ונתנו ידידים כתב:עוד הבדל גדול שנובע מחילוקי הגישות הוא ענין חידושי תורה ודרך הלימוד, כי הליטאים שמים דגש על לומדות וחידשי תורה, ומב' טעמים גם משום שזה נקרא תורה לשמה להוסיף לקח ופלפול כדברי הנפש החיים, וגם משום שברגע שזהו כל חייו וזהו המעמד החברתי צריך להגיע לאיזשהו מקום ולהתייחד במשהו ולכן צריך לחדש ולמצוא את התורה דילי' כדתי' ותורתו יהגה וגו'. והמעלה בזה הוא גדול מאד שזה באמת גורם לריבוי של לקח ופלפול בתורה.
אבל הגישה החסידי שלימוד התורה הוא מצד המצוה שבה ולשמה הוא לשם שמים ולהידבק בקוב"ה, אז עיקר המטרה של הלימוד הוא ללמוד תורת השם ולידע דברי הפוסקים והקדמונים יותר מאשר דברי עצמו, ואין דחף לחדש רק ללמוד ולהבין דברים כפשטם, ואם יבא לידו חידוש מה טוב ומה נעים אבל לא לשם זה ילמוד תורה ואדרבה מתרחקים מלימוד בצורה שיכול להתגאות בו. וכן שמעתי בשם האדמו"ר מרחמסטריוקא (ארה"ב) זצ"ל שאין לנסות לחדש בתורה אלא ללמוד מה שכתוב ואם יבא לידו חידוש הוי זה מתנה מן השמים (אין מטרתו לדון על הגישה הזו ואם אפשר לחלוק על זה רק להביא את הרעיון ועד היכן הדברים מגיעים.)
וזה אשר השיב לי הרב ישעיהו לוריא:
ישעיהו לוריא כתב:לגבי דרך הלימוד ועיקר הלימוד בקרב החסידים וזה שאין עניין כלל לחדש חידושי תורה.
לא קראתי בעיון, אבל מלמעלה זה נראה מופרך בכל אופן מחצרות חסידיות רבות מספור.
יש כמה רביים שכתבו כמה חשוב העניין וכמה יסודי העניין לחדש חידושי תורה.
נדמה לי שהרבי מקאז'ניץ ציווה על החידושי הרי"מ שיחדש כל יום בדברי בעל המאור ויש כמה צוואות מאדמורי"ם צדיקים שביקשו עניין זה לחדש חידושי תורה, בלומדות ובנגלה, ובוודאי בשיטת האבני נזר ועוד צדיקים בפולין. ומי מדבר בשיטת הדברי חיים מצאנז והשושלות הצועדות לאורו.
מה שהביא מהרבי מראחמיסטריווקא, צריך להבין את ההקשר וכו', מה גם שהרבי מראחמיסטריווקא היה לומד התורה בחדוות העיון בעמל ויגיעה עצומה יחד עם אחיו הגדול שממש התבלט בדרכו זו.
והנה כמובן שלא התכונתי שאין מחדשים חידושי תורה אצל החסידים או לומר דס"ל דליכא ענין בזה, וכ"ש שלא התכונתי לומר דבר נגד לימוד העיון שברור שהוא שלימות לימוד התורה והעיקר שבעיקרים, וכל מה שאמרתי הוא שאצל החסידים אין את השלא לשמה שצריך לחדש חידושי תורה ושבמציאות אצל החסידים הדגש הוא יותר על לימוד הדברים שכתבו הפוסקים, והבאתי למשל את דברי האדמו"ר מרחמיסטרויקא שהוא הקצין בנושא זה ולומר עד היכן הדברים מגיעים (וגם הסתייגתי קצת מזה).
אמנם כמדומני שהוא נושא הראוי לדון בו ולהעלותו להביא אמרות וסיפורים וגם מדברי ספרים וסופרים על חשיבות הענין של לחדש חידושי תורה, וכיון שציינת לכמה וכמה גדולים וצדיקים שדיברו סביב נושא זה, אדרבה אם תוכל להעלות דבריהם במקורם תיישר חילך.
