תשפד.
פרשת עקב - מצוות ברכת המזון.
א.
שתי תמיהות ואימרה נאה.
מדוע בברכת הזן אין שום רמז לא למן ולא למדבר. והרי לכך ניתקנה.
הנוסח מאוד כוללני והוא שבח לקבה שמזין את כולם האדם והחיות , וחמישה פעמים מוזכרת בו המילה "כל" ?
..היינו שמי שלא למד הלכותיה,
אלא אמר את ברכת המזון בדקדוק רב בכוונה רבה וללא דילוגין כלשהם,
אפשר שיחטיא את כוונותיהם של ברכה ראשונה ורביעית ...
וזאת כיוון שבברכה אין לכך סימן וזכר.
אבל מה שכן ישנו הואה נוסח שמשתמע מאוד כוללני,
ולא קשור למקום או לזמן מסויים.
שורו הביטו וראו בכתוב-
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ ...
כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל--כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ;
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חי-,[גם בעלי חיים]
וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָּן אֶת הַכֹּל.
רמזים דרשות וסודות - יתגלו רק ללומדם. ולכן כנ'ל -
אפשר שיחטיא את כוונותיהם של ברכה ראשונה ורביעית ...
ב.
ברכות מח ,ב.
אָמַר רַב נַחְמָן מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת הַזָּן בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן
יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ.
דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ..
.. אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב .
הרשב״א -
הקשה שהרי בסמוך אמרו שג׳ ברכות ראשונות מדאורייתא,
ואיך אמרו שמשה דוד ושלמה תקנוה?
ותירץ שמה״ת יכל לאומרן בכל מטבע שירצה, עד שתקנו להן מטבע קבוע.
ג.
דומה לכך ברכת הטוב והמטיב שניתקנה להרוגי ביתר [ וי"א שעניין ביתר היא תוספת לברכה שכבר היתה. ומ"מ -]
ואין בה שום רמז לכך . לא לביתר לא להרוגיה ולא - שלא הסריחו ולא לקבורה שלאחריה !
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם.
הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּוֹרְאֵנוּ. גּוֹאֲלֵנוּ. יוֹצְרֵנוּ. קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקב. רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל.
הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ.
הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב. וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ:
בגמרא במדרש ובמפרשים מסבירים-
הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר דְּאָמַר רַב מַתְנָא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב הַטּוֹב שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה..
ואומרים מלכות שלוש פעמים, אומרים בה גם כן שלוש הטבות ושלוש גמולות: "הוא הטיב הוא מיטיב הוא ייטיב לנו, הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד" (טור ושו"ע קפט, א, מ"ב ד).
הרא״ש -
ביאר שסמכו את ברכת "הטוב והמטיב" אחר "בונה ירושלים", כי אמרו בירושלמי "כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל,ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד".
ובמשך חכמה [דברים ח י]-
ביאר שתקנוה על קיום האומה הבודדת במועדיה להיות הולכת בגולה זה אלפים שנה והיא קיימת ברוחה ובהודה ותפארתה, ואחר החורבן חשבו כי קיומה בלתי אפשר ועתידה לכלות ולנדוד כהצוענים בלא תפארת אדם, כאשר ראו כי בביתר לא נושעו,
אמנם כאשר ראו כי עמד מלך חסד אחר וגזר עליהן קבורה, הבינו כי ישראל שה אחת בין שבעים זאבים וכו׳,
מצויין -
למדנו איך מתי ומדוע וכו. אבל כנ'ל -
מי שלא למד הלכותיה, אלא אמר את ברכת המזון בדקדוק רב ובכוונה מרובה ללא דילוגין כלשהם,
אפשר שיחטיא את כוונותיהם של ברכה ראשונה ורביעית .
האמנם.. ?
ד.
ואימרה מפורסמת לסיום מבית בריסק.
לפי הנוסח שלנו אנו אומרים :
כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן:
ואילו בהמשך אנו אומרים:
כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ ..
מה הסיבה לשינויים "כאמור " - "ככתוב" ?
נתחיל מהסוף "ככתוב" - כפי שמשה כתב בתורה.:וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ..
אבל "פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ .." דוד המלך כתבו בתהילים ולא בתורה.
אבל שבח זה כבר היה בידם בעל פה אלא שהכתיבה נתאחרה עד לימי דוד. ומשום כך נאמר: "כָּאָמוּר ".
ה.
נוסח הרמבם אהבה ,תפילה .ה'.
נֹסַח בִּרְכַת הַמָּזוֹן: ושבח לקבה שמזין את כולם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוֹב בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל--כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן--, וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָּן אֶת הַכֹּל.
נוֹדֶה לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרֶכְךָ מַלְכֵּנוּ, כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה; עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, עַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ עַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ.
עַל כֻּלָּם ה' אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ--כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.
רַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִיד מְשִׁיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ. וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַיִם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא גּוֹמְלֵנוּ חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, וְכָל טוּב.
הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים. הָרַחֲמָן יִתְפָּאַר לְנֵצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד. הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל, יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ; וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ, עַד-עוֹלָם. כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ; וְדֹרְשֵׁי ה', לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב. הוֹדוּ לַה' כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
קצר- מעניין ומפתיע.
והוא נוסח התימנים עד היום.
------------
ונאמר או אימרו בבהמשך בתגובה 4.