מישהו באשכול אחר כתב ש'יש חולקין' על הלכה זו, וסתם ומיאן לפרש.
בשו"ע או"ח סי' א' סעי' ד' מבואר בענין תיקון חצות ותחנונים על החרבן, שעדיף לומר מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה. וכן הוא לענין שאר התחנונים שנכתבו לזמנים ואנשים שונים.
מפי פוסקים קבלנו, עפ"ז, שאין לו לאדם לפטור חיובו בתפלה הקבועה ע"י תירוץ של 'טוב מעט בכוונה', אבל בכל הנוגע לסליחות וכיו"ב, עדיף לומר במתינות בכוונה מלמהר שלא בכוונה, ואם לא גמר לית לן בה. כגון מי שרוצה לומר סוף הסליחות בימים נוראים במתינות, 'עננו ה' עננו, עננו א-להי אבותינו עננו', ולא למהר לגמור את הכל, שפיר עבד. וברגע שאמר הש"ץ את התחנון, נגמר התפלה. וכן הוא לענין קינות, שאפשר לאומרם במתינות וידיעת פירוש המילות היטב, אף אם לא יגמור עם שאר האומרים. וכ"ה בפיוטים בימים טובים, ימים נוראים, ואותן השבתות שתיקנו. יכול לומר במתינות, אם זה מועיל לכוונתו, ואינו צריך לגמור את הכל.
לע"ע לא מצאתי מי שידון ע"ז בגדרי הדין.