חכם באשי כתב:עי' אנצי' תלמודית, ערך גימטירא.
וכבר נודעו דברי הרמב"ם (פירוש המשניות, נזיר, א), שכל דרשות גימטריא אלו הם רק אסמכתות לדברים שהיו מקובלים בע"פ. וכן כתב הרשב"ץ ועוד בפירושו לאבות.
מבקש חכמה כתב:יישר כח.
שם מופיעות עוד כמה דרשות מפורסמות:
ב. בחשבון האותיות. כמה דיני תורה יש שלמדים מגימטריא, כמו:
סתם נזירות שלשים יום, שנאמר: קדש יהיה, יהיה בגימטריא שלשים;
מלאכות שבת ארבעים חסר אחת, שנאמר אלה הדברים, א' אחד ל' שלשים ה' חמש דבר אחד דברים שתים, מכאן לשלשים ותשע, או שדברים שתים וה' של הדברים מרבה עוד אחד, או שמ"אלה" למדו כל הל"ט, שלא נמנעו חכמים לדרוש בין ה' לח', וא' ל' וח' הרי כאן ל"ט;
מידת ההין שבתורה היא שנים עשר לוג, שנאמר: ושמן זית הין, ונאמר: ושמן משחת קדש יהיה זה, זה בגימטריא שתים עשרה;
שעור מקוה ארבעים סאה, שנאמר: מי השלח ההולכים לאט, לאט בגימטריא ארבעים;
שעור חלה מ"ג ביצים וחומש, כמנין חלה, וכיוצא.
כתבו ראשונים שהדרשה בגמטריא אינה אלא אסמכתא וסימן, ועיקר הדבר הוא מקבלה, שגימטריא אינה משלש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן.
ויש שכתבו שמטעם זה אמרו גימטריאות פרפראות לחכמה, מפני שדרשה זו אינה העיקר אלא פרפרת.
בתורת אסמכתא מצינו דרשות גימטריא לדינים שהם מדרבנן או ממנהג, כמו: ושחטתם בזה, מכאן לסכין של שחיטה שצריכה להיות בת י"ד גודלין; וקח טוב, טוב בגימטריא י"ז, כמנין ברכות שבתפלה; מספר הקשרים שבציצית לפי גימטריא של ציצית, וכן מנין הכריכות שבציצית, וכיוצא.
יש שחשבו בגימטריא בחשבון אחד יותר מחשבון האותיות כנגד הכולל: מספר הכריכות שבציצית יש אומרים שהם ארבעים כמנין ה' אחד, שהוא ל"ט, ועם השם עולה ארבעים.
ואף על פי כן הדרשה שהזכרנו אינה מופיעה שם ומסתמא אפשר להוסיף עוד דברים בענין. נשמח לקרא.
משלשים ושלש מדות ההגדה נדרשת בהן. מרבוי, ממיעוט, מרבוי אחר רבוי, ממיעוט אחר מיעוט, מקל וחומר מפורש, מקל וחומ' סתם, מגזירה שוה, מבנין אב, מדרך קצרה....
מבקש חכמה כתב:הציטוט שהדגשת הוא מהרא"ש בשיטמ"ק נזיר ה,א:
ועליו תלונתך.
וי"מ דאל יחסר המזג דהיינו מזג יין הראוי לג' חלקים מים דהיינו מזוג (מלבר) דהוי כ"ג על חד תלת.
בא"ד ויש מפרשים דאל יחסר המזג היינו מזג יין הראוי לשבעים חלקים מים כצ"ל, וכשתחלוק שבעים חלקים לשלשה חלקים יגיע לחלק אחד כ"ג, וכנגד חלק אחד מהן צריך יין דהיינו רביע יין וק"ל:
בגמ' במה טומנים הדר יתבי וקא מיבעיא להו ל"ט מלאכות מנלן וכו' והק הפני יהושע דלק' ע,א בברייתא אמר רבי נתן אלה הדברים בגימטריא הוי ל"ט מלאכות ואמאי לא הביאה הגמ' כאן את הברייתא דלקמן
וביאר הפנ"י שמשמע לגמ' דאת עיקר הדין לא לומדים מגימטריא דלא סגי בגימטריא דינים בתורה, והגימטרייא אינה אלא סמך בעלמא ולכן חיפשה הגמ' את המקור העיקרי לל"ט מלאכות.
ולכאורה קשה שבריש נזיר ילפינן סתם נזירות ל' יום מגימטריא של יהיה, ולכאורה דין שלם מן התורה ילפינן מגימטריא.
והראני אאמו"ר שבפירוש הרא"ש כ' שקבלה הייתה בגמ' שסתם נזירות ל' יום והגימטרייא אינה אלא סמך בעלמא, והוכיח כן שגימטריא אינה מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, ומבואר כדברי הפנ"י.
אך אמר אאמו"ר שבדין פרע דההוי שלושים יום כתב הרא"ש דילפינן מגימטריא של יהיה ולא הזכיר דהוי קבלה והגימטרייא היא רק אסמכתא בעלמא.
עוד יש לעיין דבסנהדרין מצאנו אל יחסר המזג דהוי גימטריא וילפינן דין גמור.
ועוד מצינו בשמן המשחה כריתות ה,ב זה בגימטריא י"ב לוגין הוו, ומלמד שנשאר כולו לעתיד לבא. מיהו שם אין זה מלמד דין חדש אלא רק ששמן המשחה נשאר כולו בנס לעתיד לבא.
וע"ע תוס' ערכין ד,א שלבן בוכרי שכהן צריך לשקול יליף מגימטריא זה יתנו דהיינו י"ב שבטים צריכים לשקול שקליהם.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 176 אורחים