אליהו חיים כתב:אשמח אם תפרט.
בעצם, דבר מבואר ברש"י הוא: ויגש אברהם – מצינו הגשה למלחמה – ויגש יואב, הגשה לפיוס – ויגש אליו יהודה, והגשה לתפילה – ויגש אליהו הנביא. לכל אלה ניגש אברהם: לדבר קשות, {לפיוס}, ולתפילה.
אליהו חיים כתב:אשמח אם תפרט.
יש לתקן את הנוסח ולומר: מאחר שסדום לא נהפכה עד שהשמש יצא על הארץ.ביקורת תהיה כתב:וכי אפשר להבין אחרת?! ודאי שהלך אל המקום אשר עמד שם את פני השם בשביל לבקש רחמים על אנשי סדום, מאחר שטרם ידע כי סדום נהפכה.אִיךְ-מֶיְין כתב:הרי זה ודאי שתוספות הבינו שהשכים אברהם בבוקר כדי להתפלל!
מיללער כתב:באמונתו כתב:בגמרא: אמר רב: ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה: זריקה, והקטרה, וניסוך המים, וניסוך היין. ולוי אמר: אף תרומת הדשן. וכן תני לוי במתניתיה: אף תרומת הדשן. מאי טעמא דרב - דכתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם, לכל דבר המזבח, ולמבית לפרכת, ועבדתם, עבדת מתנה אתן את כהנתכם, והזר הקרב יומת. עבדת מתנה - ולא עבודת סילוק, ועבדתם - עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה. - ולוי: רבי רחמנא לכל דבר המזבח...
רש"י: לכל דבר המזבח - לרבות עבודת סילוק, אם עבודה תמה היא, כגון תרומת הדשן.
תוספות: ולוי רבי רחמנא לכל דבר המזבח - הכא לא הוה מצי למיפרך ומה ראית לרבות עבודת סילוק - ולמעוטי עבודה שאינה תמה, דיש לומר דעבודת סילוק דבר המזבח היא, אבל עבודה שאין תמה אינה במזבח, אבל קשה לי, אם כן ליחייב אסידור מערכה נמי, דהא עבודת מזבח נמי היא, ומה ראית למעט אותה ולרבות עבודת סילוק, אלא יש לומר תרומת הדשן עדיפא שקודמת לכל.
תוספות הרא"ש: וא"ת, אמאי לא מוקי לה לקרא לרבות הוצאת כף ומחתה, ודישון מזבח הפנימי, דעבודות תמות הן, וי"ל דאינן עבודות גמורות וחשובות כמו תרומת הדשן, שאינה באה לנקות המקום שיהיה ראוי לעבודה אחרת, אלא מצות המקום היא... ע"ע בריטב"א.
לשונות רש"י - תוספות, ועוד ראשונים נוספים, מוכיחים, ש"לכל דבר המזבח" הנדרש, ריבוי הוא בעלמא, אשר תרומת הדשן אינה אלא תוצאה הימנו, וממילא מקשים "מה ראית" ושאר קושיות.
אמנם, בלשון רבינו חננאל: ולוי אמר, אף זה שהרים תרומת הדשן חייב מיתה, שנא' דבר המזבח. ואפי' זה... הנה נשמע מעט, אשר דרש מיוחד ספציפי הוא לתרומת הדשן, לפי ש"דבר המזבח" רומז דייקא לתרומת הדשן. נמצא אפוא א"כ, כי אין מקום לקושיות מה ראית וכו' מאחר שהדרש מיוחד הוא לתרומת הדשן.
נראה דפליגי הראשונים כאן אם תרומת הדשן הוא מצוה ממצות העולה (כמש"כ והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה) או שהוא ממצות המזבח ולפי זה יכולין למילף ישר מהכ' לכל דבר המזבח.
כמדומה שבחי' הגרי"ז ובבית בריסק האריכו בזה במצוות תרומת הדשן ומהותה.
באמונתו כתב:[size=150]כח, א
[/size....
ברם, בבדיקת כל עדי הנוסח, הנה לא מצאנו נוסח "אלא כדאמרינן", רק "כדאמרינן" לחודיה נמצא אצל מקצתם. לכך ייתכן לו"ד להציע פשוטו בדרך רבינו חננאל: ותריצנא לר' יוחנן הכי, זר שסידר ב' גזירין חייב - הואיל ועבודה תמה היא. אי הכי תיבעי פייס בפ"ע, ופרקינן, האי כבר שנינן לה כדאמרינן בתחלת הפרק, כיון דתקינו פייס לתרומת הדשן - לא הוו אתו, שהיה כבד עליהן להניח השינה ולעמוד, דהוו אמרי - מי יימר דמיתרמי לי, הדר תקינו, מי שזכה בתרומת הדשן - יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין, כלומר, הוסיפו אלו העבודות כדי שיבואו...
אליהו חיים כתב:ועתה באתי על שראיתי כעת דברי תוס' הרא"ש כ"ז ב' אבל תרומת הדשן לא שייכא ליום שלפניו והיא תחלת עבודה לצורך היום והרמת הדשן מכשרת המערכה להקטרת היום כמו תרומה שמכשרת השירים הלכך חשיבא תחלת עבודה דיממא. מבואר דהוי תיקון בדשן דאילולי הרמה א"א להקטיר קרבנות של מחר על המערכה שהוקטר קרבנות של יום הקודם ורק אחרי דהיה תיקון לדשן הקודם ע"י הרמה אפשר להקטיר על דשן קרבנות של אתמול לערבב דשנו עם קרבנות היום, ולהנ"ל דבריו הם לשיטתו.
וייש"כ לרבנים 'באמנותו' ו'מיללער' שליט"א אשר בזכות 'הזורעים בדמעה' ביגיעת התורה שלהם באתי כעת לידי הרגשת 'ברנה יקצורו'.
אליהו חיים כתב:כנראה כוונתכם לסי' זה בחלק קדשים (סוגיות), מצורף כאן
הלשון על פניו מגומגם. ונראה בביאור הדברים:אליהו חיים כתב:תוס' הרא"ש כ"ז ב': הרמת הדשן מכשרת המערכה להקטרת היום,
כמו תרומה שמכשרת השירים, הלכך חשיבא תחלת עבודה דיממא.
ההבחנה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב מתבטאת בשביתה מכל מלאכה בשבת ובעשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב, ומאי שייטיה דערוב תבשילין?באמונתו כתב:הסבר אפשרי אחד לייחודיות שבעירובי תבשילין נוכל להציע.
אליהו חיים כתב:כנראה כוונתכם לסי' זה בחלק קדשים (סוגיות), מצורף כאן
ביקורת תהיה כתב:ההבחנה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב מתבטאת בשביתה מכל מלאכה בשבת ובעשיית מלאכת אוכל נפש ביום טוב, ומאי שייטיה דערוב תבשילין?באמונתו כתב:הסבר אפשרי אחד לייחודיות שבעירובי תבשילין נוכל להציע.
האי פתגם דברי חידות, לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה.באמונתו כתב:ספר החיים: וכדי שלא לערב קדושת יו"ט בקדושת שבת, עשו רבותינו ז"ל היכר על ידי הערוב, לומר שעירוב הקדושות באופן זה הוא דבר נכון.
באמונתו כתב:פיסקא: שחטו את התמיד, ובהגהות וציונים: בכ"י איתא וכו' וקאי אהמשך דמתני' הורידו כ"ג לבית הטבילה: אימת? אילימא בשאר ימות השנה - לא סגיא דלאו כהן גדול? אלא ביום הכפורים - מאור הלבנה מי איכא? - הכי קאמר: וביום הכפורים, כי אמר ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
האמת שישנם שינויים בכ"י שונים בזה, וגם אם נֶאמר: וכו', הלא לא ברור שהכוונה היא ל"הורידו" דווקא. אך בעיקר שביאור זה נוגד דברי רש"י: אימת אילימא כו' - קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה, סיפא דמתניתין הוא, וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כהן גדול לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה, אימת הוה האי טעות?
אם "אימת" שבגמרא ר"ל "אימת הוה האי טעות", א"כ לא על "הורידו" דווקא קאי, כ"א בפרט על "שחטו את התמיד".
אליהו חיים כתב:באמונתו כתב:פיסקא: שחטו את התמיד, ובהגהות וציונים: בכ"י איתא וכו' וקאי אהמשך דמתני' הורידו כ"ג לבית הטבילה: אימת? אילימא בשאר ימות השנה - לא סגיא דלאו כהן גדול? אלא ביום הכפורים - מאור הלבנה מי איכא? - הכי קאמר: וביום הכפורים, כי אמר ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
האמת שישנם שינויים בכ"י שונים בזה, וגם אם נֶאמר: וכו', הלא לא ברור שהכוונה היא ל"הורידו" דווקא. אך בעיקר שביאור זה נוגד דברי רש"י: אימת אילימא כו' - קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה, סיפא דמתניתין הוא, וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כהן גדול לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה, אימת הוה האי טעות?
אם "אימת" שבגמרא ר"ל "אימת הוה האי טעות", א"כ לא על "הורידו" דווקא קאי, כ"א בפרט על "שחטו את התמיד".
לא הבנתי, הובא המשך לשון המשנה ב'פיסקא' דרק מכח תיבות אלו דתנן הורידו כהן גדול ס"ד דהטעות היה ביוה"כ וכדפרש"י בתחילת הדיבור.
אליהו חיים כתב:כ"ח ב', ומי מיחלף וכו' תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן.
ביום כיפור קטן
ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ענני ורפא מזבחך ההרוס, חלקת לשוני תערב כשמן לרוס את העולה ואת המנחה.
יש לעיין בלשון הפייט דנקט 'שחר פרוס', מה כוונתו 'שחר פרוס' ואיזה ענין יש להזכירו בתפילה זו.
אולי בא לרמז על התמיד של שחר הקרב בשעה שהשחר פרוס על פני כל המזרח, דאמנם בתחילה סמכו על הכרת עליית עמוד השחר ע"י פיצולו לכאן ולכאן, אך אחרי שטעו ביום המעונן שהלבנה היה מפציע לכאן ולכאן, תיקנו שיעלו לגג ויראה הרואה שהאיר פני כל המזרח, שא"א לטעות באור הלבנה.
ולזה אנו מבקשים לפני הקב"ה ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ברר תפילתי שתהא תפילה זכה ומאיר כמו השחר כשהוא פרוס בהארת כל המזרח בלי בלבול אור אחר כשהוא פצוע ופיצול, ובזכות זכירת שעת הקרבת התמיד הנקרב ב'שחר פרוס' כן יתברר נא ויתקבל תפילתי בשלימות במקומו. [ואילו היה לי האפשרות כעת להקריב התמיד היה מתברר ע"י הקרבתו, אך כעת אין לי האפשרות להקריב דהרי אין מזבח ולכן תחינתי ענני ורפא מזבחך ההרוס ונחנך המזבח שוב בתמיד של שחר, אך בינתיים כל זמן שעדיין לא נבנה ולא נתחנך בשחר שאנוסים אנו שא"א לנו להקריב גם בזמן מנחה אנא לפחות קבל נא חלקת לשוני שתערב כשמן מנחת התמיד].
באמונתו כתב:הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.
הביטוי 'שחר פרוס' לקוח מדברי יואל: 'כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים'.אליהו חיים כתב:מתוך סליחה 'אלהי בשר עמך' ליום כיפור קטן: בָּרֵר נִיב שְׂפָתַי כְּשַׁחַר פָּרוּס.
באמונתו כתב:אליהו חיים כתב:כ"ח ב', ומי מיחלף וכו' תנא דבי רבי ישמעאל יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן.
