מענה איש כתב:1. דווקא בציבור שלנו שיש צניעות אז אשה לא תקום בבוקר ותבדה בדיות או תנפח סיפורים ואדרבא יש לנו להאמינה טפי מנשי דעלמא.
מענה איש כתב:2. בלי להיכנס לפילוסופיה של מערכת משפט ציטוט דברי הרמב''ם הוא קצת מטעה אפשר גם לצטט את דברי הרמב''ם שבכמה מקומות מדבר על הסמכות לחרוג משורת הדין במקום שהשעה צריכה לכך ובמערכת משפט רגילה זה לא קיים.
כמובן, שהגישה התורנית צריכה לקחת בחשבון תיקון הדור ושמירה על החלשים וכיוצא,
מענה איש כתב:בנוגע לחלק השני הרבה אישי ציבור במגזר הכללי שסרחו יודעים לקחת אחריות או לפחות להתמודד עכ''פ לפי סולם הערכים שלהם למרות הקמפיינים שעושים נגד האישים הללו ואצלנו לא מכיר אדם שנתפרסם עליו דברים והודה ובקש סליחה בפרהסיא.
מענה איש כתב:3. הצדק אתך, אבל גם אתה מבין שאין בידינו לנהל לאחרים את רגשותיהם ותחושותיהם.
פנת יקרת כתב:פנת יקרת כתב:זה נקרא 'לעצום את העיניים' ו'לבלבל את הראש'. ברוך הבא ל-ל-ל-ה ל-נ-ד (ארץ הדמיונות הקסומים).
שאלה אחת לי אליך: אתה מוכן לשבת למעלה 'במחיצה אחת' עם האיש העונה לשם 'חיים ולדר'? אם כן, אז בבקשה...
כנראה שאלה המגוננים על ח"ו יש להם איזה קטע אישי... פגעו להם ב'גיבור הילדות' הנערץ שלהם, בח' ו' 'שלהם'... 'רחמונעס' עליהם. יש בית דין, יש הרב סילמן, יש עדויות מכאן ועד אמריקה (לא באינטרנט הטמא חלילה, שהם מגיבים בו כעת ממש...), אבל כל זה אינו נוגע להם... האמינו או לא, אלה האנשים המסוכנים ביותר בתוכנו... בזכותם עשה האיש את מעשיו במחשך, ובחסותם ובחסות צדקותם המעושה (והמאוסה) ימשיכו חלילה הבאים בתור אחריו...
חד ברנש כתב:דברי הרב תוכן נאמרו כנגד התופעה בכללותה ולאו דווקא בנוגע לסיפור עם חיים ולדר (לא הבנתי מדוע מפחדים לכתוב את שמו המפורש? זה מחלה?)
ונראה לי שהמגיבים דלעיל פספסו את זה בסערת הוויכוח.
תוכן כתב:כי אם מסדרים את הדברים בשקט, כדי לאפשר לאדם לשקם את עצמו, גם בקשת הסליחה נעשה בשקט. כך אני מניח. האם אתה יודע להיפך?
פנת יקרת כתב:אולי אין הדמיון מדויק, אבל באיזה שהוא מקום ניתן למתוח קו חזק של דמיון בין 'מכחישי חיים ולדר' (שר"י) שלא מתבלבלים מן העובדות, לבין 'מכחישי הקורונה' שבימינו שלא יעזור כלום לאף אחד, הם בשלהם שהכול 'קונספירציה' ושלא יבלבלו להם בשכל... הם יודעים וכל האחרים לא... משהו כנראה בקופסת הגנום שלהם.. (לא מדבר על בעלי אינטרסים ש'כבודם במקומם מונח' ו'זכותם תגן עליהם'...].
פנת יקרת כתב:"לסדר הדברים בשקט"...תוכן כתב:כי אם מסדרים את הדברים בשקט, כדי לאפשר לאדם לשקם את עצמו, גם בקשת הסליחה נעשה בשקט. כך אני מניח. האם אתה יודע להיפך?
לא מבין, האדם התאבד דווקא 'בקול', ואתה רוצה לסדר הדברים בשקט??... הוא השאיר מכתב זוועתי, ואתה רוצה להתעלם מכל רעשי הרקע?!! ומה עם 'רצון המנוח (=זצ"ל)??
