להחזיר עטרה ליושנה - אמירת דברי תורה בחתונות

[אשרי יושבי ביתך]

יש מקום גדול לעורר, מדוע בזמנינו פסק המנהג לומר דברי תורה בשמחת נישואין וכדומה. וידוע מחז"ל דשלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו ד"ת - כאילו אכלו מזבחי מתים. וכמו שבסעודות ברית מילה, סעודת בר מצוה, וכל שלום זכר או קידוש נוהגים שהאב או הרב דורש ואומר כמה דברי תורה, ומה יגרע חלקה של שמחת נישואי חתן וכלה - שפסק המנהג לומר דברי תורה.

אשר על כן אמרתי להביא בזה כמה מדברי גדולי הפוסקים בזה, אולי יתעוררו עמך בית ישראל ותשוב ותחזור עטרה ליושנה.

ראשית כל אצרף את מכתבו של הגאון רבי מרדכי יהודה קראוס שליט"א (רב הקהילה התורנית בירוחם) אל מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א, בבקשה לעורר את הענין, ואח"כ אצרף את תשובתו של מרן הגרי"ז שליט"א [כפי שנדפס בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם', טבת תשפ"ב], ועוד.

[אשרי יושבי ביתך]

מכתבו של הרב קראוס שליט"א:

[אשרי יושבי ביתך]

תשובת מרן הגרי"ז שליט"א:

[אשרי יושבי ביתך]

גם אני הקטן שאלתי כן פעם קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיבני תשובה מעניינת למדי [נדפס בספרי שו"ת שיח חיים (תשובה מג, עמ' קג)]:

[אשרי יושבי ביתך]

ובהערות 'ענפי חיים' שם הבאתי מה שכתב הרשב"ץ במגן אבות על המשנה הנ"ל באבות:

[אשרי יושבי ביתך]

כאן מצורף ספרי 'שיח חיים' - כקובץ ובו שני העמודים בו הבאתי מענין אמירת דברי תורה בסעודת נישואין:

[איש_ספר]

מתוך שובע שמחות הנדמ"ח למז"ה זצ"ל

הערה חשובה בענין סדר סעודת החתונה בזמננו

היות ויש כמה וכמה פקפוקים בהלכה אודות הסדר הנהוג כעת בהרבה חתונות, שהחתן מבלה בחדר היחוד זמן רב, ועל ידי כך נאכלת סעודת החתונה בלי החתן והכלה, והרבה פעמים גם החתן אינו טועם כלום בסעודה הנעשית לכבודו, ויש שאלה אם אפשר לברך ז' ברכות, וגם אם טועם, הוא טועם בסוף רק משהו לצאת ידי חובה, ואין זה מתאים ליום שמחתו כלל, והכל נגרם על ידי השהייה המרובה בחדר היחוד ואחר כך על ידי הריקודים הנמשכים שעות, ומפני זה גם רוב האורחים הולכים לפני שבירכו ברכת המזון בעשרה וגם לא שמעו ז' ברכות.
לכן בכדי לתקן כל זה, יש להנהיג בל"נ, שהחתן והכלה ישהו בחדר היחוד לא יותר מרבע שעה, ולאחר זה יצא, והוא כחתן היוצא מחופתו, ויסב בראש הקרואים ויברך על החלה הגדולה, והוא יברך על הזבח, וכל זה עדיין בהתחלת הסעודה. ואז יאכלו כל הסעודה בנחת ובשמחה ובכלי זמר, אבל בלי ריקודים, ויאמרו גם דברי תורה בסעודה כמו שהיה נהוג מדור דור, ואחר שיגמרו יברכו מיד ברכת המזון וז' ברכות במתון ובכוונה ובנעימה קדושה. ואחר כך יכולים לרקוד כחפץ לב של המשמחים והשושבינים, ועל ידי זה יתוקן הכל, שהסעודה תהיה בנוכחות החתן המיסב בראש, וגם הוא יאכל כמו בשבת ויום טוב ביום שמחתו דהוי כרגל, וכל הקהל יברכו בעשרה וישמעו כולם הז' ברכות.
ואשרי מי שינהיג כל זה וממנו יראו וכן יעשו, לקיים הכל כדין.
[ונראה, דמי שנוהג לומר תקון חצות, תקון רחל ולאה, ונמצא בבית המשתה שם בנקודת חצות, יאמר אחר כך בביתו תיקון רחל ולאה, אך אם רוצה יכול לומר שם רק תיקון לאה בלי מזמור יענך וכו' ושוב נפטר מלומר תקון רחל בבואו לביתו, כי במקום החתונה אין אומרים תקון רחל].