ביום כיפור קטן
ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ענני ורפא מזבחך ההרוס, חלקת לשוני תערב כשמן לרוס את העולה ואת המנחה.
יש לעיין בלשון הפייט דנקט 'שחר פרוס', מה כוונתו 'שחר פרוס' ואיזה ענין יש להזכירו בתפילה זו.
אולי בא לרמז על התמיד של שחר הקרב בשעה שהשחר פרוס על פני כל המזרח, דאמנם בתחילה סמכו על הכרת עליית עמוד השחר ע"י פיצולו לכאן ולכאן, אך אחרי שטעו ביום המעונן שהלבנה היה מפציע לכאן ולכאן, תיקנו שיעלו לגג ויראה הרואה שהאיר פני כל המזרח, שא"א לטעות באור הלבנה.
ולזה אנו מבקשים לפני הקב"ה ברר ניב שפתי כשחר פרוס, ברר תפילתי שתהא תפילה זכה ומאיר כמו השחר כשהוא פרוס בהארת כל המזרח בלי בלבול אור אחר כשהוא פצוע ופיצול, ובזכות זכירת שעת הקרבת התמיד הנקרב ב'שחר פרוס' כן יתברר נא ויתקבל תפילתי בשלימות במקומו. [ואילו היה לי האפשרות כעת להקריב התמיד היה מתברר ע"י הקרבתו, אך כעת אין לי האפשרות להקריב דהרי אין מזבח ולכן תחינתי ענני ורפא מזבחך ההרוס ונחנך המזבח שוב בתמיד של שחר, אך בינתיים כל זמן שעדיין לא נבנה ולא נתחנך בשחר שאנוסים אנו שא"א לנו להקריב גם בזמן מנחה אנא לפחות קבל נא חלקת לשוני שתערב כשמן מנחת התמיד].
הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.
אליהו חיים כתב:באמונתו כתב:הביאור יפהפה!
נוכל להוסיף עפ"י גישה הזו: ברר ניב שפתי - כשחר פרוס, "ניב שפתי" היינו דברי הרואה האומר ברקאי... "כשחר פרוס", שהרי מאמר "ברקאי" הזה, הוא במקום ראיית תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן, לפי שתפילה היא תחזינה עינינו בשובך לציון, "ענני ורפא מזבחך ההרוס", שפתח עבודת בית המקדש בכל בוקר, מתחיל באותו מעמד מרומם ונשגב.
אולי תשפר לי קצת ניב שפתיך ואז יאיר לי פתח דבריך כשחר פרוס
ביקורת תהיה כתב:הביטוי 'שחר פרוס' לקוח מדברי יואל: 'כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים'.אליהו חיים כתב:מתוך סליחה 'אלהי בשר עמך' ליום כיפור קטן: בָּרֵר נִיב שְׂפָתַי כְּשַׁחַר פָּרוּס.
לאחר שהחזן מתאר את עצמו 'כְּבַד־פֶּה וַעֲרַל שָׂפָה', הוא מתחנן: זכך דיבורי (=תפלתי) כזוֹך השחר.
ולהעיר, החזן מרוכז בשעה זו במנחת הערב, ורחוק קצת שלעת כזאת יזכיר את זכרון שעתהּ של שחיטת תמיד השחר.
ביקורת תהיה כתב:הביטוי 'שחר פרוס' לקוח מדברי יואל: 'כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים'.אליהו חיים כתב:מתוך סליחה 'אלהי בשר עמך' ליום כיפור קטן: בָּרֵר נִיב שְׂפָתַי כְּשַׁחַר פָּרוּס.
לאחר שהחזן מתאר את עצמו 'כְּבַד־פֶּה וַעֲרַל שָׂפָה', הוא מתחנן: זכך דיבורי (=תפלתי) כזוֹך השחר.
ולהעיר, החזן מרוכז בשעה זו במנחת הערב, ורחוק קצת שלעת כזאת יזכיר את זכרון שעתהּ של שחיטת תמיד השחר.
באמונתו כתב:גמרא: אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 26 אורחים