תורה מפוארת כתב:אכן ישנם ראשונים הסוברים שאחר שילוח האם ולקיחת הביצים, יכול להשיב את הביצים מיד למקומם, אבל לא כולם מסכימים לדבריו, ולדעת חלק מן הראשונים אין יוצאים בזה יד"ח.
יהודי ירושלמי כתב:ולכן באתי להוציא את הטעות שהשתרשה בלב כולם, כאילו התורה מצווה שאם אנו רואים קן לשלח את האמא ולקחת את הקן, וזה סילוף גמור.
יהודי ירושלמי כתב:ולכן באתי להוציא את הטעות שהשתרשה בלב כולם, כאילו התורה מצווה שאם אנו רואים קן לשלח את האמא ולקחת את הקן, וזה סילוף גמור.
סגי נהור כתב:אגב, פשט המשנה ששילוח הקן אינו קשור לצעב"ח (אלא שהראשונים פירשו לא כן).
עליך עיננו כתב:בכל שילוח הקן מידי ספק לא יצאנו שהרי לא בטוח שיהיו כשרים לאכילה ומ"מ נצטוונו לשלוח.
עי' בספר שילוח הקן שהאריך בזה,וכן הרב שוורץ בספרו אם על בנים שהביאו את כל השיטות בזה.
עליך עיננו כתב:בכל שילוח הקן מידי ספק לא יצאנו שהרי לא בטוח שיהיו כשרים לאכילה ומ"מ נצטוונו לשלוח.
עי' בספר שילוח הקן שהאריך בזה,וכן הרב שוורץ בספרו אם על בנים שהביאו את כל השיטות בזה.
יהודי ירושלמי כתב:והוסיף אסמכתא לדבריו מן הזוהר ששילוח הקן מעורר את רחמי הקב"ה על ישראל בגלותם, כשם שהאם מעוררת את רחמיה ומבקשת את בניה אנה ואנה. ואם כן, מוכח שיש חשיבות למצות השילוח בפני עצמה.
והחת"ס (ח"א סי' ק) האריך לדון בראיותיהם של המצדדים בשיטת ה'חוות יאיר' ודחאן אחת לאחת, ומסקנתו ששילוח הקן אינו מצוה חיובית אלא מצוה קיומית, ורק מי שרוצה לקחת את הבנים חייב לשלח את האם. ומאחר שהוכיח מהבבלי שאינו סובר כזוהר, יש להכריע כש"ס דילן ולדחות את הנסתר מפני הנגלה.
יהודי ירושלמי כתב:(למרות שבציצית יש עניין ללובשו בשביל זכירת המוות ועוד סיבות).
יהודי ירושלמי כתב:'חוות יאיר' (סי' סז) סובר שיש מצוה עצמית בשילוח הקן, דהיינו שמי שהזדמן לו לראות ציפור הרובצת על בניה חייב לשלח אותה כדי לקיים מצות עשה, אע"פ שהוא אינו צריך את האפרוחים או הביצים. וראייתו מן הגמרא בחולין (קלט, ב) שסברה בהו"א שיש חיוב לחזר אחר קן ציפור בהרים כדי לשלחו, ומסקנתה "כי יקרה – במאורע לפניך קן". ומוכח, שהמוצא חייב לשלח את הקן אפילו אם אינו צריך לאפרוחים, אלא שאינו צריך לטרוח ולחזר אחריו עד שיזדמן לו. והוסיף אסמכתא לדבריו מן הזוהר ששילוח הקן מעורר את רחמי הקב"ה על ישראל בגלותם, כשם שהאם מעוררת את רחמיה ומבקשת את בניה אנה ואנה. ואם כן, מוכח שיש חשיבות למצות השילוח בפני עצמה.
והחת"ס (ח"א סי' ק) האריך לדון בראיותיהם של המצדדים בשיטת ה'חוות יאיר' ודחאן אחת לאחת, ומסקנתו ששילוח הקן אינו מצוה חיובית אלא מצוה קיומית, ורק מי שרוצה לקחת את הבנים חייב לשלח את האם. ומאחר שהוכיח מהבבלי שאינו סובר כזוהר, יש להכריע כש"ס דילן ולדחות את הנסתר מפני הנגלה.
ולא זו בלבד שאין לשנות דיני תורה על פי טעמיהם. שהרי הפשטות שאין שום חיוב לקיים את המצווה, אלא מי שרוצה את האפרוחים אסור לו לקחתם אם האם. ובדיוק כמו מצוות מעקה שאין שום חיוב לבנות עליית גג בשביל לעשות מעשקה. וציצית, שאין שום חיוב לשים בגד ארבע כנפות, אלא אם רוצה בגד כזה ישים בו ציצית (למרות שבציצית יש עניין ללשובשו בשביל זכירת המוות ועוד סיבות).
ואין שום סיבה לחלק והפשטות לא כדבריו. אמנם אמת צדקת שאין לומר על דעה שהובאה בפוסקים "סילוף" ואני לא ידעתי מזה ולכן אני מבקש את מחילתם, שלא באתי לזלזל בכבודם ח"ו, אבל מ"מ הפשטות הברורה היא כמו שכתבתי, ודבריהם הוא חידוש גדול.
יתרה מזו, החת"ס אומר במפורש שיש איסור לשלח את האם שלא לצורך משום שהדבר גורם לה צער גדול, ולא זו בלבד שאין כאן מצוה אלא אדרבה יש בזה גם איסור משום צער בעלי חיים. ולכל הפחות יש להסתמך על סברא זו במקום הספק. שאם באת להחמיר משום ספיקא דאורייתא דשילוח הקן, גם לאידך גיסא יש להחמיר ולהמנע משילוחו משום צער בעלי חיים דאורייתא.
מלבד זה שהמנהג הפשוט שלא עושים שילוח הקן כל מי שמוצא קן, ואף אחד לא חושש בזה לאיסור. וא"א לקחת את החבל משני קצותיו.
סגי נהור כתב:אגב, פשט המשנה ששילוח הקן אינו קשור לצעב"ח (אלא שהראשונים פירשו לא כן).
יהודי ירושלמי כתב:עליך עיננו כתב:בכל שילוח הקן מידי ספק לא יצאנו שהרי לא בטוח שיהיו כשרים לאכילה ומ"מ נצטוונו לשלוח.
עי' בספר שילוח הקן שהאריך בזה,וכן הרב שוורץ בספרו אם על בנים שהביאו את כל השיטות בזה.
כשרים לאכילה לכתחילה. מה נפשך אם אתה לא יודע שזה יונים או אותה ציפור עליה דברה תורה אינך יכול לקיים את המצווה, ואיך אתה מצער בעלי חיים מספק? ואם אתה סובר שלא כשרים, אז אסור לך לאכול מהם.
חוץ מזה וודאי כשרים ויש על כך מסורת ברורה. ורק האשכנזים תמיד מחפשים כל דבר למצא בו מומים, ולעשות אותו כאילו הוא לא פשוט. אז תבדוק ותראה שהכל פשוט וברור. וחלאס אם ההטלת ספקות וה"מי אמר"
יהודי ירושלמי כתב:קודם המשנה הזו אינה לדעת כולם, במדרש רבא נאמר מפורש שזה טעם המשנה, וכן כותב הרמב"ם במורה נבוכים.
שנית בלי קשר ללהחזיר את הקן בחזרה, בלי זה, אין שום היתר לצער בעלי חיים וכמו שהזכרתי מקודם, הרי אין לי שום היתר לדרוך על עז עם מגפי ברזל רותחים בשביל מצוות שילוח הקן.
אז כך גם אין שום היתר להפקיר גוזלים לחיות טורפות או למוות ברעב בשביל קיום המצווה, זה הרי לא מגיע ביחד, כל הציווי לא נאמר בקשר לצער בעלי חיים, הוא נאמר בלי קשר לזה!!!!
מקדש מלך כתב:איפה החתם סופר כותב שאסור לו לקחת את הבנים בשביל לקיים את המצווה?
וכמו שהותר צער בעלי חיים בשביל צורך האדם, ככה הותר אם ברצונו לקיים מצוות שילוח הקן.
ורק אם אינו לוקח את הילדים, שוב הוי אכזריות, כי אין זו המצוה.
(בכלל, נראה שאין מתפקידנו להכריע בין גדולי האחרונים).
תא חזי כתב:עליך עיננו כתב:בכל שילוח הקן מידי ספק לא יצאנו שהרי לא בטוח שיהיו כשרים לאכילה ומ"מ נצטוונו לשלוח.
עי' בספר שילוח הקן שהאריך בזה,וכן הרב שוורץ בספרו אם על בנים שהביאו את כל השיטות בזה.
א. שילוח הקן לא נוהג בעופות טמאים.
ב. שוב, אין זה שונה מסתם שחיטה, שגם בה לא נתברר מלכתחילה אם יהיו ראויים לאכילה, ומאידך פשוט שאין לשחוט סתם. אותו דבר כאן, לא מדובר באחד שיש לו שימוש לבצים/גוזלות, אלא שרוצה לקיים המצווה לכל הדעות, ומצדו שימותו מה שבקן בלי שישתמש בהם כלל, ואין דעתו עליהם כלל. והרי זה כבר יצא לגמרי מגדר הכשר מצווה.
מקדש מלך כתב:לא צריך גילוי. הדין הפשוט הוא שהותר צעב"ח לצורך אדם, והסברא הפשוטה היא שגם צורך רוחני הוא צורך. וכי אסור להרוג בהמה כדי לקחת את עורה לצורך רצועות תפילין?
ומה שהמצווה נוסדה על צער בעלי חיים, אין זה מן העניין. כי הוא טעמא דקרא, ולאחר שהוא מצוה, שוב אין זה משנה מהו הטעם. בפרט כשיש במצוה עוד טעמים על פי הנסתר.
ולהיפך, הרי המנהג הפשוט לקיים מצוה זו, באופן שלוקחים את הביצים, אם כי אין בהם צורך מיוחד, וכך מורים המורים, וכבודו הוא המחדש נגד המנהג ועליו הראיה.
יהודי ירושלמי כתב:אני שאלתי ת"ח אחד אם מותר לשחוט בהמה סתם רק בכדי לקיים מצוות כיסוי אדם
תא חזי כתב:יהודי ירושלמי כתב:(למרות שבציצית יש עניין ללובשו בשביל זכירת המוות ועוד סיבות).
?
מקדש מלך כתב:במחילה. הדיון כאן משונה. התחלת בפסיקת הלכה מתוך מליצות. לאחר שהעירו שזה מחלוקת הפוסקים, יצא תוך חמש דקות הכרעה בין גדולי האחרונים. וכעת עלי להתמודד מול "תלמיד חכם" אחד ש"פשוט לו" אחרת.
וכל זה מול מנהג מקובל, והוראה פשוטה אצל המוצי"ם (לפחות אלו שידועים לי) שראוי לקחת את הביצים גם בלי צורך מיוחד, בשביל לקיים את המצוה.
ואני הוא זה שהמוציא מהפשיטות ועליו הראיה?
אבל שיהיה ככה. מצו"ב מה שהעלתי מחיפוש של שנייה באוצר החכמה. מבואר כאן שצער בעלי חיים מותר לצורך מצוה.
וכמובן שגם בחתם סופר מדובר דווקא באופן שלא יצא ידי חובת המצוה, אבל אם לקח את הבנים, הרי אין זו התאכזרות שלא לצורך. ככה שאיני מבין לפום ריהטא את הקושיא שמובאת במסמך המצו"ב על החת"ס. הוא מדבר במקרה שלפי דעת הרמב"ם אין כאן שום מצוה והיא רק התאכזרות שלא לצורך.
לגבי השאלה על הטיפוס מעל העז, יש דברים שאוסרים בגלל אכזריות ולא מעיקר הדין. ויש מקרים שלא נחשב לצורך. אבל הפשטות היא שצורך מותר.
עליך עיננו כתב:ופשוט כמו שהעירו כאן שזה וודאי לא פשוט ויש הרבה אחרונים שכ' להדיא שצורך מצוה נקרא צורך האדם ולא שייך בזה צער בע"ח.
מקדש מלך כתב:אבל שיהיה ככה. מצו"ב מה שהעלתי מחיפוש של שנייה באוצר החכמה. מבואר כאן שצער בעלי חיים מותר לצורך מצוה.
וכמובן שגם בחתם סופר מדובר דווקא באופן שלא יצא ידי חובת המצוה, אבל אם לקח את הבנים, הרי אין זו התאכזרות שלא לצורך. ככה שאיני מבין לפום ריהטא את הקושיא שמובאת במסמך המצו"ב על החת"ס. הוא מדבר במקרה שלפי דעת הרמב"ם אין כאן שום מצוה והיא רק התאכזרות שלא לצורך.
יהודי ירושלמי כתב:אין כזה דבר צורך רוחני, יש כזה דבר מצווה דאורייתא ואיסור דרבנן, והשאלה היא אם מותר לעבור על איסור דרבנן לצורך מצווה דאורייתא.
גם אם מתר להרוג בעלי חיים לצורך לקחת מהם עורות לתפילין, זה בלי קשר למצווה, זה בגלל שאני צריך את העורות.
יהודי ירושלמי כתב:ודברי החתם סופר ברורים לא כדבריך, והוא כן לומד על קיום המצווה מתוך טעמה וזה לשונו:
"ועיי' רמב"ן בנימוקי חומש שלו כ' ע"פי רמב"ם במורה נבוכים וכ"כ בס' החנוך להרא"ה בטעם המצוה ההיא שלא נתאכזר לעקור אם על בנים דאע"ג דאסור לומר על קן ציפור יגיעו רחמיך והטעם שלא הגיעו רחמיו על בעלי חיים כל שהוא לצורך אדם דא"כ הי' אסור לשחוט בע"ח אך גזרות הן עלינו שלא נלמוד להתאכזר ונתקן מדותינו ע"ש והנה לפי טעם זה מבואר דאם אינו צריך לבנים לא מיבעי' דאינו מחוייב לשלח האם אלא אכזריו' נמי עבוד ובמקום שנלמוד שלא נתאכזר אדרבא נרגיל עצמנו באכזריות ולצער בעלי חיים על מגן לגרש האם מעל בניה וצער בע"ח דאורייתא אלא שכתב רמב"ן שלא הגיעו רחמיו על ב"ח אם הוא לצורך האדם אבל אם איננו לצורך אדם שאינו צריך לבנים אכזריו' היא זו לגרש האם מעל בנים:"
יהודי ירושלמי כתב:דבר שני אני דברתי על גוזלים ולא על ביצים, ובו נניח שבביצים יש צער קל לאמא והתירו, אבל מה תגיד בגוזלים, מותר להרעיבם למוות בשביל לקיים מצווה וכי זה רצון התורה?
יהודי ירושלמי כתב:וגם לצורך מצווה זה לא כזה פשוט שמותר לצער בעלי חיים ויש בזה הבדל בין צורך קל לצורך קשה:
למשל, מעיקר הדין מותר לתלוש מאווזים חיים נוצות כדי לעשות מהן קולמוס, אולם כיוון שתלישת הנוצות גורמת להם צער רב, וניתן לקחת נוצות מאווזים שחוטים, נכון להימנע מכך (תרומת הדשן, רמ”א אה”ע ה, יד).
כיוצא בזה יש להיזהר שלא למרוט את נוצות צוואר העוף כדי לפנות את מקום השחיטה, כדי שלא לצערו בחינם, אבל כאשר השוחט אינו בקיא במלאכתו ויש לו בכך צורך כדי שיוכל לשחוט כהלכה – מותר (אור זרוע, רמ”א יו”ד כד, ח).
תא חזי כתב:החת"ס זה החת"ס, אני לא חושב שבדורנו שייך להורות מטעמי המצוות. חזינן טובא דנפיק משיטה זו חורבא רבא, בפרט אצל המקילים יותר בשמירת ההלכה, וד"ל.
(עכ"פ בהודעה הקודמת כתבתי שדברי החזו"א חוזרים לדברי החת"ס)יהודי ירושלמי כתב:דבר שני אני דברתי על גוזלים ולא על ביצים, ובו נניח שבביצים יש צער קל לאמא והתירו, אבל מה תגיד בגוזלים, מותר להרעיבם למוות בשביל לקיים מצווה וכי זה רצון התורה?
כבודו פסיכולוג שלַחיות? זה מניין?
יהודי ירושלמי כתב:ודברי החתם סופר ברורים לא כדבריך, והוא כן לומד על קיום המצווה מתוך טעמה וזה לשונו:
"ועיי' רמב"ן בנימוקי חומש שלו כ' ע"פי רמב"ם במורה נבוכים וכ"כ בס' החנוך להרא"ה בטעם המצוה ההיא שלא נתאכזר לעקור אם על בנים דאע"ג דאסור לומר על קן ציפור יגיעו רחמיך והטעם שלא הגיעו רחמיו על בעלי חיים כל שהוא לצורך אדם דא"כ הי' אסור לשחוט בע"ח אך גזרות הן עלינו שלא נלמוד להתאכזר ונתקן מדותינו ע"ש והנה לפי טעם זה מבואר דאם אינו צריך לבנים לא מיבעי' דאינו מחוייב לשלח האם אלא אכזריו' נמי עבוד ובמקום שנלמוד שלא נתאכזר אדרבא נרגיל עצמנו באכזריות ולצער בעלי חיים על מגן לגרש האם מעל בניה וצער בע"ח דאורייתא אלא שכתב רמב"ן שלא הגיעו רחמיו על ב"ח אם הוא לצורך האדם אבל אם איננו לצורך אדם שאינו צריך לבנים אכזריו' היא זו לגרש האם מעל בנים:"
עכ"פ היוצא מזה לנדון שלפנינו, הפוגע בשבת בקן ציפור לא מיבעיא לטעמו של הזוהר לא יפריחו שלא לעורר יללה לעילא, אלא אפילו עפ"י הנגלה כיון שעפ"י אותו הטעם אינו מחוייב לחזור אחר מצוה זו כשאינו רוצה בבנים, א"כ להרמב"ם שמצות שלוח ביד אסור בודאי, ואפילו להפריח נ"ל דלא שפיר דמי כיון דלהרמב"ם לא יצא ידי חובת מצוה נמצא התאכזר שלא לצורך, והמתחסד בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו ותל"מ:
דבר שני אני דברתי על גוזלים ולא על ביצים, ובו נניח שבביצים יש צער קל לאמא והתירו, אבל מה תגיד בגוזלים, מותר להרעיבם למוות בשביל לקיים מצווה וכי זה רצון התורה?
תא חזי כתב:יהודי ירושלמי כתב:אין כזה דבר צורך רוחני, יש כזה דבר מצווה דאורייתא ואיסור דרבנן, והשאלה היא אם מותר לעבור על איסור דרבנן לצורך מצווה דאורייתא.
גם אם מתר להרוג בעלי חיים לצורך לקחת מהם עורות לתפילין, זה בלי קשר למצווה, זה בגלל שאני צריך את העורות.
א. קושיא עליך מכ-200 מצוות הנוהגות במקדש, ללא שום צורך גשמי...
ב. לגבי איסור דרבנן ומצווה דאורייתא - יש פעמים שנדחה לא תעשה מפני עשה, למשל - מצוות יבום.
[/size]
מקדש מלך כתב:להיפך, בחתם סופר מפורש כדבריי לכאורה. זה לשונו בסוף המצוה:עכ"פ היוצא מזה לנדון שלפנינו, הפוגע בשבת בקן ציפור לא מיבעיא לטעמו של הזוהר לא יפריחו שלא לעורר יללה לעילא, אלא אפילו עפ"י הנגלה כיון שעפ"י אותו הטעם אינו מחוייב לחזור אחר מצוה זו כשאינו רוצה בבנים, א"כ להרמב"ם שמצות שלוח ביד אסור בודאי, ואפילו להפריח נ"ל דלא שפיר דמי כיון דלהרמב"ם לא יצא ידי חובת מצוה נמצא התאכזר שלא לצורך, והמתחסד בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו ותל"מ:
ומבואר שבאופן שיצא לכולי עלמא ידי המצוה אין זה התאכזרות שלא לצורך אלא מצוה קעביד. ורק מכיון שלא יוצא ידי חובה להרמב"ם אין להתחסד בזה (והוא הרי מיירי כשבעצם אינו רוצה את הבנים, ורק מחזר לקיים מצוה).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 232 אורחים