעט זצוק"ל, ובתוך הדברים הוא עומד על דברי הגמ' בכתובות (קד, א): ההוא יומא דנח נפשיה דרבי, גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי, ואמרי כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי, ידקר בחרב... אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין. אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש. אמרו ליה נח נפשיה. אמר להו אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא.

וקשה מה להם לשטות זו שלא יאמר אדם נח נפשיה דרבי, וכי לעולם יחיה או לעולם לא יוודע להם, ומ"ט לדוקרו בחרב ולא אמרו סתם יומת, ומה היתה תחבולתו של בר קפרא, הלא דבר הוא.

אמנם ענין 'נח נפשיה' פירושו נוחת הנפש הצדיק ואמרו סוף ברכות ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, אך ענין אין לו מנוחה בעוה"ב הוא ע"י תלמידיו ואנשי דורו אשר למדום דעת וחכמה ואשר הדריכם בדרך ישרה וכל מעשיהם ולימודיהם בעוה"ז הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות הכל תלוי בו, וכל מה שנעשה בעוה"ז שפתותיו דובבות וכל בחינת נפשו היקרה מתעוררת עי"ז והיינו אין להם מנוחה בעוה"ז.

אך כבר כתבנו כי נאבדה חכמת חכמיו בסילוקו וכן הזריזות והצדקות הכל מת אתו עמו ומתה טהרה ופרישות, ומה שנשאר כאין ואפס חשוב נגדו, ובבחינה זו כאלו יש לו מנוחה בעוה"ב ע"כ אמרינן נח נפשיה דפלוני.

והיות רבי חיבר המשנה וקיבלו התלמידים להיות עוסקים בה יומם ולילה לא ישקוטו ולא ינוחו, וכבר כתבתי כי בנו הדבר תלוי כי ארון הקודש נלקח ולא הלוחות והתורה, ע"כ אמרו כל האומר נח נפשיה דרבי הרי הוא כפותח פיו לשטן ח"ו כאילו לא נצליח לעוררו בעולם העליון ע"כ ידקר בחרב כי הפסדנו ע"י פתיחת פה לשטן, וקיי"ל יש בוטה כמדקרות חרב, ע"כ ידקר בחרב. ע"כ השכיל בר קפרא ואמר עליונים נצחו ותפשו ארון הקדש דייקא אבל לא הלוחות, ועתה פנו ושאו לבבכם אל ד' התחזקו בעד תורת אלקינו.

אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא

איתא בגמ' ברכות (מב, ב; מג, א): כי נח נפשיה דרב, אזלו תלמידיו בתריה. כי הדרי, אמרי: ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק. בתר דכרכי יתבי וקא מיבעיא להו הסבו דוקא תנן, אבל ישבו לא, או דילמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא כי הסבו דמי, לא הוה בידייהו. קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה, וקרע קריעה אחרינא. אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן, עד דאתא ההוא סבא, רמא להו מתניתין אברייתא ושני להו כיון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן כהסבו דמי.

ופירש"י: קרע שקרע בהספד רבו החזיר החלוק לאחוריו, ומה שלאחור לפנים, כדי לקרוע קרע אחר, להראות אבל עכשיו כיום המיתה, על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות.

מרן בעל אבי עזרי זצוק"ל בהספידו את מרן הג"ר אהרן קוטלר זצוק"ל [בעצרת מספד שנערכה בהיכל כולל חזון איש] ביאר את עומק דברי הגמ', זו לא היתה סתם קריעה של צער, הוא הרי כבר קרע, הוא יצא ידי חובת קריעה, הוא אמר בן הוא בן, הוא לא יכול להיות פחות בן, הוא לא יכול להיות יותר בן, הוא בן, בן שקרע קיים חובת קריעה, תלמיד זו שאלה כמה הוא תלמיד, מי ששמע מהרבי שלושים שיעורים כלליים הוא לא אותו תלמיד כמו מי ששמע עשרים שיעורים כלליים, מי ששמע מהרבי שלושים שיחות הוא לא כמו מי ששמע מהרבי עשרים שיחות, אז הוא אמר, אבל זה לא רק השאלה כמה למדת מהרבי, השאלה אפוא התורה של הרבי מונחת לך בלב, כמה שייכות אתה מרגיש עם הרבי.
ממילא כאשר התלמידים הרגישו את החסרון של רב והיה להם את הכאב של ברכת מזונא לא גמרינן, אז הם הרגישו את החסרון, הרגשת החסרון הזאת יצרה להם קשר בלב חזק יותר לתורה של רב ממה שהיה להם לפני כן, אז הקשר הזה זה חלות דין תלמיד חדש, אז התלמיד החדש הזה עוד לא קרע קריעה, ("וויפל עהר איז גיווען א תלמיד איז דקריעה חל גיווארן, וויפל תלמיד עהר איז נישט גיווען איז דקריעה נישט חל גיווארן, איז דנייע חלות תלמיד איז עהר מחוייב קריעה!). [הג"ר יעקב ונדרוולדה שליט"א הזכיר זאת בהספד על רבינו בכלות השבעה].

וזו היא ההרגשה של כולנו - אלפי התלמידים ורבבות ההולכים לאורו ובמורשתו, דבר יום ביומו, הקשר הרוחני שלנו הולך ומעמיק, נבנים עוד רובדים בשיעור קומה של "תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים".

לא מדובר רק בתורה בעיונה ובעמקותה, בהיקף וברוחב, במה שהותיר לנו לפליטה תורתו הגדולה והמאירה בספרים שכבר נדפסו ומאשר בכת"י, אלא בכל דרכי העבודה וכל תחומי החיים, "תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו", בשיחותיו היוקדות ובמושגים המרוממים שהשריש והנחיל לנו. הדברים נזכרים ונעשים, משימים על לב ומתעמקים שוב ושוב בכל מה שזכינו לראות ולשמוע ולקבל.

וכך הם פני הדברים, ואף למעלה מכך, במה שנוגע אל הציבור הקדוש בכללותו, "עדיין לחלוחיתו קיימת" (המשפט שטבע רבינו זצוק"ל על גדולי הדורות מעמידי עולם התורה בטהרתו בארץ הקודש לאחר החורבן).

כמדומה, שאדרבה, מיום ליום מתגברת ההשפעה ומחלחלת לעומק, ומבינים יותר את מה שזכינו בחסדיו יתברך. ומאידך גיסא, הרי זו סיבה מחודשת לקריעה נוספת, "נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן". "אהדר קריעה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא".

קריעה על גברא דמיסתפינא מיניה

וישנה עוד סיבה גדולה לקריעה, איתא במועד קטן (כד, א): כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע, והא אמרו ליה לשמואל נח נפשיה דרב. קרע עליה תריסר מני, אמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה.

"גברא דהוה מיסתפינא מיניה", עם כל הפירושים.

רש"י פירש: בקושיות. ובתוס' הרא"ש בשם הראב"ד הרחיב בדברי רש"י: כלומר מפני יראתו הייתי מעיין בשמועתי יפה ולא הייתי מקל בה, ועתה ממי אירא אולי אשגה תמיד ואחטיא את הרבים, נמצא שהוא היה מזכה אותי.

ועי' מהרש"א ח"א שם: וטפי נראה לפרש בפשיטות שהיה ת"ח גמור שהיה לו לירא ממנו כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח.

מילי דחסידותא דרב

בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' קעח; וראה עוד ספר האשכול הל' בע"ק ובספר האורה לרש"י) אלין עשרה מילי דחסידותא דהוה נהיג בהו רב ובתריה לא יכילו כולהון שמעיה לאחזוקי בהון וכל חד וחד מנהון אחזיקו בחדא מנהון.

ובתוך הדברים איתא שם, רביעית. וחמשית שלא היה מביט לצדדין ואפילו לפניו, דאמר שימי וכו' אלמא עד דשמע קליה לא ידע, ונהגו רב יוסף ורב ששת אחריו ולא יכלו לעמוד בה עד שסימו את עיניהם.

רבינו זצוק"ל בשיחותיו היה מציין את הנקודה הזאת של המסירות נפש שלא לראות מעבר למה שנצרך לראות, והביא עוד מלשון הר"ן פ"ק דקידושין (יג, א מדפי הרי"ף), "ועוד דהא רב יוסף פתוח ונסתמא הוה דאמר' באגדה דסמי נפשיה משום דלא מצי קאי דלא לאסתכולי בר מד' אמות דיליה". [ועי' שבת נב, א: אמר רב יוסף חזינא להו לעיגלי דבי רב הונא].

ועי' לשון נפלא בדברי רש"י מנחות (קי, א ד"ה שימי את): ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות.

ואמנם מצינו דבר נפלא בשו"ת גינת ורדים (או"ח כלל ב סי' טו), וז"ל: ודומה לזה כתבו המפרשים למה קי"ל כרב באיסורי וכשמואל בדיני לפי שרב היה מופלג הרבה במילי דחסידותא והיה מדקדק הרבה בענין האיסורין שודאי ירד לעומק הלכותיהן ולהכי קי"ל כותיה באיסורי וחסידותו של רב היה מפורסם והיו בו עשרה מדות של שבח ושל זהירות ומכללן שלא היה נושא עיניו למעלה ולא היה מסתכל במה שחוץ ממנו.

