איש_ספר כתב:מה דעתכם על אדם שהוריו התגרשו ל"ע בגירושין מכוערים מאד, והוא יושב ומספר ע"כ לילדיו תיאור מלא וצבעוני, איך אמא שירכה את דרכה וקלקלה את מעשיה, ואז אבא הדף אותה מהבית בליל חורף, כשהוא מנחית עליה מתגרת ידו. שואלים הילדים המבועתים, אבא מה אתה מבקש לומר לנו בסיפור הנורא הזה?! הלא אנחנו יודעים שסבא היה איש אמת וסבתא היתה אשה טובה, אז למה אתה מספר לנו על הברית שהופרה, האהבה שחוללה, הבית שנחרב, הבכיות של סבא וההשפלה של סבתא?! והוא אומר: ילדים יקרים, זה הסיפור שלנו ולכן מצוה עלינו לספרו...!
איש_ספר כתב:דברים נוקבים מטלטלים (וקשים לעיכול...) מרבי אריה שפירא (מח"ס אחרית כראשית ועוד)
מדקה 57
(רקע, הדובר מסביר כי הברית בין הקב"ה לאברהם וזרעו יש בה כדי להשרות בטחון על כל יחיד ויחיד, וכשם שילד יש לו בטחון ואמון באביו. אא"כ הילד חווה איזה טראומה שערערה לו את הבטחון. השואל שואל, אולי אנחנו אחרי השואה כאותו ילד טראומטי שאיבד את תחושת הבטחון?! וע"כ באה תשובת הרב הדובר בו).
===
הרב מלכיאל. דברי טעם. סמי מכאן הליכה בקרי, כי אין כאן מי שיסבור שאך מקרה הוא. אך כאשר פרשה זו סתומה בעינינו, ואין לנו שום דבר המיישב את הלב ללמוד ממנה, חזר הדין והמשל.
(ההנחה שהשואה היא פרשה סתומה שאין בכוחינו ללמוד ממנה, בוטאה ע"י אדמו"ר בעל נתב"ש מסלונים כידוע)
איש_ספר כתב:הטענה של הנת"ש ועוד, שכל העיסוק בצרות היה תמיד יחד עם הפקת לקח ('לא חרבה ירושלים אלא...') אבל עיסוק בצרות לכשעצמן אין בו תכלית.
כבר כתבתי שדברי הגרא"ש קשים לשומעם, אבל אי אפשר שלא להסכים עם עיקר דבריו, עוד לא נברא מי שיכול ללמד את סיפור ההשמדה באופן שיגרום לשומעים איזה עילוי דתי/השגה רוחנית/קרבת ה'/אהבתו ובטחון בו וכל כיו"ב. בפועל, זה מרחיק, מצמית ומקרר. לכל היותר זה עשוי לגרום לשומע להבין שהשגחת ה' ופעולתיו בעוה"ז הן גבוהות באין אפשרות להשיג או להכיל. וכמובן שאם זה ההישג היחידי, אין הצר שווה.
בזה מסכים איתך לגמרי. פגשתי פעם אברך ספרדי מופלג אחד, ת"ח ממש, שחזר על הדברים האלו והגן עליהם בכל כוחו, מאז הוא 'מחוק' אצלי לגמרי. וכל פעם שאני נתקל במאמרי חז"ל על ת"ח שאין בו דעת, דמותו מאירה לי.סגי נהור כתב:ממקום שבאת: כדי להבין את ההכרח לאחוז בפלך השתיקה בענייננו, נדרשת היכרות כלשהי עם מאורעות השואה, היקפם ומשמעותם.
לאחר שתשב פעם בביכ"נ ספרדי ותאזין לדרשן שוטה ושחצן מכריז בביטחון ובקלות דעת ש"האשכנזים נענשו כי היו מדברים בתפילה!!!" מן הסתם יתחוור לך העניין היטב.
איש_ספר כתב:בא נניח לחלק של הבנת התהליך ותכליתו, החקר אלוה, עם עד תכלית שדי, לא נמצא, ונעסוק בבפועל.
בזה צודק הרא"ש לגמרי. לענ"ד.
אנחנו עומדים יותר תחת הרושם של סיפורי השואה וזוועותיה, מאשר של דברי הנביאים על אהבת ה' לעמו והטוב המעותד להם.
ולא רק משום שזה קרוב וזה רחוק. אלא משום שיותר קראנו ושמענו על השואה מאשר הקשבנו ועסקנו בדברי הנביאים.
אני כמובן מדבר מנקודה אישית, מתוך הנחה שהיא לא ממש חריגה.
איש_ספר כתב:בזה מסכים איתך לגמרי. פגשתי פעם אברך ספרדי מופלג אחד, ת"ח ממש, שחזר על הדברים האלו והגן עליהם בכל כוחו, מאז הוא 'מחוק' אצלי לגמרי. וכל פעם שאני נתקל במאמרי חז"ל על ת"ח שאין בו דעת, דמותו מאירה לי.סגי נהור כתב:ממקום שבאת: כדי להבין את ההכרח לאחוז בפלך השתיקה בענייננו, נדרשת היכרות כלשהי עם מאורעות השואה, היקפם ומשמעותם.
לאחר שתשב פעם בביכ"נ ספרדי ותאזין לדרשן שוטה ושחצן מכריז בביטחון ובקלות דעת ש"האשכנזים נענשו כי היו מדברים בתפילה!!!" מן הסתם יתחוור לך העניין היטב.
לימים קראתי במכתבו של רי"מ לרח"ל, בו הוא מתמרמר שזכרון השואה אצל הצעירים הוא כמו זכרון מאורעות ת"ח ות"ט, זה קצת ריכך לי את היחס...
איש_ספר כתב:כבר כתבתי שדברי הגרא"ש קשים לשומעם, אבל אי אפשר שלא להסכים עם עיקר דבריו, עוד לא נברא מי שיכול ללמד את סיפור ההשמדה באופן שיגרום לשומעים איזה עילוי דתי/השגה רוחנית/קרבת ה'/אהבתו ובטחון בו וכל כיו"ב. בפועל, זה מרחיק, מצמית ומקרר. לכל היותר זה עשוי לגרום לשומע להבין שהשגחת ה' ופעולתיו בעוה"ז הן גבוהות באין אפשרות להשיג או להכיל. וכמובן שאם זה ההישג היחידי, אין הצר שווה.
איש_ספר כתב:הטענה של הנת"ש ועוד, שכל העיסוק בצרות היה תמיד יחד עם הפקת לקח ('לא חרבה ירושלים אלא...') אבל עיסוק בצרות לכשעצמן אין בו תכלית.
כבר כתבתי שדברי הגרא"ש קשים לשומעם, אבל אי אפשר שלא להסכים עם עיקר דבריו, עוד לא נברא מי שיכול ללמד את סיפור ההשמדה באופן שיגרום לשומעים איזה עילוי דתי/השגה רוחנית/קרבת ה'/אהבתו ובטחון בו וכל כיו"ב. בפועל, זה מרחיק, מצמית ומקרר. לכל היותר זה עשוי לגרום לשומע להבין שהשגחת ה' ופעולתיו בעוה"ז הן גבוהות באין אפשרות להשיג או להכיל. וכמובן שאם זה ההישג היחידי, אין הצר שווה.
איש_ספר כתב:[size=85]בזה מסכים איתך לגמרי. פגשתי פעם אברך ספרדי מופלג אחד, ת"ח ממש, שחזר על הדברים האלו והגן עליהם בכל כוחו, מאז הוא 'מחוק' אצלי לגמרי. וכל פעם שאני נתקל במאמרי חז"ל על ת"ח שאין בו דעת, דמותו מאירה לי.סגי נהור כתב:ממקום שבאת: כדי להבין את ההכרח לאחוז בפלך השתיקה בענייננו, נדרשת היכרות כלשהי עם מאורעות השואה, היקפם ומשמעותם.
לאחר שתשב פעם בביכ"נ ספרדי ותאזין לדרשן שוטה ושחצן מכריז בביטחון ובקלות דעת ש"האשכנזים נענשו כי היו מדברים בתפילה!!!" מן הסתם יתחוור לך העניין היטב.
לימים קראתי במכתבו של רי"מ לרח"ל, בו הוא מתמרמר שזכרון השואה אצל הצעירים הוא כמו זכרון מאורעות ת"ח ות"ט, זה קצת ריכך לי את היחס...
פולסברג כתב:מסכים אתכם לגמרי, אבל האף אין זאת דברי האמרי אמת? [אלא שמסתמא אם כנים הדברים כך אמר: שבני ספרד נחלצו מפני שאינם מדברים בתפילה][/size]
ראה המצורף - מקור שמועתו, ולפי הרב שטיינמן הינו דבר ידוע, עיין המצורף פה:וזהו מה ששמעתי בשם הגה"ק האדמו"ר הרא"ם אלתר זצ"ל (האדמו"ר מגור) לאחר השואה האיומה ביהדות אירופה, ויהדות ספרד כמו במרוקו וטוניסיה אף שהנאציים ימ"ש שהו שמה ניצולו כולם, ופירש שמשום שלא מדברים בתפלה אצל ספרדים, לכן קדושת הבתי כנסיות ומדרשות שלהם מרובה מאד, ובזכותם ניצולו כל היהודים שמה משא"כ אצל האשכנזים בעו"ה. וכן אמרו חז"ל בעירובין מח: "כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב" ומאידך אמרו חז"ל בסנהדרין צב. "כל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו", הרי שהדברי תורה הן הן הקיום של כותלי הבית והיינו כמושנ"ת.
מלכיאל גרינוולד כתב:יש הבדל תהומי בין האמירה שיהודי ספרד ניצלו מן הגזירות בזכות שלא דיברו בבית הכנסת, לבין האמירה שהגזירות באו על יהודי אשכנז ופולין משום שדיברו בבית הכנסת.
יהושפט כתב:כך גם בענין המבטא, היה איזשהו חכם ספרדי שאמר בשעת מעשה שהתפילות לא מתקבלות כי לא מתבטאים נכון.
מה שנכון נכון כתב:יהושפט כתב:כך גם בענין המבטא, היה איזשהו חכם ספרדי שאמר בשעת מעשה שהתפילות לא מתקבלות כי לא מתבטאים נכון.
בדרשת רב"צ מוצפי המובאת באם למקרא מסופר שכשר' צדקה חוצין דרש בזמן השואה (ר"ה תש"ד), אמר שהתפלות להצלה לא נענות כי אין מבטאין האותיות כהוגן, ע"כ. הדרשה נדפסה בס' מקיץ נרדמים ח"ב (ישנו באוצר), ואזהרה על דקדוק בתפלה נמצאת שם קרוב לסוף, אך לא מצאתי שם דברים בסגנון זה.
[אגב, באותן שנים הרבה מאד מיהודי ספרד לא דברו בבה"כ, כי לא באו לשם כלל].
איש_ספר כתב:הטענה של הנת"ש ועוד, שכל העיסוק בצרות היה תמיד יחד עם הפקת לקח ('לא חרבה ירושלים אלא...') אבל עיסוק בצרות לכשעצמן אין בו תכלית.
כבר כתבתי שדברי הגרא"ש קשים לשומעם, אבל אי אפשר שלא להסכים עם עיקר דבריו, עוד לא נברא מי שיכול ללמד את סיפור ההשמדה באופן שיגרום לשומעים איזה עילוי דתי/השגה רוחנית/קרבת ה'/אהבתו ובטחון בו וכל כיו"ב. בפועל, זה מרחיק, מצמית ומקרר. לכל היותר זה עשוי לגרום לשומע להבין שהשגחת ה' ופעולתיו בעוה"ז הן גבוהות באין אפשרות להשיג או להכיל. וכמובן שאם זה ההישג היחידי, אין הצר שווה.
שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתבדך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקם ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז יא) הניחו לו ויקלל כי אמר לו יי. תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא.
צופה_ומביט כתב:לשון החינוך הנ"ל: שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו, והשם יתבדך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקם ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב טז יא) הניחו לו ויקלל כי אמר לו יי. תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא.
צופה_ומביט כתב:אשמח לכל עזרה בהתרת המבוכה הגדולה הזו.
צופה_ומביט כתב:חלק תינוי הצרות לפני אבינו שבשמים הוא בעצמו צריך ביאור והגדרה, מספרים לקב"ה מה עושים לנו כאילו שאיזה גוף חיצוני תוקף אותנו שלא בידיעת/הכוונת/רצון/עידוד/שליחות הקב"ה ומבקשים ממנו שיתערב ויושיע אותנו. והלוא בד בבד אומרים "מי נתן למשיסה יעקב ישראל לבוזזים - הלוא ה' זו חטאנו לו". אתה מספר לקב"ה מה שהוא לא יודע? וכי מישהו חיצוני תקף אותך שלא ברשותו וידיעתו ושליחותו, ואתה מזדרז לספר לאבא שיתפנה אליך מעיסוקיו ויבוא ויעזור לך?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים