יהושפט כתב:באמונתו כתב:יהושפט כתב:באמונתו כתב:כשתילי זיתים כתב:בעמוד 22 היא כותבת שגם באשורית קראו "תכלת" מהצומח
(ובלא''ה, אם זה כן באוגרית, למה נניח ששונה באשורית? אנו רואים שהתרגום המילה זה בגד כחול, וזהו.)
ודאי אין שום מסורה כלל מחז''ל או מגמרא נגד זה, ואם יש ראיה ברורה מאוגרית שהיו קוראים קלא אילן תכלת, אין שום סיבה לחשוב שמשהו השתנה במקומות אחרים.
ומה שציינת שכחול בכלל סגול, היא לא כותבת כלל דבר כזה, אשר כאמור מופרך מעשרות מקומות אחרים שיש מילה לכחול ביוונית "κυάνεος''.
ודאי אי אפשר להוכיח מכאן כלל שבתקופה הרומית לא היתה מילה לכחול, כמובן לכל מעיין. זה ברור מעשרות מקומות שהרומאים התייחסו לכחול כצבע בפני עצמו, כהסכמת כל החוקרים היום.
כמה ראיות אתה רוצה שאביא לך שכחול לא היה בכלל סגול?
בעמוד 22 היא לא כותבת שגם באשורית קראו "תכלת" מהצומח, עיין היטב שם:
If indeed... another possibility is etc
בעמוד 7 כותבת מפורשות שהכחול נכלל בסגול בספרות היוונית:
a shade of light blue, which is why this color of wool is called hyacinth purple by Greek writers...
אף אחד לא טען לומר, שלא הייתה מילה פרטנית לכחול, אלא שכחול נכלל גם בסגול. לא חסרות דוגמאות כיו"ב בשפתינו.
כבר הבאתי שיש מרשם בבלי לתכלת מהצומח [שם עמ' 23 ובמקור שצוין לעיל], אז מה יש להתווכח על זה? ברור שתכלת שימשה כשם בד צבוע לא רק באוגרית [לא שאני מבין מאי נ"מ אם מצאנו כן רק באוגרית], יתכן מאד שבמקור זה התחיל מהמורקס אבל נהיה שם של צבע-בד. וכך מסקנתה בעמ' 24 שבמזרח השתמשו במונחים הללו בלי הבדל מה מקור הצבע.
ולא ברור לי היכן בחז"ל רואים אחרת, לחז"ל היה מסורת שבתורה הקדושה תכלת היא דווקא מהחלזון, ולא ששם תכלת אינו עולה על קלא אילן. אבל האמת שלפי הרבה אחרונים - ביניהם המרכבת המשנה ורע"א - בדעת הרמב"ם באמת הכי הוא ששם תכלת בתורה כולל קלא אילן ובבגדי כהונה כשרה תכלת אף מקלא אילן, וכעולה בירור מלשונו פ"ב מציצית: "תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אף על פי שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית". ראה את כל הרשימה בספר המפתח על אתר. אמנם דעת רש"י בחומש פרשת תרומה ועוד לא כן, אבל איך אפשר לדבר בפסקנות על "מסורה התלמודית המפורשת"?.
כעת ראיתי שם במאמר בעמוד 23, וגם מפורש שם אצל קורן, היות אותה הטבלה, עניינה ועיקר תוכנה, לבאר כיצד לחקות תכלת וארגמן המקוריים - אותנטיים, לחסוך בהוצאות. א"כ, ראיה הפוכה היא.
אף במסקנתה הנ"ל בעמוד 24, הלא חוזרת שם מיד על הוכחתה היחידית! מאוגרית.
ודאי אין להקיש משפת תרבות אחת על השנייה, והרי שינויים ממין הזה, הינם מצויים לרוב בין הלשונות.
על מסורת מוסכמת שברז"ל (כמו בתוספתא מנחות ט, טז: תכלת אין כשרה אלא מן החלזון, הביא שלא מן החלזון פסולה), ודאי הפשטות כרש"י, שכך פירשו בקבלה, המונח "תכלת" במקרא, לא איזה "הלכה למשה מסיני" עצמאית נפרדת, שמחייבת דווקא מן החילזון, ע"א שתיבת "תכלת" כוללת אף צבע צמחי.
מהרמב"ם אמנם משמע אחרת, אך כבר מרן הגאון ר"ח קניבסקי זצ"ל, בפי' למסכת ציצית (הל' כ'), מניח בצע"ג, דמשמעות התוספתא, וכן בגמ' שבת עד: מוכח שהיה צריך חלזון לתכלת דמשכן ובגדי כהונה.
הוי אומר, ככל שמדובר במסורת רז"ל לפי פשוטה, ההבדל לא קיים.
הויכוח כאן הוא לא האם תכלת שבתורה היא מהחלזון, אלא מהו הפירוש תכלת, הרמב"ם לא ראה בעיה שתכלת יכלול קלא אילן, להבדיל אא"ה באוגרית ללא ספק כך הוא. אני שמח להיות בחברה טובה. אמנם משום מה כב' החליט מדעתו הרחבה שפשטות מסורת חז"ל היא שפירוש המילה תכלת הוא בהכרח מהחלזון, ולא ידעתי זאת מנין לו. גם לרמב"ם אין הלל"מ שבציצית צריך תכלת מהחלזון, ובכל זאת סבר שכך הוא הדין.
ולענין הלשונות, אכן אין להקיש מלשון לחברתה, אבל אחר שמצאנו כן בלשון אחד, כל עוד שאין הוכחות הפוכות, לכל היותר ניתן לטעון שאיננו יודעים מה היה באשור ובבל, ולא לקבוע מסברה בפסקנות ששם הכוונה היתה דווקא לתכלת מהחלזון. לא שאני רואה איזה נ"מ בויכוח הזה.
1. הדין הזה, היכן נכתב בתורה?
2. הכותבת שם בהערה 63, הביאה הוכחות מטקסטים בבליים, אשר תכלת וארגמן הנזכרים סתם בהם, בהכרח הינם מכוונים למן המורקס דווקא, ע"ש.