יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם [-להשלים] גלותן.
מקורו של ביטוי זה בסיפורה של האשה התקועית שנשלחה על ידי יואב אל דוד, וסיפרה לו את מה שיואב שם בפיה; שהיא אלמנה, אם לשני בנים, אחד מהם הרג את אחיו וכעת גואלי הדם רוצים להרוג את הרוצח. על כך אומרת האשה (שמואל ב' יד ז):
וְהִנֵּה קָמָה כָל הַמִּשְׁפָּחָה עַל שִׁפְחָתֶךָ וַיֹּאמְרוּ תְּנִי אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג וְנַשְׁמִידָה גַּם אֶת הַיּוֹרֵשׁ וְכִבּוּ אֶת גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה לְבִלְתִּי שִׂים לְאִישִׁי שֵׁם וּשְׁאֵרִית עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
ופירש רד"ק: וכבו את גחלתי - המאירה לי אחרי מות אישי ובני האחד.
כלומר גחלת היא אור קטן הנשאר לפליטה ממדורה גדולה.
לאחר שנהרג גליה בן אחיקם נכבית גחלת ישראל. ביטוי זה אינו מתייחס למותו של גדליה, אלא למה שקרה לעם. וכדלהלן.
לאחר גלות צדקיהו לא אבדה תקווה מהמשך יישוב יהודי בארץ ישראל, שכן
וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים:
וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם: וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם: (מלכים ב' כה יב, כב-כד).
אבל לאחר הריגת גדליה ברחה שארית הפליטה למצרים והישוב היהודי בארץ חוסל באופן מוחלט. שממת הארץ הייתה כה מוחלטת עד שנתקיים בה:
(יומא נד.).רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. בהמה בגימטריא חמשין ושתים הוו. ותניא, רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל.
לשממה מוחלטת זו ישנה משמעות הלכתית חשובה; היא הסיבה לביטולה של קדושה ראשונה. שלא בטלה קדושה זו עד שלא גלו כל ישראל מעל הארץ.
ומשמעות חשובה נוספת, כדברי הרמב"ם:
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנג
ואני אוסיף לך באור. אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים (ישעי' ב מיכה ד).
מדבריו עולה שביטול היישוב היהודי בא"י הוא ביטולו של עם ישראל* (ביטול שיש לו כמובן תקנה בשוב ה' שבות עמו), ומובן איפוא מדוע כותב הרמב"ם שעם הריגת גדליה בן אחיקם נכבית גחלת ישראל.
*ראה שו"ת חתם סופר (יו"ד רלד) בשם מהרלב"ח שהתפלא על דברים אלה.
מבוסס בחלקו על דברים ששמעתי מר' שלמה פישר שליט"א.