וקריינא דאגרתא להוי פרוונקא אתחיל אני בהבאת דברי ההפלאה בספרו פנים יפות פרשת ויחי דברים נפלאים בענין זה.
ויש לפרש עוד בין המשפתים ע"ד שמפורש בזוהר [פ' ויחי רמב ב] וירא מנוחה זה תורה שבכתב ואת הארץ כי נעמה זו תורה שבעל פה, והוא מה שקיבל משה מסיני ומסר לדורותיו. יש לפרש מה שאמר ויט שכמו לסבול על עיון השכל שבהם להגדיל תורה ולהאדירה והוא בא ע"י יגיעה כשאחז"ל [מגילה ו ב] לא יגעתי ומצאתי אל תאמין והיינו לחדודי ויהי למס עובד שהוא ללמד לאחרים כמו שאמרו בכתובות בריש פרק אלמנה [צו א] כל המונע תלמידו מלשמשו וכו' שנאמר [איוב ו, יד] למס מרעהו חסד ועיין מ"ש בחידושנו שם:
והנה אחז"ל בשבת דף ל"א ע"א בפסוק [ישעיהו לג, ו] והיה אמונת עתיך ששואלין לאדם נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה, ויש לפרש מפני שצריך לקבוע עתים ללמוד לגירסא ועת ללמוד בעיון השכל, וז"ש נשאת ונתת שהוא משא ומתן של תורה שהוא העיון ואמר באמונה כי יאמין שאם יגע ימצא כנ"ל, ואמר קבעת עתים לתורה לקבוע עת לגירסא, ויש לפרש כל השאלות על זה כ"א יגדל ויבוא למדה שיכול לחדש דבר מושכל מלבו הוא נקרא עסקת בפריה ורביה, כמ"ש האר"י ז"ל לא יהיה בך עקר שאינו יכול להוליד בשכלו וצריך לקבוע עת לזה לחדש חידושי תורה ועת לגירסא וע"ז אמר צפית לישועה כי ע"ד שאחז"ל [מגילה ו ב] וה"מ לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא ויצפה לישועה שיבא לו סיוע משמים, ובהגדילו עוד להפליג בחכמה ע"ז אמר פלפלת בחכמה שצריך לעסוק בפלפול ותלמידים וגם צריך לחזור על תלמודו אף שכבר מורגל בו מ"מ יבין אותו יותר, וזהו שאמר הבנת דבר מתוך דבר.
ועל דרך זה פרשנו מה שאמר שלמה המלך ע"ה במעלת אשת חיל דקאי על התורה [משלי לא, יז] מפרי כפיה נטעה כרם, וכתבנו לעיל דקאי על כרם ה' בהמ"ד של תורה, ואמר חגרה בעוז מתניה על קביעת הגירסא שהוא עיקר סמיכתה של תורה, ואמר ותאמץ זרועותיה על הפלפול, כשאחז"ל [ב"ק צב א] במה שאמר משה רבינו על יהודה [דברים לג, יז] ידיו רב לו שלא ידע למשקל בשמעתיה, והתפלל עליו ואמר ידיו רב לו, ואמר ע"ז [משלי לא, יח] כי טוב סחרה, דהיינו מו"מ של תורה כדי שלא יכבה בלילה נרה, כדי שלא יכבה אור השכל וע"י הפלפול מאירה נרה, אבל לא בזה הכל כי הגירסא עיקר, וע"ז אמרו [אבות ב, ה] לא כל המרבה בסחורה מחכים שלא ירבה במו"מ של תורה יותר מדאי, אלא יקבע עת וגבול לכל אחד, והיינו דקאמר רובץ בין המשפתים שהוא נותן גבול לכל אחד למקרא ולמשנה ולגמרא כדמפרש וירא מנוחה וגו' כנ"ל: