איתן נוי כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:1. האם צריך שיהיו ב' לחמים בזמן הקידוש או בלבד שיהיה פת כלשהוא?
2.כשבוצע על לחם משנה. בכה"ג שאחת החלות נמצאת בשקית, האם יש בזה חציצה או עדיפות שיהיו נוגעות זב"ז?
עי' בשו"ע סי' קס"ז סעי' ד'. ובמשנ"ב ס"ק כ"ג. ובכה"ח ס"ק ל"א. ובשו"ת רבבות אפרים ח"א סי' כ"א. ובשו"ת שבט הקהתי ח"ב ס' קי"ד. בספר השבת והלכותיה זכאי ציינם שצריך להוציא מהניילון.
יש"כ.
ומה בנוגע לשאלה 1?
יגעתי ומצאתי
בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן יג "(י) ואגב הנני בזה, בדבר שראיתי לכמה צדיקים, שבעת הקידושא רבה, אף אם לא הי' הקידוש במקום שעשו סעודתם, מ"מ דקדקו שיביאו לחם משנה על השלחן, בשעת הקידוש, דבמקום הסעודה הקבועה דינא הכי, כמבואר בש"ע הרב (סי' ער"א סעי' י"ז), דאע"ג דמעיקר הדין הי' נכון להביא השלחן ערוך עם הפת אחר הקידוש, כדי שיהא ניכר, שבא לכבוד שבת, מ"מ עכשיו ששלחנות שלנו גדולים, וטורח להביאו אחר קידוש, נוהגין להביאו לכתחילה, קודם קידוש, ולפרוס מפה וכו', והא אי אפשר לומר, שיביאו רק הלחם אחר הקידוש, שאם כן יהי' חסר העיקר משלחנו הערוך, שצריך להיות ערוך ומסודר בבואו מביהכ"נ , בין בלילה, כמבואר בש"ע (סי' רס"ב), ובין ביום כדאיתא (בסי' רפ"ט), ועי' בטו"ז (יו"ד סי' קע"ח סק"ז), בשם הלבוש, בדבר המנהג להיות הלחם משנה כל הלילה, ועי' בטור (או"ח סוס"י רפ"ט), דבאשכנז נוהגין שמניחים השלחן ערוך כל יום השבת, ובמרדכי (פ' כל כתבי) שמשמע שמדינא דגמ' הוי כן, אבל כ"ז דוקא בחדר ושלחן שאוכלין, שייך כל זה, ועי' בתו"ח (שם סי' רס"ב אות ה'), אבל להביא לחם משנה, לחדר אחר, שעושים רק קידושא רבה, עם פת כיסנין, טעמא בעי, ועי' בש"ע הרב (שם סי' רמ"ט בקו"א אות ד' באמצע הדבור), שכתב בפירוש, דא"צ להיות הלחם על השלחן בשעת קידוש, כשאוכל מיני תרגימא מיד עיין שם.
(יא) אמנם להנ"ל, י"ל דטעמם של אותם צדיקים שדקדקו, שיהיו הלחם משנה על השלחן בשעת קידוש, דהלחם משנה, בא לגלות על הפת כיסנין, דזה ל"ה סעודת שבת הקבועה, כדי שלא יצטרכו להמוציא ובהמ"ז ולחם משנה, כי עיקר הסעודה יהי' על הלחם משנה המונחים שם, וי"ל דזה הוי כמו ענין של היפוך כוונה, דאף אם נאמר דסעודת שבת קובע גם לברכה, מ"מ ע"י היפוך כוונה, לומר שרצונו רק לעראי, י"ל שאינו קובע לברכה".
וע"ע בספר מצות לח"מ (קוט) מעמ' קעט ואילך.