ידוע מה שהובא בראשונים ובגאונים חומרות מיוחדות בעניני נדה, ומהם שאין לה להזכיר את השם בימי נדותה, וגם אסור לברך בפניה שמא תאמר אמן. ראה
כאן שאסף את המקורות בענין זה. אבל לא ראיתי בפירוש מה הכוונה, שראוי לה לאכול בלי ברכת הנהנין (ובלי ברכהמ"ז) עד שתטהר?
בס' האגור הל' טבילה סי' אלף שפח כתב:בספר המקצעות כתב שאשה לא תכנס בבית הכנסת כל ימי ראייתה עד שתתלבן שנאמר בכל קדש לא תגע, ורש"י התיר. ובשערים מדור"א כתוב כי בימי נדתה אסורה להזכיר את השם וכן בימי לבונה. וכן הוא בשם רב צמח גאון. וכן מנהג בשתי ישיבות ואפי' מחוץ לכנסת. ואין לי אלא בימי נדותה בימי שמירתה מנין ת"ל עד מלאת ימי טהרה ולא מבעי' דאסורה למיעל לבי כנשת' אלא כד שמעה מידי דברכתא אסור לה לענות אמן. דאמר רבי יהודה אסור לברך לפני הנדה שלא תהרהר ותאמר אמן. ונמצא שם שמים מתחלל. מספר אור זרוע הגדול.