(בלתי מוגה - אשמח להערות)
בפרשת פקודי (שמות מ' יז) ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן. ואחריו מונה הכתוב את הקמת המשכן בפרטיות ע"י משה רבינו, ובתוכם התחלת כל העבודות דהיינו עריכת הלחם על השלחן (פסוק כג) העלאת הנרות (כה) והקטרת הקטורת (כז) עד להקרבת קרבנות עולה ומנחה על מזבח החיצון (פסוק כט).
והנה נחלקו בה רבותינו הראשונים אם הכתובים כאן מדברים מעבודת המקדש במשך שבעת ימי המילואים שבהן שימש משה רבינו ע"ה בכהונה גדולה, או שמדובר כאן ביום השמיני למילואים וכמו שכתוב בתחלת הפרשה שהוא ביום ראשון לחודש ניסן ואז כבר שימש אהרן בכהונה גדולה.
ויש ברש"י בזה סתירות בפירושו, והנצי"ב בהעמק דבר כתב שהיו ב' מהדורות של רש"י, במהדורא קמא ס"ל לרש"י שכל הפרשה כאן מיירי בעבודת משה רבינו, וכמו שכתוב ברש"י שלפנינו (כט) על ויעל עליו את העולה ואת המנחה דהיינו משה רבינו ושאף ביום השמיני למילואים שימש משה והקריב קרבנות הציבור חוץ מהקרבנות שנצטווה אהרן להקריב בו ביום.
וכן נקט הרמב"ן (כז) על הכתוב ויקטר עליו קטורת סמים. משה הקטיר עליו כל ז' ימי מילואים וכו' דהיינו שכל הכתובים האלו מדברים מעבודת משה רבינו בז' ימי המילואים.
אולם הרמב"ן בעצמו מביא מרש"י על ויקטר עליו קטורת סמים, דהכוונה על אהרן הכהן שהקטיר עליו שחרית וערבית כמ"ש בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות. וכ' הרמב"ן על זה 'ולא ידעתי אם זה טעות סופרים'. ובאמת, ברש"י שלפנינו (כז) על אף שלא נמצא תיבת 'אהרן' על הקטרת הקטורת, אבל רש"י כותב שההקטרה היתה שחרית וערבית כמו שנאמר בבקר בבקר וגו' וצ"ב כוונתו מה רצה להוסיף כאן דוקא בהקטרת הקטורת הציוו של הקטורת לדורות, שלא כתב כן אצל השלחן והמנורה וכו'
ולזה כתב הנצי"ב שגירסת הרמב"ן בדברי רש"י הוא המהדורא בתרא של רש"י בה חזר מפירושו, וסובר שכל הפסוקים כאן מדברים מעבודת אהרן מיום השמיני למילואים והלאה, וביום השמיני כבר לא שימש משה כלל, וכמ"ש רש"י בעצמו בזבחים (יט, ב) בד"ה משה ואהרן, שלא כיהנו בבת אחת, ודלא כמו שאיתא ברש"א שלפנינו שמשה שימש עוד ביום השמיני.
וגם הרשב"ם בפירושו (כט) נקט בפשיטות שהכתובים כאן סובבים על עבודת אהרן הכהן, ולא בעבודת משה רבינו בז' ימי המילואים. והוסיף הנצי"ב שכן איתא מפורש בתוספתא מנחות פרק ז', דאיתא שם (ה"ב) על כל אלו הכתובים המסיימים ב'כאשר צוה השם את משה' מונה הברייתא היכן צוהו, ומביא הברייתא הפסוקים שנצטווה משה על עבודת המשכן של כל יום, בעריכת לחם הפנים הפסוק של ביום השבת ביום השבת יערכנו, על העלאת הנרות מביא הכתוב של על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, ועל הקטורת הכתוב של בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות. דכל אלו הכתובים מדברים על עבודת אהרן ובניו בעבודות המשכן שבכל יום ויום, ולא על הציוו של עבודת ז' ימי המילואים.
ולפי דברי הרמב"ן מדובר בהציווים של הפרשה שלפניה (שמות מ' א-טז) בה נצטווה משה להקים את המשכן ולחנכה בז' ימי המילואים. ולכן נתקשה הרמב"ן דבפרשת העשייה נאמר שהקטיר משה הקטורת, מה שלא מצינו שנצטווה עליה בפרשת הציווי, ולכן כתב שאע"פ שלא נאמר בצוואה שיקטיר הקטורת, הבין זה משאר העבודות של סידור הלחם הפנים והעלאת הנרות והקרבת עולה ומנחה.
אולם לשיטת רש"י (במהדו"ב) והרשב"ם לפי התוספתא, מתורץ דכאן מיירי בהקטרת אהרן, ולכן הביא רש"י הכתוב של בבוקר בבוקר שנאמר על אהרן בכהונתו.
אולם מה שנשאר לבאר לשיטת התוספתא אם כלל לא הקטיר משה קטורת בז' ימי המילואים, כמו שהקריב התמידין ומנחותיהן, כמו שמפורש בכתובים בסוף פרשת תצוה (שמות כט, לח) וזה אשר 'תעשה' על המזבח כבשים בני שנה וגו'. וכבר דייק הרמב"ן (כאן בפסוק כז) דבציווי עשיית מזבח הקטורת בפר' תצוה (ל' ז-ח) נאמר רק והקטיר עליו 'אהרן' קטורת סמים, והוצרך לדחוק דהיינו מיום שהתחיל אהרן בכהונתו ולעולם, אבל בוודאי גם בקטורת היה משה רבינו הכהן הראשון.
אבל לרש"י והרשב"ם אולי בכלל לא חינך משה את מזבח הקטורת אלא אהרן, ולפיכך כתה הנצי"ב דמה שכתב רש"י (כז) שאהרן הקטיר הקטורת 'שחרית וערבית' הוא להשיטה בגמרא במנחות דף נ. דמחנכין מזבח הקטורת בקטורת של שחר. אבל לשיטת הרמב"ן י"ל דמשרע"ה חינך את המזבח בקטורת של בין הערבים וכסתמא דמתניתין במנחות (מט.) ואהרן כבר הקטיר שחרית וערבית מאחר שכבר נתחנכה המזבח.
ולשיטתם יחלקו גם אם ערך משה סידור הלחם הפנים בשבת של ז' ימי המילואים או שהראשון שסידר הלחם היה אהרן הכהן ביום השבת ז' ניסן, וכן איתא להדיא בתוספתא הנ"ל רבי יוסי אומר 'כל שבעת ימי המילואים' היה שלחן בטל בלא לחם וכו' ולפי דברי הרמב"ן הרי ביום השביעי למילואים סידר משרע"ה הלחם על השלחן.
ולפי זה גם בהעלאת הנרות יהי' תלוי במחלוקת הראשונים הנ"ל אם העלה משה את נרות המנורה בז' ימי המילואים, דהמשמעות מהתוספתא הוא שבכל שבעת ימי המילואים היה משה רבינו רק עובד העבודה בקרבנות על מזבח החיצון, וכמשמעות הכתובים בפרשת תצוה.
וראה זה דבר מחודש בגור ארי' למהר"ל, דס"ל דבכל שבעת ימי המילואים לא הקטירו הקטורת, אבל הכתוב ויקטר עליו קטורת סמים קאי על משה ולדבריו הקטיר משה הקטורת ביום השמיני למילואים, ובו ביום עבד משה כל העבודות עד השראת השכינה בקרבנות המילואים.
ויש לעיין אם הקריב משה מנחת חביתין בז' ימי המילואים לשיטת הרמב"ן שעשה כל העבודות, וכן לשיטת המהר"ל ביום שמיני למילואים, אם בבוקר הקריב משה מנחת חביתין ובין הערבים כבר שימש אהרן והיה כמו הדין של המשנה במנחות (נ:) כהן שהביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו וכו' ששניהם מקריבים מחצה ומחצה השני אבוד.