הנהרגים במגילה היו עמלקים

[ענ'י לעצמי]

איפה כתוב שהנהרגים היו כולם עמלקים, והיה זה קיום של 'תמחה את זכר עמלק'?
תודה מראש!

[צופה_ומביט]

תרגום אסתר פרק ט:

וּבְשׁוּשַׁן בִּירַנְתָּא קְטָלוּ יְהוּדָאִין וְהוֹבִידוּ חֲמֵשׁ מְאָה גוּבְרִין כּוּלְהוֹן רוּפִילִין מִדְבֵית עֲמָלֵק:
וְאִיתְכַּנָשׁוּ יְהוּדָאִין דִי בְשׁוּשָׁן אוּף בְּיוֹמָא אַרְבַּע עֲסַר לְיֶרַח אֲדָר וּקְטָלוּ בְשׁוּשַׁן תְּלַת מְאָה גוּבְרִין מִדְבֵית עֲמָלֵק
וּשְׁאַר יְהוּדָאִין דִי בְּפִלְכֵי דְמַלְכָּא אִתְכְּנָשׁוּ וְקַיְמוּ יַת נַפְשֵׁיהוֹן וְאַשְׁכָּחוּ נְיָחָא מִבַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וּקְטָלוּ בְּסַנְאֵיהוֹן שַׁבְעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין מִדְבֵית עֲמָלֵק
בְּיוֹם תְּלַת עַסְרֵי לְיֶרַח אֲדָר הֲוָה קְטוֹל בְּזַרְעִית דַעֲמָלֵק
וִיהוּדָאִין דִי בְשׁוּשַׁן אִתְכַּנְשׁוּ לְשֵׁיצָאָה יַת בְּנוֹי דַעֲמָלֵק בִּתְלַת עֲשַׂר בֵּיהּ וּבְאַרְבַּע עֲשַׂר בֵּיהּ

[ענ'י לעצמי]

תודה הרב צו"מ,
וצ"ע דא"כ למה הרגו רק 'גוברין', הרי המצוה להרוג כל זֵכר עמלק [ולא כמו שהבין יואב בן צרויה משום רבו, (ב"ב כא)]?

[צופה_ומביט]

תשאל יותר, משמע שגם לא את כל הגברים הרגו, אלא רק את השונאים הקמים עליהם, ומבני המן עצמו ג"כ נמלטו רבים (תרגום שם).
ומאידך על מה שאת זרש לא הרגו (תרגום שם) הסבירו המפרשים כי לא היתה מזרע עמלק (לשיטת התרגום לעיל), כלומר שלולא זה כן היו הורגים נשים מעמלק אם היו אלה מהשונאים והקמים.
ומשמע בפשיטות שלא היתה ידם תקיפה לעשות כרצונם כמצות התורה, אלא רק מה שהתיר המלך באגרתו, והוא:
אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים. וכו' לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.
גם טף ונשים - אבל רק מחיל עם ומדינה הצרים אותם. כי הרשות היתה רק לעמוד על נפשם. ולא להרוג את מי שאינו מסכן אותם.

וכך עשו:
בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם. וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם. נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף.

ובזה מיושב מה שקשה גם בלי קשר לעמלק הרי הרשות היתה להרוג גם טף ונשים, וגם שללם לבוז. והנה מה שבביזה לא שלחו את ידם מודגש במגילה פעמיים, אבל מה שלא הרגו טף ונשים לא מודגש כלל, אלא רק נכתב בפשיטות שהרגו בשושן שמונה מאות איש. ואולי בחמישה ושבעים אלף של שאר מקומות נכללו גם טף ונשים, שלגבי מספר זה לא נזכר איש, אבל בפשטות היו גברים. ולהנ"ל מבואר, כי טף ונשים לא קמו עליהם ולא סיכנו אותם ולכן לא היתה רשות להורגם.

ואגב, גם במלחמת עמלק הראשונה ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ובתנחומא מובא ברש"י חתך ראשי גיבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם, ואמנם עדיין לא היתה אז מצוה למחות את זכר עמלק, אבל עכ"פ מעשה אבות סימן לבנים שכך יהיה גם במעשה פורים, כפי שאמרו חז"ל על הפסוק שם כתוב זאת זיכרון בספר שרומז לפורים ומגילת אסתר, שגם שם יהיה כך, שרק יחלשו את עמלק ואת עמו לפי חרב, ויהרגו את הגיבורים שבהם הצרים אותם, ולא את הטף ונשים החלשים, ואפילו לא גברים חלשים שאינם מסכנים אותם.

[קרית מלך]

בפירוש מגילת אסתר להנתיבות זלה"ה (ט, יב) מבואר שאסתר המלכה ביקשה יום נוסף בכדי להמשיך בקיום מצות מחיית עמלק כי לא הספיקו להרוג את כולם.

[ענ'י לעצמי]

תשאל יותר, משמע שגם לא את כל הגברים הרגו, אלא רק את השונאים הקמים עליהם, ומבני המן עצמו ג"כ נמלטו רבים (תרגום שם).
ומאידך על מה שאת זרש לא הרגו (תרגום שם) הסבירו המפרשים כי לא היתה מזרע עמלק (לשיטת התרגום לעיל), כלומר שלולא זה כן היו הורגים נשים מעמלק אם היו אלה מהשונאים והקמים.
ומשמע בפשיטות שלא היתה ידם תקיפה לעשות כרצונם כמצות התורה, אלא רק מה שהתיר המלך באגרתו, והוא:
אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים. וכו' לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.
גם טף ונשים - אבל רק מחיל עם ומדינה הצרים אותם. כי הרשות היתה רק לעמוד על נפשם. ולא להרוג את מי שאינו מסכן אותם.

וכך עשו:
בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם. וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם. נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף.

ובזה מיושב מה שקשה גם בלי קשר לעמלק הרי הרשות היתה להרוג גם טף ונשים, וגם שללם לבוז. והנה מה שבביזה לא שלחו את ידם מודגש במגילה פעמיים, אבל מה שלא הרגו טף ונשים לא מודגש כלל, אלא רק נכתב בפשיטות שהרגו בשושן שמונה מאות איש. ואולי בחמישה ושבעים אלף של שאר מקומות נכללו גם טף ונשים, שלגבי מספר זה לא נזכר איש, אבל בפשטות היו גברים. ולהנ"ל מבואר, כי טף ונשים לא קמו עליהם ולא סיכנו אותם ולכן לא היתה רשות להורגם.

ואגב, גם במלחמת עמלק הראשונה ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ובתנחומא מובא ברש"י חתך ראשי גיבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם, ואמנם עדיין לא היתה אז מצוה למחות את זכר עמלק, אבל עכ"פ מעשה אבות סימן לבנים שכך יהיה גם במעשה פורים, כפי שאמרו חז"ל על הפסוק שם כתוב זאת זיכרון בספר שרומז לפורים ומגילת אסתר, שגם אם יהיה כך, שרק יחלשו את עמלק ואת עמו לפי חרב, ויהרגו את הגיבורים שבהם הצרים אותם, ולא את הטף ונשים החלשים, ואפילו לא גברים חלשים שאינם מסכנים אותם.

דפח"ח