והנה בעצם הדבר שלא יכלו האמוראים לאחוז כל דרכי חסידותו של רב, והוכרחו לחלק את ההנהגות ביניהם שכל אחד מהם יתפוס ויאחוז בהנהגה אחת, עמד בזה הסבא מקלם בטעמו של דבר, וכתב ע"ז בספר חכמה ומוסר (ח"א סי' קיג): ראשית אגיד לידידי חביבי, כי הגדיל עלי חסדו, בטרחתו להעתיק לי מילי דחסידותא דרב. [הועתקו בחכמה ומוסר ח"א סי' קיא]. ויען כי קשה לי עתה הכתיבה ל"א, ע"כ אקצר במקום שיש להאריך. הנה מי לא יבין כי כל האמוראים היו נזהרים בכל הני מילי, ובפרט בהסתכלות חוץ לד"א, אלא שכל גבורותיו של רב היה, שלא חסר בכל ימי חייו אף פעם א' מהם, כענין שאמרו: כל הקורא ק"ש ופעם א' לא קרא, דומה בעיני' כמו שלא קרא מעולם (ברכות סג ע"ב) פי', זה השכר הגדול שלא חסר לעולם אף בפעם א' הפסיד. וכ"כ הי' גדול זאת בעיניהם עד שסימו את עיניהם בשביל זאת. הרי מבואר מה שאנו אומרים "אם חומה היא" (שה"ש ח, ט) פי' שלא יחסר אף פ"א; זה הוא שבח של כנסת ישראל וזוהי מעלת בר סמכא.

"והיה עוזב כל תאות נפשו ולבו למען עשות מצות בוראו"

אולם יתכן לומר בס"ד באופן נוסף, שהגדלות של רב היא במה שאחז את כל ההנהגות הללו יחדיו, ונקדים דבר צחות שרגילים העולם לומר שישנם שני 'חייב אדם', חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום (עי' ברכות ח, א), וחייב איניש לבסומי בפוריא (עי' מגילה ז, ב), ומי שמקיים את החייב אדם הראשון בהידור, על דרך כלל אינו מקיים את החייב איניש בהידור כפשוטו. והיינו כי יש תכונות שונות של אנשים, ומי שבטבעו שייך לקיום מהודר של קריאת שמו"ת בדרך כלל אינו שייך בתכונת נפשו לקיים את היוב השכרות כפשוטו, ויוצא ידי חובתו בשינה וכיוצא בזה.

ואצל רבינו זצוק"ל היה חזיון מופלא בזה, שכל המצוות היו חביבין אצלו עד לאחת, על כל סוגיהם ופרטיהם, ודרך דוגמא ראינו נפלאות בקיום של שני ה'חייב אדם' הנ"ל, היאך שהיה מקיים בהידור רב מאוד קריאת שמו"ת דבר יום ביומו כמנהג הגר"א במתינות גדולה ובריכוז מלא בלא שום הפסק מיד לאחר התפילה, וביום עש"ק היה אף קורא את ההפטרה.

וגם היה מקיים ברוב השנים החיוב של לבסומי בפוריא בכל עומק הענין, כידוע לכל, והרבה זכו לראות ולהציץ מבין החרכים את ה'נפשי יצאה בדברו' בהשתפך נפשו אל אלקיו בדביקות ובאהבה, "הדר קבלוה באהבה".

והנה כאשר נעיין בהני מילי דחסידותא דרב נמצא שיש כאן הנהגות של חסידא ופרישא, הרב הדומה למלאך שראשו מגיע השמימה, כמו ההנהגה שלא הביט לצדדין והיה הולך כל היום בתפילין, וזה לשון הרמב"ם בהל' תפילין (פ"ד הכ"ה): קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא, אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.

[והנה החיד"א בספר פתח עינים (סוכה כח, א) עמד בזה שלפי הנוסח המובא בספר הפרדס לרש"י אין נמנה בין הנהגות רב ההנהגה שלא שח שיחה בטלה כמובא בדברי הרמב"ם פ"ב מהל' דעות ה"ד. ועי' בספר עבודת המלך ובספר בני בנימין שהביאו גם גירסא שדבר זה שלא שח שיחה בטלה כלול בהני עשרה דברים. וראה עוד בספר דברי סופרים לר"צ הכהן מלובלין אות לו.
אמנם נראה שזה כלול בהנהגה שלא הלך ארבע אמות בלא תפילין, שהרי כל זמן שתפילין בראשו של אדם ועל זרועו אינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה].


ומאידך גיסא, ההנהגה השמינית דכל דקפיד עליה אזל איהו לגביה ומפייס ליה, הרי זו הנהגה של אדם המעורב בין הבריות, אהוב למטה, וכן ההנהגה העשירית שהיה קולו ערב והיה רגיל לירד לפני התבה ולהיות מתורגמן לרבו ולכל מי שצריך ולקיים מה שנאמר כבד את ד' מהונך, ג"כ זו הנהגה של 'שליח ציבור' ולא של יחיד ופרוש.

וזאת היתה רבותיה דרב, שנהג בכל עשרת הדברים כאחד, ואחז תמים דרכו בכל מילי דחסידותא ולא לפי תכונה מסוימת.

ומצינו בספר אהל מועד (לר' שמואל ב"ר משולם ירונדי תלמיד הרשב"א; שער ראשית חכמה הארוך דרך ג) שהביא את המילי דחסידותא, והוסיף: מכל אלו המדות נראה שהיא ענין אהבתו כלות נפשו ונטותה לאלהים יתברך והיה עוזב כל תאות נפשו ולבו למען עשות מצות בוראו והיה שמח בעשותו מצותו כאילו מלא תאותו מכל הנאות והיה מתנדב בגופו ובממונו ונפשו ופיו ברצון הבורא ית'.

והיינו שכמו שיש מושג של התפשטות הגשמיות, ישנו מושג של התפשטות העצמיות, שעוזב כל תאות נפשו ולבו ונטיות הנפש ותכונותיה למען עשות מצות בוראו בשלימות.

"אבל כמו חול שם לים"


וכזאת ראינו אצל רבינו זצוק"ל שכל הנהגתו לא היתה קבועה לפי תכונה מסוימת, כידוע לכל, ותמיד אמרו שלא ניתן לצפות מראש את התגובות שלו, והיה תופס בכל הקצוות, מימין ומשמאל תפרוצי, לעשות רצונך אלקי חפצתי.

וכדי לנגוע מעט בגודל העבודה והמסירות נפש שבזה, נפרט כמה דוגמאות ידועות.

הנה בשער ספר 'דרכי שמואל' על אהלות ישנם מילים שחרט רבינו בדם לבבו על הרבנית ע"ה, ולקראת סוף הדברים נכתב:
אחת היא אשר אספרה, אשר היתה מסורה בעזרתה לאחרים בכל תוך תוכם של החיים, ושמעו לנועם הדרכתה, וכמעט לא ניתן לשמור כללי הצניעות, אבל כמו חול שם לים ובעוצם דעתה ידעה להבדיל, ושמרה במלוא זוהרה הן בדבר שפתיים והן במראה עינים, ובכל.

וכזאת בכפל כפליים ראינו אצל רבינו זצוק"ל, הרי גינוני הקדושה שנהג בהם היו מופלאים, ואעפ"כ לא נמנע בשביל כך מלבקר אלמנות בביתם מידי שבוע, ולשמוע אותם בהקשבה ובהשתתפות במצבם ובנשיאה בעול, "כמו חול שם לים", וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליו, וברוך המבדיל.

כמה נפשות החיה והחזיק, וכמה לבבות שימח והרנין, וזה לא מכבר שמעתי מבנו של אחד ממקורבי רבינו שנלב"ע בחטף מעט אחר סילוקו של רבינו, שהאלמנה אמרה כי הקושי הגדול ביותר הוא חסרון המשענת – רבינו זצוק"ל.

לחייו כערוגת הבשם

ומעוצם חסידותו שלא תפסו אצלו שום שיקולים של נוחות וכדאיות, ואפילו סיבות צודקות וחשבונות של רוחניות, אלא הפקיר את עצמו כאיסקופה הנדרסת לכבוד שמים.
[ראה במסכת דרך ארץ פ"א הכ"ה: הוי עלוב ואהוב לכל, ושפל רוח בפני כל אדם. הוי כנוד בקוע שאינו נפתח להכניס את הרוח, וכאסקופה התחתונה שהכל דשין בה].

והנה איתא בעירובין (נד, א): ואמר ר"א: מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה, וכבושם זה שהכל מתבשמין בה תלמודו מתקיים, ואם לאו אין תלמודו מתקיים.

ולהלן שם בסמוך, אמר רב מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר זה, שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו. ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו.

וביאר בספר הנפלא "חוסן יהושע", שיתירה הנהגת ''כערוגה" על "כמדבר", מדבר אינו מקום שמתבשמים ונהנים, אלא רק למדרך כף רגל, אולם בערוגה באים להתבשם בה ובריחה הטוב, ואעפ"כ היא נתונה למרמס ולמשיסה.

והמהרש"א בח"א ביאר לשון הדרשה "לחייו": ויהיה לחיו מלשון חיות שאינו מחשיב חיות עצמו רק כערוגה כו'. והיינו שמפקיר את כל החיות שלו. אולם יש מפרשים דרמוזה כאן כוונה נוספת, "לחייו" כפשוטו, וע"ש מאמר הכתוב בישעיה (נ, ו) גֵּוִי֙ נָתַ֣תִּי לְמַכִּ֔ים וּלְחָיַ֖י לְמֹֽרְטִ֑ים.

וכך איתא במדרש תנחומא ריש פרשת משפטים: ואלה המשפטים, זש"ה מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. מלכה של תורה במשפט שהוא עושה מעמיד את הארץ, ואיש תרומות יהרסנה אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזויות הבית ואומר מה לי בטורח הצבור מה לי בדיניהם מה לי לשמוע קולם שלום עליך נפשי הרי זה מחריב את העולם הוי ואיש תרומות יהרסנה.

רבינו זצוק"ל היה נכנס בעובי הקורה, נגד תכונת נפשו העדינה, ב"טורח הציבור", "בדיניהם", "לשמוע קולם", הן במילי דשמיא להעמיד דת על תלה, והן בענינים של בין אדם לחבירו כשהשעה היתה צריכה לכך להציל עשוק מיד עושקו, ולעיתים קרובות היה מזיק לעצמו בקשרי הידידות שהיו לו עם גדולים וטובים, רבות בשנים חרפות ובזיונות היו מנת חלקו.

ומה נפל בגורלו על מסירות נפשו והפקרת עצמיותו וכבודו? רבים רבים ממקבלי הטובה בגדו והפנו עורף, ויש שהגדילו בעזותם להשיב רעה תחת טובה.

יודע להוכיח


ביטוי נוסף ל'כמו חול שם לים' ראינו בהנהגתו המיוחדת עם התלמידים. רבינו זצוק"ל היה חד בדרא ב'גדול העומד על גביו' ובמלאך המכה על קדקדו ואומר לו גדל. בכל מהותו היה "יודע להוכיח", עי' ערכין טז, ב: אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח. וברש"י: שיודע להוכיח - דרך כבוד שלא יהו פניו משתנין. וברש"י עה"פ במשלי (י, כ) כסף נבחר לשון צדיק - שיודע להוכיח).

אמנם כן, היתה אוירה של 'מסתפינא מיניה' סביבותיו, היתה בושה וחרפה גדולה להיתפס בעבירה, בביטול תורה, באי ידיעה, בהנהגה של חוסר דעת וכ"ש טיפשות וכל כיוצא בזה, אולם תוכחתו של רבינו זצוק"ל היתה טבולה ביחס של כבוד והערכה, ופעמים הרבה שלא פסק מלפייס על חשש פגיעה, וכפי שסופרו הרבה מעשים.

אספר מעט עובדות מהנהגתו המיוחדת בענין זה, ממה ששמעתי ממקורבו הגדול ידידי הרה"ג ר' אליהו אידלמן שליט"א.

מעשה היה בסעודת שבת שאחר היו"ט, שרבינו נתעכב מלבוא בבית המדרש, והשעה כבר היתה מאוחרת. רבינו בא לביתו וראה קבוצת בחורים ממתינה לו לסעודה. רבינו סבר מתחילה שכבר התחילו לאכול בלעדיו, וכשנוכח לראות שאין הדבר כן, הביע אי שביעות רצונו שלא היו צריכים להמתין וכו'. לאחר מכן, זמן רב מאוד, הבליע בנעימת לשונו, אם ממתינים ולא מתחילים, אזי כבר ניתן ללמוד, וכך לא מנע מהם שבט תוכחתו.

באחד מימי חול המועד סוכות ביקר בביתו רב נכבד. רבינו כיבדו שיברך 'לישב בסוכה' על מזונות. הלה לא מיהר לעשות כן וסירב בתחילה. לאחר הפצרה, נטל ובירך. רבינו שהביט בו ונתן אל לבו כי הוא אוחז את האוכל ביד שמאלו, העיר, איטר? הלה לא ידע את נפשו מרוב מבוכה.

רבינו שחש בכך התאמץ מאוד לפייסו ולהפשיר את האוירה, וסיפר שפעם ביקר אצל מרן הסטייפלער זצוק"ל, ונוכח שהוא מברך כאשר האוכל ביד שמאלו. רבינו שאלו על הדבר. הסטייפלער האריך בצדדי היתר הלכתיים לנהוג כן, ולבסוף הפטיר, ובאמת אנכי גם איטר...

אירע שהיה אצלו א' מתלמידיו לשיחה ארוכה בלימוד ובשאר מילי, הלה בא עם ילדו שהיה שובב לא קטן, וכל הזמן גילה נוכחות והפריע למהלך השיחה. מרגע לרגע פקעה סבלנותו של התלמיד שהיה דרוך ומרוכז בשיחתו עם רבינו וגזף קשות בבנו שיפסיק להפריע. רבינו הפסיק את השיחה ואמר לאב בעדינות, ומה עם מידת הסבלנות? שמעת מה רוצה הילד?.

ואסיים על נקודה זו במעשה נורא ששמעתי מהרב הנ"ל. לפני שנים היה עילוי צעיר, גאון ממש, שהיה יוצא ונכנס בבתי גדולי ישראל וראשי הישיבות והיו משתעשעים עמו בדברי תורה, ואף אנכי זוכר איך שהיה מגיע באמצע סעודת שבת ורבינו היה מכבדו ומדבר עמו בחביבות יתירה.

בא' השבתות הלה הגיע, והשתתף בסעודת יום השבת, ולפתע הוא נעדר ממושכות מן השולחן. לאחר שארך הזמן, הלך ר' אליהו לבדוק, ומצאו שהיה יושב בחדר השני ומעשן סיגריה רח"ל. כמובן שהיה מזועזע מאוד ממראה עיניו ולא ידע את נפשו מרוב תדהמה וחזר לשולחן בלי להגיד מילה. רבינו היה מאוד רגיש לריח סיגריות, הוא כנראה חש במשהו ומיד הבין את הכל. רבינו אמר לו, אתה מבין לבד כמה קשה לי לשבת עם מחלל שבת, אבל אין ספק שזה חולי הנפש, אל תראה כלום וכאילו לא היה מאומה. לאחר כמה רגעים העילוי חזר למקום, ורבינו ממשיך עמו כאילו לא אירע דבר... [ומ"מ עשה תחבולות לבל ישוב לסעודה שלישית].

ואכן רבינו זצוק"ל עם היותו אש בוערת בקנאת ד' כנגד עוברי עבירה חוטאים ומחטיאים את הרבים, אך כמה גדלו עוצם סבלנותו וכח ההכלה של כל יהודי באשר הוא. שמעתי ממקור נאמן, לא מכבר פגש מישהו בארה"ב, בעל חנות, יהודי פשוט מאוד, והלה אומר לו, רואה אתה את הכיפה שלראשי, זה בזכות ר' שמואל אויערבאך. הלה היה יליד שערי חסד. שנה מעט ופירש לצבא. אביו היה שבור ורצוץ וכמעט מיואש לגמרי, וכשכן שפך את צערו בפני רבינו. רבינו אמר לו, כשהבן מגיע מהצבא שלח אותו אלי ואמור לו כי כדאי שיכנס אצלי. הלה נכנס פעם אחת, רבינו 'פטפט' אתו על דא ועל הא, שמע ממנו על סדר יומו בצבא ועל חויותיו וכו' בהתענינות רבה. הביקורים נעשו תכופים יותר, ותוך כדי רבינו נהיה לו כידיד ומשחיל לו חיזוקים ועצות במהלך השירות.

סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה


כך היה רבינו זצוק"ל בבחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה' בכל אורחותיו, וכל כמה שהיו חכמתו והשגתו מרקיעי שחקים, ומעשיו כבירים חובקי זרועות עולם, לא הניח שום דבר קטן, וייחס לכל מעשה ודיבור ערך וחשיבות.

עם שחי בטבעיות עצומה, ישר כפי שעשאו האלקים, ללא גינוני כבוד וסלסולי חשיבות, היה מייקר ומעריך כל פעולה, ושום דבר לא חמק ממנו 'כלאחר יד'. מספר אחד התלמידים: זכורני כי בהיותי מתגורר מספר שנים אחרי נישואי בעיה"ק צפת הגיע ראש הישיבה עם הרבנית ז"ל לעיר בחג הסוכות תשמ"ט לרגל שמחת ברית של אחד מתלמידיו ולאחריה בא לבקר בביתי, ונהג מקומי הסיע אותם לביתי, בסיום הנסיעה אמר לנהג יישר כח, אמר לו הנהג כדרך המשיבים, שאין בעד מה, אמר לו הראש ישיבה מתוך ריתחא, שאסור לומר על מצוה שאדם עושה שאין על מה, כל מצוה היא עולם ומלואו וכי זה נקרא שאין על מה, על האדם להחשיב כל מעשה שעושה בין קטן ובין גדול ואיסור לזלזל בו.

לא אתגלגלו אלא כדי לאשלמא עלמא

אחד הרבנים החשובים מתלמידי רבינו זצוק"ל הראה לדברי ספר מגיד מישרים להב"י (פרשת מקץ מהדורא בתרא) וז"ל:
והיינו דאמור רבנן על רבי יוחנן וחזקיה כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וכו' כלומר לא אתגלגלו אלא כדי לאשלמא עלמא, ומשום הכי לא הוו להון צורכא דבנין, והיינו דאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר, דודאי איכא למיתמה דהוה מנחם לבני נשא על דרך צער רבים חצי נחמה, והאי לאו נחמה דחכימי כוותיה איהו, אלא רזא דמילתא דלא הוה אמר הכי אלא לאינון דהוו צדיקייא ולא אתגלגלו אלא לאשלומי דרא, והוה אמר להו דלא ליצטערון דלית להון צורכא דבנין כמה דהוה ליה דמתו בנוי ולא מצטער עלייהו דלא הוה צריך לון, ומאי דקאמר דין גרמא דעשיראה ביר למירמז דמעשר ספירן יניק הוה וכלהו אשפיעו ביה ולא מתו אלא משום דלא הוה צריך להון.


מרגש ומצמרר לחשוב את ה'לאשלומי דרא' שזכה לו רבינו זצוק"ל, וזכה דורו. זכינו ואנחנו לא נדע כמה זכינו.
"יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה".

פולסברג
הודעות: 1750
הצטרף: ג' אפריל 21, 2020 6:26 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי פולסברג » ו' פברואר 19, 2021 1:27 am

נפלא ביותר.

תודה רבה!

לולי דמיסתפינא
הודעות: 277
הצטרף: ה' אוקטובר 28, 2010 7:46 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי לולי דמיסתפינא » ו' פברואר 19, 2021 1:31 am

כרגיל מעט הפורה של נוטר. יחיד במינו. זי"ע.

יוסף חיים אוהב ציון
הודעות: 4658
הצטרף: א' אוגוסט 18, 2019 2:34 pm
מיקום: ירושלים תובב"א
שם מלא: יוסף חיים

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » ו' פברואר 19, 2021 3:12 am

איפה המנהיגים האלו? נותרנו כצאן ללא רועה. לשון הרב יא"ה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' פברואר 19, 2021 8:39 am

והנה המוסף המיוחד שיצא הבוקר לזכרו.
(מיוחד, קרי יש בתוכו גם דברים מיוחדים).
קבצים מצורפים
1.8 (1).pdf
(2.63 MiB) הורד 1073 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' מרץ 03, 2021 12:09 am

התנצלות:

אני חורג מעט מהנוהל,
הן העבירה על הכלל כי אין כותבים על אנשים החיים עמנו לאוי"ט,
והן דברי הפתיחה הילדותיים משהו שנועדו להנצחת והבהרת הנסיבות ביומני האישי [ולכם, ידידיי],
ואעפ"כ לא עברתי על דברי חברי שראו ועודדו לפרסם כאן,
הנה לפניכם.

פורים דמוקפין ב"טבור הארץ"


רשמים אחדים מצילא דמהימנותא

אמש יום פורים דמוקפין (המשולש) השתוקקתי מאוד לנסוע מירונה לשפוך שיח בקברו של רשב"י שזה זמן רב לא זכיתי לכך. כבר זמן מה לפני השעה היעודה – בשעה תשע ורבע בבוקר - להגעת האוטובוס עמדתי בתחנה הסמוכה לביתי והמתנתי לבואו. אחר ציפיה ארוכה הגיע האוטובוס מלא ברובו. הנהג סירב לפתוח לי את הדלת למרות שהייתי בודד בתחנה. האוטובוס היה תקוע בפקק, ומשכך היתה לי האפשרות להתחנן ולנסות לשכנעו בתנועות ידים וכו', אך הלה אטם את אזנו משמוע ולא פתח. מאוכזב ומעט מתוסכל, בשל הידיעה כי האוטובוס הבא לא ייצא מבני ברק לפני השעה 11 בבוקר, וכדי להשיג בו מקום אצטרך לנסוע לתחנה הראשונה, עליתי על אוטובוס פנימי שהביא אותי לצומת כביש גהה, וגמרתי בלבי שאתקדם צפונה.

הגיע האוטובוס לטבריה, עליתי עליו מתוך מחשבה כי זו תחנה בדרך למירון. תוך כדי הנסיעה עלה בדעתי שאם אני כבר בטבריה, אקפוץ לביקור קצר במעונו של המרא דאתרא, אחיו של מו"ר, להבחל"ח, הגאון הגדול רבי אברהם דב שליט"א. ירדתי ברחוב 'טבור הארץ' השקט והרגוע (היפוכו של השם) שלא ניכר בו מאומה מרושמו של יום, ומצאתי מיד את ביתו של הרב שליט"א.

בעבר, פקדתי את הבית לביקורים קצרים למשך רגעים ספורים. כעת דפקתי ומצאתי את המשפחה בהכנות לקראת סעודת פורים דמוקפין. החתן ידידי הרב הגאון רבי אריה פישר והבת הרבנית הצדקנית שתחי', המנהלת הידועה של הבית ספר והגנים במקום, הציעו לי ברוב נדיבותם להמתין ולהצטרף לסעודה.

'בדרך נחני אלוקים', זכיתי לשהות כשעתיים תמימות ולחסות בצילו של המרא דאתרא שליט"א, כפי שנודע לי אח"כ היתה זו שעת רצון נדירה, הרב שליט"א שפע כנחל העולה על גדותיו ומשקה סביבותיו. זכיתי לחוות רגעי דביקות. הרב מתרפק אל יוצרו, "טוב להודות לד'".

הוא מוסיף בשירה, "יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה, חון יחון כי יבחון", וגילו ברעדה. זָ֮כַ֤ר חַסְדּ֨וֹ׀ וֶֽאֱֽמוּנָתוֹ֘ לְבֵ֪ית יִשְׂרָ֫אֵ֥ל רָא֥וּ כָל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ אֵ֗ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ. ניגונים עתיקי יומין, כאשר מסייעים על ידו בני המשפחה.

הרב רתוק לכסא הגלגלים, שבוי במגבלות הגוף המשותק בחלקו, אך פניו בוהקות באצילות, ומתוך תוכו בוקע האור המתוק והבהיר של הנשמה. אמרותיו שנונים ומבריקים מלאי חיות דקדושה וטעם זקנים, שיחת ת"ח אמיתי, שר התורה, שמכל הגה ותנועה ניתן לסחוט כל כך הרבה חכמה ו'שימושה של תורה'. דברי תורה מענינא דיומא בלולים במעשים נפלאים.

הרב בספרו את המעשים, "נפשו יצאה בדברו', הוא ממשש את הדברים, מחייך בחדוה או פורץ בבכי מדי פעם. כשאתה שומע, אתה נשאב למחוזות אחרים.

'וענוה גדולה מכולם'. הרב שליט"א שר בדביקות "להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך", העזתי ושאלתי, האי 'כל' מאי אתא לרבויי. השיב בהתבטלות גמורה, אני. מה אני ומה חיי, איני מסוגל ללמוד, לחדש, וכו'. הוא משתמט מלברך.

ההנהגה הזאת מזכירה את הביטויים המפחידים של אחיו הגדול מו"ר הגר"ש זצוק"ל בשנותיו האחרונות. הענוה הנוראה הזאת שגורמת לך להתבייש ולהיכלם, מה יענו איזובי הקיר?

הרב שליט"א נאחז בזכות אבותיו ומזכיר את היארצייט הקרב ובא של אביו הגדול, ואף מתנחם בגדלותם העצומה של בניו שיחיו, ומתחיל לשיר 'אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור'.

--------

הרב השמיע דברים נפלאים מענינא דיומא, פתח בפסוק (אסתר ו, יג): וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו.

'אם מזרע' לשון ספק, וכי לא ידעו כי מרדכי הינו איש יהודי, כנזכר בדברי המן עצמו.

אלא הכוונה היא אם הכלי מלחמה של מרדכי הוא 'מזרע היהודים', בכוחם של תשב"ר – בהבל פיהם שאין בהם חטא, כפי שאכן נעשה ע"י מרדכי [כדאיתא במדרש (אסת"ר ד, ט): לאחר שעשה העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית המדרש והתינוקות יושבים לפניו ושקים במתניהם ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנה אותם ומצא שם [כ"ב] אלף תינוקות השליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה ואח"כ אתלה את מרדכי, והיו אמותיהם מביאות להם לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ולא תמותו ברעב, מיד היו מניחין ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות] אזי בודאי לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו.

איתא במדרש (תנחומא ויגש ב): בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל אמר להן תקבלו תורתי, א"ל הן, א"ל תנו לי ערב שתקיימו אותה... אמרו לו בנינו יהיו ערבים שלנו, מיד קבלן הקדוש ברוך הוא ונתן את התורה לישראל שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.

הילדים הקטנים הינם ערבים בעד קבלת התורה, כי הילדים לומדים את דברי התורה בתמימות גמורה, בלי לשאול קושיות, כך היא דרכה של תורה. הינם שומעים את הריגת הבל, את מכירת יוסף, ואינם שואלים שאלות. האדמו,ר ר' יואל מסטמאר אמר שבהיותו ילד קרא בחומש הרבה פעמים על מכירת יוסף ולא הרהר מאומה, ויהי אך קרא ב'צאנה וראנה' בכה תמרורים על מכירת יוסף המסכן.... דברי התורה מתקבלים אצל הילדים באמיתתן בלא שום התחכמות.

הקב"ה אמר לבני עשו ששאלו מה כתיב בה, לא תרצח, שהתקשו לקבל עליהם ולא אמר להם כבד את אביך, ואיתא ע"ז במדרש שכך עשה הקב"ה בכוונה תחילה, ואין זה תרגיל בעלמא, אלא עצם הדבר שבני עשו שאלו "מה כתיב בה" זה הפסול הכי גדול מלקבל תורה.

וגדר הדברים בהקדם הביאור במה שכתוב בתורה (שמות יז, ח) וילחם עם ישראל ברפידים', ואיתא במכילתא ובגמ' בכורות (ה, ב) אין רפידים אלא רפיון ידים שרפו ידיהם מן התורה, ולכאורה דבר זה צ"ב, שהרי ענין זה היה עדיין לפני מתן תורה ומה שייך רפיון ידים. ועוד מה המכוון ברפו ידיהם דווקא, מה שייך תורה לידים.

ונראה לבאר שעיקר צורת קבלת התורה הוא בנעשה ונשמע שהמשמעות היא שלא מקבלים תורה ע"י שמיעת והבנת השכל, אלא אדרבה בביטול השכל, בתמימות, "אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם" (שבת פח, ב עובדא דרבא והצדוקי), וזה נקרא קבלה ביד שמקבלים ביד מה שהקב"ה נותן מבלי להבין.

ועיקר כח עמלק הוא ע,י זריעת ספק, עמלק בגימט' ספק, וזה הביאור שרפו ידיהם מן התורה, לאבד את התמימות ולהרהר ולחקור בשכל.

וזה היה המלחמה 'כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל', והיו ידיו אמונה עד בוא השמש. וזוהי מעלת התינוקות, לימוד בתמימות. [ראה הרחבת הדברים בספר פתחי אברהם פורים מאמר ב: כל הפושט יד נותנים לו].

--------

פתח הרב וסיפר: בשבוע שעבר התפרסמה מודעה קטנה בעיתון המודיע בעמוד הראשון על אשת אברך שזקוקה לטיפולי שיניים דחופים בסך חמש עשרה אלף שקלים, ולרש אין כל. חשבתי, הרי זה נורא ואיום, כאבי שיניים, לאשה בודאי אין יום ולא לילה, איך אפשר לעמוד מנגד, ביקשתי שיתקשרו ותרמתי שלשת אלפים שקלים. לאחר מכן חזר אלי אותו האברך וסיפר כמשיח לפי תומו, ביום ראשון (ט' אדר) עליתי להר המנוחות לפקוד את קברו של ר' שמואל ביום היארצייט, ראיתי שכמה קברים ליד הקבר של ר' שלמה זלמן, אמרתי לעצמי אבקש גם מר' שלמה זלמן על הצרות שלי, לא העליתי בדעתי שהוא ישלח את הבן שלו לעזור לי. התרגש הרב ובכה, "אמרתי לו אם הייתי יודע שאבא שלח אותך, הייתי נותן הכל".

שאלתי את הרב על רבו הרב אברמסקי זצוק"ל, דיבר אליו בערגה באשד של מעשים, אצטט מן הזכרון, ובערך.

נתמניתי כאן לרב בטבריה על מקום חותני זצ"ל בהיותי צעיר בן עשרים ושנים בלבד. הרב הפתיע אותי וביקר אותי, לא היה אז מכשיר טלפון ולא הודיע על בואו קודם לכן. דיבר על כך שצריך למסור שיעור מחר, היה זה במסכת אותה למדתי ממנו בישיבה. הזכרתי את השיעור שנמסר באותה הסוגיא. הרב חזר על אותו השיעור בשמי, כך סיפר לי אחי ר' עזריאל שלמד אז בישיבה כבחור.

הרב אברמסקי באותה הזדמנות פקד את קברו של רבי עקיבא, ואמר ברגשה, איזו חצופה את האדמה שבלעת אל קרבך את גופו הטהור של רבי עקיבא. לאחר מכן הרב נרתע מעוצמת הדברים ותהה עליהם, אמרתי לו שכדברים האלה יש בזוה"ק על האדמה שנקבר בה רבי שמעון בר יוחאי.

הרב אברמסקי סיפר שבימי היותו ברוסיא כיהן כראש ישיבה בליובוויטש. הרבי רש"ב בא לבקר בישיבה ואמר לו, בגלל שאתה מצליח מאוד, אני מפטר אותך, אתה גורם שלא ילמדו כאן תניא. אמר הרב, לא הקפדתי עליו, כי אני נוברדוקער. הסבא מנוברדוק פיטר את ר' אלתר סטוצינער אביו של ר' חיים שמואלביץ משום שהיה מדבר עם הבחורים בלימוד לאחר השיעור על חשבון סדרי המוסר וה'בורסה' של מוסר שהיה שם.

כשנדפס האמונה ובטחון מהחזו"א עם הביקורת על המוסר, הרב אברמסקי אמר שאם יש מקום שמשפיעים יראת שמים, אדרבה, וזה לא הזמן להוציא ביקורת.

כשהיה בלונדון היה בוחן את החזנים, היה מפחד שיבואו רפורמים או כאלו. שאל פעם חזן, מה הפשט, 'ובכן תן פחדך'. השיב החזן, אומרים לרבש"ע, תן את הפחד שלך, אבל 'בחן'.

הרב אברמסקי היה בעל אמונה פשוטה ומוחשית. פעם נסעתי אתו מירושלים לבני ברק, בסוף הדרך אמר: כתוב (תהילים קכה): יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים סָבִ֪יב לָ֥הּ וַ֭ד' סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם, כשם שאנו רואים את ירושלים מוקפת בהרים, כך בדיוק ד' סביב לעמו. כך חי ונשם כל פסוק. כשהגיע לכותל אמר: כתוב (תהילים כח, ב) שְׁמַ֤ע ק֣וֹל תַּ֭חֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִ֣י אֵלֶ֑יךָ בְּנָשְׂאִ֥י יָ֝דַ֗י אֶל־דְּבִ֥יר קָדְשֶֽׁךָ.

הבן של הרב אברמסקי, ר' מנחם, סיפר לי, בעת זקנותו, ביום הכיפורים, אחרי שהשתחווה 'כורעים', בא להקימו מן הרצפה וראה שבכה הרבה, אף שלא היה רגיל בבכי. שאלו על כך, ונענה, אני נותן הכשר על מצות, אני מתפלל ובוכה שלא תצא תקלה תחת ידי.

הרב שך היה ראש ישיבה בקרלין. הבחורים רצו לנסוע לרבי לחג השבועות. הנסיעה אז היה סיפור של חודש, שבועיים הלוך ושבועיים חזור והחג באמצע. הרב שך התנגד שיסעו, ביטול תורה. אבל הבחורים בכל זאת נסעו. כשחזרו שאל אותם הרב שך, מה שמעו מהרבי. השיבו שהרבי שאל, כתוב במעמד הר סיני (שמות כ, טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת, וכי מה בכך שימותו, מיתת נשיקה כזאת מחמת דיבור הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו, מה טוב מזה. השיב הרבי, הם הבינו שלקבל תורה חשוב יותר מזה, והתורה נמצאת כאן ולא בשמים. אמר הרב שך, בשביל זה היה שווה לנסוע.

אני שמעתי את ר' איסר זלמן קצת, בסוף ימיו, כבר היה עם ניירות, אחרי שנפגע מן הפגז. היה בחור שלמד ב'מרכז הרב', ר' יעקב משה שורקין, הוא למד בראדין אצל הח"ח, וקיבל את אשרת העליה ממרכז. הוא הגיע לעץ חיים לשמוע את השיעור מהגרא"ז. רא"ז הבחין בו ושאלו לשמו ולמקומו. כששמע, אמר לו, אל תבוא לכאן, יש לך להתיירא מפני הקפידא של ר' יעקב משה חרל"פ.

את ר' יעקב משה מאוד כיבדו בבריסק. הרב זצ"ל רצה לדעת את המנהגים של מהרי"ל דיסקין. בירושלים היה קשה לברר, כל אחד היה לו את המנהג של עצמו. רי"מ ידע. הרב שאל אותו עד היכן המהרי"ל התקרב בכותל, הוא שמע כמה גירסאות כמה מטרים מהכותל הוא עמד. אמר רי"מ, אני יגיד לרב את האמת, הוא לא היה מעולם בכותל, היה עולה להרב הצופים וקורע משם על המקדש.

ר' גדליה רבינוביץ הגיע מחוץ לארץ לביקור בארץ והסתובב אצל כל הגדולים, והכי התפעל מר' יעקב משה.

הסבא שלך ר' יעקב אריאלי עשה שבע ברכות בביתו בבני ברק לאחי ר' יענק'ל שהתחתן עם משפחת שטרנבוך. ר' גדליה היה שם. היה פה מפיק מרגליות. הוא פנה לאבא באמצע הדרשה ואמר לו, אצל מנוח נאמר (שופטים יג, יז) וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ ד' מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥א דְבָרְךָ֖ וְכִבַּדְנֽוּךָ, השם זה המהות והאישיות של האדם, ר' שלמה זלמן – מה שמך.

ר' גדליה בא אל החזו"א להתייעץ על ניתוח מסובך שהיה צריך לעבור בכתף, והיו חילוקי דעות אם לעשות. לאחר מכן דיבר עמו בלימוד בעניני קדשים. החזו"א התפעל מאוד, ואמר לו היכן המקום, העביר את היד ואמר, לא לעשות כלום, והכל עבר.

המלמד הכי משובח ב'עץ חיים' היה ר' חיים מן. יום אחד נסעתי באוטובוס והתיישב לידי ר' אלעזר בריזל מקרלין. הוא אומר לי, אני למדתי עם האבא אצל ר' חיים מן. יום אחד ר' חיים קורא לי בצד ואומר לי, אלעזר, אתה חריף מח, אני רק מקשה קושיא, לפני שאני גומר להרצות את הקושיא כבר יש לך שלשה תירוצים, אתה לא תצא גדול בישראל, שלמה זלמן אויערבאך יגדל, הוא שומע את הקושיא חושב עליה ומהפך בה ואח"כ משיב, ככה צומחים.

אבא היה מתאונן מאוד על כך שמכבדים אותו והוא מפורסם והיה אומר, מה רע בלהיות ר' חיים ישעיה אקער, ת"ח צנוע בבתי נייטין שיושב ולומד ומחדש.

אבא התחתן בפורים המשולש, ובסעודת הנישואין דיבר למה אין בכך משום אין מערבין שמחה בשמחה, ותורף הדברים היה שבחג עירוב השמחה בשמחה הוא כי השמחה צריכה להיות בחג דייקא, ושמחת בחגך ולא באשתך, ואילו בפורים ימי משתה ושמחה כתיב, העיקר ששמח ולא חשוב מחמת מה שמח. וקילסו מאוד את הדרשה, וא' הרבנים התאונן שאין זה פורים תורה, זה תורת אמת.

אבא לא השתכר בפורים וגם גינה את המשתכרים ואמר שלא לזו הכוונה, והשכרות כפשוטה מיועדת רק לגדולי עולם.

סבתא צביה ע"ה אשת הגרחי"ל סיפרה לי כי היא היתה יתומיה ואחיה הרבנים הגאונים לבית פראג שידכוה עם זקני הגרחי"ל. היא ראתה דבר מוזר, שרחי"ל בלומדו כל השולחן התמלא ספרים בתוך מחצית השעה, הדבר לא מצא חן בעיניה, אחיה היו לומדים מתוך ספר אחד ברציפות, היא התאוננה בפניהם, זה 'סידרתם' לי כי אני יתומה.

זה מעט מן המעט, על קצה המזלג, ממה שדליתי ונחרט בזכרוני, ויותר מן הכתוב כאן כפל כפליים נאמר, הן בדברי תורה והן ב'ועלהו לא יבול', ולא יהיו אלא כדוגמא בעלמא לשעה יפה של קורת רוח בעולם הזה, ויהיה חלקנו עמהם ובמחיצתם בזה ובבא.

לבי במערב
הודעות: 9206
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm
מיקום: עקב צמצום שהותי כאן בע"ה, לענינים נחוצים - נא לפנות בהודעה פרטית. תודה מראש.

Re: הגר"י אברמסקי בתות"ל

הודעהעל ידי לבי במערב » ד' מרץ 03, 2021 1:14 am

נוטר הכרמים כתב:הרב אברמסקי סיפר שבימי היותו ברוסיא כיהן כראש ישיבה בליובוויטש. הרבי רש"ב בא לבקר בישיבה ואמר לו, בגלל שאתה מצליח מאוד, אני מפטר אותך, אתה גורם שלא ילמדו כאן תניא. אמר הרב, לא הקפדתי עליו, כי אני נוברדוקער. הסבא מנוברדוק פיטר את ר' אלתר סטוצינער אביו של ר' חיים שמואלביץ משום שהיה מדבר עם הבחורים בלימוד לאחר השיעור על חשבון סדרי המוסר וה'בורסה' של מוסר שהיה שם.
כעי"ז ב'מלך ביפיו' ע' 100.
ויש להשוות ל'זכרון הרז"ש' ע' 77 (ועוד. לא עתה עת האסף).

לבי במערב
הודעות: 9206
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm
מיקום: עקב צמצום שהותי כאן בע"ה, לענינים נחוצים - נא לפנות בהודעה פרטית. תודה מראש.

Re: הגר"ג רבינוביץ ור"ח מן

הודעהעל ידי לבי במערב » ד' מרץ 03, 2021 1:18 am

אודות הגר"ג רבינוביץ יעו"ע כאן (שם גם מסופר המעשה על הטיפול הרפואי, בשינויים קלים).
כתביו, ובשם 'גידולי הקדש' יקראו, מצויים באוצה"ח (ומהדורתם הראשונה אף בה"ב).

על ר"ח מן יעו"ע שב'המכלול' יצ"ו.

אליסף
הודעות: 1124
הצטרף: ג' יוני 13, 2017 6:11 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי אליסף » ד' מרץ 03, 2021 1:44 am

נפלא
שכוייח

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' מרץ 03, 2021 7:15 am

נפלא מאד, יישר כח על המחשבה ועל ההשקעה.

הרב שך היה ראש ישיבה בקרלין. הבחורים רצו לנסוע לרבי לחג השבועות. הנסיעה אז היה סיפור של חודש, שבועיים הלוך ושבועיים חזור והחג באמצע. הרב שך התנגד שיסעו, ביטול תורה. אבל הבחורים בכל זאת נסעו. כשחזרו שאל אותם הרב שך, מה שמעו מהרבי. השיבו שהרבי שאל, כתוב במעמד הר סיני (שמות כ, טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת, וכי מה בכך שימותו, מיתת נשיקה כזאת מחמת דיבור הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו, מה טוב מזה. השיב הרבי, הם הבינו שלקבל תורה חשוב יותר מזה, והתורה נמצאת כאן ולא בשמים. אמר הרב שך, בשביל זה היה שווה לנסוע.


ואני הייתי בטוח שסיום המעשה הוא שענה להם משהו בסגנון "הנה, אתם רואים, הרבי אמר שצדקתי, שהייתם צריכים להישאר בישיבה ללמוד ולא לנסוע לרבי"...

אבא התחתן בפורים המשולש, ובסעודת הנישואין דיבר למה אין בכך משום אין מערבין שמחה בשמחה, ותורף הדברים היה שבחג עירוב השמחה בשמחה הוא כי השמחה צריכה להיות בחג דייקא, ושמחת בחגך ולא באשתך, ואילו בפורים ימי משתה ושמחה כתיב, העיקר ששמח ולא חשוב מחמת מה שמח. וקילסו מאוד את הדרשה, וא' הרבנים התאונן שאין זה פורים תורה, זה תורת אמת.


יש לעיין בדברים מהירושלמי (מגילה א, ד) "וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין, ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו, ויעשו אותן שבת? א"ל (אסתר ט) לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלויה בבי"ד, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים'.

בן אליהו
הודעות: 1015
הצטרף: ב' מאי 31, 2010 10:05 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי בן אליהו » ד' מרץ 03, 2021 7:39 am

צופה_ומביט כתב:יש לעיין בדברים מהירושלמי (מגילה א, ד) "וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין, ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו, ויעשו אותן שבת? א"ל (אסתר ט) לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלויה בבי"ד, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים'.


לא קשה כלל. הירושלמי כותב שזמן קביעות פורים הוא רק ביום שסיבת השמחה היא משום תקנת ב"ד ולא משום סיבה אחרת. אך לא כתב שמהות השמחה חייבת להיות דווקא שמחת פורים.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' מרץ 03, 2021 7:41 am

רק אמרתי שיש לעיין. לא אמרתי מה יעלה העיון.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' מרץ 03, 2021 8:13 am

צופה_ומביט כתב:רק אמרתי שיש לעיין. לא אמרתי מה יעלה העיון.

למעשה, הדברים מופיעים בספר הנפלא הליכות שלמה, יעו"ש יותר בהרחבה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' מרץ 03, 2021 7:34 pm

העירו לי על איזה שיבוש בנוגע לסבתא, היא לא לבית פראג אלא לבית פרוש, וטעון בירור מה בדיוק הענין.
------

עוד כמה פנינים שנזכרתי,

בסוגיא דשבת שם (פו, ב): בעי רב פפא שכבת זרע של ישראל במעי נכרית מהו? ישראל דדאיגי במצות חביל גופייהו, נכרים דלא דאיגי במצות לא, וצ"ב הרי עדיין לא קבלו תורה ואחזו בפרישה שקודם למעמד הר סיני. [עי' הגהות מהר"ץ חיות].

ונראה שיהודי די לו במצוות פרישה והגבלה, שויתי ד' לנגדי תמיד, הוא כבר דאיג במצוות ומשתנה מיד טבע גופו, סמר מפחדך בשרי ממשפטיך יראתי].



הסבא [של נוו"ב. נ"ה] רבי אברהם יששכר דב קניג היה ספרא דדיינא ברבנות הראשית. היה מוכר חמץ וכו'. אני התמניתי לרב בגיל 22, מיד ביום בואי בא אלי שיש להם גט בקהילה, ורוצה שאני אהיה נוכח בסידור הגט, הוא בעצמו לא סמך על הרבנות.

כשלמדתי בסלבודקה הייתי הולך עם ר' ישראל יצחק קלמנוביץ לשמוע את השמועס'ן של ר' חצק'ל בפוניבז'. רי"י ישב רחוק. שאלתי אותו, אתה מצליח לשמוע כ"כ מרחוק, השיב לי כי הוא בא לראות...

שלחו לי שאלה מהקהילה החדשה פה, אמרו שרוצים לשמוע תשובה מ'לשכת הגזית', האם צריך להגיד כאן תחנון היום, אמרתי להם, שיכולים לא להגיד, היום היארצייט של וייזתא...

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' מרץ 03, 2021 7:52 pm

ובחזרה לנשוא האשכול, להבדיל בין חיים לחיים, רק המוות הפריד בין האחים האהובים,
הנה מכתב יפה ומיוחד שקבלתי היום מארה"ב.

