ציפיה למשיח בזמן שבית המקדש היה קיים

[צופה_ומביט]

יתכן שהנקודה הנידונה כאן היא הבסיס למחלוקת הרמב"ם והראב"ד בסוף פרק ו מהלכות בית הבחירה. לדעת הרמב"ם שלמה קידש מקום המקדש והשראת השכינה אינה בטלה. לדבריו, בית המקדש השלישי יהיה המשך של קדושת שלמה ולא דבר חדש ממש. אולם הראב"ד אומר שלעתיד לבוא תהיה קדושה חדשה ולכן הקדושה הקודמת הסתלקה, כלומר, לדבריו חייבת להיות הויה חדשה שדורשת העדר של ההויה הקודמת (ובכתבי מהר"ל מפראג מאריך בזה (לא בקשר לבית המקדש, אלא בכלל על כך שלפני הגאולה צריכים להישבר כל המוסכמות הקודמות)).

יפה!
ולכאורה זה גופא תלוי במחלוקת היסודית יותר של הרמב"ם והרמב"ן מהו העולם הבא וממילא מהי הגאולה העתידה [וממילא מהי מהות ימות המשיח]. לרמב"ם העולם הבא הוא עולם הנשמות, ומגיע אליו [וכבר הגיעו אליו המונים המונים] כל יחיד בפטירתו, ואין כלל הכרח לאיזו קצבה בשנות עולם הזה וכו' [שעקרונית יכול להימשך לנצח], וימות המשיח הן עולם הזה מתוקן במלכות שד-י [לכן הביא בסתם את שיטת שמואל בימות המשיח]. אבל לרמב"ן [וכך פשט בישראל] עולם הבא הוא מציאות חדשה [לגמרי], עין לא ראתה, וימות המשיח מכינים אותה, למעבר ממציאות עולם הזה למציאות החדשה [לגמרי] של עולם הבא.
ממילא פשוט שלרמב"ם ימות המשיח הם המשך של ימות העולם הזה, וביהמ"ק השלישי בכלל זה.
ואילו לרמב"ן מתאימים דברי המהר"ל, שלפני מציאות חדשה צריך העדר של הקודמת.
ודוק.

[סגי נהור]

הרה"ק רבי הלל מפאריטש זי"ע בעל פלח הרימון כותב (במאמרו המופלא (!) ד"ה איתא בפסיקתא) דבר שאלמלא כו' אי אפשר לאומרו. בביאור המעשה הידוע מהירושלמי על הפרה שגעתה פעמיים, על חורבן ביהמ"ק ועל לידת משיח צדקנו, ר' הלל הופך את הסיבה והתוצאה: מאחר שבו ביום נולד משיח צדקנו, על כן הוכרח ביהמ"ק להיחרב! יעויין שם בכל דבריו היקרים.

[עושה חדשות]

לכאו' כל זה אמת רק אחרי שגרם החטא, שאז נצרך חורבן ולידה חדשה וכו', אבל לולי החטא אדרבה ואדרבה.

[סגי נהור]

אבל הרי אחר החטא ותיקונו עולים למדרגה עליונה יותר מאשר לולי החטא, כנרמז במאמרם ז"ל: במקום שבע"ת עומדים כו'.

[צופה_ומביט]

מן הסתם כבר הוזכר לעיל:
ככלל, בבית המקדש השני חסרו חמישה דברים עיקריים ביותר, שהם מרכז הבית ועבודתו וקדושתו, ושרתה בו שכינה במידה פחותה מאד מבית ראשון, עד כדי לשון חז"ל שלא שרתה בו שכינה.
ומבחינת מלכות ישראל - הבית הוקם תחת חסות פרס ומדי, ואכתי עבדי אחשוורוש היו, ואח"כ משלו היוונים שלקחו המלכות מפרס ומדי. רק במרד החשמונאים חזרה המלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, היינו במחצית השניה של ימי בית שני [וגם אז לא התקיימו הבטחות התורה על שלטון ישראל בגבולות ברית בית הבתרים]. ומימי הורדוס שוב עבר השלטון לנכרים. [וראה ברמב"ן בלק עה"פ וצים מיד כתים שארבע גלויות הם אותם שקיבלו את המלכות על ישראל זה מזה (ולכן גלות רומי נחשבת עד היום הזה, עיי"ש)].
גם קיבוץ גלויות לא היה כל הזמן הזה, ועדיין היה ישוב יהודי גדול ומרכזי בבבל שישב שם לכתחילה. [ולכאורה הא גופא שהם לא עלו כולם לא"י מוכיח שהם בעצמם לא ראו את המצב כגאולה המובטחת, אלא להיפך, שהוא אינו הגאולה המובטחת].
לכן פשיטא שבית שני לא היה גאולה, אלא בלשון הפסוקים והגר"א [כמדומה גם בראשונים] "פקידה". משהו זמני לחיות איתו בינתיים.
ופשיטא שעדיין הוצרכו לבקש על הגאולה כפשוטה, שמאפיינה ידועים מאד בנביא ובחז"ל.
כשישעיהו התנבא על הגאולה מגלות בבל של חורבן הבית שבנה שלמה בן דוד - הוא לא דיבר על בית שני. זה ברור מנבואותיו, שלא התקיימו בבית שני. וזו הסיבה שחז"ל באופן עקבי מפרשים את נבואות ישעיהו על ימות המשיח / לעתיד לבוא.

לגבי בית ראשון יש לעיין טובא. הרבה מההבטחות התקיימו בימי שלמה בן דוד [שכינה בישראל, כל ישראל בארצם, שלטון על ארצות שסביבם (כי הוא מושל בכל עבר הנהר מתפסח עד עזה ומנהר עד אפסי ארץ) בגבולות שצ"ת האם תואמים בדיוק לברית ביה"ב אבל כמדומה קרובים אליה], ומצד שני העיקר לא התקיים: ימות משיח כמתואר בנביאים כמדומה שעדיין לא היו [אם כי עושר גדול היה, אין כסף וזהב נחשב בימי שלמה למאומה], וטרם היה ה' למלך על כל הארץ, והמלך עצמו חטא בדברים שנאסרו עליו, ופסקה מלכותו, ואח"כ גם בישראל גופא היו ג' עבירות חמורות, ומלכים רשעים, ופיצול הממלכה, והסוף ידוע. לא היו אלה ימות המשיח / גאולה שלימה המובילים לעולם הבא.
וכבר הביאו לעיל שביקש הקב"ה לעשות את חזקיה משיח.
ואולי היתה שעת הכושר אלא שגרם החטא, כמו שכתבו לעיל.
ולא גרע מתהליך יציאת מצרים ומתן תורה ומשכן [לסוברים שהוצרך גם לולא החטא] ביד משה ואהרן, שלא התפתח לימות המשיח ועולם הבא כי גרם החטא.

[דרומי]

ואעפ"כ, לדעת הרמב"ם קדושת הארץ (לא קדושת הבית אלא קדושת הארץ) קיימת ועומדת עד היום הזה דוקא מכח ההתיישבות של בית שני, וכשיבוא המשיח לא יצטרך לקדש שוב את הארץ כי היא קדושה ועומדת מימי עזרא.

[דרומי]

ואעפ"כ, לדעת הרמב"ם קדושת הארץ (לא קדושת הבית אלא קדושת הארץ) קיימת ועומדת עד היום הזה דוקא מכח ההתיישבות של בית שני, וכשיבוא המשיח לא יצטרך לקדש שוב את הארץ כי היא קדושה ועומדת מימי עזרא. כלומר, שעזרא עשה משהו שלא הצליח שלמה ויהושע לעשות, וקדושת הארץ - גם לאחר שיבוא המשיח! - תהיה מכוחו.

[צופה_ומביט]

כאמור [בתגובתי לדברי מעלתו לעיל], "תפיסת העולם" של הרמב"ם שונה לגמרי, והוא כותב מפורש בהלכות מלכים כידוע שתיקון העולם הוא תהליך הדרגתי. [והתנועה הראשונה של אומות העולם לאמונת אברהם בא-ל אחד היא הנצרות, שהתפתחה בשלהי בית שני]. מן הסתם כחלק מזה עצם השיבה מגלות בבל היא שלב בדרך אל הבית השלישי, אעפ"י שביניהם יש גלות של אלפיים [!!] שנה.
הוה אומר: גם לרמב"ם יש בית ראשון - ובית שלישי. אלא שבית שני הוא התחלת התהליך של/לקראת בית שלישי.
ודוק היטב.

[לענין]

מהגר’’ש פישר זצ’’ל שמעתי שנבואות ישעיה יש בהם שנתקיימו כבר בבית שני ויש שיתקיימו רק לעתיד לבא, ויתכן שאף בפסוק אחד יהיה גם מזה וגם מזה.

[צופה_ומביט]

מקבל.

[דרומי]

לגבי הפסוק "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" מפרשים שהוא מתייחס בעיקר לבית השלישי, אבל גם בבית השני התקיים במדה מסויימת.

[צופה_ומביט]

לגבי הפסוק "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" מפרשים שהוא מתייחס בעיקר לבית השלישי, אבל גם בבית השני התקיים במדה מסויימת.

אכן, חשבתי על הדוגמה הזו. ייש"כ.
[כמובן שזו גמרא שמפרשת פסוק זה על בית שני, והרשב"א מוכיח מפסוק זה על פי הגמרא שגם למה שאינו אחרון ממש אלא מאוחר יותר קוראים "אחרון"].

[צופה_ומביט]

ספר הכוזרי מאמר שני אותיות כג-כד:

כג - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אַתָּה מְקַצֵּר בְּחוֹבַת תּוֹרָתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה מֵשִׂים מְגַמָּתְךָ הַמָּקוֹם הַזֶּה וּתְשִׂימֶנּוּ בֵּית חַיֶּיךָ וּמוֹתֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵית חַיֵּינוּ", וְתַאֲמִין כִּי הַשְּׁכִינָה שָׁבָה אֵלָיו, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהּ מַעֲלָה אֶלָּא הַתְמָדַת הַשְּׁכִינָה בָהּ בְּאֹרֶךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה מִן הַדִּין שֶׁתִּכָּסַפְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לָהּ וְתִזַּכְנָה בָהּ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָנוּ בִמְקוֹמוֹת הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כָּל שֶׁכֵּן הִיא שֶׁהִיא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וּכְבָר הִסְכִּימוּ כָל הָאֻמּוֹת עַל זֶה. וכו'. אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהִשְׁתַּחֲוָיָתְךָ וּכְרִיָעְתָך נֶגְדָּה חֹנֶף,אוֹ מִנְהָג מִבִּלְתִּי כַוָּנָה, וּכְבָר הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים בּוֹחֲרִים לָדוּר בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל מְקוֹמוֹת מוֹלַדְתָּם, וּבוֹחֲרִים הַגֵּרוּת בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיִּהְיוּ אֶזְרָחִים בִּמְקוֹמוֹתָם. כָּל זֶה עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בָעֵת הַהִיא נִרְאֵית הַשְּׁכִינָה בָהּ, אֲבָל הָיְתָה מְלֵאָה זִמָּה וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיְתָה לָהֶם תַּאֲוָה אֶלָּא לַעֲמֹד בָּהּ, וְשֶׁלֹּא לָצֵאת מִמֶּנָּה בעיתֹות הָרָעָב אֶלָּא בְמִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְהָיוּ מְבַקְשִׁים לִנְשֹׂא עַצְמוֹתָם אֵלֶיהָ.

כד - אָמַר הֶחָבֵר: הוֹבַשְׁתַּנִי מֶלֶךְ כּוּזָר, וְהֶעָוֹן הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר מְנָעָנוּ מֵהַשְׁלָמַת מַה שֶּׁיְּעָדָנוּ בוֹ הָאֱלֹהִים בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּמָה שֶׁאָמַר: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן", כִּי כְבָר הָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְזֻמָּן לָחוּל כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה אִלּוּ הָיוּ מַסְכִּימִים כֻּלָּם לָשׁוּב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אֲבָל שָׁבוּ מִקְצָתָם וְנִשְׁאֲרוּ רֻבָּם וּגְדוֹלֵיהֶם בְּבָבֶל, רוֹצִים בַּגָּלוּת וּבָעֲבוֹדָה- שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וְעִנְיָנֵיהֶם. וְשֶׁמָּא עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", כִּנָּה הַגָּלוּת בְּשֵׁנָה וְהַלֵּב הָעֵר הַתְמָדַת הַנְּבוּאָה בֵינֵיהֶם. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", קְרִיאַת הָאֱלֹהִים לָשׁוּב. " שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא-טָל" עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּצְאָה מִצִּלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי", עַל עַצְלוּתָם לָשׁוּב. "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחוֹר", עַל עֶזְרָא שֶׁהָיָה פוֹצֵר בָּהֶם וּנְחֶמְיָה וְהַנְּבִיאִים, עַד שֶׁהוֹדוּ קְצָתָם לָשׁוּב הוֹדָאָה בִלְתִּי גְמוּרָה,וְנָתַן לָהֶם כְּמַצְפּוּן לִבָּם, וּבָאוּ הָעִנְיָנִים מְקֻצָּרִים מִפְּנֵי קִצּוּרָם, כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֵינֶנּוּ חָל עַל הָאִישׁ אֶלָּא כְּפִי הִזְדַּמְּנוּתוֹ לוֹ, אִם מְעַט – מְעָט וְאִם הַרְבֵּה – הַרְבֵּה. וְאִלּוּ הָיִינוּ מִזְדַּמְּנִים לִקְרַאת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, הָיִינוּ פוֹגְעִים מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁפָּגְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם.

למעשה כל דברי הכוזרי כאן הם פירושו לגמרא בברכות ד, א:

כדתניא (שמות טו טז): "עד יעבר עמך ה׳ עד יעבר עם זו קנית" עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא.