בינה להבין כתב:י. הא דאמרו 'המאמין ברועה נאמן כאלו מאמן במאמר מי שאמר והיה העולם', מה הכוונה 'נאמן'?
ראוי לציין המקור: מכילתא עה"פ "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שמות יד, לא,
בפשטות רועה נאמן היינו שהוא נאמן לעדתו ולתפקידו [ומן הסתם יש בזה כמה רמות של נאמנות, מלא להיות כמו רועי ישראל הרעים דיחזקאל, ועד כדי מסירות נפש מחני נא].
אבל לכאורה כולל גם שהוא נאמן כ"רועה", שהתברר בנסיונות ובחינות כרועה אמיתי. ע"ד וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לה'. ראה ברמב"ם בהקדמת פיה"מ ובפ"י יסוה"ת, ושם בהלכה ב: "ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'".
[ומעיקרא מדובר במי שראוי לנבואה, כמש"כ הרמב"ם שם ה"א: "כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה" וכו'. וראה תנאי הנבואה שם בפ"ז. ואם נלמד מכאן לרועה א"כ גם הוא צריך קודם כל שיהיה ראוי להיות רועה, ויצטרכו לזה תנאים ודרך לראות].
וגם ברועה שנבחן ונמצא נאמן, צריך עדיין אמונה, דהיינו לקבל ממנו את מה שמנהיג ומורה גם מה שלא מבינים [שזהו עניין אמונת חכמים וצדיקים בכל מקום על פי פשוטו, ועל פי עומקו הוא התקשרות הנפש ואכמ"ל].
וכמו"כ האמונה בו לאחר שהוא נאמן היינו לא לבחון אותו יותר מכך, שגם זה נאמר בהלכות נביא שם בסוף הפרק: "נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם או שהעיד לו נביא והיה הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם שנאמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כענין שנאמר וידעו כי נביא היה בתוכם".
אמנם צ"ע עד מתי עומדת לנביא חזקת הכשרות והנאמנות שלו, והאם אינה מתבטלת לעולם אפילו באם יראו אותו נוהג באופן ההפוך מדרכי הנבואה, או שכבר אינו הולך בדרכי הנבואה, וכיו"ב, ויש לעיין ולהרחיב בזה בכללים ופרטים, עכ"פ כך לשון הרמב"ם שם בפ"ז: "אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון. ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא, וזה האות יש לו דברים בגו, ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה הוא מעמידים אותו על חזקתו שבכך נצטוינו", עיין היטב ודוק.
יש בהלכה גם כללים לגבי נאמנות שוחט ועוד, האם וכיצד מאבד נאמנותו, ויש ללמוד לגבי נאמנות רועה גם משם [ואולי המקור העיקרי מהיכן ללמוד תלוי בפירוש מהו רועה].
ועוד נלמד בעניין הנאמנות של הנביא והאמונה בו שנאמן הוא לנביא, מהאמור שם לגבי משה רבינו, שלאחר אותה אמונה שכבר נכתב בה כנ"ל ויאמינו בה' ובמשה עבדו, עדיין לא האמינו בו לגמרי, אלא היה שם הרהור ומחשבה, והוצרך ה' להראות להם בעיניהם ממש את נאמנותו כנביא, [ומשם ולהלן מה שנביא נאמן גם בלי זה הוא משום שכך ציוה משה בתורה מפי הגבורה לקבל נביא כנאמן (היינו להאמין בו שהוא נביא, ולהאמין בנבואתו בכלל ובמסוימת בפרט) לאחר תנאים אלו ואלו. ראה הכל ברמב"ם שם סוף פ"ז וסוף פ"ח].
וכך כותב הרמב"ם שם בפ"ח:
"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף וכו' ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכו' ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה".
ועיי"ש כל הפרק.
הרי שגם בנביא שכבר עבר מבחנים וכו' - אין לדבר סוף ונפשו של אדם עלולה להיות מספקת עליו ועלולים מדי פעם או באיזה מקרה מסוים לעבור בו הרהורים ומחשבות, ואז עליו להתחזק באמונה באותו הנביא, דהיינו לקבל כעובדה שהנביא הזה הוא נביא נאמן ומוכח, ולראות בהוכחות - הוכחה, ולקבלן כהוכחה ועובדה, ולא לחטט יותר מזה, ולכל הפחות להתחזק במצוה שכך נצטוינו בתורה להאמין לנביא באם נתקיימו בו תנאים אלו ואלו ולהעמיד אותו על חזקתו, הכל כלשונות הרמב"ם הנ"ל.
ונוכל ללמוד מזה גם לנאמנות רועה.
יש עוד אופן שבו נעשה נביא נאמן, וצ"ת כמה ניתן ללמוד ממנו גם לעניין "צדיק", [ובפרט למה שמעיד אב על בנו, ראה לעיל את הדברים בשם הבעש"ט], והוא מה שכתב הרמב"ם שם סוף פ"י:
"נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות וכן לדורות".
וגם לגבי רועה צ"ת האם וכמה ניתן ללמוד מכאן, וגם זה תלוי לכאורה בפירוש מהו רועה, וצ"ת האם בשאר נאמנויות מהני כן, וכמו בשוחט שיעיד על שוחט אחר.
ע"כ לע"ע.