חד ברנש כתב:אכן, הבל הבלים, קישקוש מקושקש.
התכתבתי זה עתה עם פרופ' מכובד בעל ידע עצום בבוטיניקה ושיטות גידול עתיקות וקדומות, והוא כתב לי שהדברים הנזכרים הם "התיאור מאוד מעניין ומשקף ריאליה קדומה".
כשאקבל את רשותו, אעלה את דבריו המלאים ובשמו.
כפי שכתבתי לפלוני באישי:
פשוט שוטה הכפר.
הוא כבר יודע בוודאות מה הן השיטות, והוא גם מכיר את התוצרת של לפני אלפיים שנה כמו את השאטו מהחנות.
וכעת נשאר רק "שאלה עצומה" למה חז"ל חושבים שהיין הוא פחות טוב? והרי הם חיו כנראה היום, ולא היו בקיאים כמותו בפרטים.
והתירוץ הגאוני...
והיות ולא כולם חכמים כמו חכמי האקדמיה, אסביר מעט יותר.
במשנה אנו מוצאים רק שתי מילים "רגליות" ו"דליות".
אין לנו מושג כמה שיטות ביניים היו, כמה פטנטים היו להשביח גידולים, וכמה גורמים נוספים שאינם מוכרים לנו.
אבל רק פרט אחד ברור במאה אחוז:
התוצרת של "הרגליות" יותר טובה מהתוצרת השנייה!
בא החכם מכל אדם, ומצמיד את זה לידע שיש לנו על שתי שיטות שהיו בעבר. (הידע מן הסתם חלקי, וגם אם לא - מה שאינו מסתבר כלל - ברור שאין לנו שום ידיעה עד כמה שתי השיטות חופפות לחילוק שבין "דליות" ל"רגליות").
והיות והוא חי לפני אלפיים שנה, ושום פרט לא חסר לו. הוא כבר טעם את שני היינות וזיהה את ההפרש הברור לטובת ה"דליות",
ממילא נוצרת "תמיהה עצומה" על חז"ל.
והרי כאמור, הם כנראה חיו היום ולא היו בקיאים בפרטים כמוהו.
אכן, לית נגר ובר נגר דיפרקינה.
ועל כרחך עלינו לחדש, שלחז"ל היתה שנאה מיוחדת לשיטות גידול שמקורן ביוון או אטליה.
שנאה שיש לה מקורות רבים לאין ספור.
לדוגמא "חכמה בגויים - אל תאמין".
הרפואה של אותה מטרונית, שרבי יוחנן לא הסכים להשתמש בה, כי היא היתה רומאית.
ועוד ועוד.
ומכיוון שכך, ברור שזהו הטעם לפסול ה"דליות".
וחלשה דעתם של יושבי בית המדרש.
הנה לכם! בלי לדעת על שיטת הגידול העתיקה, לא הייתם יודעים שחז"ל שנאו שיטות גידול שמקורן באיטליה!
ופסלו נסכים בגללן!
ויושבי בית המדרש, כמו אבותיהם הקדומים מתעקשים.
הם פשוט "שונאים" את שיטת הלימוד הזו, ולכן מלגלגים עליה,
על אף ההגיון המבריק! והאמת שאי אפשר לברוח מפניה...
מה שכן, שאחרי הכל נותרה כאן בעייה קטנה.
מניין ידעו חז"ל ששיטת הגידול הזו היא איטלקית במקורה?
והרי בד"כ הנטייה האקדמית שחז"ל מפרשים את המקראות לפי מה שראו בתקופתם,
בלי לדעת את שינויי התרבויות והמקומות.
ואין צורך בדוגמאות...
ואיך כאן הוכיחו פתאום מודעות יפה כל כך לשינויי העיתים והמקומות?
מילא. אין אדם מת מקושיא...