אהרן תאומים כתב:ואולי באמת ראוי יותר לנסח בתפילת קל מלא רחמים - המצא מנוחה נכונה בכנפי השכינה
אהרן תאומים כתב:דף יד.
בכנפי השכינה. בכנף לבוש הודו:
הלימוד ברש"י זה שמסבר את אזנינו שכנפי השכינה אינם דימוי לכנפיים ככנפי מלאכים ככנפי עופות, אלא כנף בגד לבוש הוד, ומהתבוננות זו ניסיתי להבין האם הגירסאות השונות בקל מלא רחמים תחת כנפי על כנפי קשורים אולי לשני דרכים לפרש את הדימוי כנפי השכינה, והנה לשון הגמרא כאן הוא לא "על כנפי" ולא "תחת כנפי" אלא "בכנפי", ואולי באמת ראוי יותר לנסח בתפילת קל מלא רחמים - המצא מנוחה נכונה בכנפי השכינה, וזה גם מתחבר להמשך התפילה יסתירם בסתר כנפיו.
רבי פוסל. [במנחות] ובמסכת סוכה יליף טעמא בפרק החליל (דף נ:):
קרב הקומץ למר כדאית ליה וכו'. קרב הקומץ דקתני דמתיר שירים באכילה מאימת חשיב קריבה להתיר שירים לרבי יוחנן כדאית ליה משתיצת האור ברובו ולרבי חנינא משתשלוט בו ואפילו מעט:
וכן מדוע רש"י הפך את הסדר מן הגמרא והקדים את רבי יוחנן לרבי חנינא, יש לציין שרב חנינא סתם לכאורה הוא תלמידו של רבי יוחנן ועל פי זה צריך להבין מדוע בגמרא הסדר הפוך וכן במנחות כו:, ואם נאמר שהוא רבי חנינא בר חמא המוקדם לרבי יוחנן נשאר להבין מדוע רש"י הפך. וצריך לבדוק הגירסאות היטב האם רב חנינא או רבי חנינאקרב הקומץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דאיתמר הקומץ מאימתי מתיר שיריים באכילה רבי חנינא אמר משתשלוט בו האור רבי יוחנן אמר משתיצת האור ברובו:
תניא אמר להן רבן גמליאל לחכמים סופרים הניחו לי ואדרשנה כמין חומר דשמעיה לר' מאיר דקאמר היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה א''ל התינח עשירה עניה מאי איכא למימר אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה
חומר. בוטו''ן בלע''ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי:
רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב''ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי {ויקרא כה-נה} כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ור''ש ב''ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב''ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם
חומר. צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט:
מאי כוליאר א''ר מכבנתא כובלת אמר רב חומרתא דפילון וכן אמר רב אסי חומרתא דפילון ת''ר לא תצא בכובלת ואם יצתה חייבת חטאת דברי ר''מ וחכמים אומרים לא תצא ואם יצתה פטורה
חומרתא דפילון. קשר שקשור בו סם ששמו פילון וריחו ערב ובלע''ז בלסמ''ו ואשה שריחה רע טוענתו עליה:
גמרא לרושחתא ליתי אקיקא ואילווא ואספירכא ומרתכא וחומרתא דפילון ושיאפא דחמימתא ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא ודעמר גופנא בסיתוא ואי לא לישתי שיכרא מרקא
חומרתא דפילון. בוטו"ן שהנשים תולות בצואריהן של זהב או של כסף ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון ודומה לעלי גפנים כדתניא בת''כ שלא יערב קימוס במר מי גלובקיא בשמן עלי גפנים בפילון:
ומי שיקפיד בכך לא יגיע לידי גט וכפי היכולת בתכשיטי כסף או זהב ובשמים שונים,החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה: מאי קופה אמר רב אשי קופה של בשמים ואמר רב אשי לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים בעי רב אשי במנה הנישום או במנה המתקבל את''ל מנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום את''ל כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת את''ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש את''ל כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה תיקו א''ר יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן
והנה כל רפואות אלו שבגמרא למדו מן השדים, ותחילת הענין בשלמה המלך הבנה את בית המקדש ומבקש את האשמדאי, ובסוגיא המקבילה הנמצא במסכת סנהדרין (בפרק חלק) מוזכר שם שהשדים משקרים.או מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שאפשר לדעתן; דברים שאי אפשר לדעתן – כגון המערב מים ביין, מי גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטב (ס"א קטף), קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון – מנין? תלמוד לומר "עַל שָׁקֶר" – על כל דבר שיש שקר.
התורה אמרה בעפר. לענין כסוי הדם ולא הכשיר דבר אחר:
התורה אמרה ספר. לענין גט כריתות:
התורה אמרה תער. לא יעבור על ראשו בנזיר:
ואע''ג דבכולהו קראי דרשי' בשחיטת חולין (דף פח:) ובגיטין (דף כא:) ובנזיר (דף לט:)
ובמסכת קידושין ירושלמי מצאתי משנה זו דר' ישמעאל ואין תער מן השלשה אלא מרצע והכי תניא התם התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר התלוש התורה אמרה עפר והלכה בכל דבר המגדל צמחים התורה אמרה מרצע והלכה אמרה אפי' סול וסירה והוא נראה בעיני מאד דהך דתער מוספת הוא:
שמואל דוד כתב:סוטה לב.
רש״י ד״ה ברכות וקללות שאמרן יהושע וישראל בהר גריזים והר עיבל
לכאורה תמוה מש״כ רש״י שיהושע וישראל אמרו הברכות והקללות, הא לויים אמרן ועיין רש״י ד״ה הפכו - הלוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה, וצ״ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 7 אורחים