[באמונתו]

כמדומני שכן נהגו עד היום בבית בריסק: "להגיד שבחם שלא שינו", וגם אאמו"ר שליט"א מקפיד מאוד על כך, בכל החתונות שבמשפחה, הכול לקיים מנהגי אבותינו ואבות אבותינו זצ"ל.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בחו"ל אצל בני תורה אין דרשות, זולת באירופה. בארה"ב אין שום דברי תורה בפומבי.
אצל המודרניים הרב או המטיף דורש בעת החופה, והוא דורש ברצינות (כפי הבנתו). אצל החתונה עצמה דורשים דברי בדיחותא לשמח את החתן, וכמו שהובא למעלה ממישהו.

חתונות באירופה הם עניינים רציניים, לא שלום זכרס. באים ויושבים ואוכלים ומקשיבים לדרשות, אין מושג של יוצא ונכנס. בארה"ב ובא"י שיש בלעה"ר ריבוי שמחות בכל לילה, נהיה מצב כזה שיוצאים ונכנסים, והדרשות היו מפריעים להשמחה.

[באמונתו]

לענ"ד, סיבה נוספת מבחינה היסטורית, כיצד מנהג זה נעלם, מפני שהיו רגילים להפסיק את החתן הדורש בשירים בתוך דרשתו, וממילא לא יכול לדבר כראוי, כך יצא טעם דרשתו ותועלתה, וכך פסקה.

[אשרי יושבי ביתך]

הגאון רבי אריאל בוקוולד שליט"א (רב קהילת משכן חיים, ב"ב) כתב לי תגובה נאה, בזה"ל:

ישר כוחך השתדלותך להחזיר את המנהג הקדום "אגרא דבי הלולי מילי" (ברכות ו:), ובוודאי טעם עמוק למנהג קדום זה של חז"ל, ובוודאי יהיה לתועלת הצלחת הזיווג, שעבור הצלחתה כל שמחת הנישואים. אינני מבין בסודות, אבל ענין של דברי תורה בכלל שמחת הנישואין נראה פשוט. הרי העולם נברא ע"י התורה, כמו שאמר שלמה הע"ה (משלי פרק ח, כב-כט): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. וכו' בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם וכו'", וכן (משלי ט,א-ג) "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:". "חכמות בנתה ביתה. זו היא התורה שקנתה כל העולמות" (מרש משלי, ועי' ביאור הגר"א לפסוקים). וכל חתונה היא גם בנין עולם חדש, ובברכת חתנים חוזרים למעשה בראשית.

אמנם מה שבעל ההערות לשיח חיים מדקדק מדברי הראב"ד המובאים במגן אבות, שאם לא מדברים דברי תורה, האכילה בכלל זבחי מתים, אדרבה נראה שמדוקדק להפך מדברי הראב"ד שם, שרק בגדר "אינו נכון" הוא מה שמקדימים לדבר דברי תורה בביהכ"נ לפני שמחת הנישואין. ולא נראה שום איסור בדבר מה שנוהגים לא לדבר. ושמעתי פעם בשם המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ' ממיר שבמקום שלא יקשיבו לדברי תורה, עדיף לא לדבר. [והוא לכאו' גדר בבזיון דברי תורה.] וצריך למצא בעל כישרון מיוחד שיודע לדבר דברי תורה בשמחת הנישואין באופן נאות שיקשיבו.

[אשרי יושבי ביתך]

במקום אחר הובא קובץ זה:

[אשרי יושבי ביתך]

כעת קיבלתי מכתב מהגאון רבי נח אייזיק אהלבוים שליט"א, מגדולי מורי ההוראה בארצות הברית:

CamScanner 01-12-2022 12.02.pdf

(371.59 KiB) הורד 68 פעמים

בס"ד
יום ד' לסדר "ויהי לי לישועה" תשפ"ב
- - - - -

קבלתי מכתבו אשר בו מעורר על מה שפסק המנהג לומר דברי תורה בשמחת נישואין וכדומה, הנה כתר"ה צודק בזה, וגם אני בעצמי כבר עוררתי את זה פה באמריקה, ובאמת פה בחו"ל המצב עוד גרוע יותר, כי כתב במכתבו "וכמו שבסעודות ברית מילה, סעודות בר מצוה, וכל שלום זכר או קידוש, שהאב או הרב דורש" – הנה כאן במדינותינו לא דורשים בשלום זכר, וקידוש ברוב מקומות – חוץ בבית מדרשינו שאני נוהג לדרוש בכל שלום זכר, ומי יתן ונזכה להחזיר עטרה ליושנה.

- - - - -

ביקרא דאורייתא
נח אייזיק אהלבוים

[אשרי יושבי ביתך]

בבטאון החדש של 'קול ברמה' היו"ל ע"י שכונת 'רמת אלחנן' בב"ב (אדר א' תשפ"ב, גליון 360), פורסם על ידי בס"ד מאמר מקיף בענין זה של אמירת דברי תורה בחתונות:

אמירת דברי תורה בחתונות - קול ברמה.PNG (78.02 KiB) נצפה 2910 פעמים

מצו"ב הקובץ המלא של כל גליון 'קול ברמה', למעוניינים (המאמר מתחיל מעמ' 2):

360.pdf

(6.32 MiB) הורד 197 פעמים

[פלגינן]

צא וראה במדרשי חז"ל כמה שורות החזיקה כל דרשה, ואילו היום... הנשמה יוצאת.
דומני שיש לתקן קודם את אורך הדרשות בזמנינו, ורק אז לגשת להחזיר עטרת הדרשות בנישואין ליושנה.

[חד ברנש]

כעת יפול על ראשי המחותנים לדאוג לדרשן טוב, שפרקו נאה, ויודע להרעים קולו ולהמתיק שפתו במשלים וסיפורים נאים כמנהג בעלי בתים חשובים.
וכל דרשן כזה יגיע כמובן עם תג מחיר. משהו בסביבות של 'גרעמער'...

[פלגינן]

---

[עליך עיננו]

--

[חד ברנש]

---

[בעל התפארת]

===

[חד ברנש]

אני ממליץ לכותב הנכבד, אחרי שיסיים עם עניין הדרשות בנישואין, יתחיל לפעול ולהפעיל בעניין אמירת השיר 'מי אדיר על הכל' שמנהג הקדמונים לנגנו בהתעוררות גדולה במעמד החופה, והיום נזנח...

[בעל התפארת]

, אני ממליץ לכותב הנכבד, אחרי שיסיים עם עניין הדרשות בנישואין, יתחיל לפעול ולהפעיל בעניין אמירת השיר 'מי אדיר על הכל' שמנהג הקדמונים לנגנו בהתעוררות גדולה במעמד החופה, והיום נזנח....

מובא שמהרי"ל דיסקין לא הסכים לסדר קידושין עד שיזמרו מי אדיר.

