מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

דיונים ועניינים בענייני השקפה, מצוות מתחדשות, ארץ ציון וירושלים.
עקביה
הודעות: 5448
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי עקביה » ב' מאי 03, 2021 12:00 am

עליך עיננו כתב:ראיתי ולא זוכר בשם מי.

אם תיזכר אנא כתוב לי.
עליך עיננו כתב:אני לא יודע על איזה מושגים רחוקים וערטילאיים מדבר כב' בינתים לא קראתי אחד שכ' דבר מסוים אלא כתבו שצריך להתחזק! לחזור בתשובה! כל אחד בדרכו מה כ"כ לא מובן פה?

לזה בדיוק אני מתכוון. אלה אמירות ערטילאיות חסרות משמעות.
להתחזק ולחזור בתשובה זה מצוין תמיד, אבל אני לא יודע כיצד האסון במירון מלמד על כך.
עליך עיננו כתב:ואיה"נ חלק מהתשובה זה גם לא לדחוף וכ'ו וכ'ו אבל לעשות מזה העיקר, ולומר או להתכוון ח"ו שבלי זה היינו יכולים למנוע את הגזירה?? כאילו מישהו יודע חשבונות שמים?

מי שאינו יודע חשבונות שמים כיצד הוא יודע שהאסון הזה הוא קריאה להתחזק ולחזור בתשובה?

זאב ערבות
הודעות: 8646
הצטרף: ו' יוני 22, 2018 3:47 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי זאב ערבות » ב' מאי 03, 2021 12:00 am

עליך עיננו כתב:אני לא יודע על איזה מושגים רחוקים וערטילאיים מדבר כב' בינתים לא קראתי אחד שכ' דבר מסוים אלא כתבו שצריך להתחזק! לחזור בתשובה! כל אחד בדרכו מה כ"כ לא מובן פה? ואיה"נ חלק מהתשובה זה גם לא לדחוף וכ'ו וכ'ו אבל לעשות מזה העיקר, ולומר או להתכוון ח"ו שבלי זה היינו יכולים למנוע את הגזירה?? כאילו מישהו יודע חשבונות שמים?
הרי מדברים כאן בפורום של בני תורה ולא של ח"כ ועסקנים א"כ איזה נ"מ לנו על מה שהיה שם ואולי יהיה שנה הבאה? הרי הנידון הוא אנחנו ונראה לי שיש עוד הרבה דברים לתקן מלבד הנושא של הדחיפות והתקהלוית..
ומחילה להגיד אחרי טרגדיה כזו נוראית שמי שנכנס לשם כנכנס למקום סכנה וממילא להוריד ולצמצם את הטרגדיה לעוד דבר טבעי שנגרם ע"י אנשים.זה לא עצימת עיניים, זה להיות עוור גמור!!

אתה צודק שיש הרבה מה לתקן, אך המציאות היא שיש דחיפות והתקהלות שהוא דבר בלתי נמנע לפי איך שמתנהלים שם הענינים כעת, ולכן זה נהפך בהכרח למקום סכנה, או יותר נכון מקום מועד לפורענות, וזה שהרבה זמן לא קרה דבר לא אמור לתת הרגשת ביטחון שגם הלאה ימשיך כך. זה כמו גשר רעוע שכל יום עוברים עליו אלפי רכבים והנהגים אף לא יודעים מכך שהוא רעוע עד שיום אחד אחד הברגים נפל ועמו כל הרכבים, גם כאן כל מה שהיה דרוש שאדם אחד יחליק במקום מעבר צר כשהמונים דוחקים מאחור.

יתן חן
הודעות: 283
הצטרף: ו' ספטמבר 09, 2016 3:30 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי יתן חן » ב' מאי 03, 2021 12:05 am

עליך עיננו כתב:
עקביה כתב:עכ"פ נ"ל שבפשטות העניין הוא כזה - תופעה קיצונית כזו של רצח במקדש, אמנם רוב העם רחוק ממנה, אבל העובדה שהיא התרחשה מלמדת משהו על כולם, ולכן כולם צריכים לקחת מוסר ולתקן בעצמם את אותה נקודה שאצל הכהן המסוים ההוא הובילה לרצח.

אילו היית אומר כך במקרה שלנו, למשל שעלינו להתעורר מטרגדיה נוראה זו עד כמה חמורה הבהלה וההתגודדות, ההצטופפות והדחיפות, זה היה דבר נכון מאד, שכן הוא קשור ישירות למה שקרה.

אבל להימנע מכך, ובמקום זה לקחת את כל הסיפור למקומות רחוקים וערטילאיים, אין זה מתקבל על הדעת.

אני לא יודע על איזה מושגים רחוקים וערטילאיים מדבר כב' בינתים לא קראתי אחד שכ' דבר מסוים אלא כתבו שצריך להתחזק! לחזור בתשובה! כל אחד בדרכו מה כ"כ לא מובן פה? ואיה"נ חלק מהתשובה זה גם לא לדחוף וכ'ו וכ'ו אבל לעשות מזה העיקר, ולומר או להתכוון ח"ו שבלי זה היינו יכולים למנוע את הגזירה?? כאילו מישהו יודע חשבונות שמים?
הרי מדברים כאן בפורום של בני תורה ולא של ח"כ ועסקנים א"כ איזה נ"מ לנו על מה שהיה שם ואולי יהיה שנה הבאה? הרי הנידון הוא אנחנו ונראה לי שיש עוד הרבה דברים לתקן מלבד הנושא של הדחיפות והתקהלוית..
ומחילה להגיד אחרי טרגדיה כזו נוראית שמי שנכנס לשם כנכנס למקום סכנה וממילא להוריד ולצמצם את הטרגדיה לעוד דבר טבעי שנגרם ע"י אנשים.זה לא עצימת עיניים, זה להיות עוור גמור!!
על מה כב' מתווכח? אין שום ספק למי שהיה שם במירון ובלווית הרב וואזנר זצ"ל וכדומה הרבה כאלה שיש דחיפות המסתיימות 'רק' בפצועים למיניהם, שהאלף-בית של תיקון זה הפנמת הציבור לא להדחק? מה עוד צריכים ח"ו ח"ו בשביל להבין?
ונקודה נוספת הטעונה שינוי: מידת הסקרנות אצלנו גוברת על הכל, כולל פיקוח נפש. כביכול אנו 'המבינים בעם' ומי יאמר לו מה יעשה. מי שחווה את האירוע במירון נזכר: עומדים האחראים וזועקים לציבור לפנות מקום, לא לפנות לשביל ר' דוב, להתפזר משער 38 וכו', ומדברים לקיר, כמה וכמה נפשות נמחצו למוות רק עקב חוסר הציות!!!

זאב ערבות
הודעות: 8646
הצטרף: ו' יוני 22, 2018 3:47 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי זאב ערבות » ב' מאי 03, 2021 12:08 am

מצויין. אז איך מתחילים לחנך את הציבור למשמעת ולציות ולהמנע מדחיפות והתקהלות וסקרנות וכו' וכו' האם זה מוטל על המוסדות או על ההורים

הקישון33
הודעות: 207
הצטרף: א' ינואר 24, 2021 7:07 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי הקישון33 » ב' מאי 03, 2021 12:19 am

זאב ערבות כתב:מצויין. אז איך מתחילים לחנך את הציבור למשמעת ולציות ולהמנע מדחיפות והתקהלות וסקרנות וכו' וכו' האם זה מוטל על המוסדות או על ההורים

מי אמר שזה אפשרי?!

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ב' מאי 03, 2021 12:31 am

עליך עיננו כתב:
לעולם יהיה אדם כתב:
עליך עיננו כתב:ולעניננו. לא יתכן שנשמע מבני תורה העוסקים בתורת ה' וחכמתה על "הפקת לקחים" לקיחת אחריות וכדו' זה דבר ששיך רק אצל מי שלא לא לימדו אותו! והרי דברי הרמב"ם זועקים בהלכ' תענית שמי שלא עושה תשובה ותולה את הצרה בפגעי הזמן והטבע, הרי זה מידת אכזריות, אם יש אדם שמסוגל לא להתעורר בעצמו ורק למצוא מי אשם, תיהיה האשמה אשר תיהיה(נכונה אפי' נכונה מאד) הרי הוא עונה להגדרת הרמב"ם הנ"ל.

הרמב"ם לא אומר את מה שאתה מייחס לו.
עי' הל' תעניות פרק ב.
כאשר מדובר במקום סכנה, לא מתריעין.

נו באמת.. מקום סכנה? כלומר שכל מי שהלך לשם הוא פושע שהכניס עצמו לסכנה? הרי מבחינה סטיסטית לפי היקף האירועים בציבור החרדי,והחסידיות עם טישים של אלפי אנשים ומעולם לא קרה דבר כזה זה נקרא מקום סכנה?
ומה שקרה אצל בלויית הרב וואזנר זצ"ל היה דחיפות במדרגות וזה באמת תרבות שיש לעקור מן השורש,וכבר העירו ע"ז בזמנו אבל כאן לפי רוב העדויות עד עתה היה כאן אונס גמור שאדם שהתעלף כנראה ונפל ואח"כ כולם נפלו אחריו (או משהו דומה לזה) האם זה גרע מפיגוע ח"ו באוטובוס מלא נוסעים??? שיש מלא שעומדים?? האם גם אז נאמר כי היו הרבה אנשים. ועוד פעם, אני מדבר בשלב זה שכנראה המקרה הטראגי הנוראי הזה לא קרה משום כשל אירוגוני מסוים.. (ברור שיש הרבה מאד מה לשנות בנושא הזה בכלל ובפרט,אבל לתלות את האסון בזה נשמע מוגזם)
זה בהחלט לא בטבע מיתה משונה כזו ביום גדול כזה של אנשים יר"ש וילדים שלא חטאו ,פלא שצריך להבהיר כזה דבר.


הבעיה היא בעיה שלנו כציבור, והתביעה היא תביעה (נוראה!) עלינו כציבור, אין מדובר כאן בתביעה על הפרט. הבעיה היא שאיננו לוקחים ברצינות את ההערכות של המומחים בתחומים רבים שקשורים לזהירות מפני סכנת נפשות. אם היית שואל כל אדם נורמטיבי עם ראש על הכתפיים (ואיננו חרדי..), מה הוא אומר על נהירה של מאות אלפי אנשים למתחם כמו מירון במהלך יממה אחת, הוא היה אומר לך שזו סכנת נפשות שסופה אסון. אבל גם האחראיים והמיושבים שבין עסקנינו ופוליטיקאינו ידיהם היו כבולות, היות שהדרך היחידה באמת למנוע את הסכנה העצומה הזו היתה (כרוכה גם ב)להגביל את מספר העולים בצורה דראסטית, ואני שואל אותך, האם ''אנ''ש'' היו נותנים להם להגביל את העליה??? הלא היו מתנפלים עליהם בחרמות וחרפות וזעקות. והיו מצטעצעים נגדם באמירות רוויות אמונה על ''כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" (!!! אוי וי טאטע זיסער!) ושאדרבה מחוייבים לאפשר לכל בית ישראל לעלות להר ולו יהיו מליונים, ו''אל תגעו במשיחי'' וכו' וכו' והיו כאלה שהיו מחפשים להיפרע מהם בבחירות וכיו''ב (זוכרים את אומן??!!).

ע''ע קורונה (ולוויות המוניות בקורונה..), ע''ע לוויות המוניות בימי שגרה (עד כדי שבלוויתו של גדול הדור מרן הגראי''ל זצ''ל, לאור הפקת הלקחים מהאסון בלווית מרן הגר''ש וואזנר זצ''ל, כאשר נתנו למשטרה לתפוס פיקוד כדי למנוע סכנת נפשות (כמחוייב עפ''י ההלכה), אזי הני דפקרי טפי צקצקו על כך בלשונם עם אוסף של ליצנויות בזויות ואוויליות),
ע''ע ילדים קטנים שמחצים את הכביש את אחיהם הזאטוטים, ע''ע המוני ילדים שנוסעים באופניים ללא קסדות במורדות הרחובות, ע''ע בניות פיראטיות מסוכנות, ע''ע טיולים פיראטיים בבין הזמנים וקרבנותיהם השבים ונשנים ל''ע, ע''ע כניסה לא מבוקרת לים בלי מצילים, ע''ע נסיעה מעל המותר ברכב ובלי בוסטרים וכסאות בטיחות וכו' וכו' וכו' וכו'. יכלה הדף והמה לא יכלו. השורה התחתונה היא אחת- אנחנו (בהכללה כמובן, כציבור) מזלזלים בנהלי בטיחות, מזלזלים בדעת המומחים, מזלזלים בדעת בעלי הניסיון. אם אפשר לתלות ב''גזירת שמד'' וכיו''ב כדי לפטור את עצמנו מהצורך להיכנע להוראותיהם המייגעות של גורמי הביטחון/רפואה/בטיחות, מה טוב. ואם אי אפשר לתלות ב''גזירת שמד'', אז אנחנו מסבירים בביטחון עצמי מופרז לכל מי שמוכן לשמוע כמה שגורמי הביטחון/רפואה/בטיחות וכו' לא מבינים מה שהם מדברים, או למצער לכה''פ הם מגזימים וסתם מערימים קשיים, ובידינו שמות של כך וכך מומחים/רופאים מטורללים שכמה אינטרסנטים הצליחו לקושש מכל רחבי הגלובוס והעבירו ברשת שאומרים בדיוק להיפך, והנה לנו גם אסמכתא ''מקצועית'' לחכמולוגיות/זלזול שלנו.. וכו' וכו'.


השנה, השנה! סיפר לי מאן דהוא על קבוצת נערים מכיתה ח' המתעתדים לעלות מירונה ביחד בליל הל''ג, והשבתי לפי תומי, עוד טרם כלות הרעה, שאינני מבין איך הורים שולחים נערים בני 13-14 לבד למקום סכנה שכזה, זה מקום סכנה!
אני הק' אף סירבתי לקחת עימי את בניי שיחי' ללווית מרן הגראי''ל זי''ע, חרף הפצרותיהם, וחרף כך שהחיידר נסגר כי כל המלמדים נסעו, כי אמרתי שעם כל הרצון הרב, חמירא סכנתא, ומי יודע כמה יהיה הדחק. אבל מימיני ומשמאלי כולם לקחו את ילדיהם... לית מאן דחש...

ובשלמא אם לא היתה זו התורה שלנו, המסורה לנו, שהזהירתנו וחייבתנו בשמירת הגוף והנפש.. אבל הלא ידענו גם ידענו שזו בדיוק התורה שלנו, שקבעה עבורינו כי חשש סכנה דוחה כמעט את כל מצוותיה ואיסוריה, וק''ו כשיש חשש גרימת סכנה לאחריני.



וכפי שכבר כתבו, בעווה''ר שפסקה נבואה מבינותינו, אין מי שיוכל לומר בשל מה הרעה, וכאו''א אומר בדדמי ליה, ולצערינו גם האפשרויות הינן באמת לא מעטות...
אז האם לא מסתבר לומר, שדבר ראשון עלינו להתעורר ולהתחזק במה שהאסון מצביע עליו באופן ישיר, לפני שאנו מתחילים להתלבט בין עשר אפשרויות אחרות (שאין הכ''נ, גם בהן כמובן עלינו להתחזק. בכל אחת מהן)?
אלא מאי? זה לא מספיק ישיבי'ש והשקפתי'ש לתלות במשהו אוניברסלי כמו החיוב לשמוע למומחים ולהקפיד על כללי בטיחות. הרבה יותר ''מתאים'' לדבר על ''פרצה'' זו או אחרת, או אפילו על ''בין אדם לחבירו'' (אמנם זה לכו''ע נכון), רק לא להישיר מבט למסר הפשוט?
עלינו להפנים ששמירת הגוף והנפש הם תורת משה ולא איזה ''ערך חילוני'' ח''ו. ועלינו להפנים שבכל נושא צריך לקחת ברצינות רבה מאד את דעתם של המומחים ושל הרופאים ושל הגורמים המקצועיים, ולא להיות בטוחים שאנו יודעים הכל ומבינים הכל לרבות בנושאים שלא למדנו מעולם ולא הוסמכנו בהם מעולם...



טוב, קצת פרקתי. ה' ירחמנו. בשבת האחרונה היה לנו נסיון גדול להיזהר שלא להיכשל באיסור מדברי נביאים של ''ממצוא חפצך ודבר דבר'', שלא לשוחח על האסון הנוראי הזה. עוד לא הספקנו לעכל, וכבר ירדה עלינו קדושת השבת ששמה מחסום לפינו. אבל הלא הרהורים מותרים.. ומי יכל לנקות את הראש כל השבת מלהרהר בכך?
נערך לאחרונה על ידי פרנקל תאומים ב ב' מאי 03, 2021 2:04 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

מענה איש
הודעות: 1024
הצטרף: ה' יולי 06, 2017 12:14 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי מענה איש » ב' מאי 03, 2021 12:38 am

מניח כאן דבריו של מהנדס ד''ר ערן טוך על 'אירועי מחיצה' כלשונו
ההיסטוריה המודרנית רצופה באסונות מחיצה, ועם הבולטים שבהם נמנים אסון הילסבורו בבריטניה ב-1998, שבו נהרגו 96 איש, וכמה אסונות בעת החג' במכה בערב הסעודית, שבשני האחרונים, ב-2006 וב-2015, נהרגו כ-350 וכ-2,200 איש בהתאמה. בישראל האסון המוכר ביותר מסוג זה התרחש לפני 26 שנה בפסטיבל ערד

ריבוי אירועים אלו יצר ידע נרחב על הסיבות לאירועים אלו, הדרכים הנכונות להתמודד אתם והשיטות למניעתם. "הגורם העיקרי לאסונות מחיצה הוא בדרך כלל התכנון העירוני, הסביבה הפיזית באירועים שיש בהם כמויות גדולות של בני אדם", הסביר טוך. "הרבה פעמים באירועים כאלו הטריגר הוא משהו מקרי לחלוטין, בן אדם שנופל במעבר, כתם שמן במדרגות, אנשים שרצים מאחורה ונלחצים ממשהו. אבל ברגע שאירוע כזה מתחיל לקרות, יש דחיסות גדולה של אנשים, אין לאנשים לאן להתקדם, ויש סיכוי שיתחיל מצב של צפיפות, דחק ומעיכה".

לדברי טוך, כשנוצר מצב כזה לאנשים שבלב האירוע יש שליטה אפסית על גורלם: "כשכמויות גדולות של אנשים זורמים למשפך שהולך וקטן, הם לא יכולים לקבל החלטות על מה שהם עושים, לא יכולים לחזור אחורה או להתקדם קדימה, וקבוצת האנשים הופכת באופן מאוד טרגי למסה. אין שום יכולת של אף אחד מהפרטים לשנות את המצב, ורק הגורמים שעושים ניהול המון יכולים בשלב זה לעזור לפתור את הבעיה או למנוע אותה מראש".

מדענים שחוקרים את התחום משתמשים במודלים פיזיקליים של זרימת נוזלים כדי לתאר מה קורה באירועים כאלו. "כשאנשים כל כך דחוסים, יותר מ-6 אנשים במ"ר, הם מפעילים כוח אחד על השני, שהולך ומתעצם ככל שיש יותר אנשים. נוצרים גלי לחץ, ממש גלים כמו בנוזל. העוצמה של הגלים האלו אדירה. היא יכולה לשבור עצמות, לחנוק אנשים למוות. הרבה פעמים גדרות ברזל חזקות מתעקמות בגלל הלחץ. קשה מאוד לדמיין אירוע כזה, הוא שונה מהחוויות היום-יומיות שלנו. הרבה פעמים אנחנו אומרים, אני לא אהיה באזור דחוס. אבל הרבה אנשים מוצאים את עצמם באזורים הדחוסים האלו, וכשהם מבינים שזה מסוכן מדי כבר מאוחר מדי".

בעצם, בניגוד למה שאפשר לחשוב, רוב הפגיעות זה לא כי אנשים נפלו ואנשים אחרים רמסו אותם, אלא מהלחץ עצמו.
"רוב האנשים לא נופלים, ממש לא חייבים ליפול. כששומעים את העדויות המצמררות של הניצולים, רובם לא נפלו. הם עמדו, תיקשרו, יכלו לדבר עם שוטרים. בהרבה אירועים כאלו אנשים לא נופלים, הם עומדים ונדחסים. נפילה יכולה לקרות, היא גורמת לטריגר לפעמים, אבל רוב הפגיעות נגרמות לא מנפילה אלא מלחץ. לכן השם אירוע דריסה או רמיסה לא מדויק".
בסופו של דבר לאסונות כאלו מובילים שלושה גורמים, רק שניים מהם ניתנים לחיזוי: תכנון לקוי וכמות מסיבית של אנשים. הגורם השלישי הוא הטריגר לאירוע, הגורם המפתיע שלא תמיד מתרחש, ושגם מסביר למה במשך שנים רבות כל כך התקיימה ההילולה במירון בלי אסון דומה, אף שהתכנון הלקוי וכמות האנשים הענקית תמיד היו שם.

"מה שמונע מאתנו לנתח אירועים כאלו זה אלמנט המקריות", הסביר טוך. "הרבה פעמים אירועים שהיו יכולים להסתיים באסון עוברים בשלום. אף אחד לא נופל, כולם הולכים, וגם אם יש דחיסות אפשר להמשיך. האירועים האלו מאוד נדירים, אבל בהינתן טריגר, ברגע שאירוע כזה מתחיל להתפתח, קשה מאוד לעצור אותו. הסיבות לאירועי מחיצה הן לא בהכרח דרמטיות. בתחנת רכבת במינסק 53 אנשים נמחצו למוות כשגשם גרם לאנשים להידחק פנימה. בהרבה אירועים מאשימים את הקהל בפאניקה או באלימות, אבל זאת אינה הסיבה. הסיבה היא תמיד התכנון של תנועת ההמון, חוסר בתקשורת וכשלים בניהול ההמון על ידי כוחות הביטחון".

גם כשכבר מתרחש אירוע כזה, יש פתרונות שניתן ליישם בו במקום כדי להקטין את מספר הקורבנות. "התקשורת מאוד חשובה. אירועים כאלו נוצרים בגלל קצר בתקשורת. אנשים מאחור לא יודעים מה קורה מלפנים. אם משתלטים על מערכת הכריזה, ואומרים לאנשים לא להתקרב ולעמוד במקום, אפשר לצמצם את הנזקים. באירועים שמנוהלים נכון, והאירוע הזה לא נוהל נכון, המשטרה צריכה להשגיח על הכניסות לאזורים מסוכנים, לווסת כניסת קהל ולמנוע מאנשים להיכנס. ככה אפשר לשחרר את הלחץ.

"בנוסף לכך, דבר שכבר קיים בנהלים, כל אזור צריך מספר יציאות חירום, לא רק מקום אחד שכולם נשפכים דרכו, כדי שאפשר יהיה לשחרר את הלחץ. גם כשנוצר משפך כזה יש אפשרות לנהל אותו. הדיון מי שם את הגדרות הוא חשוב, אבל לא היחיד. גם אם יש אזור מועד לפורענות, אפשר לנהל אותו נכון, לווסת את הכניסה. אם יש שוטרים שרואים מה קורה ומדווחים הלאה, אפשר לעצור את האירוע שלא ייגמר במספר כזה של קורבנות. העובדה שיש המון גורמים לטרגדיה לא משחררת אף אחד מאחריות. לא צריך לזרוק אשמה מאחד לשני, יש מספיק אשמה לכולם".

זאב ערבות
הודעות: 8646
הצטרף: ו' יוני 22, 2018 3:47 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי זאב ערבות » ב' מאי 03, 2021 12:39 am

הקישון33 כתב:
זאב ערבות כתב:מצויין. אז איך מתחילים לחנך את הציבור למשמעת ולציות ולהמנע מדחיפות והתקהלות וסקרנות וכו' וכו' האם זה מוטל על המוסדות או על ההורים

מי אמר שזה אפשרי?!

עוד לפני שניסית התייאשת? בדיוק כמו שכל הורה צריך לדבר עם בנו בעת הזמן על ענינים מסוימים, כך מוטל עליו להדריך את ילדיו כיצד יש להתנהג, ויותר מכך להראות דוגמא, שכן אם הבן יראה את האב נדחף לאוטובוס - אף הוא ידחוף. אך לכל הפחות לנסות צריך

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15594
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי איש_ספר » ב' מאי 03, 2021 12:47 am

כפי הנשמע, אחד מעמודי בית מדרשינו, בנו בכורו, היה נתון בערימת גופות ונפשו היתה לו לשלל. נחכה איפוא לשפעת קולמוסו.
מן הסתם תחושותיו יהיו עמוקות יותר וכתיבתו נוקבת יותר.

אראל
הודעות: 3355
הצטרף: ג' יוני 01, 2010 8:48 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי אראל » ב' מאי 03, 2021 12:51 am

איש_ספר כתב:כפי הנשמע, אחד מעמודי בית מדרשינו, בנו בכורו, היה נתון בערימת גופות ונפשו היתה לו לשלל. נחכה איפוא לשפעת קולמוסו.
מן הסתם תחושותיו יהיו עמוקות יותר וכתיבתו נוקבת יותר.

נוטר?

פרנקל תאומים
הודעות: 4448
הצטרף: ב' יולי 04, 2016 5:26 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ב' מאי 03, 2021 1:22 am

אני מרגיש צורך להניח גם את הקישורית הזאת כאן. לא חלילה להצביע על קשר, זה באמת מטופש, כי כאמור בעווה''ר ישנן כ''כ הרבה אפשרויות עד שחושבני כי אם הקב''ה מצפה שנבין משהו, אזי מדובר במסר הברור והישיר שלענ''ד בכה''ג הוא החובה וכו' (כתבתי בהודעה לעיל).

אבל כן כדי להזכיר שכשאנו מתקבעים על משהו, כשאנו מחליטים שהוא דוחה הכל, ושהוא חייב להיות כל שנה בדיוק כמו שהוא היה בשנה שעברה מבלי להתפשר על קוצו של יו''ד, אזי מסתמאות עינינו. לעיתים ההתעקשות על ההרגלים מבלי לתת בהם חילוקים היא חטא.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 7%95%D7%9F
מדובר שם כמובן על ל''ג בעומר שחל במוצאי שבת, ועל חילול השבת ההמוני שחגיגתו כסדרו גרמה לאלפי אנשי כוחות הביטחון כמעט בהכרח, ועיי''ש המשך האשכול.

דורשי יחודך
הודעות: 1521
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 3:06 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי דורשי יחודך » ב' מאי 03, 2021 6:49 am

אין ספק שענין הדחיפות הוא ענין זוועתי הדורש תיקון, אך האם יש מידע ברור שזה היה מן הגורמים במקרה הנורא הזה? כפי מה שהבנתי זה לא ברור כלל, אך אני רואה שמזכירים את זה שוב ושוב.

סמל אישי של המשתמש
נהר שלום
הודעות: 3042
הצטרף: ב' יוני 09, 2014 6:56 pm
מיקום: דע מאין באת ולאן אתה הולך

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי נהר שלום » ב' מאי 03, 2021 6:56 am

דברי הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א
קבצים מצורפים
5781_238.pdf
(511.49 KiB) הורד 140 פעמים

דורש טוב לעמו
הודעות: 215
הצטרף: ד' יוני 12, 2019 4:44 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי דורש טוב לעמו » ב' מאי 03, 2021 10:14 am

איך אפשר לומר ולפרסם שהאסון קרה בגלל עבירות מסוימות?? זה דבר שלא יעלה על הדעת, וכמו שאמר פה אחד מהחכמים שלהתחזק בתשובה וצניעות זהו דבר הנצרך תמיד ללא קשר לאסון מסוים. וכבר אמרו בגמרא בברכות (י.) בהדי דכבשי רחמנא למה לך?.
לדעתי, הרבה פעמים שיש אסונות בסדר גודל כזה, אנשים פעמים רבות לא יכולים להכיל את זה ולכן, מרוב הצער הרבה פעמים מנסים לומר למה זה קרה, ומי אשם.
כך למשל להבדיל, אחרי האסון הנורא פולטיקאים שונים התחילו לגלגל את האשמה אחד על רעהו, ונכון שזה דרכם, אבל יכול להיות בהחלט שזה קשור לזה שפשוט זהו דבר שא"א לעכל ולתפוס.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מאי 03, 2021 10:47 am

בס"ד, יום שני, כ"א אייר.

כעת לאחר שחלפו ועברו כמה ימים ולילות מאז הטלטלה האדירה שעברנו – יחד עם כל בית ישראל – אני חש ומרגיש כי הגיע הזמן לאסוף את התחושות העמוקות והמעורבבות, לסדר ולבטא מעט שבמעט.

אשתדל לכתוב את שעימי לפי סדר ההתרחשויות, כך קל יותר ומדויק יותר.

יום חמישי בצהרים. אליעזר נ"י מתקשר מהישיבה הק' בחדרה, ומשוחח עם אמו אודות נסיעה למירון. הוא יודע ומבין שאינני שמח ומרוצה מכך שהוא יסע למירון נגד ההוראה וההכוונה של הנהלת הישיבה ושלא כדעת רבותינו ואבותינו, אולם יש לו חשק גדול ועצום לחוות את האירוע הזה, זה מיוחד, וזה גם נדיר שזה בסוף שבוע, ואחרי ככלות הכל, כמעט לא על חשבון הסדרים, יוצאים אחרי הסדר אחה"צ, מחדרה זה חצי הדרך, והרבה נוסעים, והישיבה מעלימה עין. הוא מנסה לברר האם אמנם ההתנגדות שלנו חריפה. אמרתי בבית כי אינני רוצה להעצים אצלו את ההרגשה כי אנחנו מונעים ממנו חויה גדולה, טוב שהוא משתף אותנו ולא נוסע מבלי לדווח, ושזה יהיה רוח הדברים, אם זה מאוד חשוב לך – תסע לחיים ולשלום.

למעשה, הוא התקשר מעט לאחר מכן, ואמר שכנראה לא ייסע כי לא יסתדר מבחינת התחבורה, האוטובוסים הינם רק למי שהזמין מקום מראש והוא לא הזמין. כך שחשבנו לעצמנו שבסוף הוא לא נסע.

עליתי על יצועי בשעה אחת בערך, מעט מאוחר מהרגלי, לא העליתי על דעתי שאמור לקרות משהו. קמתי כמו בכל יום למנין של שבע, ורק לאחר התפילה שמעתי על האסון האיום והנורא. כמובן שנחרדתי מאוד, כמו כולם, וציפור קטנה לחשה לי, ומה עם אליעזר? וניחמתי את עצמי שככל הנראה הוא לא נסע לבסוף.

לא היה בכך בכדי להירגע, מה שבכל זאת הכניס אותנו לאיזו שאננות היה העדכון של איזה שדרן ידוע בשם מימרן (יבורך מפי עליון) שטען שכל המשפחות קיבלו את המידע. בתמימותנו האמנו למידע השיקרי הזה. (שבדיעבד, ובחסדי שמים, מנע מאתנו ומעוד רבים שעות נוראיות של חרדה).

פניתי לסדר יומי בעש"ק, מסגרת לימודים קבועה באחד מבתי המדרש, כאשר אפילו לא עניתי לטלפונים. משום מה שכנעתי את עצמי שגם על הצד הרחוק שבני היה במירון, הוא לא קשור לאסון, כל השמות ידועים למי שצריך לדעת, וד' ירחם.

רק בשעה אחת בצהרים אני רואה כמה וכמה שיחות שלא נענו, אני מרים טלפון הביתה ושומע בתדהמה שהבן שלי היה בתוך מלכודת המוות (כלשונו של בני).

ואלו הם הדברים שכתבתי לעצמי מיד לאחר אותה שיחת טלפון באותם רגעים מבולבלים.

כעת נודע לנו הנס הגדול שהיה עם בננו אליעזר נ"י שכפסע היה בינו ובין .... ח"ו, הקב"ה יהיה בעזרו ויחזקהו. איתא במדרש תהילים (מזמור קו): הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו מי ימלל גבורות ה'. זהו שאמר הכתוב רבות עשית אתה ה' [אלהי] נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, מהו רבות עשית, הרבה נסים ונפלאות אתה עושה עמנו בכל יום, ואין אדם יודע, ומי יודע אתה ה'. אמר ר' אלעזר בן פדת ראה מה כתיב לעשה נפלאות גדולות לבדו, הוא לבדו יודע.
וכאן הרי יש 'מכיר בניסו' ב"ה, אבל לא בזמן ההתרחשות, שהיינו בבחינת 'אני ישן על מיטתי' ולא עלה על דעתנו המורא הגדול והמצב המסוכן שבו היה שרוי בכורינו הי"ו, וזה מגלה ומאיר לנו כמה תודה אנחנו חייבים בכל עת ובכל שעה, כאן נודע לנו לאחר זמן, ולפעמים אין נגלה לעין אדם הנסים הגדולים.
ובספר שיח שרפי קודש (ח"א קמב) מובא שהקשה בעל האבני נזר זצ"ל למה תודה פסולה שלא לשמה (כדאיתא בזבחים ז, א), הלוא תודה כשרה גם בנדבה. ומתרץ, שבאמת בכל רגע ורגע יש לנו ניסים מן השמים, וצריכים אנו להביא עליהם קרבן תודה, אלא אין בעל הנס מכיר בניסו, ולכן כשמקריב תודה בתורת נדבה, אף שאינו יודע על איזה נס הוא מביא, כשרה היא, כי מכל מקום היה לו נס. אך כאשר יודע הוא את הנס, כגון שיצא מבית האסורים וחייב קרבן על זה והוא הביא אותה כשעלה מן הים, הרי זה שלא לשמה.
ובספר יערות דבש (ח"א דרוש א ביאור תפילת שמו"ע) כתב דבר נורא, וז"ל, בברכת הודאה. יתן לה' שבח על נפלאותיו, כי אין בעל הנס מכיר בנסו, ובכל יום יקרה לאיש הישראלי נסים רבים ואין מרגיש, כדכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו, הרצון כי הקדוש ברוך הוא מכיר בנפלאות ונסים ואין בן אדם מכיר, ולולי נסי ה', כבר ח"ו תמנו לגוע, כי כל שרי מעלה ומזלות רקיע לוחמים נגדינו, כדכתיב רבים לוחמים לי מרום, וביחוד יתן הודאה על החזרת נשמתו, כמבואר בזוהר [ח"ג קיט א] האי מאן דיהיב פקדון לחבירו והוא חייב לו, הלא תופס הפקדון בשביל החוב, ואנו מפקידין כל לילה הנשמות בידו, ומחזירן לנו בכל יום, ואינו תופסן בשביל מה שאנו חייבים לו בעו"ה רוב החובות, ולכך אמר בזוהר, שיש ללמוד הימנו שאין לתפוס פקדון חבירו אפי' הוא חייב לו חוב, ומאן דתפס לית ביה הימנותא קדישא, ולכך אנו צריכים להודות ולשבח.


==========

כעת אעבור לתיאור הדברים פחות או יותר, כפי ששמענו מפיו אין ספור פעמים.

לבסוף הוא שוכנע לנסוע, התברר כי ניתן להגיע למירון עם הרכבת וללא הזמנה מראש, הוא הצטרף לקבוצת בחורים שנסעה. הם הגיעו לחיים ולשלום, הצטופפו עם העולים בדרך 'מהדרין' טעמו משהו, והמשיכו עם הזרם לתוככי הציון, הצליחו אפילו להתפלל מעט בתוכו, פנו אל אחורי הציון – חלקת רבי אלעזר בן רשב"י, ומשם פנו אל הכניסה של רחבת תולדות אהרן מלמעלה, והצטרפו אל השמחה הגדולה. בשלב זה קבוצת הבחורים התחלקה, בחור אחד מצא את אביו ועוד כיוצא בזה, בני נשאר עם בחור אחד מהשיעור שלו לאורך כל המסלול. הם לא מצאו מקום על הטריבונות אפילו לא בדוחק, ולכן עמדו בתוך הקהל הרב המצטופף. היו רגעים מרגשים מאוד של תפילה ותשובה, קבלת עול מלכות שמים בעוצמה ובדביקות, ניגוני התעוררות מרטיטים וכו', ולאחר מכן השמחה וההתלהבות הרבה, חויה אדירה.

הם לא העלו בדעתם לצאת משם, לפתע פתאום, בלי כל הודעה מוקדמת הם חשים בלחץ אדיר שדחף אותם לכיוון אותה יציאה, הוא וחבירו בצמוד אליו נדחסו עם הזרם שהלך וגבר ובאיזה שלב חשו שכבר אינם דורכים על הקרקע אלא צפים עם כולם.

כך הם טולטלו לאורך כל היציאה והירידה במדרון המעבר הצר, כאשר הם הגיעו למדדרגות אז התחילה הנפילה הנוראה. בני וחבירו היו מהשורות הראשונות ממש שנפלו, מתחת לבני היו רק שנים (שיצאו שלמים ב"ה), בני בנפילתו תפס תנוחה טובה כאשר על פניו וצוארו והנשימה והחזה וכו' לא היה לחץ במשך כל אותם דקות ארוכות שנדמו לנצח. גם הנוכחות הצמודה של החבר חיזקה אותו מאוד ונסכה בו חוזק.

הלחץ היה איום ונורא. כל העת נשמעו קולות וגניחות של 'אני נחנק', אני רוצה לנשום, תזוז לי מן היד וכו', דברים נוראים. ב"ה, בני באותם רגעים לא אחז לגמרי את משמעות האירוע ומימדי הענין, כאשר נודע לו הוא כבר היה מבחוץ. למעשה, הוא לא שמע שום וידוי או שמע ישראל, רק נשימות חנוקות ומאמצי הישרדות עילאיים, זעקות אימה ופחד נוראי.

בני והסמוכים לו הגישו ידים, שוטרים הגיעו למקום לפני כוחות ההצלה, וחילצו את מי שעלה בידם. את בני הם חילצו די בקלות, בנסיון שני. לאחר מכן את חבירו. הוא יצא בלי נעליים ובלי כיפה וכובע, מיד לאחר מכן מצא את כובעו מעוך והשתמש בו גם ככיפה. הוא ראה כיצד מכסים אנשים בנייר כסף וכו' ממש לצידו כשיצא מן ההפיכה, אך בשעת מעשה לא קלט את האירוע.

בדרך לא דרך הוא הגיע לישיבה, עם טרמפ מיהודים רחמנים, שם התאושש התפלל והתקשר הביתה, ובשעה אחת וחצי בצהרים הגיע הביתה.

במהלך השבת שמענו שוב ושוב את התיאורים, ידידים שמבינים בתחום יעצו לנו לדובב אותו כמה שיותר, וכך שוחחנו על האירוע הזה במשך כל השבת ממש, שוב ושוב. הוא בירך 'הגומל' בשם ומלכות בבית הכנסת והיתה התרגשות גדולה.

הוא נשאר בבית להתאוששות ולהתארגנות אמש, ועם ערב שב לישיבה, ב"ה.

אנחנו מקוים ומתפללים ללא הרף, שכשם שיצא שלם, בחסדיו העצומים והאינסופיים ובנסים גדולים בלי פגע ואפילו שריטה קלה בגופו, כך יצא שלם בנפשו, ירחמנו ד', יאיר ויזרח ויעשה חיל, וישמש לו הדבר כמנוף לצמיחה וחיזוק.

------

כעת למעט תובנות – בעיקר ממה ששוחחנו בשבת.

א' התחושה של אליעזר בני שהכל כאן 'שמיימי', הכל היה כל כך מאורגן. יש חפ"ק כזה וארגון כזה, ואנשים בתפקיד בכל מקום, הכל בשליטה. אף אחד לא הרגיש שהוא נכנס כאן למקום סכנה או משהו כזה. והנה פתאום במקום מסוים קורה מה שקורה, ובלי שום הסברים זה מצליח להחלץ וזה לא, דווקא אנשים חסונים יותר היה קשה מאוד לחלצם. ממש אחד ליד השני, זה נגזר כך וזה נגזר כך.

"רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה" (סוכה נג, א). הרי היו לפניהם ולאחריהם וביחד אתם המוני אנשים, זה בדיוק הלך קודם וזה ניצל ברגע האחרון, וזה חולץ וזה טיפס, נורא נוראות. חיזוק עצום באמונה.

ב' מי שהיה שם חש בהמחשה הכי גדולה שהיתה אי פעם את הכתוב בקהלת (ט, יב): כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם.

בני נמשך מאוד לראות את התמונות של ההרוגים זצ"ל, ולזהות את אלו שראה רגעים לפני, זה אחד מהדברים המסעירים ביותר, אנשים שראית לפני דקה. ד' ישמור. ברגע קטון עזבתיך.

ג' תחושת השייכות. ראינו וחוינו על בשרינו עד כמה תחושת השייכות לאסון מעצימה את הנוכחות וההשפעה של האסון עלינו. מן הרגע שהפנמנו שהבן שלנו היה שם, האירוע הזה נהפך לחלק מחיינו ממש. לאו דווקא בשל העיסוק הבלתי פוסק וההתענינות של הקרובים והידידים, אלא בעיקר בשל המחשבות הנוראיות של 'כמעט ו....'.

מאותו רגע ואילך, האירוע הזה משתלט עליך ולא רק פוגש בך, זה נהפך לחלק מן ההיסטוריה האישית שלך. ומחשבה אחת של מוסר בצידה, אמנם דרגה עילאית היא שכל איש ישראל יחשב עבורינו כאח וכקרוב ממש, כבן משפחה, ודאי שיש מושג של הקרוב קרוב קודם, גם מבחינה הלכתית ובודאי מבחינה רגשית, אך בכל זאת יש לנו הרבה מה להתקדם ולעשות 'שטייגען' בכל מה שנוגע לתחושת השייכות עם 'כלל ישראל'.

ובכלל זה, כמה חוסר רגישות מגלים אנשים שממעטים בחשיבה ומדברים בלהיטות עם 'קידוש' וקוגל ומסיבת הודיה גדולה. בודאי, אין שיעור לחובת ההודאה שלנו, רק לחשוב על מה שכמעט קרה מאבד לנו את שיווי המשקל, ואעפ"כ, לאט לך.

כפי האמור, בניגוד למה שנראה בשטחיות כי בגלל נס ההצלה הפרטי של בננו, האסון בכללותו מכה בנו פחות, ההיפך הוא הנכון, טראומת האירוע היא עצומה ונוראה. השייכות לאירוע זה הסיפור בסופו של דבר.

ולכן חשוב כל כך, להתנתק מהמקום האישי, ולהתחבר עם המשפחות האבילות, מן המקום הפרטי והרגשי הכי עמוק. בשבילם זה לא עוד אסון היסטורי וטלטלה כבירה המעוררת לתשובה, בשבילם זוהי מהפיכה בחיים, ב'הלוך ילך', מה שהיה לא יהיה עוד, ד' ירפא שברם.

ובנוסף על כך, ההלם והתדהמה, כאשר היו מבין המשפחות שאפילו לא ידעו כי יקירם נמצא במקום.

ד' כשאני בוחן את התגובות של הציבור, בעיקר כשלויתי את בני נ"י במהלך היממות האחרונות, אני מגלה את הפער הגדול בתוככי הציבור בין האנשים השמים את אורחותיהם, חושבים לרגע על היוצא מפיהם, יודעים לשתוק כשצריך, להקשיב, להיעצר בחקירות ובשאלות מוגזמות, להשתתף בכנות ובהבעה סבירה של רגשות, לבין אלו שיש להם הרבה מה להשתלם בתחום.

התחום הזה, זהו תחום העומד בזכות עצמו. הוא אינו כרוך בתחומים אחרים, לא לדרגות בתורה, ביראת שמים, ואפילו – באיזה שהוא מקום – בטוב לב ומידות טובות. יש אנשים ממש טובים עם כוונות טובות שללא חשיבה מינימלית והרגלים נכונים בתחום 'בין אדם לחבירו' שוגים וטועים מאוד, וזה בולט מאוד במקרים כאלו.

אנשים רבים מדי, קרובים ורחוקים, נטפלו לשאלה הקריטית, למה הוא נסע למירון, ואם כן צריך או לא. וכי זוהי הסוגיא כעת?

ברור לי, שלפחות בתוך עמי יש מקום לחשיבה עמוקה אודות האיצטלה ה'משגיחית' המוגזמת הזאת.

יש עוד הרבה דיו בקולמוס, ואסתפק לעת עתה בתיאור חיוור וחלקי זה, שאף בכתיבתו משוקע הרבה מדם התמצית והאיברים.

מן הבחינה האישית, אין ספק שחובת ההתעוררות והתשובה כפולה ומכופלת, כי עוד רגע קט ואיננו, ואעפ"כ כמדומה שעיקר העיקרים היא חובת ההודאה וההתחזקות באמונה.

לשמוע את דבר ד' מתוך ההפיכה, קול ד' בכח, קול ד' שובר ארזים, אם אבן הוא נימוח, ולחזק את התקשורת עם ד', להשיח ולשפוך את הלב, להשריש לעומק את טובותיו, את רחמנותו, את אהבתו הגדולה.

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כד' אלקינו בכל קראנו אליו.

בשורות טובות.
נערך לאחרונה על ידי נוטר הכרמים ב ב' מאי 03, 2021 7:34 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

דרומי
הודעות: 9073
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי דרומי » ב' מאי 03, 2021 10:57 am

יישר כח על השיתוף. בשורות טובות ישועות ונחמות.

עליך עיננו
הודעות: 816
הצטרף: ג' יוני 16, 2020 9:54 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי עליך עיננו » ב' מאי 03, 2021 11:40 am

ייש"כ. וב"ה אשר לא עזב חסדו עם בניו, שקוראים את הדברים מגלים עד כמה היה כאן נס עצום, שהרי היה שם מאות אנשים וילדים שניצלו, ממש חסד ה' בגלוי מתוך הסתר נוראי. היה חסר תאורים כאלו.
שנזכה להתחזק ולראות ישועת ה' כהרף עין

מלבב
הודעות: 3419
הצטרף: ד' אפריל 17, 2013 4:48 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי מלבב » ב' מאי 03, 2021 12:57 pm

עקביה כתב:
עליך עיננו כתב:ולעניננו. לא יתכן שנשמע מבני תורה העוסקים בתורת ה' וחכמתה על "הפקת לקחים" לקיחת אחריות וכדו' זה דבר ששיך רק אצל מי שלא לא לימדו אותו! והרי דברי הרמב"ם זועקים בהלכ' תענית שמי שלא עושה תשובה ותולה את הצרה בפגעי הזמן והטבע, הרי זה מידת אכזריות, אם יש אדם שמסוגל לא להתעורר בעצמו ורק למצוא מי אשם, תיהיה האשמה אשר תיהיה(נכונה אפי' נכונה מאד) הרי הוא עונה להגדרת הרמב"ם הנ"ל.
כל אחד יודע מה הוא צריך וכמו שדרשו דורשי רשימות מה ה' שואל מעמך ולא מאחר!

כב' הרחיק לכת יתר על המידה.
היעלה על הדעת שאדם יכניס ידו לאש, וכשזו תיכווה הוא יתחיל לפשפש במעשיו ולתהות על מה באה עליו הרעה הזאת ובמה הוא צריך להתעורר?

ראה נא ברמב"ם על אילו צרות הוא מדבר.

לא דומה למכניס ידו לאש, רק למכניס עצמו לסכנה, ובא שוטר ויורה בו

אברהם
הודעות: 1475
הצטרף: ב' יולי 05, 2010 3:12 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי אברהם » ב' מאי 03, 2021 1:10 pm

אוי, ר' נוטר.

הלב מצטמרר יחד איתכם.

הקב"ה ירפא שברנו בקרוב

***

אני מצרף מכתב שכתבתי לבני הקהילה שלי [שכמעט כולה היתה במירון בליל ל"ג בעומר, ונשארו לשבת ביישובים הסמוכים], ואת הדרשה שדרשתי בליל שבת לבודדים שנשארו בירושלים...

עם ה' חזקו ונתחזקה
ל"ג בעומר תשפ"א

אחים יקרים, בני הקהילה הקדושה

יום שישי קשה עובר עלינו. איננו מבינים איך ניכנס לשבת ככה.
חלק מהקושי הוא שאיננו נמצאים יחד בזמן כואב כזה. הקהילה מפוזרת בכל הגליל, בספסופה ובמירון, בצפת ובטבריה, וגם קצת בגבעת המבתר... חסר לנו החיזוק שיכולנו לתת אחד לשני, "עם ה' חזקו ונתחזקה" "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" "דאגה בלב איש ישיחנה".
אז אני מבקש בשורות האלו, לדבר אל כל אחד מאתנו, איפה שהוא לא נמצא...

א. אחת ההלכות הקשות ביותר היא האיסור להתאבל ולבכות בשבת. איך יתכן שאחרי צרה כזו איומה שנופלת על המשפחה, החברים, המעגלים הקרובים והרחוקים, בני הקהילות השונות, עם ישראל כולו – אחרי כל זה נרקוד ונשמח עם השבת. כאילו כלום לא קרה. איך אפשר?

ב. האסון הכי גדול בהיסטוריה היה ביום שישי. האסון שהשפיע לטווח זמן הכי ארוך, עדיין אנו סובלים ממנו. היודעים אתם מה הוא?
חטא אדם הראשון היה ביום שישי, יום בריאת האדם, ובאותו היום נגזרה עליו ועל כל הדורות מיתה. לפני זה החיים היו אמורים להיות חיי גן עדן, ללא מיתה, ללא צרות, ללא קשיים, ואז נפלה הגזירה האיומה הזאת, נפילה אדירה. נפילה שעד היום לא קמנו ממנה.
זה קרה ביום שישי וכעבור כמה שעות הגיעה השבת הראשונה.
לא היתה לנו בעולם הזה אפילו שבת אחת שהגיעה אחרי שבוע שקט ושליו... השבת הראשונה פרשה כנפיה על אדם הראשון כשהוא שבור ורצוץ אחרי שנפל באסון הנורא.
והנה, באה שבת ואדם הראשון מרגיש שהיא מנחמת אותו, מחזקת אותו, מביאה אותו לסליחה ולכפרה. אומרים חז"ל שאדם הראשון החל לשורר בהתרגשות על כוחה של השבת "מזמור שיר ליום השבת", אבל השבת השתיקה אותו ואמרה: לי אתה משבח? טוב להודות לה'!!
כך אומרים חז"ל בפרקי דרבי אליעזר, וכך אנו אומרים בתפילה של שבת "ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'".
איך השבת מנחמת? במה היא מחזקת??

ג. יש פיוט קדום לשבת, מראשוני הראשונים "כל מקדש שביעי", בו אנו אומרים כך: אוהבי ה' המחכים בבניין אריאל / ביום השבת קודש שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל.
הפירוש המילולי הוא: בני ישראל אוהבי ה', שמחכים ומצפים כל השבוע ל"בניין אריאל" בניין בית המקדש השלישי, הגאולה העתידה, הם נאנחים ומתפללים ומקווים שיאמר ה' לצרותינו די, בלע המוות לנצח, תימחה הדמעה, וימלא שחוק פינו.
אומר הפייטן: טוב מאד שאתם 'מחכים בבניין אריאל', זוהי מצווה וחובה להיות "מצפים לישועה".
אבל – ביום השבת קודש תהיו ששים ושמחים.

אנו היינו ממשיכים את המשפט "ביום השבת קודש שישו ושמחו" – "כמי שזכה לראות בבניין אריאל", אבל הפייטן כותב משהו אחר: "שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל" – כמו שהיו שמחים בקבלת התורה!
איך נכנסה לכאן שמחת קבלת התורה? ואיך זה מנחם אותנו על כך שאנו "מחכים בבניין אריאל"?

ד. התורה ניתנה ביום השבת. לא היה זה כמובן מקרה בעלמא, התורה ניתנה מכוחה של השבת. לכן אנו מודים בתפילת שחרית של שבת על "עומדו לפניך על הר סיני ושני לוחות אבנים הוריד בידו".
בשבת ההיא, של מתן תורה, זכינו להרגיש את כוחה של השבת להרים אותנו בתוך העולם הזה מעל החטא הנורא של אדם הראשון. "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם". בכל שבת אנו מרגישים "מעין עולם הבא" בחינת אדם הראשון קודם החטא, בחינת בני ישראל קודם חטא העגל, "בני עליון כולכם".
כאשר אנו מצליחים לקבל איזה אחיזה ב'עולם הבא', אנו זוכרים היטב כמה העולם הזה חולף, כמה הוא דמיון בעלמא, עד כמה כל הצרות והייסורים מתגמדים ומתאפסים מול נצחיות העונג של העולם הבא. כמה שכר ותועלת, תיקון וישועה מביאים איתם הייסורים. כמה אין שום שנאה וכעס מלפניו רק אהבה רבה ורחמים עצומים.
זהו כוחה של השבת.

ה. שימו לב, כל ימות השבוע אסור לנו להתייחס לעולם הזה כאל 'שטות חולפת', אסור לנו לטעון "אף אחד לא מת... הרי מיד אחרי הדריסה הנוראית הם התעוררו לתחיה בגן עדן, יושבים ומתענגים מזיו השכינה, ששים ושמחים, על איזה אסון אתם מדברים???" אסור לנו לטעון את זה. כי נשלחנו לעולם הזה על מנת לחוות את העולם הזה, על מנת להתייחס אליו וללמוד ממנו.
בגמרא מבואר שהאמוראים היו דואגים אם היו חביות היין מחמיצות להם. אנו סבורים שאפילו הגר"א והבעש"ט לא היו כואבים על ענייני ממון פעוטים. אבל הגמרא אומרת שהאמוראים התייחסו לזה כאל עונש ובדקו על מה עשה ה' לנו? מדוע? כי לשם כך נשלחנו לעולם הזה, על מנת להתייחס אליו בכובד ראש, להבין את המסרים שהקב"ה מעביר לנו דרכו. להזדעזע מהעונש ולחפוץ את השכר.
אבל בשבת קודש – אנו יוצאים מהעולם הזה אל העולם הבא.
בשבת מותר להשקיף מלמעלה על כל העולם הזה, ולומר: בסוף ימלא שחוק פינו, נבין הכל למפרע, נראה איך הכל היה לטובתנו. אין כאן לא צרה ולא ריחוק, רק אהבה וקירבה.

שנזכה להרגיש משהו מהדיבורים האלה בליבנו השבור.
שהשבת תפרוש כנפיה עלינו, תחזק ותנחם ותעודד אותנו.
שנזכה לראות במהרה איך הכל הוביל אל התכלית של הגאולה השלימה. עוד היום.

אוהב אתכם וכואב איתכם
אחיכם
אברהמשה



וזאת הדרשה שניסיתי לדרוש בליל שבת...

בס"ד


א. לר' שמעון בר יוחאי היתה אמא זקנה, "אמא סבתא" בלשון הירושלמי, הוא ראה אותה מרבה בדיבורי חול בשבת, אמר לה "אמא, שבתא היא!" ושתקה. זהו אחד המקורות לאיסור דברי חול בשבת, בסימן ש"ז.
על אחת כמה וכמה, שאיננו יכולים לדבר דיבורי צער ויגון בשבת. בעל ההילולא רשב"י אומר וקורא לנו: שבתא היא!

ב. אבל יש דיבורים של שבת, בשבת אנו זוכרים את המעלה העצומה שזכו לה הקדושים שנפטרו בהיותם בדרך מצוה.
כתוב בגמרא בשבת אמר רבי יוסי יהי חלקי עם מתים בדרך מצוה.
ופירש המהר"ל: "מעלה עליונה לאדם כאשר היה מיתתו בדרך מצוה. שהיה מתנועע אל מצוה אלקית, וזה מורה על כי הוא דבק עם הש"י, לפי שהיה מתנועע בדרך מצוה אלקית והיה מתנועע מעולם הגשמי החמרי הזה להתדבק בעולם הרוחני ולכך מת בדרך מצוה כי הוא מתנועע אל המצוה העליונה, ודבר זה מורה על כי מיתתו היה הסרה מן העולם הגשמי להתדבק בעולם הנבדל והיות נשמתו צרורה תחת כסא הכבוד".

ג. בגמרא בחולין כתוב שמי שעוסק בדבר מצוה ונפצע ויצא ממנו דם, הרי דמו מכפר כדם עולה, והקשה המהרש"א הרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין ואיך יתכן שהוא נפצע. ותירץ הגרי"ש אלישיב בהערותיו דבר נפלא:
דהנה איתא בברכות ט: דהסומך גאולה לתפלה [היינו שמתפלל כוותיקין] אינו נזוק כל היום, ואמר שם רבי זירא שהוא עשה כן וניזוק, ושאלו אותו מה היזק היה לו, ואמר שחייבוהו להביא הדסים למלך, ואמרו לו שאין זה היזק אלא אדרבה על דבר כזה צריך לשלם ממון לראות פני המלך, ומצוה יש בדבר כדאמרינן לעולם ילך אדם לקראת מלכי וכו'. וכמו כן י"ל הכא, דכיון דדם ניקוף מרצה כדם עולה הרי הרויח בכך, שהרי אמרינן דמקדישים קדשים הקדש עילוי, ואם הקדיש עולה שמין כמה אדם רוצה ליתן בשביל להקריב עולה שאינו מחוייב בה, ולא הוי היזק כלל.

[לפני כמה שנים דיברתי כאן שמי שעולה להילולת רשב"י מקיים מ"ע מן התורה של כבוד ומורא תלמידי חכמים, שהרי מצוה זו שייכת גם לאחר מיתה, כמו שכתבו הפוסקים. ואמנם אין חיוב ללכת להילולא, שהרי אין חיוב לעשות כל ענייני הכבוד והמורא, אך ההולך בוודאי מקיים מצוה דאורייתא שהרי מתעסק בכבוד ומורא רשב"י. חברים רבים טענו אז כנגדי: מאי נפקא מינה בפלפול זה?... מי שעולה – עולה בשביל עניינים טמירים וגבוהים, ולא בשביל הגדרות הלכתיות... אמרתי לכם: נפקא מינה לעניין עוסק במצוה פטור מן המצוה... אבל אמש נודעה לנו נפקא מינה נוראה – שהצדיקים הללו נחשבים מתים בדרך מצוה].

זהו מבט של 'שבת קודש'. ככה מסתכלים בשבת על המציאות.

ד. פעם אמר לי בחור ישיבה צעיר: אני אינני מסוגל לשיר "אדונינו בר יוחאי" – לי יש רק אדון אחד!
[לא משנה שאותו בחור היה רגיל לדבר על "מרן" שליט"א, בלי לדעת שפירוש המילה "מרן" הוא "אדונינו" בשפה הארמית... "מרא" הוא בעלים – כמו "מרא" קמא – ו"מרן" הוא ה"מרא שלנו", הבעלים שלנו, אדונינו...]
ל"ג בעומר חל אז בפרשת אמור [כמו השנה וברוב השנים] ואמרתי לו: רואה אני שעדיין לא למדת פרשת השבוע.. שכן בתחילת הפרשה כתוב "לא יטמא בעל בעמיו" ותרגם אונקלוס "רבא" בעמיה, וכן פירש הרמב"ן על דרך הפשט שהכוונה לאדם חשוב.
"כי הנכבדים יקראו אדונים. יאמר, לא יטמא נכבד בעמיו להחל את כבודו, יפרש הכתוב כי למעלת הכהן בעבור שהוא ראוי להיות הגדול והנכבד בעמיו יזהירנו שלא יחלל מעלתו בטומאת המתים".
הרי שהכהנים נקראים "אדונים" מצד מעלתם.

ה. אלא שצריך לדעת מהי התשובה לאותו בחור, וכי יש לנו אדון נוסף מלבד הקב"ה חלילה? איך אפשר לתאר את הנכבדים וגדולים העם כ"אדונים"?? ומדוע בעיקר את הרשב"י מכנים בתואר "אדונינו"?
כתוב בגמרא שרב הונה היה משתבח ברב אויא סבא דגברא רבה הוא, והראני אאמו"ר שליט"א בראש יוסף שם שמדקדק את המילה ''משתבח'', לכאורה היה צריך לומר "משבח" ולא "משתבח". וכתב הראש יוסף: "כי ישראל אחדות להם ... משל לב' שותפים, כשאחד משבח לחברו, גם הוא משובח, שיש לו חבר טוב, ובהצלחת חברו יצליח גם הוא".
העניין הזה שלכל אחד מישראל יש חלק במעלות של כל בני ישראל לימד אותנו רבי שמעון בר יוחאי. כמו שאמר לבנו "די לעולם אני ואתה" וכמו שאמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין". כלומר, המעלות של רשב"י אינם רק שלו, הינם של כל כלל ישראל.

מאידך גיסא, כאשר רשב"י התעלה במערה הרי ממילא נוצרה תביעה על כל כלל ישראל, להתאים עצמם לדרגה החדשה של רשב"י – שלהם, ולכן מי שעוסק בעבודתו מיד נשרף.
כלומר: כלל ישראל הינו גוף אחד גדול, יש לו ראש ולב, ידיים ורגליים, כל יהודי הוא אבר אחד מאברי הגוף הזה, וכל אחד מתעלה ומשתבח במעלת כל אחד משאר האברים.
נמצא שהיחס של "אדונינו" לרשב"י, אינו כמו שעבד נכנע למלכו, אלא כמו שרגלו של אדם נכנעת לראשו. אנו רואים ברשב"י ובשאר החכמים והצדיקים "ראש" ו"לב" של הגוף הכולל של כנסת ישראל. ואנו מבינים שאם אין שאר האברים נכנעים להם, הרי ממילא כל הגוף ניזוק ומתקלקל.

ו. המכה שקיבלנו גילתה (למי שלא הכיר) איך רשב"י כלל אצלו את כל כלל ישראל לגווניו ושבטיו.
אם מישהו היה מספר לנו שחסיד חב"ד וחסיד סאטמר נפגעו יחד באירוע מצער, היינו מיד מקמטים את מצחנו בניסיון לשער באיזה אירוע יכולים חסיד חב"ד וחסיד סאטמר להיפגש... וכי מה עושה חסיד סאטמר במבצעי חב"ד? וכי יתכן שהגיע חסיד חב"ד ליום ההצלה לר' יואל? ואם היו מוסיפים שבאותו אירוע נפגעו יחד גם חסיד דושינסקי ובחור ממיר-ברכפלד, אברך מפוניבז' א' עם בחור מפוניבז' ב', ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים, ירושלמים ואירופאיים, חוצניקים וישראלים, אברכים ובעלי בתים, בחורים ומרביצי תורה, מבוגרים וילדים, כל הסוגים והמינים, כל הקהילות והגוונים, מבחורים הסדר'ניקים חובשי כיפות סרוגות גדולות ועד אברכי-משי ממאה שערים האמונים על ההיבדלות הגמורה.
היינו מתפלאים בוודאי: היכן יכול להיות שכולם נפגשו יחד, דבוקים כאיש אחד, אחוזים זה בזה???
לאחר מחשבה היינו 'תופסים' פתאום: אה... מוכרח שהיה זה אצל רשב"י... אין עוד מקום שהם היו יכולים להיפגש יחד. פשוט אין!

ראינו איך עם ישראל כולו גוף אחד, שמתעלה יחד, פועם יחד בהתרגשות מול גדולת התורה ומוסריה, ומוסר נפשו יחד בזעקות שמע ישראל מחרידות.

ז. שמא ואולי, יש כאן רמז, שלא נרמוס חלילה זה את זה, שלא נפיל ונדחוף, נרמוס ונפגע איש ברעהו, לא נבוז לעדות אחרות, שבטים שונים, לא נלעג לכיפות וכובעים זרים לנו...
אלא נישאר כולנו 'עומדים צפופים ומשתחווים רווחים', וכמו שפירש רש"י שנעשה הנס שמשתחווים רווחים כדי שלא יבואו לשמוע זה את חטאיו של זה כשמתוודים בעת ההשתחוויה. נתאחד ונתחבר אבל לא נראה שום חסרון וחטא בזולתנו.

הקב"ה יעזור לנו שכשם שקיבלנו את המכה יחד, כגוף אחד, כך נקבל את הנחמה והישועה יחד.
כשם שאנו מצטערים יחדיו, כגוף אחד, כך נזכה לשמוח יחדיו שמחת עולמים.



עקביה
הודעות: 5448
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי עקביה » ב' מאי 03, 2021 1:54 pm

מלבב כתב:לא דומה למכניס ידו לאש, רק למכניס עצמו לסכנה, ובא שוטר ויורה בו

לא הבנתי למה ירה בו השוטר, והאם זה קשור לכך שנכנס למקום סכנה.
בכל אופן, הסברתי את כוונתי לעיל.

מלבב
הודעות: 3419
הצטרף: ד' אפריל 17, 2013 4:48 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי מלבב » ב' מאי 03, 2021 3:51 pm

עקביה כתב:
מלבב כתב:לא דומה למכניס ידו לאש, רק למכניס עצמו לסכנה, ובא שוטר ויורה בו

לא הבנתי למה ירה בו השוטר, והאם זה קשור לכך שנכנס למקום סכנה.
בכל אופן, הסברתי את כוונתי לעיל.

המצב במירון אולי היה מסוכן, אבל מי שהרג בפועל את האנשים זה המשטרה שמנעה את יציאת ההמון בלי סיבה.

קרית מלך
הודעות: 1035
הצטרף: ד' מרץ 09, 2016 1:50 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי קרית מלך » ב' מאי 03, 2021 3:55 pm

אברהם כתב:אוי, ר' נוטר.

הלב מצטמרר יחד איתכם.

הקב"ה ירפא שברנו בקרוב

***

אני מצרף מכתב שכתבתי לבני הקהילה שלי [שכמעט כולה היתה במירון בליל ל"ג בעומר, ונשארו לשבת ביישובים הסמוכים], ואת הדרשה שדרשתי בליל שבת לבודדים שנשארו בירושלים...


א. אחת ההלכות הקשות ביותר היא האיסור להתאבל ולבכות בשבת. איך יתכן שאחרי צרה כזו איומה שנופלת על המשפחה, החברים, המעגלים הקרובים והרחוקים, בני הקהילות השונות, עם ישראל כולו – אחרי כל זה נרקוד ונשמח עם השבת. כאילו כלום לא קרה. איך אפשר?

ב. האסון הכי גדול בהיסטוריה היה ביום שישי. האסון שהשפיע לטווח זמן הכי ארוך, עדיין אנו סובלים ממנו. היודעים אתם מה הוא?
חטא אדם הראשון היה ביום שישי, יום בריאת האדם, ובאותו היום נגזרה עליו ועל כל הדורות מיתה. לפני זה החיים היו אמורים להיות חיי גן עדן, ללא מיתה, ללא צרות, ללא קשיים, ואז נפלה הגזירה האיומה הזאת, נפילה אדירה. נפילה שעד היום לא קמנו ממנה.
זה קרה ביום שישי וכעבור כמה שעות הגיעה השבת הראשונה.
לא היתה לנו בעולם הזה אפילו שבת אחת שהגיעה אחרי שבוע שקט ושליו... השבת הראשונה פרשה כנפיה על אדם הראשון כשהוא שבור ורצוץ אחרי שנפל באסון הנורא.
והנה, באה שבת ואדם הראשון מרגיש שהיא מנחמת אותו, מחזקת אותו, מביאה אותו לסליחה ולכפרה. אומרים חז"ל שאדם הראשון החל לשורר בהתרגשות על כוחה של השבת "מזמור שיר ליום השבת", אבל השבת השתיקה אותו ואמרה: לי אתה משבח? טוב להודות לה'!!
כך אומרים חז"ל בפרקי דרבי אליעזר, וכך אנו אומרים בתפילה של שבת "ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'".
איך השבת מנחמת? במה היא מחזקת??

בשבת מותר להשקיף מלמעלה על כל העולם הזה, ולומר: בסוף ימלא שחוק פינו, נבין הכל למפרע, נראה איך הכל היה לטובתנו. אין כאן לא צרה ולא ריחוק, רק אהבה וקירבה.

שנזכה להרגיש משהו מהדיבורים האלה בליבנו השבור.
שהשבת תפרוש כנפיה עלינו, תחזק ותנחם ותעודד אותנו.
שנזכה לראות במהרה איך הכל הוביל אל התכלית של הגאולה השלימה. עוד היום.

אוהב אתכם וכואב איתכם
אחיכם
אברהמשה


מעורר מאד. יישר כוח. אחד מצדיקי הדור שליט"א אמר בליל שבת כך: בגמ' אמרו "שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש", אפשר לפרש הכוונה שברגע שמגיע זמן שביתת שבת קודש, "וינפש" - אין יותר את הרגשת הצער של "ווי אבדה נפש", כי בשבת קודש אין את צער האבלות. והן הן הדברים.

עקביה
הודעות: 5448
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי עקביה » ב' מאי 03, 2021 3:57 pm

מלבב כתב:
עקביה כתב:
מלבב כתב:לא דומה למכניס ידו לאש, רק למכניס עצמו לסכנה, ובא שוטר ויורה בו

לא הבנתי למה ירה בו השוטר, והאם זה קשור לכך שנכנס למקום סכנה.
בכל אופן, הסברתי את כוונתי לעיל.

המצב במירון אולי היה מסוכן, אבל מי שהרג בפועל את האנשים זה המשטרה שמנעה את יציאת ההמון בלי סיבה.

מן הסתם לא בלי סיבה.
נמתין לחקירת האסון.

חד ברנש
הודעות: 5775
הצטרף: ב' יוני 20, 2016 11:48 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי חד ברנש » ב' מאי 03, 2021 4:00 pm

למשטרה ולכל זרוע דומה יש תמיד סיבות, השאלה היא אם הן הגיונות.

בית הגנזים
הודעות: 325
הצטרף: ג' נובמבר 24, 2020 9:17 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי בית הגנזים » ב' מאי 03, 2021 4:12 pm

מכתב הגר"ש אלתר שליט"א

מכתב.pdf
(127.64 KiB) הורד 169 פעמים

פלגינן
הודעות: 3233
הצטרף: ג' יולי 17, 2012 10:46 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי פלגינן » ב' מאי 03, 2021 4:13 pm

ברור שבלי המשטרה היה הכל מתנהל למופת, שערה לא הייתה נופלת. רווח חצי מטר היה נוצר בין איש לרעהו, וגר זאב עם כבש. לכל היותר ניתן היה לאפשר להם להשתתף אך רק עם התחייבות לציות להוראות העסקנים שליט"א. כנראה אחר שהמזימה הציונית לחסל את ציבור היראים בסיפורי קורונה לא צלחה, הם מנסים בדרכים אחרות.

זאב ערבות
הודעות: 8646
הצטרף: ו' יוני 22, 2018 3:47 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי זאב ערבות » ב' מאי 03, 2021 4:15 pm

מכתב חיזוק הגר"ש אלתר בעקבות האסון (והמכתב המקורי בכ"י)
קבצים מצורפים
מכתב חיזוק כתב יד.jpg
מכתב חיזוק כתב יד.jpg (102.65 KiB) נצפה 6070 פעמים
מכתב חיזוק.jpg
מכתב חיזוק.jpg (79.94 KiB) נצפה 6141 פעמים
נערך לאחרונה על ידי זאב ערבות ב ב' מאי 03, 2021 5:36 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עליך עיננו
הודעות: 816
הצטרף: ג' יוני 16, 2020 9:54 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי עליך עיננו » ב' מאי 03, 2021 4:25 pm

זאב ערבות כתב:מכתב חיזוק הגר"ש אלתר בעקבות האסון

נפלא!
ראייה של גדול. קודם חיזוק ה"אני" אח"כ חיזוק הכלל.

אש משמים
הודעות: 2464
הצטרף: ב' אפריל 24, 2017 7:14 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי אש משמים » ב' מאי 03, 2021 5:08 pm

אש משמים כתב:זכור לי שיש תשובה נחרצת בשו"ת הרשב"ש לגבי הגבול בין אחריות אישית לגזירת עליון ומי שבידו להעלותה כאן יבורך.

מצאתי. תשובה קצה
HebrewBooksOrg_1380_page_88.pdf
(93.45 KiB) הורד 186 פעמים

HebrewBooksOrg_1380_page_89.pdf
(99.39 KiB) הורד 179 פעמים

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2563
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' מאי 03, 2021 5:38 pm

תמיד קל להתחזק ולקבל מוסר באיזור הנוחות וחיפוש אשמים בטבע וכו', מאוד קל להתחבר ולאהוב מוסר זה, ברור שצריכים להתחזק תמיד באהבת ישראל וכו' זה מאוד כללי זה משהוא באויר להתחזק מבלי יציאה מאיזור הנוחות זה הדבר הכי קל, לחפש אשמה טכנית על הש"ג זה עוד יותר קל,
ישנם שתי דפי גמרא שבת לב לג שם גם מסופר את סיפור הרשב"י ושם המשנה והגמרא אומרת סיבות למוות טראגי ובין הדברים נכתב כך (לג ע"א) בעון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין שנא' {ישעיה ט-טז} על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו [ואת] (ו) אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה מאי ועוד ידו נטויה א''ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר {משלי כב-יד} שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק שנאמר {משלי כב-יד} זעום ה' יפול שם,
כל אחד מבינינו כמה שיגלגל עינים כלפי מעלה ויגיד יש מחלוקת ובגלל זה הסער זה לא מבקש ממנו שום ויתור, וכולנו יודעים שהאינטרנט עם כל מעלותיו הוא כלי מסוכן וזהו!!! ואני מציע לכל מי שמעונין להתחזק שרק יבקש דרגת חסימה אחת מעל מה שיש לו עד עכשיו, וכ"ש מי שלא חסום שיחסום לפחות מינימלי והיה זה שכרינו לעילוי נשמתם.
אני חוזר ומודיע בשער בת רבים שאלו מההגיגים האחרונים שתראו ממני בפורום מכובד זה, ובהזדמנות זו אבקש סליחה מכל מי שנפגע מדברי או שחשב שפגעתי בו. אני מוחל וסולח לכולם
ובהזדמנות זו אבקש ממי שמוכן להמשיך להעלות את דברי בפורום "בית התלמוד" שיפנה אלי באימיל כי אין אפשרות משום מה לשלוח לי הודעות אישיות, כמו כן מי שמעוניין לקבל ממני מידי פעם מדברי והסברי ברש"י על הש"ס מוזמן לכתוב לאימיל זה aharonteomim@gmail.com

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' מאי 03, 2021 7:45 pm

תודה רבה לכל המגיבים כאן ובאישי, שנשתתף תמיד רק בשמחות.
בקשה להנהלה: לשנות את כותרת האשכול.

-------

אצרף כאן דברים שקיבלתי מידידינו הדגול הגאון המכונה 'השוחט'.

אחרי האסון במירון


רק יומיים חלפו מאז האסון הנורא בו קיפדו את חייהם מ"ה נפשות טהורות מישראל. חלק גדול מהתלמידים היו עדים לאירוע בכל מיני דרגות קירבה. אי אפשר לחזור לסדר היום כאילו לא קרה כלום. חייבים להתייחס לענין ולנסות לעשות קצת סדר. יש הרבה מבוכה ובלבול. יש מחשבות שצריך לחשוב אותן. יש מחשבות מיותרות. ויש מחשבות שאסור לחשוב אותן. דוקא את המחשבות הנכונות צריך להזמין, ואילו השליליות באות מעצמן וצריך לגרש אותן. ולכן זו סוגיא שצריך ללומדה.

[יש לציין שבס"ד הערב תתקיים בישיבה עצרת זוטא, ורה"י וא' הרבנים ידברו, ויעוררו יותר בפרטות את אשר צריך לעורר בישיבה. אבל אנחנו נדבר רק מעט על העיקרון של הצורך להתעורר, ולא ניכנס כל כך לפרטים. ונקוה להקב"ה שינחנו בדרך טובה].

תחושות חרדה

א. המחשבה הראשונה אי אפשר לדון עליה אם צריך או אסור. היא מגיעה בכוחות עצמה. מדרך הטבע אחרי שרואים כאלו דברים נוראים, ומספיק רק לשמוע, נכנסים למצב של חרדה. פחד מה צופן העתיד. אולי גם לי או למי מקרוביי יכול חלילה לקרות דבר כזה. הנה אנשים רגע קודם היו חיים לגמרי, בריאים, ואחרי דקה הם בשקית של גופות. מפגש עם המוות זו חויה מלחיצה בכל מקרה, ובוודאי כאשר זה פתאומי ובכמות כה גדולה.

לפעמים הפחד לא מוגדר, אבל יש מועקה עמומה כזו, אי שקט. סיוטים, מראות ודמיונות של הטראומה. בהקיץ או בחלומות. לפעמים זה בימים הראשונים ואז זה נחלש והולך, ולפעמים זה דוקא מתחיל אחרי כמה ימים ומתגבר. זה טבעי ואנושי. כך הנפש מתמודדת.

הדבר הראשון שצריך לדעת שזה נורמלי וזה עובר בדרך כלל מעצמו. ובכל זאת אדם צריך להיות עירני לעצמו, אם הוא חש שזה ממש מוגזם, הוא חייב לדבר על זה עם הוריו או מוריו שיעזרו לו לצאת מזה. זו לא בושה לקבל עזרה כשצריך.

עצה טובה. לא לטחון מדי הרבה. קצת לדבר על זה, זה עוזר. אבל אין שום צורך להביט בתמונות זוועה, ולהקשיב לפרשנויות אין סוף. זה רק מבלבל ותוקע בבעיה. עדיף להיות עסוק בענייני השיגרה, להסיח דעת, למלא את הראש בתוכן אחר. ותיכף נדבר בס"ד על העצה האמיתית.

לא להתעסק בצדדים הטבעיים של האירוע


ב. לפני שנדבר על מה שצריך להתבונן, נסלק את מה שלא צריך. באופן טבעי אנשים דנים מי האחראי למחדל וכו'. חושבים מה צריך לתקן בשטח ואת ראשו של מי לערוף. אז זה וודאי לא נכון. איש פרטי לא יכול לתת עצות ואף אחד גם לא מתעניין בעצותיו. רוב הזמן והאנרגיות נשרפות סביב העיסוק המיותר לגמרי הזה.

ומכיון שהוא מיותר, ממילא הוא גם אסור, מעבר לבזבוז הזמן. הוא זה שמכביד על הנפש לחינם. והוא זה שגורם לעיוות ההשקפה. במקום לראות יד השם כראוי ליהודי כשר, מביטים על הענין כמו אנשי הטבע שאין אלוקים בליבם. עדיף להתרגל להוציא מחוץ לתחום לגמרי את כל הנושא הזה. בעיקרון אפשר כבר להפסיק לגמרי לדוש בנושא ובהשלכותיו. צריך לחשוב רק במובן רוחני כמו שיתבאר בסמוך, כי זה כן נוגע לכל אחד.

אמונה מחד והתעוררות מאידך


ג. מה שכן צריך להתבונן אלו שני דברים מרכזיים, ויש בהם כמה קשיים, בכל אחד מהם בפני עצמו, ובמיוחד שהם קצת נראים כסותרים זה את זה.

מצד אחד חייבים להתחזק באמונה ובהשגחה פרטית שהכל מלמעלה ואין איתנו יודע עד מה, וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, עד כדי כך שאולי זה בכלל לא בגדר עונש. ויש להתעמק בזה כראוי. ומצד שני קיימת חובה להתעורר. שהרי "מדברים אלינו". וכאן יש לדעת איך מתעוררים, במה מתחזקים וכו'. ומלבד שכל אחד מהעיונים הללו הוא פרוייקט בפני עצמו הצריך לימוד, עוד זאת שזה נראה סותר. או שזה טובה ותיקון או שזה תביעה נוראה. ובכל זאת צריך להתבונן בשתי הנקודות הללו, וגם להבין שאין סתירה.

חובה הלכתית להתעורר


ד. הרמב"ם אומר בהלכות תענית, שבעת צרה, מי שחושב שזה מקרה, הרי זה מדרכי אכזריות. כלומר יש חובה הלכתית להתעורר. להבין שהקב"ה מדבר אלינו. לכל הציבור יחד ולכל אחד בנפרד. יכול להיות שלולא היתה חובה כזו, היה צריך להתמקד יותר בדיבורי אמונה מאשר בדיבורי התעוררות.

כשהיה נביא, הוא היה אומר בדבר השם מה התביעה. היום אין נביא. בדרך כלל רבותינו גדולי הדור אומרים לציבור את הרגשתם, בדרך כלל מתוך ידיעת הדברים שהציבור צריך להתעורר. נמתין לדבריהם, ונעשה "ככל אשר יורוך". יש לציין שבינתיים גדולי הדור אמרו דיבורים מאד כלליים, שלא יודעים חשבונות שמים, ויש להתחזק בתורה ותפילה, ולחזור בתשובה ולב יודע מרת נפשו, וכדומה.

גם כאן יש מקום לעמוד על המשמר לא להיסחף. יש הרבה אנשים שמיד "יודעים" למה עשה אלקים זאת לנו. מיד מתחילים להסתובב כל מיני סיפורי מעשיות, שרובם ככולם לא היו ולא נבראו. צריך לקחת את הכל בעירבון מוגבל.

מה שנוגע לחיזוק של הציבור, אין רשות לנו ולשכמותינו בכלל לדבר. להיפך. כדאי לשים לב שהיו שם נציגים מכל הארצות, מכל העדות ומכל המגזרים ממש. כאילו אומרים משמים, התביעה היא על כולם בשווה. יכול להיות שלא התעוררנו מספיק משנת הקורונה. אולי מיהרנו מדי לחזור לשיגרה. היינו צריכים עוד תזכורת.

גדולי ישראל דיברו בתקופה האחרונה על חיזוק בכבוד בתי כנסיות ותפילה, על חיזוק במדת השלום והאחדות. על שמירת הדיבור. על חיוב ההודאה להקב"ה. אבל כאמור נשאיר זאת לאחרים, ובפרט שעוד ידובר הערב בישיבה שוב על הנושא.

יש נושא אחד שאותו חייבים מיד לומר ובפרט לבני ש"ג. ואת זה כל אחד רשאי לומר ולהבין. כשיש צורך להתעורר, הכוונה להוסיף בענין שהיה מרושל. להתחזק בו. אבל כשקורה אירוע שכזה, שהאירוע עצמו גורם רפיון גדול, ללא ספק החיזוק הראשון וההכרחי, הוא לעצור את הרפיון שהתחדש. להפסיק להתבטל ולהתפרק. תיכף ומיד ממש לחזור לסדרים מלאים ושלימים. ובמיוחד בני ש"ג היקרים שכל עתידם הרוחני תלוי ועומד בלימודם בתקופה זו. ולכן צריך מיד החלטה חזקה שלכל הפחות בזמן הסדרים, הנושא הזה מחוץ לתחום ממש. ודי לחכימא.

הכל מתוכנן

ה. מצד שני צריך לעת כזאת חיזוק גדול באמונה. כידוע אמונה זה לא דבר שנרכש פעם אחת ולתמיד. צריך כל הזמן חיזוק. גם החיים עצמם יכולים לקרר קצת. ובמיוחד כשקורה דבר כזה, לפעמים בעומק הלב מתעוררות שאלות. איך זה יתכן. לפעמים מתגנבת הרגשה בלב שהקב"ה כועס וזו הנהגה של חרון אף.

כבר אמר הח"ח שבלי אמונה אין תשובות, ועם אמונה אין בכלל שאלות. "כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם". אילו לא היתה מצוה להתעורר, היתה חובה עלינו להתעמק רק בחלק הזה. אנחנו לא מבינים כלל את דרכי הקב"ה. אין לנו שום כלים.

הגמרא אומרת במכות שלפעמים יהודי אחד הרג את חבירו במזיד ולא היו עדים ולכן לא הרגוהו. והשני הרג בשוגג ולא היו עדים ולכן לא גלה. הקב"ה מזמנם לפונדק אחד והשני הורג את הראשון בשוגג בפני עדים. הראשון קיבל את שלו ונהרג, והשני עכשיו יגלה כדינו. הנה לנו דוגמא קטנה של חשבונות שמים.

הח"ח המשיל משל. אדם בא לבית הכנסת והוא רואה שהגבאי מחלק עליות ללא שום סדר. האורח שואל את הגבאי. מסביר לו הגבאי שיש כאן תכנית שמתפרסת על פני תקופה ארוכה. זה קיבל עליה לפני שבוע בגלל יא"צ. זה שלידו קיבל לפני שבועיים בגלל שמחה. וכן הלאה. וגם השבוע חצי מהעליות בגלל כל מיני סיבות, ואכן יש כמה שקיבלו בגלל התור המסודר. כך הקב"ה מנהל את העולם עם חשבונות של אלפי שנים. ואנו באים כאן לכמה עשרות שנים בלבד. אין פלא שאנו לא מבינים כלום. הח"ח הוסיף שהוא עצמו שזכה לחיים ארוכים, נוכח כמה פעמים באירועים שאנשים לא הבינו, אבל הוא שזכר דברים מלפני עשרות שנים הבין היטב. ואין כאן המקום להרחיב בזה.

בתוך כתבי האריז"ל (פרי עץ חיים) יש חלק שלם 'שער הגלגולים' ובו מבוארים דברים מדהימים בעניינים הללו. דוגמה נוראה מתוך הספר הנ"ל. [מן הסתם אינני מדייק בפרטים. לא ראיתיו כעת]. האריז"ל גילה שאנשי שכם היות שנימולו והיתה להם קצת קדושה, הגיע להם תיקון, וצריכים היו לכך שהרי חיו כגויים. והרי נהרגו על ידי שמעון ולוי ללא שום תיקון. והם היו 24 אלף (אין לזה מקור מלבד האר"י). ולכן חזרו ונולדו בדור המדבר בשבט שמעון. אלא שפגמו במעשה זמרי, והם 24 אלף שנהרגו במגיפה, כמובא בסוף פרשת בלק. ועדיין לא נתקנו כראוי. ושוב חזרו בימי ר"ע, והם תלמידיו שמתו שוב. ומאז מחזירים אותם מעט מעט לתיקון. הנה לנו שוב מיני חשבונות שלא תיתכן לנו שום השגה בהם.
שום דבר לא במקרה חלילה. הכל מתוכנן מראש עד הפרט הכי קטן. כפי שהתבטא האור שמח בימי המלחמה העולמית הראשונה, "לכל כדור [של רובה] יש כתובת". לכן גם אין מקום לחרדות. רק לחיזוק. ולכן זו לא סתירה.

מצד אחד הכל מתוכנן והכל לטובה. כל אחד שהיה שם, היה צריך להיות שם לטובתו ולטובת עם ישראל. והוא זכה בכך לתיקון גדול. וזו טובה עצומה עבורו. ויחד עם זאת תובעים מאיתנו לגבי מכאן ולהבא שכל אחד יתחזק במשהו. הקב"ה מדבר בשני מסלולים בו זמנית. בכל פעולה שהוא עושה, יש טובה עצומה, ויש גם מהלך של תביעה מהרואים ושומעים זאת.

קראתי מעשה שהתחזקתי ממנו מאד. בדרך כלל לא כדאי לספר לפני שממצים את החיזוק העצמי. אבל אני תורם אותו לציבור.

לפני כשנה נפטר ר' מוטלה האדמו"ר מויז'ניץ מונסי. זקן מופלג מתמיד ת"ח וצדיק. בבחרותו נשא את בת הרבי מסקווער. והיא נפטרה בת 18 רח"ל. [אח"כ נשא את אחותה וממנה הקים את ביתו המפואר]. כשהיתה חולה, הזמינו עבורה תרופה בדואר שהיתה אמורה להציל את חייה. בכל יום הלך האברך הצעיר לדואר עם מלווהו, בחור בשם ליפא'לה. הם הגיעו והתרופה לא הגיעה עדיין. האברך אחז ביד הבחור ואמר לו בא נאמר ביחד בקול רם וחזק "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".

כך למחרת וכך במשך כמה ימים. כאמור האשה נפטרה. יום אחרי ההלוייה הגיע שליח מהדואר עם התרופה. אמר האברך שהיה באמצע השבעה ל"ע, תקראו לבחור הנ"ל. כשהגיע ליפא'לה אמר לו האברך אני רוצה לומר דוקא איתך את מה שאמרנו קודם, וקם ממקומו ואחז בידיו ואמר עמו בקול רם "אני מאמין שהבורא" וכו'.

הכל בחסד עצום

ו. ולא רק שהכל בהשגחה פרטית מדוקדקת. גם הכל באהבה. את הסיפור הבא שמעתי כמה פעמים מבני המשפחה.

למרן החזו"א היה אחיין בשם הגאון ר' שמריהו גריינימן. [הוא חלה בצעירותו והדור לא זכה לאורו]. הוא והרבנית שלו היו מאד מקורבים למרן החזו"א. כשהגיעו לארץ השמועות על האסון של השואה, הרבנית הצעירה מרת חנה לא יכלה לשאת זאת. היא נכנסה לבית החזו"א ובכתה ודיברה ממושכות. כשסיימה, אמר לה החזו"א מילים ספורות. הקב"ה הוא הכי חסד והכי רחמים. ואת כל זה הוא עשה מתוך הכי חסד והכי רחמים. הרבנית עברה בחייה מאורעות מאד קשים, ועם המשפט הזה היא החזיקה מעמד כל חייה.

אמרו חכמים, מי שרואה איך החייט גוזר בד שלם ויפה, עלול להתפלא מאד מדוע הוא הורס את הבד. אבל אם ימתין יראה איך יוצא מזה בגד מפואר. כשהקב"ה כביכול "גוזר", זה רק נראה הרס. בסוף עוד יתברר לעין כל שהגזירה הזו היא עצמה בנין מפואר ביותר.

הקב"ה אוהב כל אחד הרבה יותר מאשר הוא אוהב את עצמו. וכמו שכל אדם לא יעשה רע לעצמו. כך פי מאה הקב"ה לא עושה רע. רק טוב. רק שלפעמים הטוב הזה נסתר וקשה לראות אותו. אבל צריך להתחזק ולדעת את זה. כל מה שהקב"ה עושה לי ולכל אחד, זה הכי טוב שיכול להיות.

ללמוד לעילוי נשמתם ולהתפלל על המשפחות


ז. הנפטרים היו ממש כולם אנשים מיוחדים. שליחי ציבור לעורר אותנו. הקב"ה הכניס כל אחד מהם לאותה מלכודת, לא בגלל חטאיו כמובן. כנראה הם זכו מיד להיכנס לגן עדן העליון. אחרי קבלת עול מלכות שמים, מתוך תפילה ושמחה של מצוה, במיתת נשיקה. כמעט כולם צעירים ונקיים.

לא מכל אחד יכולים לבקש זאת. אבל מי שרוצה לגשת לענין מתוך רוממות, יכול להיות שזה מחייב אותנו ללמוד לעילוי נשמתם. לרובם אין ילדים ולא תלמידים. גם ראוי להתפלל על המשפחות השבורות שה' יתן להם כח לעמוד ביגונם ואבלם בלי להישבר. כי הם הוקרבו עבורינו. זה מחייב.

חיזוק פרטי וציבורי


ח. לסיום. עיקר החיזוק הפרטי הוא מה שכל אחד לעצמו הוא בבחינת "לב יודע מרת נפשו", במה הוא לא בסדר, שם צריך לחזק את עצמו בקבלה קטנה אבל חזקה וקבועה.
והחיזוק לציבור המסויים שלנו, לחזור תיכף ומיד לשיגרה המבורכת של התמדה ויגיעה. 3 סדרים ביום בקרוב לתענית דיבור, ובפרט לא על הנושא הזה.
[כדאי להזכיר שאף אחד עוד לא מסודר בישיבה גדולה. וכדאי מאד לשמור על שטייגן ועל התנהגות מכובדת ללא פריקת עול].

וה' יתברך יאמר לצרותינו די, ונזכה בקרוב לגאולה השלימה, ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

(כ' אייר תשפ"א, בפני ש"ג בישיבה).

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 2715
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » ב' מאי 03, 2021 8:21 pm

זאב ערבות כתב:מכתב חיזוק הגר"ש אלתר בעקבות האסון (והמכתב המקורי בכ"י)

יפה מאד, אבל פרח לי מהראש מקור המליצה לקראת הסוף 'ובא גל כגלגל להחליף השיטה'. מי יחזיר לי אבידתי?

בית הגנזים
הודעות: 325
הצטרף: ג' נובמבר 24, 2020 9:17 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי בית הגנזים » ב' מאי 03, 2021 8:23 pm

עפ"י סליחות יום חמישי

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 2715
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » ב' מאי 03, 2021 8:33 pm

עכשיו מצאתי ביום ד' לעשי"ת,

בְּבֹא כְּגַל הַגַּלְגַּל, לְהַחֲלִיף הַשִּׁטָּה. רַעְיָתְךָ יוֹנָתְךָ לְךָ פּוֹנָה, הַבִּיטָה. בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ הִגִּישָׁה לִפְתֹּחַ בַּחֲרָטָה. יְמִין פְּשׁוּטָה מִלְּמַטָּה בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ

ואכן הניגון היה בזכרוני ולא ידעתי איה להתפיסו. ייש"כ.

מלבב
הודעות: 3419
הצטרף: ד' אפריל 17, 2013 4:48 am

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי מלבב » ב' מאי 03, 2021 8:35 pm

עקביה כתב:
מלבב כתב:
עקביה כתב:
מלבב כתב:לא דומה למכניס ידו לאש, רק למכניס עצמו לסכנה, ובא שוטר ויורה בו

לא הבנתי למה ירה בו השוטר, והאם זה קשור לכך שנכנס למקום סכנה.
בכל אופן, הסברתי את כוונתי לעיל.

המצב במירון אולי היה מסוכן, אבל מי שהרג בפועל את האנשים זה המשטרה שמנעה את יציאת ההמון בלי סיבה.

מן הסתם לא בלי סיבה.
נמתין לחקירת האסון.

גם אם היה סיבה היו צריכים להוריד את זה מיד שנוצר לחץ, עדי ראיה מעידים שהם הסתכלו ולא עשו כלום.

סמל אישי של המשתמש
איש_ספר
מנהל האתר
הודעות: 15594
הצטרף: ב' מאי 03, 2010 11:46 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי איש_ספר » ב' מאי 03, 2021 8:38 pm

מלבב כתב:
עקביה כתב:
מלבב כתב:
עקביה כתב:
מלבב כתב:לא דומה למכניס ידו לאש, רק למכניס עצמו לסכנה, ובא שוטר ויורה בו

לא הבנתי למה ירה בו השוטר, והאם זה קשור לכך שנכנס למקום סכנה.
בכל אופן, הסברתי את כוונתי לעיל.

המצב במירון אולי היה מסוכן, אבל מי שהרג בפועל את האנשים זה המשטרה שמנעה את יציאת ההמון בלי סיבה.

מן הסתם לא בלי סיבה.
נמתין לחקירת האסון.

גם אם היה סיבה היו צריכים להוריד את זה מיד שנוצר לחץ, עדי ראיה מעידים שהם הסתכלו ולא עשו כלום.

מי שמשוכנע שכל הרשויות והרופאים עושים יד אחת כדי להרעיל את ילדינו בחיסונים שאינם אלא מנות רעל שטניות, הוא רק במקרה מאשים מיד את המשטרה.
אין לך שום מושג מה היה שם, וגם למי שהיה שם אין מושג מעבר לגב המיוזע של האיש שמלפניו.
ישנם טענות נגד המשטרה שבהחלט צריכות להבדק. אבל הנחרצות היא תולדה של טפשות שגם חיסון לא יועיל לה.

בית הגנזים
הודעות: 325
הצטרף: ג' נובמבר 24, 2020 9:17 pm

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי בית הגנזים » ב' מאי 03, 2021 8:53 pm

דברי הג"ר דניאל אלתר שליט"א בישיבה קטנה

דרשת התעוררות הגרדח ב בהב.mp3
(5.04 MiB) הורד 124 פעמים

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2563
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' מאי 03, 2021 9:16 pm

דברי חיזוק למשפחות הנספים המשפיע ר' מיילך בידערמאן שליט"א
https://www.kolhalashon.com/new/Media/P ... ang=Hebrew

הפצת המעיינות
הודעות: 1238
הצטרף: ב' יוני 11, 2018 11:23 pm
שם מלא: ג'ינג'י

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי הפצת המעיינות » ב' מאי 03, 2021 9:48 pm

אהרן תאומים כתב:כל אחד מבינינו כמה שיגלגל עינים כלפי מעלה ויגיד יש מחלוקת ובגלל זה הסער זה לא מבקש ממנו שום ויתור

אולי תסביר לנו למה זה לא דורש ויתור? אם אני בעל מחלוקת זה ויתור עצום להפסיק לריב. לא?

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 2563
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: בארא פארק
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: אסון מירון תשפ"א - וגם דמם הנה נדרש

הודעהעל ידי אהרן תאומים » ב' מאי 03, 2021 9:57 pm

הפצת המעיינות כתב:
אהרן תאומים כתב:כל אחד מבינינו כמה שיגלגל עינים כלפי מעלה ויגיד יש מחלוקת ובגלל זה הסער זה לא מבקש ממנו שום ויתור

אולי תסביר לנו למה זה לא דורש ויתור? אם אני בעל מחלוקת זה ויתור עצום להפסיק לריב. לא?


אולי חב"ד היו צריכים לוותר להרב שך ולספוג הכל?
מחלוקת איננה שינאת חינם מחלוקת מותר שיהיה
חוץ מזה אם "אתה" "בעל" מחלוקת ורב עם בני ביתך לדוגמא אז אתה צודק זה מצריך וויתור ויפה יהיה אם תוותר, אני מקווה שתצליח להבין, הרעיון בכללותו אינם וויתורים על דרכי תורה גם החילונים רוצים שנהיה פרגמטיים יותר לדיעותיהם ואם נמשיך ונמחה בהם זה לא אומר שאנחנו בעלי מחלוקת.
וויתור צריך להיות במקום הכי כואב באיזור הנוחות האישי ביותר לא פומפוזי
נערך לאחרונה על ידי אהרן תאומים ב ב' מאי 03, 2021 10:00 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.


חזור אל “אספקלריא”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 194 אורחים