נוריאל עזרא כתב:לפני גם בגמרא וגם במשניות כתוב גיורת קודם שבויה.
גם לפני ב"ה, בחפזי לא דקתי בדבריך ובתגובתי ועמך הסליחה, ובכל אופן תודה לכל המגיבם החכמותני
נוריאל עזרא כתב:לפני גם בגמרא וגם במשניות כתוב גיורת קודם שבויה.
שמואל דוד כתב:לח.
בין מתכוין לשאין מתכוין כו׳
בגליון הש״ס ציין לתוספות מ. ד״ה אחד כדרכה ע״ש שכתבו שכן דרך הש״ס לנקוט בסדר זה במקום שצריך לשנות הן ולאו וציינו התוספות לגמרא לה. בין מתכוין לשאין מתכוין.
צ״ע קצת מדוע לא כתב רעק״א ז״ל הגהתו לעיל בדף לה. ובפרט שהתוספות ציינו לגמרא לה. ולא לגמרא בדף לח.
שמואל דוד כתב:כתובות מא.
דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני אמר ליה רב פפא לאביי ניחא לה לדידה מאי דלמא לא ניחא ליה לאביה ניחא ליה לאביה מאי דלמא לא ניחא להו לבני משפחה ניחא להו לבני משפחה מאי אי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה
לא הבנתי, חדא מדוע איכפת לן שיש קרוב רחוק במדינת הים דלא ניחא ליה בכך, ועוד ק״ק מהיכא תיתי שיש אחד כזה. מלשון הגמרא ״אי אפשר דליכא חד״ כו׳ משמע שזה ודאי.
שמואל דוד כתב:כתובות מו:
אלא מסתברא דכי ממעט רחמנא יציאה דכוותה קא ממעט והא לא דמיא הא יציאה להא יציאה התם גבי אדון נפקא לה מרשותיה לגמרי יציאה דאב אכתי מחסרא מסירה לחופה מהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין לה נדריה
לא הבנתי, עדיין לא דמיא, אצל האדון יצאה לגמרי אבל אצל הפרת נדריה עדיין היא ברשות האב שיכול להפר נדריה (עם הבעל) וצ״ע
ראה המצורף פה:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן:
גמלים של ערביא, אשה גובה פרנא מהם.
אמר רב פפי: הני תותבי דבי מכסי, אשה גובה פרנא מהם.
ואמר רב פפי: הני שקי דרודיא ואשלי דקמחוניא, אשה גובה פרנא מהן.
אמר רבא, מריש הוה אמינא: הני ארנקי דמחוזא, אשה גובה פרנא מהם...
שמואל דוד כתב:כתובות סב:
כפו מטתו וברש"י כדת המתאבלים שחייבים בכפיית המטה כו'
צ"ע דהול"ל כפו מטתה או מטתן שהרי אשתו (ובניו) חייבים בכפיית מטותיהם ולא מיטת המת.
באמונתו כתב:פרנא/פורנא, לשון המיוחד למוהר/ריווח הכתובה והנדוניה הוא, ע"ע לקמן סז, א:ראה המצורף פה:אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן:
גמלים של ערביא, אשה גובה פרנא מהם.
אמר רב פפי: הני תותבי דבי מכסי, אשה גובה פרנא מהם.
ואמר רב פפי: הני שקי דרודיא ואשלי דקמחוניא, אשה גובה פרנא מהן.
אמר רבא, מריש הוה אמינא: הני ארנקי דמחוזא, אשה גובה פרנא מהם...
שמואל דוד כתב:כתובות סב:
כפו מטתו וברש"י כדת המתאבלים שחייבים בכפיית המטה כו'
צ"ע דהול"ל כפו מטתה או מטתן שהרי אשתו (ובניו) חייבים בכפיית מטותיהם ולא מיטת המת.
עזריאל ברגר כתב:אולי נתנו בתחילה לבהמה מאכלי-בהמה, ואכלו בעצמם, ואחרי שראו שיש עודף-גדול - רק אז נתנו ממאכל האדם לבהמה.
HaimL כתב:אבל אי איכא למתמה, הכי איכא למתמה. דאי טעמא דמחמרינן מספיקא לרבי, דאי על מנה שבשטר הם מעידים, נפיק המנה נכי רבעא אפומיה דהחותם, ה"נ אם יעידו שניים מן השוק על כת"י של המת, בעינן ע"פ שניים עדים או שלושה עדים יקום דבר, וליכא, דכי היכי דבתרי בעינן דנפיק פלגא אפומיה דחד ופלגא אפומיה דאידך, ה"נ בתלתא, צ"ל דבעינן דנפיק שליש אפומיה דחד, ושליש אפומיה דהשני ושליש אפומיה דהשלישי, והכא לא נפיק אלא פלגא אפומיה דהחותם, ורבעא אפומיה דחד מן השוק ורבעא אפומיה דחברו מן השוק, והיה צ"ל פסול, אלא א"כ יעידו שניים מן השוק על כת"י שני החותמים, ואז נפיק פלגא אפומיה דכל חד מתרווייהו.
חלא בר חמרא כתב:עיקר הענין של נכי ריבעא מיוסד על ההגיון הפשוט, שכשהתורה הצריכה ב' עדים ולא סמכה על אחד, בע"כ שא"א לסמוך על אחד, אם מחשש שקר או טעות, או אפי' גזיה"כ, אבל עכ"פ אין כחו בריא להטיל עליו הכל, וכשעד אחד לוקח אחריות גם על קיום החתימה השניה נמצא שרוב הענין נסמך עליו, ואין בכחו לשאת כל כך. אבל אין שום טעם כשנמצאים כאן במקרה שלש עדים, להצריך לחלק את העדות לפי שליש, וז"ב.
זה לעומת זה כתב:HaimL כתב:אבל אי איכא למתמה, הכי איכא למתמה. דאי טעמא דמחמרינן מספיקא לרבי, דאי על מנה שבשטר הם מעידים, נפיק המנה נכי רבעא אפומיה דהחותם, ה"נ אם יעידו שניים מן השוק על כת"י של המת, בעינן ע"פ שניים עדים או שלושה עדים יקום דבר, וליכא, דכי היכי דבתרי בעינן דנפיק פלגא אפומיה דחד ופלגא אפומיה דאידך, ה"נ בתלתא, צ"ל דבעינן דנפיק שליש אפומיה דחד, ושליש אפומיה דהשני ושליש אפומיה דהשלישי, והכא לא נפיק אלא פלגא אפומיה דהחותם, ורבעא אפומיה דחד מן השוק ורבעא אפומיה דחברו מן השוק, והיה צ"ל פסול, אלא א"כ יעידו שניים מן השוק על כת"י שני החותמים, ואז נפיק פלגא אפומיה דכל חד מתרווייהו.
אי משום הא לא כ"כ קשה לי, דעדותו על המנה הראשון כמוה כעדות שנים, ודומה למצב שיש ארבעה עדים שיוצא רבע על פי אחד ועד חצי ודאי ש"ד.
אבל עיקר קושייתי כן קשה לי ולא הבנתי מה הועלת בתירוצך.
HaimL כתב:ושמא אפשר לומר דמה שמעיד החותם על המנה שבשטר ועוד שניים מן השוק מעידים על כת"י המת, ואין בעדותו סייעתא להם ואין בעדותם סייעתא לו, ממילא נפיק שליש מנה אפומיה דכל חד מינייהו, וסרה תמיהתי מעיקרא.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 32 אורחים