(שמו של השולח הנכבד מאוד ואודותיו - כבר באו כאן באשכול לעיל)

לכבוד ידידי היקר ע"מ הרב מנחם שליט"א
מחבר ספרים הבהירים בלבת אש על מורנו ורבנו זצוק"ל.

כאמור, בימים האחרונים חזרתי וחזרתי על ספרו הנפלא. וע"פ בקשתו וחלא למנוע טוב מבעליו ארשום בקיצור מה שאמרתי על היארצייט בלייקווד.

הפסד

בהספדו על חמיו מביא הגאון רבי בצלאל רנשבורג זצ"ל שאותיות "הספד" הן אותן אותיות של "הפסד", עיי"ש במהלך דבריו. והנראה כי על המספיד להעריך את ההפסד הגדול והחלל שהותיר אחריו האדם הגדול בפטירתו וע"י תיאור החסרון יעורר בכי.

וכן איתא בילקוט, "ויהיו כל ימי מתושלח, אמרו מתושלח צדיק גמור היה ... כיון שמת שמעו קול רעש ברקיע שהיו עושין לו הספד והיו יורדין דמעות מעיני חיות על מקום פטירתו, וכו'." והלשון "מקום פטירתו" מורה על הפסד זה, שברקיע מרגישים ומכירים חיות‏-הקודש שאותו מקום שהי' מלא, חלול הוא עתה. שם הוא המקום המתאים להוריד דמעות ולהשמיע דברי הספד על ההפסד הגדול.

יציאת צדיק

איתא בגור אריה על בראשית - פרק כח פסוק י
ח] פנה הודה וכו'. ונראה שמזכיר ג' דברים לפי שהצדיק בעיר מדריך האנשים בקרבה ביראת שמים, שהוא מצות עשה ולא תעשה, והם מצות השם יתברך. והשני - שהוא משכיל אותם בחכמה. והשלישי - ללמד אותם מדות טובות והגונות הנזכרים במסכת אבות, והדומים לאלו המדות טובות והישרות. וכנגד הראשון אומר 'פנה הודה', כי ההוד הוא לשון שבח, כמו "הודו לה'" (תהלים קלו, א), ועל האיש שהוא ירא אלהים נאמר עליו שראוי לשבח אותו, כמו שנאמר (משלי לא, ל) "יראת ה' היא תתהלל", ויראת ה' הוא לו שבח בודאי. וכנגד החכמה שהוא מלמד אותם נאמר 'פנה זיוה' הנאמר על החכמה שהיא זיו, כדאמרינן בפרק מי שהחשיך (שבת קנו.) 'מאן דאתילד בד' בשבת יהא גבר חכים ונהיר', ופירש"י 'גבר זיותנא'. וכן "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח, א). 'הדרה' הוא רמז על המדות המשובחות שהם תפארת לעושיה, כדאמרינן (אבות פ"ב מ"א) 'איזה דרך יבחר לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה':

פנה הודו
מר דרור

איתא בחולין מרדכי מן התורה מנין, ומסיק ממור דרור שמתרגמינן מרא דכיא, וכדי להבין השייכות למרדכי בבשמים אלו, עיין ברמב"ן עה"ת שפירוש דרור הוא שהוא נקי מן הזיוף, עיי"ש. ומרדכי לא קם ולא זע, והוא הי' זה שלמרות מה שחשבו ואמרו הכל צעק על סעודת אחשורוש, והגם שעדיין לא הי' נראה לעינים את הקלקול. ולא זו אף זו שכשגזר המן עמד הוא כיחיד נגד כל העולם, ואדרבה החשיבו אותו להמחריב וכמו שאמר אחאב לאליהו התשבי שהוא העוכר ישראל, ולא זע ממנו ג"כ והשיב לו שאדרבה הוא העוכר. וסוף סוף ראו שבמידה זו שנקי מן השקר ומן החנופה ומן הזיוף הציל כלל ישראל.
מי כמו"ר עמד כמרדכי בדור האחרון, "דרור" וכלשון הרמב"ם , "לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא יראה, ולא לבקש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא, וכו' הרי זה מקדש את השם."

פנה זיו
תורה מאי תהא עלי'

בכתרי הרמב"ם להל' תלמוד תורה, כותב, "יש בכללן שתי מצות עשה וזהו פרטן: (א) ללמוד תורה (ב) לכבד מלמדיה ויודעיה.
והנה איתא במס' שבת דף פ"ח, "ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא אמר ליה עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו, וכו'." וביומא דף נ"ג, איתא, "רבא כד הוה מיפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא אמרו ליה לרב יוסף הכי עביד רבא אמר ליה יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכ, ע"כ.
נמצצינו למידים שלרבא, יצא לו דם, על א) לימוד התורה, ועל, ב) כבוד התורה.
למו"ר יצא דמו הן על התמדתו הנפלאה, והן על כבוד התורה שלו שעל שניהם מסר נפשו עד ממש. והנה, ברש"י יומא שם, "תרום רישיך - תהיה ראש ישיבת הכרך." ורבינו חננאל: "שתהא בכל הלכה כרבא". זכה מו"ר לשני הפירושים.

על עומק העיון ורחבת ידיו בכל מקצעות התורה נתתי כמה דוגמאות, שידועות הן לידידי, ואכמ"ל בחזרתן.

פנה הדרה
ואני אשמח בו

שמעתי מידידי הגאון רבי אלי' ברודנא שליט"א ששמע ממישהו. בזמן האחרון הפסיק מו"ר ללכת לשמחות, והתנצל שאין לו כבר כח. כשאחד הפציר עליו וטען שיובילו אותו ממש עד מדרגות החופה ואח"כ חוזר חלילה, הסביר שהם לא מבינים. כדי לשמח עם זולתו צריכים ל"הרגיש" שמחתו כאילו הוא הבעל שמחהממש, ואצלו כמובן לא פשוט וקל הדבר. ולהכנה זו כבר אין לו כח.
כתב הרמב"ם בהל' מלכים: "על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו."
והסיפורים על התמסרותתו לזולתו לאין מספר, ואכמ"ל למרא דהאי שמעתתא.

נטל כל החמודות
עוז והדר לבושה – הבריח התיכון

על שמואל הקטן כתבו חז"ל [אבל רבתי] שהלך לו ונטל כל החמודות.
פירוש כל החמודות מובן ג"כ בדלהלן:
הנה בגד יפה בדרך כלל עדין אבל מרוב עדינותו אינו חזק. בגד חזק ברך כלל גס הוא ואינו יפה. עוז והדר לבושה ביחד בבת אחת, זה מאוד נדיר. [ראה במצודות דוד שם,"עוז והדר - מלבושה חזק ודבר המתקיים ומהודר ביופי]
והנה איתא במדרש רבה שיר השירים - פרשה א פסקה נו, "עד שהמלך במסבו ... אמר רב נחמן כתיב (שם מ"ו) ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע להיכן הלך הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע שנא' (שם כ"א) ויטע אשל בבאר שבע אמר רבי לוי כתיב (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך הקרשים הבריח שלשים ושתים אמה היה ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו , וכו'."
וצ"ע הקשר בין האשל והבריח התיכון. שמעתי בשם הרב יוסף שפירא ז"ל מפיטסבורג (אביו של הגאון והחסיד רבי משה שמעון שליט"א) שהביא שהבריח מחזיק כל הבנין.
והנה איתא בשבת דף צח/ב, "והבריח התיכון בתוך הקרשים תנא בנס היה עומד," -כי הכנסת הבריח התיכון לקרשים נעשתה בדרך נס, שכשהגיע הבריח לקצה הקיר, היה נכפף מעצמו ופונה לנקב המפולש שבקיר השני- וכמבואר בתוס' שהיה מתכופף מעצמו ומסבב ג' רוחות והיינו שתפקידו היה לחבר את כל המשכן, להחזיקו ולהתכופף במקום הצורך. [ראה וראה בינו בחיי שמות פרק כו - ותן לבך כי הבריח התיכון המבריח הקצוות וחוגר המשכן כלו לכל הצדדין וסובל אותו, היה כנגד קו האמצעי היכל הקדש הנושא לכל הקצוות וסובלן, ומשפיע כחו בכל שבעים שרי מעלה, והיא מדתו של יעקב שמכחו יצאו שבעים נפש, ואם כן ראוי היה יעקב אבינו להורידו למצרים, שכן אמרו במדרש תנחומא: (תנחומא תרומה ט) הבריח התיכון ירד עם יעקב אבינו למצרים, אמר להם לבניו: כשתהיו נגאלים טלו אותו עמכם.]
והנה אברהם אבינו הוא הגבר שעליו אומרים חז"ל בילקוט שמעוני בראשית - פרק יד - רמז עג, "ויגד לאברם העברי - ר' יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, ע"כ". ומאידך גיסא הוא הגבר שלאוהלו ישנם ארבעה פתחים מכל רוח כמבואר במדרש שוחר טוב: "וכיצד עשה אברהם עשה לו פונדק ופתח לו פתחים והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר ויטע אשל בבאר שבע אמר רבי אכילה שתיה לויה הוי צדק לכל רוח בראשית כ"א עדריה מהו אש"ל יקראהו לרגלו, וכו'." מצד אחד הוא עומד מעבר אחר של כל העולם ומאידך גיסא הוא מחכה להכניס כל ארחי ופרחי לתוך אוהלו. וראה בכלי יקר,"וכן הבריח התיכון האוחז כב' הקצוות ומחברם, וכן הצדיק מחבר העולמות ששם שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה," עכ"ל.

מעבר אחד עם ד' פתחים, חזק ומכופף, עוז והדר ...

מי כמו"ר זצוק"ל הי' הדוגמה החי של אברהם אבינו בדורנו ב"עברי" שבו, ובאש"ל שלו בבת אחת.

לא הזמן גרמא להאריך ובזה אצא ידי חיבתי, ובברכת הימי הנסים שמביא רש"י סוף תענית,

ברגשי ידידות
ליפא געלדווערטה

הבאר ההיא
הודעות: 510
הצטרף: א' אוגוסט 30, 2020 8:57 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי הבאר ההיא » ד' מרץ 03, 2021 8:59 pm

נוטר הכרמים כתב:כשלמדתי בסלבודקה הייתי הולך עם ר' ישראל יצחק קלמנוביץ לשמוע את השמועס'ן של ר' חצק'ל בפוניבז'. רי"י ישב רחוק. שאלתי אותו, אתה מצליח לשמוע כ"כ מרחוק, השיב לי כי הוא בא לראות...

אם אני מבין נכון ענה לו במליצה בלבד ולמעשה הצליח לשמוע מרחוק.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' מרץ 03, 2021 11:13 pm

הרב הבאר, יתכן, השתדלתי לא להוסיף פרשנות משלי.

חשוב לציין פרט מעניין, מאחר שיום שישי היה היום האחרון לימי האבילות של הרב על אחותו הרבנית גולדברג ע"ה,
לכך עיקר הפורים שלו היה ביום ראשון.

על כך שאין 'על הנסים' הוא דימה זאת לסעודה שכולה תשלומין כמו תפילת תשלומין למי ששכח הזכרה ולא עלתה לו תפילה.

מן הדרום
הודעות: 708
הצטרף: ג' אוקטובר 06, 2015 11:26 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מן הדרום » ה' מרץ 04, 2021 12:28 am

[quote="נוטר הכרמים"]התנצלות:


אני שמעתי את ר' איסר זלמן קצת, בסוף ימיו, כבר היה עם ניירות, אחרי שנפגע מן הפגז. היה בחור שלמד ב'מרכז הרב', ר' יעקב משה שורקין, הוא למד בראדין אצל הח"ח, וקיבל את אשרת העליה ממרכז. הוא הגיע לעץ חיים לשמוע את השיעור מהגרא"ז. רא"ז הבחין בו ושאלו לשמו ולמקומו. כששמע, אמר לו, אל תבוא לכאן, יש לך להתיירא מפני הקפידא של ר' יעקב משה חרל"פ.

מישהו יודע מה הכוונה - הקפידא של ר' יעקב משה?

מן הדרום
הודעות: 708
הצטרף: ג' אוקטובר 06, 2015 11:26 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מן הדרום » ה' מרץ 04, 2021 12:31 am

[quote="נוטר הכרמים"]התנצלות:



אני שמעתי את ר' איסר זלמן קצת, בסוף ימיו, כבר היה עם ניירות, אחרי שנפגע מן הפגז. היה בחור שלמד ב'מרכז הרב', ר' יעקב משה שורקין, הוא למד בראדין אצל הח"ח, וקיבל את אשרת העליה ממרכז. הוא הגיע לעץ חיים לשמוע את השיעור מהגרא"ז. רא"ז הבחין בו ושאלו לשמו ולמקומו. כששמע, אמר לו, אל תבוא לכאן, יש לך להתיירא מפני הקפידא של ר' יעקב משה חרל"פ.

מישהו יודע מה הכוונה הקפידא של הרב חרל"פ

משוש דורים
הודעות: 933
הצטרף: ב' נובמבר 14, 2016 12:23 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי משוש דורים » ה' מרץ 04, 2021 12:49 am

מן הדרום כתב:
נוטר הכרמים כתב:התנצלות:



אני שמעתי את ר' איסר זלמן קצת, בסוף ימיו, כבר היה עם ניירות, אחרי שנפגע מן הפגז. היה בחור שלמד ב'מרכז הרב', ר' יעקב משה שורקין, הוא למד בראדין אצל הח"ח, וקיבל את אשרת העליה ממרכז. הוא הגיע לעץ חיים לשמוע את השיעור מהגרא"ז. רא"ז הבחין בו ושאלו לשמו ולמקומו. כששמע, אמר לו, אל תבוא לכאן, יש לך להתיירא מפני הקפידא של ר' יעקב משה חרל"פ.

מישהו יודע מה הכוונה הקפידא של הרב חרל"פ


במרכז הרב כמעט לא היו תלמידים בימים ההם, ואם גם המעט שנשארו היו הולכים לשמוע שיעורים במקומות אחרים, היה יכול להגרם חלישות הדעת לרימ"ח.

ד"א, למה לא כתבת את הזכרונות באשכול על הגרש"ז, הרבה יותר מתאים.

משוש דורים
הודעות: 933
הצטרף: ב' נובמבר 14, 2016 12:23 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי משוש דורים » ה' מרץ 04, 2021 12:52 am

נוטר הכרמים כתב:שלחו לי שאלה מהקהילה החדשה פה, אמרו שרוצים לשמוע תשובה מ'לשכת הגזית', האם צריך להגיד כאן תחנון היום, אמרתי להם, שיכולים לא להגיד, היום היארצייט של וייזתא...


לא נכון, היא"צ של ויזתא הוא בי"ד אדר, ובודאי לא בט"ז.

מה שנכון נכון
הודעות: 11660
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ה' מרץ 04, 2021 1:05 am

משוש דורים כתב:היא"צ של ויזתא הוא בי"ד אדר.

בי"ג.
אולי יש מקור כמה זמן נשארו תלויים על העץ, ואז י"א דאזלינן בתר יום הקבורה.

הבאר ההיא
הודעות: 510
הצטרף: א' אוגוסט 30, 2020 8:57 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי הבאר ההיא » ה' מרץ 04, 2021 2:40 am

הבאר ההיא כתב:
נוטר הכרמים כתב:כשלמדתי בסלבודקה הייתי הולך עם ר' ישראל יצחק קלמנוביץ לשמוע את השמועס'ן של ר' חצק'ל בפוניבז'. רי"י ישב רחוק. שאלתי אותו, אתה מצליח לשמוע כ"כ מרחוק, השיב לי כי הוא בא לראות...

אם אני מבין נכון ענה לו במליצה בלבד ולמעשה הצליח לשמוע מרחוק.

אסביר יותר הגרי"י שליט"א היה קשור מאוד לר' חצק'ל, לו ולעוד שלושה מידידיו היה ועד פרטי אצל ר' חצק'ל ולכן נשמע משונה שהוא יוותר על שמיעת השיחה אחרי שכבר טרח והגיע.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' מרץ 04, 2021 9:11 am

הרב משוש,
ד"א, למה לא כתבת את הזכרונות באשכול על הגרש"ז, הרבה יותר מתאים.

קודם כל, האשכול הזה הוא תדיר ו'חביב' אצלי. לדאבוני את מרן הגרש"ז זכיתי 'לראותם בלבד'.
חוץ מזה, אני הגעתי אליו בתור אחוה דשמואל ולא בתור בן הגרש"ז. כך גם היחס המיוחד שלו אלי בתור המחבר של הספר 'בלבת אש'.
בהזדמנויות קודמות אמר לי שקרא את כל הספר, מכריכה לכריכה, ו'כתבת מצוין'.


לא נכון, היא"צ של ויזתא הוא בי"ד אדר, ובודאי לא בט"ז.
תמיהני על ירושלמי כמוך שלא הבין שהכל דרך צחות.
חרה לו על ה'שאלה' הנוראה שמצריכה לשכת הגזית, שאלה של לוח
בפרט שמבחינת ההרגשה שלו לא התחבר לכך שיגידו תחנון, אצלו גם לא אמרו למנצח.
קשה להכיל סעודת פורים עם תחנון.

אגב, עם כל הביקורתיות שניחון הגרא"ד, כמו רוב אחיו, וכאביו הגדול, וגם הליטאיות, וחוסר האהדה לכל מיני מנהגי פרומקייט,
הוא התבטא למשל, יש החושבים שהעיקר פאות ארוכות, ובעצם הכהנים היו מחויבים בתגלחת, אחת בחודש, ואם לא, 'פרועי ראש'.
אבל מבחינה נפשית הוא ירושלמי אמיתי, שקרוב לחסידים מבחינת ההיכרות וההתענינות,
אני נזכר בחתונת אחת מבנותיו לפני עשרים וכמה שנים עם אחד מבחורי 'מעלות התורה' (רוב חתניו - תלמידי הגר"ש). הוא היה אז בשיא תפארתו.
איזה 'מזרח' של רבנים ואדמורי"ם היה. אדמורי רוזין לצד ר' מרדכי אליהו וכד'.
יש בו את הרוחב הירושלמי, הוא לא שומר את דעותיו לעצמו, ועם זאת מסתדר מצוין עם כל הסוגים.
תלמידים שלו, ברובם נמנים על הציבור הדתי-חרדי לאומי,
כמו הרב יהושע שלמה ואן-דייק, רב היישוב רמת מגשימים וראש ישיבת איתמר,
שנכח שם חלק מהזמן עם כל בני משפחתו המורחבת, ונוהג בו ממש כתלמיד לרב.


חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 152 אורחים