שמעתי בשם חכ"א שליט"א, (ומקורותיו עמו), כדלהלן;
השומע קידוש או הבדלה מאחד שאינו יוצא עכשיו בקידוש והבדלה, (דאע"פ שיצא מוציא), השומע צריך לטעום מלא לוגמיו, ואם לא טעם השומע אלא רק המוציא שלא יצא עכשיו בקידוש והבדלה, לא יצא השומע ידי קידוש והבדלה, וכנשפך הכוס דמי, וברכות קידוש והבדלה הוו לבטלה.
היות ואין המנהג כן, רצוני לידע האם והיכן כתוב בפירוש דאין השומע חייב לטעום אף בכה"ג.