[אשרי יושבי ביתך]

לא באתי כלל וכלל בתור 'מעורר' לעורר ולצעוק על כולם מדוע אינכם נוהגים כן, הנושא עניין אותי מבחינה היסטורית, ובתור 'תחביב' בעלמא ירדתי קצת לנושא, ביררתי קצת את מקורות הענין, שאלתי לכמה וכמה רבנים לשמוע את חוות דעתם, ובמאמר הנרחב שכתבתי הבאתי את כל תשובות הרבנים (גם אלו שכתבו שלא נראה להם שיש מה להחזיר את הדבר בדורינו זה), מבלי להשמיט שום תשובה ודעה.

הא – ותו לא.

[אשרי יושבי ביתך]

אצטט בזה מה שכתב לי אחד מהחברים באישי:

ואני באמת חושב, הרי לא שייך שכל אחד יצליח לשנות את כל הדור.
כל אחד יבא ויועיל במה שהוא יכול או חושב שיכול, זה בצניעות, זה בקדושת בית הכנסת, זה בתורה, זה במוסר, וזה בהלכה וכו' וכו', ויחד עם זה נזכה שכלל ישראל יתוקן לגמרי, ונזכה בקרוב לגאולה השלמה.

[ש. ספראי]

בחתונתי שורר רבי אביש אייזן שליט"א, האיש הנחמד והנעים מגב"ש, 'מי אדיר'.

בהנהגות הגרי"ח זוננפלד מובא: רבינו הרבה להשתתף בשמחת חתן וכלה, והי' מכרכר ומפזז גם לאחר שכבר הוכתר לרבה של א"י. וברוב הפעמים כשהי' נוכח בחופה הי' הוא עצמו מזמר את הפזמון "מי אדיר", כדי לחזק את מנהגן של ישראל.
מקור לזה ממדרש זה בשער הכולל שבסוף סידור התניא גבי ברכת אירוסין מביא טעם אמירה דשיר זה לפני זיין ברכות, ממדרש שיה"ש פסוק כשושנה בין החוחי', עשרה בני אדם וא' ביניהם שיודע לברך חו"כ, הוא דומה לשושנה בין החוחי', ע"ש. הו"ד בשו"ח שיח יצחק סימן תצז. ומוסיף: ולהחתן כבואו לחופה מזמרי' כבמדינתינו מי אדיר על הכל וגו' הוא יברך את החתן ואת הכלה.

באגרא דבי הילולי כותב על זה הסבר מתוק.

ראו שולחן העוזר סי' ז' ד-ה, ומסתמא בנטעי גבריאל על נישואין כותב על זה. וידוע שהמהריל"ד אמר שחייבים לומר 'מי אדיר' קודם החופה.

תיתי לי ל'אשרי יושבי ביתך' על חידוש המנהג הנעים שהחתן עצמו מדבר שטיקל תורה בחתונתו. לא סתם דרשן אלא החתן עצמו.
מי שמסוגל לזה, אשרי חלקו.
ומי שלא, יכול החתן להו"ל קונטרס בד"ת. כדי שהמסובים ילעלו באמצע האוכל וידברו בלימוד ובמילי דאורייתא, מה טוב ומה נעים.

[ש. ספראי]

מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל היה מגיע לחתונה, מתיישב עם הבחורים ומציע שאלה בלימוד באוירה חברית כדרכו, במקום סתם לדבר דברי תורה.
לא אשכח כיצד הגאון המופלא רבי שמואל שינלזון זצ"ל מכולל חזו"א ניגש אלי בחתונת אחותי לאחל מז"ט ומיד פצח בקושיה חריפה.
לא היה לי ראש לחשוב ואמרתי: נו, נחשוב על זה אחרי החתונה
מיד הגיב בריתחתו הנודעת: עכשו!! צריך לחשוב בלימוד כל הזמן!!!...

[ש. ספראי]

---

[אראל]

הייתי פעם בנישואי אחד מצאצאי הגה"צ מוואדרידזש הגר"י לעבאוויטש שליט"א, הוא השתיק את העם באמצע הסעודה, החתן אמר תורה והבדחן אמר דברי בדחנות, ואמר שכך היה המנהג מקדמת דנא

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אצל הירושלמים עדיין יש את המושג הזה, שיש בדחן המנחה את כל החתונה. באמת צריכים לעיין בכל המנהג החדש הזה של 'מצוה טאנץ' והשתרבבותו, אמנם אין עתותי בידי.

אני לא יודע איפוא הפסיקו לשיר 'מי אדיר'. בכל מקומות שאני הייתי שם שרים את זה. או שוכרים חזן ומשורר, או שיש גיס\דוד\חבר שרוצה להתכבד בזה.

[צופה_ומביט]

בדחנות ושאר מילי דשמחה בחתונה היא עיקר קיום המצוה לשמח חתן וכלה.
ברכות ו, ב: אגרא דבי הילולי מילי.
רש"י: אגרא - עיקר קיבול שכר הבריות. מילי - לשמח החתן בדברים.

[עזריאל ברגר]

אני ממליץ לכותב הנכבד, אחרי שיסיים עם עניין הדרשות בנישואין, יתחיל לפעול ולהפעיל בעניין אמירת השיר 'מי אדיר על הכל' שמנהג הקדמונים לנגנו בהתעוררות גדולה במעמד החופה, והיום נזנח...

(בכל החופות שזכורני שראיתי) בחב"ד שרים מי אדיר (אבל רק את הבית הראשון, ולא "מי בן שיח" וכו')

[הפצת המעיינות]

באמת צריכים לעיין בכל המנהג החדש הזה של 'מצוה טאנץ' והשתרבבותו, אמנם אין עתותי בידי.

אני לא יודע איפוא הפסיקו לשיר 'מי אדיר'. בכל מקומות שאני הייתי שם שרים את זה. או שוכרים חזן ומשורר, או שיש גיס\דוד\חבר שרוצה להתכבד בזה.

לא יודע לא קיים כרגיל.
גם מצות טאנץ מנהג חדש...

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בחתונות של פעם, היה בדחן שהנחה את החתונה. הוא הכריז את ה'דרשה געשענק', קרא להסבים והדודים לרקוד לפני\עם הכלה, הזכיר את הסבים והסבתות שנפטרו כבר והוריד דמעות על פני הנשים, ועשה בדיחות לשמח את הציבור והחתן והכלה.
כהיום, אצל רוב הציבור, מכניסים את הכלה לעזרת ישראל ובני המשפחה מקיימים את המצוה לשמח חתן וכלה, והכל הולך בדרך שמחת חתן וכלה.

המנהג החדש של 'מצוה טאנץ' הוא במה שהפרידו את הריקודים לפני הכלה משמחת חתן וכלה, משל השמחה עצמה לא היתה עבודת ה', ורק עכשיו נזכרו שיש בורא לעולם. זה מנהג חדש שלא היה פעם.

[אשרי יושבי ביתך]

בס"ד מצורף בזה מאמר מקיף שכתבתי ב'ירחון האוצר' בענין מקורות המנהג של אמירת דברי תורה בחתונות.
בסוף המאמר הובאו תשובות גדולי ישראל שליט"א בענין זה, חלקם חדשות ולא פורסמו עדיין.

[אשרי יושבי ביתך]

הראוני מדברי הגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל שעורר גם הוא על ענין זה:

[אשרי יושבי ביתך]

אתמול התרגשתי לקבל טלפון מאברך בקרית ספר, שאומר לי שהוא מחתן את בנו בעוד כמה שעות, ורוצה במיוחד להתקשר אלי ביום חופת בנו, כדי לומר לי שמאחר וראה את המאמר והדברים שהתפרסמו והתרשם מהדברים, החליט להזמין שני דרשנים בתשלום כדי שידברו כל אחד 2-3 דקות לא יותר (!), ובכך גם יזכה את הרבים בדרשה, וגם לא יטריח את הציבור יותר מדי. ואמר לי והדגיש כי הוא מתקשר אלי במיוחד ביום כזה עמוס ומיוחד שבנו נישא בשעטו"מ, כדי לומר לי שהנה הדברים עושים פירות בס"ד. והתרגשתי עד מאד, ובירכתיו בכל הברכות שבתורה.

[צופה_ומביט]

ובהערות 'ענפי חיים' שם הבאתי מה שכתב הרשב"ץ במגן אבות על המשנה הנ"ל באבות:

ראיתי היום בדרשות הר"ן דרוש שישי [בסוף החלק הראשון של הדרשה]:

והשלוש שאמר מיכה הן: עשות משפט ואהבת הסד והצנע לכת עם אלהיך. ורבותינו ז"ל דרשו בזה (מכות כד, א) וכו' 'והצנע לכת' זו הוצאת המת והכנסת כלה, והלוא דברים קל וחומר, ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעה אמרה תורה הצנע לכת, דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה [ע"כ]. רצו בזה, כי גם הדברים שלא ייעשו אלא בפרסום, כגון דברים שנהגו לעשותם בשמחת החתנים, אין ראוי להרבות פרסומם, אבל ראוי למעט הפרסום כפי היכולת. והיה ראוי לפי זה, לאחר שפשט המנהג לדרוש השם בעת החתונה, שתיעשה הדרשה בבית החתונה, כי אפילו בדברים שאין דרכם לעשות בצנעה אמרה תורה והצנע לכת.

ושלושה דברים קא חזינא הכא:
א. המנהג בזמן הר"ן היה לדרוש בדברי תורה בחתונה.
ב. משמע מלשון הר"ן [אבל לא מוכרח] שהיה זה מנהג חדש יחסית.
ג. הר"ן לומד מגמרא שראוי את אותה הדרשה לא לדרוש בעת החתונה עצמה, אלא בבית החתונה, ואולי זה מקור ההנהגה שהביא הראב"ד.

[עזריאל ברגר]

ובהערות 'ענפי חיים' שם הבאתי מה שכתב הרשב"ץ במגן אבות על המשנה הנ"ל באבות:

ראיתי היום בדרשות הר"ן דרוש שישי [בסוף החלק הראשון של הדרשה]:

והשלוש שאמר מיכה הן: עשות משפט ואהבת הסד והצנע לכת עם אלהיך. ורבותינו ז"ל דרשו בזה (מכות כד, א) וכו' 'והצנע לכת' זו הוצאת המת והכנסת כלה, והלוא דברים קל וחומר, ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעה אמרה תורה הצנע לכת, דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה [ע"כ]. רצו בזה, כי גם הדברים שלא ייעשו אלא בפרסום, כגון דברים שנהגו לעשותם בשמחת החתנים, אין ראוי להרבות פרסומם, אבל ראוי למעט הפרסום כפי היכולת. והיה ראוי לפי זה, לאחר שפשט המנהג לדרוש השם בעת החתונה, שתיעשה הדרשה בבית החתונה, כי אפילו בדברים שאין דרכם לעשות בצנעה אמרה תורה והצנע לכת.

ושלושה דברים קא חזינא הכא:
א. המנהג בזמן הר"ן היה לדרוש בדברי תורה בחתונה.
ב. משמע מלשון הר"ן [אבל לא מוכרח] שהיה זה מנהג חדש יחסית.
ג. הר"ן לומד מגמרא שראוי את אותה הדרשה לא לדרוש בעת החתונה עצמה, אלא בבית החתונה, ואולי זה מקור ההנהגה שהביא הראב"ד.

אינני זוכר מה הובא לעיל מהראב"ד.
אבל זה מיישב לי את הנהוג בחב"ד, שהחתן אומר מאמר-חסידות בעת ה"קבלת פנים", ובדרך כלל אין דרשה בחתונה עצמה.