ברזילי כתב:באמת אני לא מבין מה הוכחת משם. אולי תוכל להסביר במילים פשוטות היכן ראית כאן שלעקירת הדם, גם לפני שיצא מבין השיניים ולחוץ, יש "תפקיד" בטומאת האשה, כדבריך?
אני מבין שהגמרא מדברת רק על עקירה לבית החיצון כשלב המגדיר אם יש כאן טומאת ראייה או לא, וכמו שכתב שם רש"י "ונעקר דם - לבית החיצון".
אני מתנצל, באמת קיצרתי מחמת החיפזון.
עיי"ש בתוס' ד"ה אמאי (וכן בעוד ראשונים) שמפרשים דלא כרש"י שהבאת, אלא שנעקר הדם מן המקור ועדיין לא יצא לבית החיצון (דהיינו מבין השיניים ולחוץ).
ונשאלת השאלה: אם לאחר הטבילה יצא ממנה דם נידה לבית החיצון למה אינה נטמאת טומאת שבעה? על התשובה לפי דעתי כמו שכתב רש"י מכיוון שנער הדם מן המקור קודם שטבלה וא"א לטמאה ביציאת הדם לבית החיצון בלי עקירתו מן המקור.