חלק א'
על הצדיקים.. ועל הרשעים.. ועל המקום.. - על מה נזעק אברהם .
א.
על הרשעים
הפירוש הרגיל והמקובל - שביקש שזכות הצדיקים תעמוד ותציל גם את הרשעים.
ב. ופירוש ושל הרמבן ידוע שהדברים נסובים על מידת הדין ומידת הרחמים עיי"ש.
אבל השיח של אברהם לה' בפסוקים [כג,כד,כה] יש בו ערבוביא ומעין סתירות ונידון במפרשים, ובדבריהם ליישוב הפסוקים עולים
פירושים נוספים לתוכן בקשתו של משה. וחלק מהם להלן :
ג. על המקום-
וי"א שטענת אברהם היתה נגד האפשרות שכל המקום כולו ייספה בלי להבחין בין הצדיקים לבין הרשעים. אלא אברהם טוען שאם ישנם מספיק צדיקים בעיר, אין להשמיד את העיר, ועל ה' לעשות משפט צדק, כלומר - לדון ולגמול כל אחד ואחד לפי מעשיו. היינו שהרשעים יושמדו - אך העיר תישאר והצדיקים יישארו לחיות בה. וז"ל
הרד"ק -
ולא תשא "למקום":
": לא אמר "לאנשי המקום", כי הרשעים דין הוא שילקו איש איש לפי עוונו,
אבל להשחית המקום – כמו שאמר (כ"א) "כלה",
דין הוא שאם יש חמשים צדיקים בתוך העיר, שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל... ויכלו הרשעים והישוב יתקיים באותם הצדיקים אחרי כלות רשעים.
ובתנאי שהצדיקים מפגינים-
..ומה שאמר (ירמיהו ה') "שוטטו בחוצות ירושלם... אם תמצאו איש אם יש עושה משפט ואסלח לה" – היו בהם צדיקים בעצמם,
אבל שילכו בחוצות וברחובות להשיב אחרים מעוון לא היו בהם, כי היו יראים לנפשותם פן יהרגו, ולא היו מוסרים נפשם כדי להשיב הפושעים –
אם כן אין כח בצדקתם לסלוח לעיר בעבורם, אלא מהם ילכו עם הרשעים, ומהם ינצלו לעצמם, הכל לפי צדקתם,"
ומעין זה באב"ע, פסוק כ"ו:
ד"ה וטעם בתוך העיר: שהם יראים את השם בפרהסיא, וכן (ירמיה ה'): "שוטטו בחוצות ירושלים".
וגם הרדב"ז בספרו כתב מעין זה על סדום-
"אכן הצדיקים היו יושבים אחורי תנור וכיריים ולא היו מתערבים בהנהגת העיר והמנהיגים היו כופרים מחוסרי אמונה והצדיקים נחבאים בחוריהם,
על זה צווח ירמיהו: "שוטטו בחוצות ירושלים" – בחוצות דוקא, מי שהוא עושה משפט בחוצות ובשוקים – אם הוא מבקש אמונה!"
ד. על הרשעים.
גם לספורנו זה על הרשעים - אבל מסיבה אחרת, וז"ל -
[יח,יז] המכסה אני- ..שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים שבו תקוות תשובה לרשעים, הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפיים לרשעים אולי ישובו, כי לא יחפוץ במות המת , ושמבלי אין תקוות תשובה יעשה בם משפט," ע"כ.
היינ ושהימצאות מספיק צדיקים היכולים להשיבם בתשובה -היה מאפשר לעכב את העונש של הרשעים.
ואכן הכתב והקבלה: מפרש את המילה חלילה = עיכוב והמתנה.
...ונראה לי לפרש מילת "חלילה" לשון המְתנה ועיכוב, מענין; "ויוחל שבעת ימים",[בשמואל] שטעמו המתנה עם עיכוב וביטול הדבר עד זמן מועד (ווארטן איינהאלטן)), ..
ה. על הצדיקים
יתכן שגם אם יש בעיר ציבור מסוים של צדיקים גם הם דינם נגזר לחובה ,
ורק אם רבים הם אזי אי-אפשר לומר שמי שבחר לגור שם - בחר בחברת רשעים.
אבל אם מספר הצדיקים קטן ושולי, הרי שמי שבחר לגור שם מעיד על עצמו שהוא מזדהה – ובעצם מגוריו שם גם משתף פעולה - עם הרשע.
ומעין זה בדברי הכלי יקר [יח,כ] וז"ל שם -
"לפי שהיה להם לצדיקים לצאת מהמקום הטמא ההוא ...ועל שלא יצאו הצדיקים מתוך מקום טמא זה דין הוא שיענשו עימהם...
-------------
ומובאות מעניינות ממפרשי הפרשה
1. מחלוקת האבע והרמבן -[יח,כא] בעניין השגחה פרטית.
האבע.. ועל דעתי: שיהיה פירושו ואראה אם עשו כולם כרעה הזאת, ואם לא אדעה – האמת, שהכל ידע כל חלק על דרך כל, ולא על דרך חלק. והעד כי הפירוש הזה אמת: שאמר אברהם: האף (בראשית י״ח:כ״ג), ואם הוא סוד גדול.
ותגובת הרמבן..ור׳ אברהם אמר בו סוד, מילדי נכרים ישפיקו בו. ואני ארמוז לך דעת מקבלי האמת,
[ אבל מפרשי האבע הסבירו זאת שונה - ומיישבין].
אור החיים
רצה להבחין בהם אם בעת המשפט לא חזרו בהם ועודם מחזיקים ברשעם,
ולזה שלח המלאכים בדמות אנשים בעלי צורה ותואר יפה לבחון בהם, והוא אומרו ארדה נא פי׳ עתה ואראה הכצעקתה עשו עוד כלה ואם לא וגו׳,
והם הרשעים כצעקתם עשו שרצו לעשות עוד מעשה בלתי הגון , ולזה תכף ומיד החליטו המלאכים ואמרו ללוט (י״ט י״ג) משחיתים אנחנו וגו׳.
אבל קודם לכן לא אמרו כלום הא למדת אם לא היו מבקשים לשלוח יד במלאכים אפשר שהיה ה׳ עושה להם אריכות זמן במדת ארך אפים. .
לא רק אני...
והכלי יקר הנותן רמזים ומשמעויות למספרים השונים בתפילת אברהם - מוסיף כמתנצל -
.. לעשות בו רמזים קרובים אל השכל כדי לתרץ בהם כל השנויים שמצאנו בבקשות אלו כי לא דבר ריק הוא.
ואף אם אמנם שגיתי ברואה, לא נופל אנכי ממה שכתב מהר"י אברבנאל ז״ל שעשה ג״כ רמזים רחוקים וחתם דבריו וז״ל"
ואפשר שיהיה בזה טעמים אחרים וגם אלה אינם אלא דרך אסמכתא והדרש כי לא יסבול חומר הדרוש יותר מזה עכ״ל.
ועל פסוק אחד בפרשה ובו חמשה מילים בעלי משמעויות רבות \ שונות \הפוכות - איה בהמשך.