לשון עד. מהו?

[אחשדרפנטובסקי]

ריש נדה, המשמשת בעדים. בדקתי בש"ס שוטנשטיין איך מנוקדת המילה עדים. ומצאתי מנוקד עידים, בחיריק. והוא מלשון כבגד עידים כל צדקותינו. (כמדומה שהביאו כן בשם הערוך, ובדקתי בערוך ושם כתוב אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר כבגד עידים כל צדקותינו, משמע שהוא רק זכר לדבר ולא אותה המילה ממש). והביא שם בשוטנשטיין שהתוי"ט כתב שהוא מלשון עדות. ולפ"ז צריך להיות הניקוד צירי.
ואין לי שיג ושיח בדקדוק, ועל כן אשאל את החכמים דכאן, לדעת הערוך דמנוקד בחיריק, האם כשכתוב עד בלשון יחיד, צריך לקוראו בחיריק (עיד), או בצירי? (ובערוך השלם ראיתי שמנוקד בצירי, ואיני יודע אם ניקוד זה הוא ג"כ מבעל הערוך).

[תוכן]

עֵז - עִזים. עֵד - עִדים.

[יודל'ה]

עֵז - עִזים. עֵד - עִדים.

מה תשיב לעד [מלשון עדות] שביחיד הוא עד בצירי וכן ברבים הוא עדים בצירי, ממה שהשבת א"א להשיב על השאלה הנ"ל, כנלענ"ד.

[תוכן]

לא הבנתי דבריך.

[יודל'ה]

לא הבנתי דבריך.

אחשדרופנטבקי רצה לדעת עפ"י דקדוק אם כשכתוב ביחיד עד מנקדים אותו בחיריק או בצירי ואיך מנקדים ברבים, אתה הבאת ראיה מעניינת מעז בצירי וברבים עזים בחיריק ולפי"ז הבנתי מכך שלפי"ז ה"ה בעדים.
לכן שאלתי שבתורה רואים שלענין עדות עד ביחיד מנוקד בצירי ועדים ברבים מנוקדים בצירי, וא"כ אין ראיה מעז-עזים, [ואה"נ יש לעיין למה שם הניקוד הוא כך ובעדות הניקוד הוא שונה], אני מקוה שהובנתי היטב.

[אחשדרפנטובסקי]

תודה לכולם.
מצאתי הפתרון.
וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ וַנָּבֶל כֶּעָלֶה
הדל"ת סגורה ע"י דגש.

[איסתרא בלגינא]

הסבר מוזר. בפשטות זה הפוך בדיוק - כאשר האות הראשונה מקבלת חיריק האות שאחריה מקבלת דגש כדין אות שאחרי תנועה קטנה, מה שאין כן בצירי שהוא תנועה גדולה, אבל זוהי תוצאה מן החיריק ולא סיבה לו.
וכי איזה דגש יש במילה עד במשמעות בגד יותר מאשר עד במשמעות עדות?

[מעיין]

עי' שרשים לרד"ק בשורש עז ששרשו עזז מהכפולים ולכך דגש [וחרוקה]
---
בנוגע עד ועדים
עי' שרשים לרד"ק שרש עד ועוד שכנראה משם שבגד עדים ושנים עדים הם שני שרשים

[תוכן]

זה שאנו מוצאים עד-עדים, לא אומר שעז-עזים אינה יכולה להיות הוכחה לעדים.

[משה ששון]

יש בזה בתוס' יו"ט סוף פרק ח' בנדה [והביא שם את הרד"ק שהוזכר כאן}
ועוד נכתב בזה בקובץ ירחי כלה תשנ"ח עמוד ע"ו
בשיעור הגר"י אדלשטיין שליט"א