אליסף כתב:כמה וכמה פעמים ראיתי ראיונות בתקשורת הכללית עם הורים לילדים שנשרו רח"ל ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכותרות.
עם כל הרחמנות על מצבם העצוב, יש להתריע שפעמים רבות הם מתקרבים מאד למה שרבינו יונה קורא עוון החנופה. דהיינו להצדיק מעשים אסורים.
זה תולדה של מאמצי הקירוב והאהבה כלפי הילד הסורר שוודאי מוצדקים. אך לומר ש'זה בסדר' זה ממש אסור! ועוד בפרהסיה! (ומה הענין להתראיין על זה בכלל??).
הנושא כאוב אך הדברים צריכים להאמר.
וה' ישיב את כל הבנים (והבנות) לגבולם אכי"ר.
אליסף כתב:הוה אמינא כתב:בשלמא לאותם הורים היתה סיבה להגיע לתקשורת הכללית,
כן צודקים או שלא,
אל תדון את חברך.
אבל כת"ר מה עושה שמה??
ועוד לדווח לנו מה שרואה שם?!
בכלל איני מאמין לכל הסיפור שהרי אאמע"ר.
על טענו בחיטים והודה לו בשעורים כנראה לא שמעת.
בשלמא לאותם הורים היתה סיבה להגיע לתקשורת הכללית,
כן צודקים או שלא,
אל תדון את חברך.
אבל כת"ר מה עושה שמה??
ועוד לדווח לנו מה שרואה שם?!
בכלל איני מאמין לכל הסיפור שהרי אאמע"ר.
עזריאל ברגר כתב:אליסף כתב:כמה וכמה פעמים ראיתי ראיונות בתקשורת הכללית עם הורים לילדים שנשרו רח"ל ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכותרות.
עם כל הרחמנות על מצבם העצוב, יש להתריע שפעמים רבות הם מתקרבים מאד למה שרבינו יונה קורא עוון החנופה. דהיינו להצדיק מעשים אסורים.
זה תולדה של מאמצי הקירוב והאהבה כלפי הילד הסורר שוודאי מוצדקים. אך לומר ש'זה בסדר' זה ממש אסור! ועוד בפרהסיה! (ומה הענין להתראיין על זה בכלל??).
הנושא כאוב אך הדברים צריכים להאמר.
וה' ישיב את כל הבנים (והבנות) לגבולם אכי"ר.
מסכים מאוד.
וכבר זעקתי כנגד פרסום (בתקשורת ה"חרדית") דבריו של אבא לבת שעזבה את הדרך, ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן), וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לפחות רגוע בשביל הבת שלו שעכשיו היא נמצאת במקום שטוב לה!
אחת ששנתה ופירשה, וגם איבדה ע"ל, אפשר לומר עליה שכביכול תוך כמה ימים היא כבר הגיעה לגן עדן?!
ואיזה מסר הוא מעביר בזה לאנשים במצב דומה לה? שכדאי להם ללכת בעקבותיה ואז הם יזכו לכבוד בעיני הבריות?!
עזריאל ברגר כתב:ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו',
מכון חכמי ליטא כתב:עזריאל ברגר כתב:ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו',
תברר אצל עסקנים ותשמע ש99% מהנשים החרדיות שמאבדים עצמם לדעת זה בגלל פגיעה!
עקביה כתב:אסור.
אבל מכיון שישנה הבנה שזה מגיע ממקום כל כך מסכן ואומלל, מתייחסים אליהם/ן ברחמנות, ומדברים עליהם טוב, ומקווים שגם בשמים ידונו אותם לכף זכות.
יבנה כתב:והמאבד עצמו לדעת שהיה בזמן חז״ל ושו״ע, לא מדובר במי שחייו קשים ומסכן וכו׳?
עזריאל ברגר כתב:וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן
מכון חכמי ליטא כתב:עזריאל ברגר כתב:וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן
במח"כ הרבנים שזלזלת בהם פוסקים הלכה אחרי היגיעה בסוגיות הש"ס עם ראשונים ואחרונים ובשו"ע ונו"כ כמקובל בדורות עברו ובדורותינו, הם אינם פוסקים מסברא בעלמא שעלה במוחם באותו רגע, לא מזכרון עמום ולא ע"י הצצה ברמב"ם או באנציק' תלמודית
צופה_ומביט כתב:"הרה"ק רר"ב ממעזבוז זי"ע אמר: כשאני עושה לי חשבון הנפש אני רואה שאין לי שום עצה כי אם לאבד את עצמי לדעת. רק אני חושב, מה ארוויח להוסיף על כל החטאים שלי עוד חטא של מאבד עצמו לדעת, על כן איני עושה זה" (כתבי רבי משה מידנר ליקוטים עמוד 32 אות כח).
כיון שפסקו דינה ע"פ שו"ע שאינה בגדר מאעל"ד, ואדרבא (כבשלהי יומא).עזריאל ברגר כתב:וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לפחות רגוע בשביל הבת שלו שעכשיו היא נמצאת במקום שטוב לה!
כיון שדובר לעיל אודות מקרה ספציפי (וידוע למדי) - הרמיזה מכוערת בעליל (והרבה יותר מכך).מכון חכמי ליטא כתב:תברר אצל עסקנים
קרית מלך כתב:עזריאל ברגר כתב:אליסף כתב:כמה וכמה פעמים ראיתי ראיונות בתקשורת הכללית עם הורים לילדים שנשרו רח"ל ומסיבה זו או אחרת הגיעו לכותרות.
עם כל הרחמנות על מצבם העצוב, יש להתריע שפעמים רבות הם מתקרבים מאד למה שרבינו יונה קורא עוון החנופה. דהיינו להצדיק מעשים אסורים.
זה תולדה של מאמצי הקירוב והאהבה כלפי הילד הסורר שוודאי מוצדקים. אך לומר ש'זה בסדר' זה ממש אסור! ועוד בפרהסיה! (ומה הענין להתראיין על זה בכלל??).
הנושא כאוב אך הדברים צריכים להאמר.
וה' ישיב את כל הבנים (והבנות) לגבולם אכי"ר.
מסכים מאוד.
וכבר זעקתי כנגד פרסום (בתקשורת ה"חרדית") דבריו של אבא לבת שעזבה את הדרך, ובלילה אחד היא וחברתה נפלו מגג של בנין (וכמובן שחלילה לא דנו בהן דין מאבד ע"ל וכו', כמקובל בדורותינו שיש הלכות בשו"ע שלא נוהגים לקיים אותן), וכמה ימים אחר כך הוא אמר שהוא לפחות רגוע בשביל הבת שלו שעכשיו היא נמצאת במקום שטוב לה!
אחת ששנתה ופירשה, וגם איבדה ע"ל, אפשר לומר עליה שכביכול תוך כמה ימים היא כבר הגיעה לגן עדן?!
ואיזה מסר הוא מעביר בזה לאנשים במצב דומה לה? שכדאי להם ללכת בעקבותיה ואז הם יזכו לכבוד בעיני הבריות?!
נמצאת במקום שטוב לה כי הפסיקה לחטוא! מקבלת את עונשה, ולבסוף תגיע לתיקונה!
עקביה כתב:יבנה כתב:והמאבד עצמו לדעת שהיה בזמן חז״ל ושו״ע, לא מדובר במי שחייו קשים ומסכן וכו׳?
צריך למצוא בפוסקי זמננו מה הטעם שכיום מתייחסים באופן שונה למאבד עצמו לדעת.
עכ"פ ראיתי פעם בספר ישן, ואיני זוכר כרגע את שמו, הזועק חמס נגד אנשים שרואים בהתאבדות פתרון לגיטימי לקשיים כלשהם, ומסיימים את חייהם כלאחר יד.
כנראה על אלה דיברו חז"ל.
כת"ר בירר את השאלה בפני רב מורה־הוראה טרם קביעת וחריצת פסק־דינו?עזריאל ברגר כתב:אמנם מסכנים היתומים, אך פיקוח-נפש של היהודים החיים שאני רוצה למנוע מהם להתאבד - חשוב בעיני יותר.
לבי במערב כתב:כיון שדובר לעיל אודות מקרה ספציפי (וידוע למדי) - הרמיזה מכוערת בעליל (והרבה יותר מכך).מכון חכמי ליטא כתב:תברר אצל עסקנים
מכון חכמי ליטא כתב:עדיין לא הבנתי לכן לא אוכל לשמור פקודתו
עזריאל ברגר כתב:ורוב-ככל המקרים שאני שומע עליהם - נשמעים בדיוק כמתאימים לתיאור הזה.
אדם שפגעו בו בדרך כלשהי (בין בגופו בין בממונו בין בכבודו בין בכל אשר לו), והפגיעה הינה קשה וכבדה, והדרך שלו להתמודד עם זה - היא לברוח מהחיים...
למרות שציטטוֹ (ורק את המשפט הספציפי הזה מתוך כללות ההודעה). ייש"כ על השיעור־הכללי במדת כף זכות.עזריאל ברגר כתב:כלומר: ידידנו הליטאי מלכתחילה לא בא לומר שכך היה במקרה הפרטי הזה
זאב ערבות כתב:אל תדון אדם עד שתגיע למקומו!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים