וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו
פירוש רש"י ע"פ חז"ל ידוע ומקובל, אבל השאלה הגדולה (והמפורסמת) היא מדוע התורה כותבת שראובן עשה את מה שאפילו לא עלה על דעתו.
נדמה לי שיש אומרים שהעניין הוא שאצל אדם גדול כראובן, מה שעשה נחשב חמור כמו לשכב עם בלהה ממש.
אבל איני יודע כיצד ניתן לומר כך, הלא הקלון שיש במה שבאמת עשה לעומת הקלון שיש במה שהתורה כותבת שעשה, אינם מתקרבים זה לזה, והדרא קושיא לדוכתא, כיצד ניתן לגנות אותו על מה שלא עשה?
ראיתי שיש המבארים שכוונת ראובן הייתה שיעקב יחשוב שהוא אכן שכב עם בלהה, ומחמת כך יפרוש ממנה:
הדר זקנים על התורה בראשית פרשת וישלח פרק לה פסוק כב
ויש במדרש שלקח ראובן לובן ביצה ושם במטת בלהה וכשראה יעקב כן חשדו ששכב עמה והוציאו מחשבון השבטים. וישמע ישראל כי שקר הדבר כי בדק ומצא שלובן ביצה היתה ולא שכבת זרע אמר יעקב אז חללת יצועי עלה שרצה לחללו.
פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת וישלח פרק לה פסוק כב
ולא על חנם עשה כן ראובן שהרי ויהיו בני יעקב שנים עשר כל מה שהיה לו להוליד נולדו ונראה שוכב במטתה כדי שלא ישכב אביו במטה מפני הבושה וכן אמרינן בפ' במה מדליקין אם אחות אימא תהי צרה לאימא שפחת אחות אימא תהי צרה לאימא וחלילה שלא בא עליה אך צריך לומר ששכב במטתה לילות הרבה פן יבא יעקב במטתה וישמע יעקב שלא חטא ולטובה נתכוון אז ויהיו בני יעקב שנים עשר כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ
ולדבריהם יש לומר שמכיון שראובן עצמו רצה שכך יחשוב יעקב, "מגיע" לו שכך יהיה כתוב בתורה.
---
אגב, ר"י בכור שור, רד"ק ורלב"ג פירשו את מעשה ראובן כפשוטו.
ואף בחז"ל מצאנו דעה כזו:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד ב
רבי יהושע אומר: פסעתה על דת, חטאת, זנית.
הגמ' שם מביאה כמה שיטות בביאור כוונת המילה 'פחז' שאמר יעקב לראובן, ומדברי רבי יהושע נראה שכוונתו לומר שראובן חטא ממש, וכ"כ שם מהרש"א בחידו"א.