דיוקים בלשון המקרא

[במסתרים]

והרעותם היינו תרועה; ותקעתם - תקיעה.
מה קשה בזה?

[עזריאל ברגר]

והרעותם היינו תרועה; ותקעתם - תקיעה.
מה קשה בזה?

האם במלחמה מריעים בלא תקיעה, ובר"ח וכדו' תוקעים בלא תרועה?
כך נפסק להלכה?!

[במסתרים]

השואל בא מצד פשוטו של מקרא. לכאורה זהו פירוש המלות.
בהעמק דבר מפרש והרעותם בתפלה, כי כבר נאמר ותקעתם ואין תקיעה בלא תרועה.

[יעקל]

מהי הכוונה להריע בחצוצרות בתפילה ?
והריעו לה' כל הארץ - גם בתפילה ?

[במסתרים]

עיין שם בפנים, והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלינו.

[יעקל]

אין לי את החומש מולי כרגע, אבל עצם זה שכתוב תתקעו ולא תריעו - שצנטרך הכתוב לדייק - מזה מבואר עכ"פ שהתקיעה יכולה לכלול גם את התרועה, כנראה זוהי הבנת הנצי"ב שהובאה ע"י הרב במסתרים

[יעקל]

וישחטם במדבר - למה דיבר הכתוב בלשון שחיטה, שני פסוקים לעיל מניה כתיב והמת את כל העם הזה וגו' - לשון המתה, זה נראה לכאור' הרבה יותר מתאים... ?

גם אונ' לא תרגם מילולית רק וקטלינון - והרגם, לשון של כיליון...

הלשון של שחיטה מתאים לקורבנות ולאכילה...

[במסתרים]

נותן לך נחלה / לרשתה

היש מי שמדבר על לשונות התורה

[יעקל]

ג"א הק' בשעתו שאלתי מה ההבדל בין נחלה ואחוזה - אני נחלתם, אני אחוזתם...
אני חושב שירושה הכוונה מה שעובר מדור לדור

[יעקל]

א. למה בתרומה ומעשר לא תלה הכתוב את ההפרשה בביאתם לארץ משא"כ חלה ?

ב. למה הקדים הכתוב את דיני חלה ששייכים לעיסה לדיני תרו"מ ששייכים לכתחילה לשלב הלקיטה "מן הגורן, מן היקב" המוקדם יותר ?

ג. למה רק המעשר נחשב שכר ללויים חלף עבודתם ולא התרומה ? כאילו הכהן לא זכאי לשכר... ?! הכהן עובד פי עשר מהלוי ומה שמגיע לו הוא רק למשחה - לגדולה... ?!

ד. למה בסוף פ' התרומות כפל עוד הפעם הכתוב את הדיבור אל אהרן "ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו'"

ה. כל פטר רחם לכל בשר - בפשטות לכל בשר הכוונה באדם ובבהמה הטהורה והטמאה, למה טרח הכתוב לפרט אח"כ ?

[כדכד]

א. בתרו"מ נתחייבו רק אחרי כבוש וחילוק ובחלה נתחייבו מיד בבואם לארץ ונאמר "בבואכם" ולא "כי תבואו" כבשאר מקומות. מסברא אולי כי גלגול העיסה בארץ כבר מחייב בחלה ולשאר מצוות המצוות הם במה שמביאים מהשדה.
בס. עיין א'.
ג. ללוויים מגיע שכר. הכהנים אוכלים משלחן גבוה וזה הרבה יותר משכר (והם גם מקבלים מתנות הרבה יותר מהלווים).

[יעקל]

משולחן גבוה הוא לשון חזל"י. איפה הלשון המקורית של הביטוי הזה במקרא ?
האם תרומה גדולה וחלה נחשבים לשולחן גבוה ג"כ ?
וגם למה בכוהנים לא מוזכר המושג של חלף עבודתכם שעניינו תמורת עבודתכם, תחת עבודתכם ?

[כדכד]

לא מוזכר כי זה לא חלף עבודתכם
הם מקבלים נחלה מה' ישירות את חלקו
זה לא שכר ותמורה זה הרבה יותר מזה

[יעקל]

אז אם היבנתי טוב, למשחה - לגדולה ומשולחן גבוה קא זכו - היינו הך

[כדכד]

לא מזה הראיה
"למשחה" לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים
זה איך לאכול את זה
"משולחן גבוה זכו" זה "אני חלקך ונחלתך" וכיוצא באלה

[יעקל]

גבי אפר פרה כתיב והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' ורחץ במים וטהר בערב בניגוד לכל המקומות של אדם טמא שצריך לכבס בגדיו ולרחוץ את בשרו במים וטמא עד הערב ...

למה שינה פה הכתוב את לשונו ? כאילו מבואר מהמקרא הזה שהמזה לא טמא לגמרי עד הערב, אלא סוג של מעמד ומצב לא ברור בין טומאה לטהרה ...

[כדכד]

המזה אינו טמא כלל ע'רש"י לפס' כא'.
הפסוק שהזכיר מר אינו מתייחס למזה אלא לזה שהזו עליו
שהוא היה טמא עד עתה ולאחר ההזאות בשלישי ובשביעי תגמר טהרתו ביום השביעי ואז יטבול ויכבס בגדיו ובעררב יהיה טהור. ולק"מ.