ש. ספראי כתב:
לא ידוע לי שאני עומד למשפט ועלי להביא הוכחות.
מספיק לי שאני יודע שאני מפרסם את דברי לא לפני התייעצויות תכופות.
לא מאמין? אל תאמין. מי שמכיר אותי הרי מאמין לי, ומי שלא מכיר אותי, מה אכפת לי....
כנ"ל גם יתד נאמן.
מי שמנוי שם, יודע שהכל נעשה בעצת חכמים, בפרט בנושא כה טעון. בפרט כשהם ידעו שחלק ניכר מהציבור לא יסכים עם הסגנון.
מי שלא מאמין לזה, יכול לקרוא עיתונים אחרים (הארץ, למשל....).
לגופו של ענין, כפי שכבר כתבתי כאן בתחילת הפרשה, כל הנושאים שיכולים להעלות על השולחן, יועלו. אלו שיצטרכו להעלות מתחת השולחן- יועלו שם.
מתי?
לא ברגע שמתחשק לך בדווקא. יש שיקולים לכל דבר. זעם טוקבקיסטי בפאוצה"ח אינו אחד ממערכת השיקולים.
מאחר שבוודאי אינך מנוי יתד, ומקבל אותו רק בימי שלישי, ביכולתך לא להכניסו הביתה. בדיוק כמו שאני עושה עם עיתונים אחרים.
הוגה כתב:אמת.
התחושה היא עזה בציבור, כאילו יש כאן רצון של פחדנות לטאטא.
מצד שני ברור שעדיף כך במידה מסוימת שלא נזדהם בזוהמא יותר ממה שכבר אנו בה.
נזכרתי היום בגישה של רבני הספרדים אחרי שואת השבתאות, שרואים שהחיד"א ורבי חיים פאלאג'י כתבו המסורת בידם שלפעמים טובה שתיקה כדי שנוכל להמשיך בעבודתינו. מצד שני נראה שח"ו זה המשך החבטות שאנו סופגים של אין סוף קדושי מירון והפיגועים הבלתי פוסקים.
תוכן כתב:ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!
אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:
1. כשאשה אומרת משהו והשני מכחיש, יש שלחן ערוך. והשלחן ערוך מטפל גם במקרים שמדובר בגברא אלימא או מניפולאטור, ואין כאן המקום להכנס לפרטים. אבל שיהיה כאן הפקעה טוטאלית של סדר הדין, זה הרס התורה והחברה. נניח שהדיינים אין להם את האומץ לעשות את הדרוש, עדיין צריך בית דין של שבעים אחד אם מותר כל אחד לדון דיני נפשות בעצמו.
2. מערכת הערכים המשפטית התורנית שונה לגמרי ממערכת הערכים המשפטית החילונית, וכך ראוי להיות. אחד מהערכים הוא מה שהרמב"ם כותב, שעדיף לנו לזכות אלף פושעים כדי לא להאשים אדם אחד בטעות. גישה זו מנוגדת לגישה התועלתית של בנטהאם, שגורסת שעל מערכת המשפט לעשות הכי הרבה טובה להכי הרבה אנשים. כמובן, שהגישה התורנית צריכה לקחת בחשבון תיקון הדור ושמירה על החלשים וכיוצא, ובכל זאת, השינוי המהותי הזה, ישפיע רבות על איך יטפלו בפגיעות בציבור החרדי לעומת הציבור הכללי. זאת רק דוגמא אחת. דוגמא שניה, החברה החילונית מאמינה שאנשים כאלו אין להם תקוה, ואין מנוס אלא להוקיע אותם מתוך החברה, בעוד שאנו מאמינים כי לא ידח ממנו נדח, ושערי תשובה לעולם לא ננעלו, ואפילו אלו שנאמר בהם אין מספיקים בידם לעשות תשובה, עדיין בהתאמצות ובתחנונים אפשר להם לתקן. כמובן, כל מקרה לגופו. ועדיין מדובר בהבדל מהותי. כשאנו שומעים שבית דין כך וכך טיפל במקרה כך וכך באופן שלא מתקבל על דעת החרדקים, צריך לדעת שבמקרים רבים מדובר במערכת ערכים שונה, ואין צריך להתפעל מהם ומהמוניהם.
3. העולם הזה מלא בצער וסבל. יש אנשים שנולדו בעלי מומים ממומים שונים, רח"ל, יש פיגועים שמשאירים גופות מרוסקים רח"ל, יש מחלות קשות ומרות שלא נדע. כולנו רוצים מאד מאד לעזור לאנשים האלו, ואיך אנחנו עוזרים להם, על ידי שאנו מקשיבים, ואם אפשר גם מעודדים אותם ומרימים את רוחם, אומרים להם שבע"ה יחלימו מהמחלה, יש רופא בשם זה וזה שיש לו טיפול שממש מועיל, שיראו בקרוב שזה יותר טוב ממה שהם חושבים ועוד דיבורים כיוצא באלו. אבל בכל הנוגע לפגיעות בתחום זה היחס שהתקבל הוא שאנו חייבים להודות שהמצב הוא נורא ואיום, וזה ממש פגיעה זוועתית וכיוצא. נכון, שתגובה זו עוזרת לנו לחשוב שאנחנו ממש אבירי הצדק והמוסר, אבל איך אפשר לעזור לאנשים עם דיבורים כאלו? ועוד יותר מזה, יש מחקרים שמראים שככל שמתייחסים לפיגועים אלו בצורה קלה יותר, כך הפגיעה קלה יותר. בסופו של דבר מדובר בפגיעה נפשית ולא פיזית, ואיך שהאדם מתמודד תלוי לגמרי בגישה שלו. אם לא עושים מזה עסק, אז הוא עצמו יעשה מזה פחות עסק. ואני אומר עוד, אלו שעומדים לצידם של הילדים כביכול, הזיקו הרבה הרבה יותר מכל מתעלל. אלו שמגינים על הילדים שיגעו כל כך את הציבור, עד שיש מאות ילדים שההורים והמטפלים טמטמו להם את הראש שהתעללו בהם, ועל ידי שטויות והזיות אלו גרמו לילדים אלו המון סבל ונזק. אז אם נקח את כל המתעללים מצד אחד, וכל אלו שמגינים על הילדים מצד שני, נגלה שאלו שמגינים על הילדים הזיקו להרבה יותר ילדים מאשר המתעללים. כנ"ל לגבי הפגיעה בנשים, אנו רוצים מכל הלב לעזור לנשים אלו ולהגן עליהם, ושירגישו טוב עם עצמם ויחלימו. אבל אלו שמגינים עליהם בקיצוניות, רק מזיקים לנשים אלו, משחיתים את הנפש שלהם, הורסים את האימון שלהם בגברים, מעצימים את תחושת הפגיעה שלהם, וכך לא מאפשרים להן להחלים.
ודי בזה לעת עתה.
תוכן כתב:אני לא יודע מה קרה בבית דין שם. אם הבנתי נכון, לא שמעו מפי הנפגעים עצמם אלא עד מפי עד. במקרים כאלו הגוזמאות וההמצאות אין להם סוף. לא יודע מה שמעו בב"ד של רנ"ק, על פגיעה? על חטא? יש מישהו שיש לו מעשה בית דין מסודר? די לי בזה, שהבן אדם פסול מכל וכל, שחטא והחטיא ושאיבד עצמו לדעת. יותר מזה איני יודע, וגם לא צריך לדעת.
אני רוצה להיות ברור, אין אני מגין כי הוא זה על הבן אדם, אבל טוען רק שיש מעטים מאד שיודעים, וכל השאר זה השערות מבוססות יותר ומבוססות פחות, ולבסס את כל השיח בנושא על השערות, אין טעם.
תוכן כתב:ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!
אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:
.
ולכן הוא יהרוג בלי להשאיר עקבות?הפצת המעיינות כתב:איש_ספר כתב:כתב לי פלוני באישי:ידידי הקרוב משמש כדיין ומשמש בפני הדיינים בבי"ד דהגרנ"ק בבני ברק, וכך כתב לי שבוע שעבר,
דיברתי כעת עם הדיין --- ---. אומר שכבר כמה שנים שהוא טיפל באופן אישי בחלק מהסיפורים, הוא 'פחד' לצאת נגדו כי ולדר היה מקושר וחזק כל כך שפחדו לצאת נגדו.
אומר שמישהו שאל אותו ---- אם הוא יכול להגיד ידינו לא שפכה את הדם, השיב שהוא מתבייש שלא יכול להגיד ידינו 'שפכו' את הדם, כי הרב שמואל אליהו יכול להגיד את זה...
אמר לי שכל מי שטיפל בנושאים אלו ידע מזה, ופשוט פחדו ממנו.
viewtopic.php?f=48&t=30982&start=120#p737784
אז כתבתי תביעת דיבה, כעת יש להוסיף שמדובר על אדם שהיה לו אקדח!
א מבקש כתב:לא ראיתי - וכידוע לא ראינו אינו ראיה - עדיין שהביאו מדברי הגרמ"מ שולזינגר על האיש ועל העיתון שפרסם את ההספד עליו.
מצרף כאן כמה קבצים שברשותי
אתה בטוח שאלו שחושבים שהמצוות הן לא רק גזירת מלך, פחות מדקדקים במצוות?תא חזי כתב:איש_ספר כתב:יונת אלם כתב:בקשו את דברי הרב י. אבר שליט"א
מצו"ב
לא קבלתי ע"ע להגיב לכל מה שמעלים כאן. מה גם שיש לי תחושה (תקוה?) שהכותב בעת ובעונה הזו לא בהכרח עומד מאחורי מה שהוא כתב. אבל בכ"ז משהו מן הצד
כחמץ לשינים וכעשן לעינים. זו שפה של בית המדרש?! התאבדות חמורה כי היא "אלימות מאד קשה"?!
הזכיר לי מה שראיתי לרב אחד שכתב שמעשיו של המנוח ועסקו עם הנשים, הרי זו פגיעה חמורה ב"ערכי המשפחה".
חכם אי"ס (אל) תנוח דעתך, אתה מזהה נכון לענ"ד. כי זה מה שקורה אחרי שנים שנים של התרגלות לאפולוגטיקה מחזירנית-בתשובה מול חילונים, לנסות להסביר את מצוות התורה בעיניים גשמיות.
ג' תפילות ביום - שקט נפשי מהעבודה והלימוד (כך שמעתי משגיח דורש בישיבה חשובה, כאילו התורה היא הדבר היחיד, והתפילות הן כמעין הפסקה. באם אמצא כתוב/מוקלט - אעלה באשכול המתאים)
ניאוף ותועבה - הרס ערכי המשפחה.
התאבדות - אלימות עצמית נוראה.
דִמיָינו שהאפולוגטיקה הזו תישאר בסמינריונים בבתי המלון. בסופו של דבר היא זולגת אל מחנינו, שנראה כי סבור יותר ויותר כי לא גזירות מלך הן (אם כי יש לחקור מה קדם למה - זליגת האפולוגטיקה פנימה, או הרפיון ביחס למצוות).
אש משמים כתב:א. ישנה הקלטה מזעזעת של ה"רב הנרדף". ישנם שני גיטין שנעשו בגלל מעשיו ושמו מופיע בהם בפירוש לאורך הפרוטוקול. כמות העדויות והסיפורים מוגזמת ובאה בשטף ע"י אנשים שונים ללא שום קשר. חלק מן העדויות נבדקו בפוליגרף ונמצאו נכונים. ויש עוד.
אני לא צריך יותר מזה כדי להבין מי האיש.
ש. ספראי כתב:מייל שקיבלתי כעת:
על בקרת נזקים
יעקב פרבשטיין
כל קברניט יודע, שכשיש סופה עסוקים רק בדבר אחד: לשרוד. אבל כל קברניט טוב יודע, שכשהסופה נגמרת, זה הזמן ללכת בין התרנים השבורים והדפנות הפצועות, לבחון קורה אחרי קורה, ואחרי שרשימת הנזקים ברורה לעינו המקצועית, להחליט מה דורש תיקון, באיזה סדר ובאיזה אופן.
גם הספינה שלנו עברה סערה. הגלים היו גבוהים, הרוחות עזות, וכל מיני מקומות שהיו תמיד אטומים ושלמים נפרצו פתאום. אבל כעת הגיעה העת לעשות בקרת נזקים. ובקרת נזקים, כפי שיספר לכם כל מלח מתחיל, היא תפקידו של הקברניט.
יש לנו קברניטים ברוך ה'. הנזקים מונחים לפניהם, בהירים ומפורטים לעיניהם החודרות, לא פחות מאשר לעינינו. וברגע זה, הקברניטים אומרים לנו מהו הנזק הראשון והקריטי שיש לתקן. אנחנו מלחים פשוטים, ואין לנו אלא להקשיב, בתשומת לב, ולדאוג לנזקים הדחופים האלו שנגרמו בתאים שלנו ובסיפונים שתחת אחריותנו.
הקברניטים אומרים: הפרצה הראשונה שחייבים לסגור, הפרצה שמאיימת להטביע אותנו כרגע, היא הפרצה שנקראת: "בואו נדבר על זה". או בניסוח המודרני: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
לדעתם הפרסום והפומבי אינם מחטאים. הם מזהמים את כולנו. ובתנאי, שבצינעה נעשה כל מה שצריך. ויש לנו מספיק (או לא מספיק) מלחים אלמוניים שעומדים כל השנה בפרץ הזה, ומסתייעים בכל גורם נחוץ, ואינם מסתירים, ואינם מחפים.
הקברניטים מבהירים: יש נושאים שהצנעה יפה להם. והשיח והטיפול בנושאים האלו – הצנעה יפה גם להם. לא ההתעלמות יפה להם, לא השתיקה, רק הצנעה. הקברניטים יודעים, כפי שיודע כל אדם שעיניו בראשו והוא איש בין אנשים, שרבני השכונות והערים מוסרים את נפשם על הזעקות השקטות האלו, ומטפלים בהם בכל כח ובכל לב. הקברניטים מכירים בגודל הסכנה, בעומק הכאב ובחיוניות הטיפול הזה. אבל דבר אחד הם לא מקבלים: את הפרסום. הרבנים המטפלים והמסייעים להם מקבלים את התמיכה בהם, גם היא בצנעה, מכל מי שהם צריכים. מי שחושב שהקברניטים מכוונים בדברים שאמרו, נגד אותה פעילות קדושה וחיונית (ואלמונית ברובה) זו, אינו אלא מטעה. אילולא המלחים הצדיקים הללו, שעומדים כל השנה בפרץ, לא היה קיום לספינה.
ועוד מבט. מי שסירתו נטרפה, הנפגע, חייו מלאים בה. היא מטלטלת את חלומותיו בלילות, רודפת את רוחו בימים ומתיזה מלח דמעות על רגעים מתוקים בחייו. ובאופן טבעי, הוא מבקש שהסערה הזו תמלא את החיים של כולנו. שנסער איתו, ניטלטל איתו ונטעם מהמליחות הנוראה. אבל הקברניטים אומרים: למי שנפצע בסערה מגיעים כל האמון, כל הטיפול, כל הקבלה וכל התמיכה. מגיעה לו אוזן קשבת וכתף איתנה ואי של מנוחה, וגם מיצוי הדין עם הפוגע מגיע להם. אבל יש דבר אחד שהקברניט לא יכול לתת להם, שאסור לו לתת להם: להכניס את הציבור כולו לעין הסערה הזו, לטרוף בה סירות נוספות. הפגיעה שגורם הפרסום והעיסוק הציבורי הזה לאלו שלא נפגעו, גדולה, התועלת לאלו שנפגעו, קטנה או מזערית.
לפעמים בעת הסערה הדופן נקרעת והנזק גדול. אולי לא את כל הנזקים נוכל לתקן. לפעמים בעת סערה דברים יוצאים לרשות הרבים, ולעיתים רחוקות הם אפילו צריכים היו לצאת לרשות הרבים. אבל גם היציאה הזו צריכה להעשות במינימום ההכרחי ביותר. לצמצם את השיח. לצמצם את הנזק. ולסגור את הפרצה הזו מיד כשאפשר.
קחו את המחשבה הזו אל התא הפרטי שלכם. בתא הזה, בין הקירות האלו, יש ילדים ונערים ותלמידים. השאלה מה לעשות ואיך לתקן היא אישית מאד, עדינה, ודורשת אוזן קשבת ושכל ישר. אבל קחו איתכם את תמונת הקברניט, את דבריו, את פקודת היום שלו: לסתום את הפרצה הזו. להשאיר מקום, סגור, מוגן, ופרטי, למה שיפה לו הצנעה. ולהשאיר באור השמש רק את מה שיפה לו הפרסום, האור, והציבוריות.
ואם אינכם מסכימים עם הדברים, חכו, ותחשבו שוב.
אני יודע להיפך.תוכן כתב:כי אם מסדרים את הדברים בשקט, כדי לאפשר לאדם לשקם את עצמו, גם בקשת הסליחה נעשה בשקט. כך אני מניח. האם אתה יודע להיפך?
תוכן כתב:אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.
הקישון33 כתב:תוכן כתב:אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.
עד כמה שידוע לא היה שני עדים שראו אותו מתאבד והמכתב בקלות אפשר לזייף אני מתפלא עליך שאתה חושד אדם שהוא בחזקת כשרות ברציחה הגרוע מהכול.
הקישון33 כתב:תוכן כתב:אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.
עד כמה שידוע לא היה שני עדים שראו אותו מתאבד והמכתב בקלות אפשר לזייף אני מתפלא עליך שאתה חושד אדם שהוא בחזקת כשרות ברציחה הגרוע מהכול.
הקישון33 כתב:תוכן כתב:אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.
עד כמה שידוע לא היה שני עדים שראו אותו מתאבד והמכתב בקלות אפשר לזייף אני מתפלא עליך שאתה חושד אדם שהוא בחזקת כשרות ברציחה הגרוע מהכול.
תוכן כתב:ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!
אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:
1. כשאשה אומרת משהו והשני מכחיש, יש שלחן ערוך. והשלחן ערוך מטפל גם במקרים שמדובר בגברא אלימא או מניפולאטור, ואין כאן המקום להכנס לפרטים. אבל שיהיה כאן הפקעה טוטאלית של סדר הדין, זה הרס התורה והחברה. נניח שהדיינים אין להם את האומץ לעשות את הדרוש, עדיין צריך בית דין של שבעים אחד אם מותר כל אחד לדון דיני נפשות בעצמו.
2. מערכת הערכים המשפטית התורנית שונה לגמרי ממערכת הערכים המשפטית החילונית, וכך ראוי להיות. אחד מהערכים הוא מה שהרמב"ם כותב, שעדיף לנו לזכות אלף פושעים כדי לא להאשים אדם אחד בטעות. גישה זו מנוגדת לגישה התועלתית של בנטהאם, שגורסת שעל מערכת המשפט לעשות הכי הרבה טובה להכי הרבה אנשים. כמובן, שהגישה התורנית צריכה לקחת בחשבון תיקון הדור ושמירה על החלשים וכיוצא, ובכל זאת, השינוי המהותי הזה, ישפיע רבות על איך יטפלו בפגיעות בציבור החרדי לעומת הציבור הכללי. זאת רק דוגמא אחת. דוגמא שניה, החברה החילונית מאמינה שאנשים כאלו אין להם תקוה, ואין מנוס אלא להוקיע אותם מתוך החברה, בעוד שאנו מאמינים כי לא ידח ממנו נדח, ושערי תשובה לעולם לא ננעלו, ואפילו אלו שנאמר בהם אין מספיקים בידם לעשות תשובה, עדיין בהתאמצות ובתחנונים אפשר להם לתקן. כמובן, כל מקרה לגופו. ועדיין מדובר בהבדל מהותי. כשאנו שומעים שבית דין כך וכך טיפל במקרה כך וכך באופן שלא מתקבל על דעת החרדקים, צריך לדעת שבמקרים רבים מדובר במערכת ערכים שונה, ואין צריך להתפעל מהם ומהמוניהם.
3. העולם הזה מלא בצער וסבל. יש אנשים שנולדו בעלי מומים ממומים שונים, רח"ל, יש פיגועים שמשאירים גופות מרוסקים רח"ל, יש מחלות קשות ומרות שלא נדע. כולנו רוצים מאד מאד לעזור לאנשים האלו, ואיך אנחנו עוזרים להם, על ידי שאנו מקשיבים, ואם אפשר גם מעודדים אותם ומרימים את רוחם, אומרים להם שבע"ה יחלימו מהמחלה, יש רופא בשם זה וזה שיש לו טיפול שממש מועיל, שיראו בקרוב שזה יותר טוב ממה שהם חושבים ועוד דיבורים כיוצא באלו. אבל בכל הנוגע לפגיעות בתחום זה היחס שהתקבל הוא שאנו חייבים להודות שהמצב הוא נורא ואיום, וזה ממש פגיעה זוועתית וכיוצא. נכון, שתגובה זו עוזרת לנו לחשוב שאנחנו ממש אבירי הצדק והמוסר, אבל איך אפשר לעזור לאנשים עם דיבורים כאלו? ועוד יותר מזה, יש מחקרים שמראים שככל שמתייחסים לפיגועים אלו בצורה קלה יותר, כך הפגיעה קלה יותר. בסופו של דבר מדובר בפגיעה נפשית ולא פיזית, ואיך שהאדם מתמודד תלוי לגמרי בגישה שלו. אם לא עושים מזה עסק, אז הוא עצמו יעשה מזה פחות עסק. ואני אומר עוד, אלו שעומדים לצידם של הילדים כביכול, הזיקו הרבה הרבה יותר מכל מתעלל. אלו שמגינים על הילדים שיגעו כל כך את הציבור, עד שיש מאות ילדים שההורים והמטפלים טמטמו להם את הראש שהתעללו בהם, ועל ידי שטויות והזיות אלו גרמו לילדים אלו המון סבל ונזק. אז אם נקח את כל המתעללים מצד אחד, וכל אלו שמגינים על הילדים מצד שני, נגלה שאלו שמגינים על הילדים הזיקו להרבה יותר ילדים מאשר המתעללים. כנ"ל לגבי הפגיעה בנשים, אנו רוצים מכל הלב לעזור לנשים אלו ולהגן עליהם, ושירגישו טוב עם עצמם ויחלימו. אבל אלו שמגינים עליהם בקיצוניות, רק מזיקים לנשים אלו, משחיתים את הנפש שלהם, הורסים את האימון שלהם בגברים, מעצימים את תחושת הפגיעה שלהם, וכך לא מאפשרים להן להחלים.
ודי בזה לעת עתה.
צופה_ומביט כתב:תלמיד-חכמים כתב:המצב של שני המחנות שנוצרו היום בציבור בקשר לנושא, מזכיר לי קצת את דברי הרמב"ן (בראשית יט, ח) על חטא שבט בנימין וחטא שאר ישראל בפרשת פילגש בגבעה:
בגבעה נאמר והנה אנשי העיר "אנשי בני בליעל" (שם יט כב) מקצתם שהיו שרים ותקיפים בעיר כמו שאמר האיש (שם כ ה) ויקומו עלי בעלי הגבעה ועל כן לא מיחו האחרים בידם. והנה פינות כל העם מכל שבטי ישראל רצו לעשות גדר גדול בדבר להמית אותם שנאמר (שם כ יג) ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ודבר ברור הוא שלא היו חייבין מיתה בדין תורה שלא עשו מעשה זולתי ענוי הפילגש הזונה ולא נתכוונו למיתה שלה וגם לא מתה בידם וישלחוה מאתם כעלות השחר והלכה מאתם לבית אדוניה ואחר כך מתה אולי נחלשה מרוב הביאות ונתקררה בפתח עד האור ומתה שם אבל מפני שהיו חפצים ואומרים לעשות נבלה כאנשי סדום ראו השבטים לעשות סייג לתורה שלא יעשה ולא יאמר כן בישראל כמו שאמרו ונבערה רעה מישראל (שם) וזה הדין הוא ממה שאמרו רבותינו (סנהדרין מו) בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, ושבט בנימין לא הסכימו בדבר זה שלא היה בהם חיוב מיתה בענוי הפלגש, ואולי הקפידו עוד בני בנימין על אשר לא שלחו להם מתחילה ועשו ההסכמה שלא מדעתם, ולפי דעתי שזה ענשם של ישראל להנגף בתחילה מפני שלא היתה המלחמה נעשית מן הדין והגדר עצמו על שבט בנימין היה מוטל לעשותו ולא עליהם שמצוה על השבט לדון את שבטו (ספרי קמד) והנה שתי הכתות ראויות להענש כי בנימין מרשיע שאינו חושש ליסר הרעים ולא לגעור בהם כלל, וישראל עושין מלחמה שלא מן הדין וגם את פי ה' לא שאלו בזה אבל אמרו מי יעלה לנו בתחלה למלחמה על בני בנימין (שופטים כ יח) כי מעצמם הסכימו למלחמה על כל פנים וכן לא שאלו בענין הנצוח "אם תתנם בידי" וכו'.
