לחו"ר הפורום העי"ו.
כידוע לכל מי שהתפלל בבית כנסת ספרדי רגיל, שבמהלך חזרת הש"ץ ישנם 'הוספות' שאינם כתובות, כגון:
(מודגש, ש"ץ. לא מודגש, קהל)
אלוקי אברהם... יעקב - עליהם השלום.
מוריד הטל ( \ משיב הרוח) - לברכה.
אתה קדוש - אמת.
וכל החיים יודוך סלה - ברוך חי העולמים.
ואולי יש עוד.
והנה, שמעתי פעם שכך תיקנו כמה חכמים נ"ע שהקהל יהיה מרוכז בתפילה יותר. (וזה קצת צ"ב דבשביל כמה הוספות יהיו מרוכזים יותר, ויותר מכך ידוע כמה מקפידים על בו"ה ובו"ש וגם כך מרוכזים. ואם כלל אינם מרוכזים מאי אהנו לן.)
ואע"פ שעפ"י פשוטו אפשר למצוא שייכות לכל משפט, אבל מ"מ אשמח לראות מקור בכתבי רבותינו לכך. (ולאו דווקא לטעם שיהיו מרוכזים).
עוד, אם כתוב טעם אמירת יהי חסדך לפני אמירת אשרי, (שלפי פשוטו 'אשרי' הוא בקשת שפע מהשי"ת, ואנו אומרים לקב"ה 'יהי חסדך' כמו שאנו מייחלים. וכו'].
אשמח אם יאירו עייני בזה.
(שוב מצאתי שקצת נדברו בזה, כאן: viewtopic.php?f=30&t=42009&p=487078&hilit=%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A+%D7%97%D7%99+%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9D#p487078
ואין בזה כדי שביעה כלל)