חיימקה כתב:ביאור הלכה סימן קכה
לכאורה מהבה"ל לא משמע ששייך שומע כעונה.
עזריאל ברגר כתב:אלא שתירץ תירוצים אחרים, שחלקם כוחם יפה אף לכאן.
וקדושה שאומרים ביוצר יחיד אומרה שאינו אלא סיפור דברים בעלמא שמשרתי מעלה מקדישין כאדם שקורא פסוקי קדושה שבישעיה אבל קדושה של שמונה עשרה שאנו אומרים נקדש צריך עשרה
חיימקה כתב:צ"ב איך אומר הש"ץ בפזמון ה' ה' את הבית הראשון לבדו - מדוע אין זה נקרא שהוא אומר זאת ביחידות?
ביקורת תהיה כתב:חיימקה כתב:צ"ב איך אומר הש"ץ בפזמון ה' ה' את הבית הראשון לבדו - מדוע אין זה נקרא שהוא אומר זאת ביחידות?
בעצם נשאלת השאלה גם על הקהל, במדה והוא מונה תשעה בלבד, כיצד הוא עונה אחר החזן את י"ג המדות בפחות מעשרה?
אך התשובה פשוטה:
דבר הנאמר בסגנון של אמירה ועניה, הרי שתיהן – האמירה והעניה – חטיבה אחת הן, ונמצא שהדבר שבקדושה נאמר בי עשרה.
הוי אומר: דבר שבקדושה אינו צריך להיאמר על ידי עשרה בבת אחת, כי אם על ידי עשרה בהרמוניה אחת.
ולפי זה נפשט היטב הספק שבביאור הלכה, כי בודאי נכון הדבר שהקהל אומר תחלה 'קדוש' ו'ברוך', והחזן חוזר אחריו, שהרי יש כאן הרמוניה גמורה בין שניהם.
חיימקה כתב:עזריאל ברגר כתב:אלא שתירץ תירוצים אחרים, שחלקם כוחם יפה אף לכאן.
כוחם היה יפה אם כך היה נעשה.
אבל למעשה המנהג הוא שאת קטע הפזמון הראשון מתחזן החזן לבדו, וללא כל כוונה להוציא מישהוא בכך.
עושה חדשות כתב:הערה חזקה. לכאו' העצה היא לומר את הבית הראשון בתורת קריאה בעלמא, (היינו כחלק מהפזמון), ולא בתורת דבר שבקדושה.
איש חסידות והלכה כתב:כידוע שהיה פולמוס גדול בעניין אמירת כל נדרי. האם אמירתה תביא להקלת ראש בנדרים. וכמדומני שראיתי פעם באחד מספרי המחקר שלכן אמרו את כל נדרי ביו"כ כי אמירתה בזמן קדוש זה לא תביא אנשים לקלות ראש.
חיימקה כתב:ביאור הלכה סימן קכה
אלא שותקין וכו' ואז עונין הצבור קדוש - עיין במשנה ברורה במש"כ שצריכין לזהר שלא להתאחר אחר הצבור או להקדים כי אין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה ועיין לעיל סוף סימן קכ"ד מה שכתבנו שם. ומסתפקנא לענין ש"ץ אם הוא מחויב ג"כ לומר קדוש וברוך בשוה עם הצבור כי הלא הוא אינו מוציא את עצמו מן הכלל דהא אומר נקדש וכו' ואיך יאמר אח"כ שלא בעשרה וא"ל כיון דהש"ץ עומד להוציא רבים ידי חובה חשוב כצבור ז"א דהלא קדושה הצריכו חז"ל לכל אחד מהשומעים לאמר בעצמו קדוש וברוך ואפשר כיון דהעומד בתפלה קי"ל בסי' ק"ד ס"ז דישתוק ויכוין למה שאומר ש"ץ כדי לצאת בזה חשוב כעומד להוציא רבים ידי חובה ויכול לומר אפי' אח"כ. ואם מתחיל הש"ץ או שאר יחיד לומר קדוש קודם שגמרו צבור אמירתם בודאי חשוב כצבור א"ר:
לכאורה מהבה"ל לא משמע ששייך שומע כעונה.
גביר כתב:עתה ראיתי שבספר רץ כצבי ירח האיתנים הולך במהלך דומה, אלא שככל שראיתי אינו מביא התדבא"ז.
עושה חדשות כתב:כיו"ב יל"ע בקריאת התורה של תענית ציבור, שהקהל אומר את הי"ג מידות, והקורא והעולה שותקים, ואח"כ הקורא אומר אותם והעולה עימו. והנה מצוי מאד שאין בביהכנ"ס אלא עשרה, ואמנם הקורא והעולה אין להם חשש, שהרי הם ממשיכים את קריה"ת כדרכם, אבל הקהל שעונה י"ג מידות הרי אי"ז כקריה"ת בעלמא אלא כתפלה ותחנון של י"ג מידות, והא אין כאן עשרה אלא שמונה. עמדו בזה?
עזריאל ברגר כתב:לכאורה הקורא והעולה מצטרפים אליהם בשומע-כעונה, וכמבואר בגמרא לגבי הלל, שיש אפשרות שהקהל יוציא את החזן בשומע-כעונה.
לבי במערב כתב:מנין שצריך עשרה עונים לאמירת דשב"ק?
ראה -לדוגמא- בביאור הלכה המובא לעיל.לבי במערב כתב:לבי במערב כתב:מנין שצריך עשרה עונים לאמירת דשב"ק?
אולי יש מקור ששיך לומר 'שומע כעונה' גם בשומע מפי ציבור, (וצ"ע). ראה ברוקח סי' שכד שלכאו' מביא כן בשם כמה ראש' (והוא פליג ע"ז), ובמאירי בברכות די"ג כ' "שיהא הקורא שותק ושומע מפי הצבור או מפי שליח צבור", ולהדיא במדרש לקח טוב פ' ואתחנן "ישתוק מתפלתו עד שהעם עונין, ומתוך שהוא שומע כאלו הוא עונה שדברי הכל שהשומע כעונה".עושה חדשות כתב:...אם תרי קלי לא משתמעי ק"ו תמניא קלי.עזריאל ברגר כתב:לכאורה הקורא והעולה מצטרפים אליהם בשומע-כעונה, וכמבואר בגמרא לגבי הלל, שיש אפשרות שהקהל יוציא את החזן בשומע-כעונה.
עושה חדשות כתב:אולי יש מקור ששיך לומר 'שומע כעונה' גם בשומע מפי ציבור, (וצ"ע). ראה ברוקח סי' שכד שלכאו' מביא כן בשם כמה ראש' (והוא פליג ע"ז), ובמאירי בברכות די"ג כ' "שיהא הקורא שותק ושומע מפי הצבור או מפי שליח צבור", ולהדיא במדרש לקח טוב פ' ואתחנן "ישתוק מתפלתו עד שהעם עונין, ומתוך שהוא שומע כאלו הוא עונה שדברי הכל שהשומע כעונה".עושה חדשות כתב:...אם תרי קלי לא משתמעי ק"ו תמניא קלי.עזריאל ברגר כתב:לכאורה הקורא והעולה מצטרפים אליהם בשומע-כעונה, וכמבואר בגמרא לגבי הלל, שיש אפשרות שהקהל יוציא את החזן בשומע-כעונה.
רק כעת שמתי לב שהבאת לזה דוגמא מ'הלל'. מה כוונתך?
עושה חדשות כתב:כיו"ב יל"ע בקריאת התורה של תענית ציבור, שהקהל אומר את הי"ג מידות, והקורא והעולה שותקים, ואח"כ הקורא אומר אותם והעולה עימו. והנה מצוי מאד שאין בביהכנ"ס אלא עשרה, ואמנם הקורא והעולה אין להם חשש, שהרי הם ממשיכים את קריה"ת כדרכם, אבל הקהל שעונה י"ג מידות הרי אי"ז כקריה"ת בעלמא אלא כתפלה ותחנון של י"ג מידות, והא אין כאן עשרה אלא שמונה. עמדו בזה?
יש שנהגו שהעולה מתחיל ענייתו עם הציבור (ומסיימה עד שיסיים הקורא).עושה חדשות כתב:אבל לגבי יג מידות בקריה"ת של תענ"צ, שהעולה והקורא אינם עונים עם הציבור
עושה חדשות כתב:בעצם ההערה היא גם על הביאוה"ל הנ"ל, שהוקשה לו שהש"ץ אומר ביחידות 'קדוש וברוך', וע"ז תירץ שהוא בא להוציא את השומעים. אבל מה נענה לביהכנ"ס שיש בו רק עשרה, ואם הש"ץ שותק בשעה שהציבור אומר, הרי אין כאן אלא תשעה.
לבי במערב כתב:יש שנהגו שהעולה מתחיל ענייתו עם הציבור (ומסיימה עד שיסיים הקורא).עושה חדשות כתב:אבל לגבי יג מידות בקריה"ת של תענ"צ, שהעולה והקורא אינם עונים עם הציבור
איך באמת הקשבה של איש אחד גורמת שהש"ץ חשוב כעומד להוציא רבים ידי חובה?חיימקה כתב:וכל ההיתר לומר אחריהם הוא רק כשיש עוד מישהו העומד שמו"ע
עושה חדשות כתב:איך באמת הקשבה של איש אחד גורמת שהש"ץ חשוב כעומד להוציא רבים ידי חובה?חיימקה כתב:וכל ההיתר לומר אחריהם הוא רק כשיש עוד מישהו העומד שמו"ע
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים