כדכד כתב:כולל יונגערמאן כתב:הראיה הרי אסורה רק משום שמביאה להרהור, ובאופן דליכא חשש הרהור אסור הרי אין כל בעיה בראיה כמבואר בש"ס
איפה?
מס' סנהדרין
תנו רבנן האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו ואשה שני פרקים בין מלפניה בין מלאחריה מפני שכולה ערוה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה מאי
למימרא דרבנן חיישי להרהורא ורבי יהודה לא חייש להרהורא (פירש"י: להרהורא -
שמא יתנו בה עיניהם ויבואו לידי הרהור) והא איפכא שמענא להו דתנן אהכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו אמר רבה התם היינו טעמא שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פירחי כהונה
הכא הא מקטלא וכי תימא אתי לאיתגרויי באחרנייתא אמר רבה גמירי אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות
וכן פירש"י על גמרא זו בסוטה
הכא היינו טעמא דר' יהודה שמא תצא מב"ד זכאה - שטהורה תמצא ולא יבדקוה המים ויתגרו בה ויהיו רודפים אחריה כל ימיה:
וכי תימא אתי לאגרויי באחרנייתא - על ידי שראו את זו ערומה מתגרה יצרם בנשים אחרות:
ומפורש דאיסור ראיה רק בגלל שגורם להרהור, והכוונה בכך להרהור מעשי ובפועל (כידוע הסיפור מא' שסיפר לרבו שיש לו נסיונות עם אשה העובדת עמו במשרד, ושאלו רבו האם כבר שאלת אותה אם היא מעוניינת... כי בלא"ה זה 'דמיונות', לא 'נסיונות'), משא"כ בהולכת למות שפשוט לא שייך בה יותר הרהור ובכן אין בעיה בראיה (הגם שבתשובת הב"ח חידש שגם בזה יש איזה ענין לכתחילה, בפרט בביהמ"ד, עכ"פ זה לא הפשטות ועיקר הדין).
ועוד יותר מכך מפורש בגמרא זו, דלא חיישינן מראיה באחת לבוא לאיסור הרהור באחרת, כי אין יצה"ר שולט וכו'