חזק ביותר.
וברשותך אוסיף:
לכל זה גרם המצב של ימי השופטים, ששתי רעות חולות היו בו [וכמדומה שהא בהא תליא]:
אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.
דור ששופט את שופטיו.
[ראה כאן פירושו].
דעת ותבונה כתב:הרהורי דברים בשולי הפרשייה, להבין את המערכת הרגשית בנושא
4. איסור א"א הוא דזל?
לא אמנע מלכתוב את רחשי ליבי הסוערים, אודות נוסח התגובה על איסור אשת איש. איך יתכן להעביר מסר כזה לכלל הקוראים בעיתון מפלגתי רשמי, בהם נשים עבדים וקטנים? התחושה שעלולה להתקבל היא שאיסור אשת איש הוא דזל. ממש כפי היחס של העולם המערבי: הכל מותר, ובלבד שלא תהיה פגיעה בבין אדם לחבירו. ר"ל. שמעתי ממקור נאמן כי ראש ישיבה גדול וכן רב עיר מפורסם שלחו מכתב והתחננו לשנות את הדברים. ללא הועיל.
בעיניי, תגובה זאת היא ממש בבחינת "והיית משוגע ממראה עיניך". כשראיתי זאת ששפשפתי עיניים ולא האמנתי למראה עיני.
האם יש מי מחו"ר הפורום שיכול להסביר פשר דבר?
תלמיד-חכמים כתב: ואולי עד ביאת המלך המשיח בב"א, אין לנו אלא מלכות שבימינו, מה דמתקרי 'מדינת ישראל' ומערכות המשטרה שלה. וזהו הפתרון. ואולי זה נכלל בגדר 'משפטי המלך' הידועים מדרשות הר"ן, שרשות יש למלך לענוש שלא מן התורה (אלא שצ"ע אם גם בימינו ישנו לדין זה).
לא ראיתי אם כבר הובא כאן, אבל אציין שראיתי סרטון של מרן הגר"ח קנייבסקי שנשאל לאחרונה בענין זה וענה "ללכת למשטרה בשקט".
אש משמים כתב:תוכן כתב:ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!
אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:
1. כשאשה אומרת משהו והשני מכחיש, יש שלחן ערוך..........
ודי בזה לעת עתה.
א. ישנה הקלטה מזעזעת של ה"רב הנרדף". ישנם שני גיטין שנעשו בגלל מעשיו ושמו מופיע בהם בפירוש לאורך הפרוטוקול. כמות העדויות והסיפורים מוגזמת ובאה בשטף ע"י אנשים שונים ללא שום קשר. חלק מן העדויות נבדקו בפוליגרף ונמצאו נכונים. ויש עוד.
אני לא צריך יותר מזה כדי להבין מי האיש.
ב. הפיכת העוזרים והמטפלים במקרים המזעזעים האלו למעצימי הבעיה ויוצריה מזעזת אותי מאוד ולפלא עליך.
ג. אף אחד לא טוען שהילדים מסכנים יותר מהפוגע (אדרבה, הפוגע איבד עצמו משני העולמות בעצם הפגיעה ואילו הנפגע מזכך את נפשו לעולם הבא) אבל הפיכת היוצרות ויצירת הפגועים כרודפים זה עיוות השכל הדין והיושר.
איך הגענו למצב שצריך להסביר לאנשים נורמטיביים, שהפוגע רע והנפגעים מסכנים??
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים