הוגה ומעיין כתב:הכל יכול להיות. אגב, לענין השמיר, לדעת רס"ג אינו תולעת וכמש"נ במק"א. ולכן אין צורך להניח שנכחד או שנמצא במקום סתר.
רש"י מסכת פסחים דף נד עמוד א
השמיר - כמין תולעת היה, ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק,
דע כי אנו מעודנו אין דרכנו לחפות על דבר ולפרש אותו שלא מדעת מי שאמרו כדרך שאחרים עושים והרי אנו מפרשים לך דעתו של תנא זה ותוכן כונתו ואמתת מה שהיה סבור ואין אנו ערבים עכשיו שהדברים הלכה ודאי משניות הרבה יש שאינן הלכה ואנו מפרשים אותם אליבא דמאן דאתנון.
מה שנכון נכון כתב:גם ר' משה שפירא אחז בדעה (תמוהה מאד) זו, שלאו מר בריה דרבינא חתים על המאמר.
הגהמ כתב:יבנה כתב:...בענין נישואין, נמשך בזה אחרי תורת הצופים ויוציא דברי חז"ל מפשוטם, ואזיל לשיטתו כאן forums/viewtopic.php?f=7&t=15406&start=960#p244996. ושם עמ' 33 הוזכר פרישות מנישואין.
לאיזה מדברי חז"ל אתה מתכוון?
הגהמ כתב:ואיזה פירוש פירש בהם שלא כפשוטם?
הגהמ כתב:אני מניח שגם אתה רואה שיא השלימות במה שתיאר הרמב"ם בהל' תשובה במי ששוגה באהבת ה' באהבה עזה שאין דעתו פנויה ממנו לרגע קט (ע"ש במתק לשונו), ואני גם מניח שתסכים שחשקת נפשו של בן עזאי בתורה מתאימה ביותר לתיאור זה. וא"כ לכאורה לדעתך (לפי פשטות הגמ') מה שאין לכל אחד לשאוף להיות כבן עזאי, הוא מפני שסבור אתה שאין חשקת הנפש בתורה - אפילו במדה מרובה כ"כ כבן עזאי - מצריכה בהכרח מניעה מחיי אישות. רק בן עזאי, הודות לתכונת נפשו האישית, היה כאנוס ע"פ הדיבור ולא היה מסוגל לכך.
ואמנם מה נעשה ביום שידובר בנו הרמב"ם ויפסוק ההלכה שכל מי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי דינו כמותו (ובלבד שלא יהא לו הרהור)? ברור שלא חשב הרמב"ם שבן עזאי הוא תופעה חריגה, אלא סבר שהוא סמל ודוגמא לכל מי שיעלה בידו לעלות למדרגתו. וא"כ מה לך כי תלין על ראב"ם לומר שהיגררותו אחרי תורת הצופים גרם לו להוציא דברי חז"ל מפשוטן? הרי בהכרח שגם הרמב"ם היה מפרש דברי חז"ל כמותו, ובאמת כבר אצלו אנו מוצאים השרשים לשיטת הבן כמבואר בכמה מקומות, ומהם דבריו הידועים במו"נ (ג:ח) ע"ש. יבנה יבנה פתח פיך ויכנס בן אצל אביו.
באמת מבואר מלשון התוס' שגם אלו הראשונים החולקים על הרמב"ם אי"ז משום שבן עזאי היה טיפוס מיוחד שאין ללמוד הימנו אלא משום שמדרגתו היא כ"כ רחוק מיכולתנו עד שהנהגתו המיוחדת היא בגדר הילכתא למשיחה ואינה הלכה למעשה. מסתבר אפוא שאת לשונו של בן עזאי שאמר כמתנצל 'מה אעשה ונפשי חקשה בתורה', יש להבין ברוח ענווה שאמר כן שלא להישמע כמי שבא ליטול את השם לעצמו, אבל באמת לא היה מיקל על עצמו מחמת אונסו, דאדרבה מחמיר על עצמו היה לדרוש מעצמו דביקות עצומה וחשקת התורה במדה שאין לנו יכולת להשיגה.
יבנה כתב:דברי הרמב"ם הל' תשובה פ"י ה"ג אינם ר"ל שיאהב את ה' כ"כ עד שלא יוכל לתפקד או לעשות המצוות ושאר הדברים, אלא ר"ל שתמיד יחשוב על ה', וכפי שאמר דוד שויתי ה' לנגדי תמיד.
יבנה כתב:שנית הרמב"ם דיבר על אהבת ה', ואילו בן עזאי היה טרוד בתורה.
ברור שיש לך הזכות ללמוד להבין אחרת מדברי ראב"ם, אבל זה נראה לי לא הוגן לטעון עליו שביאורו הרואה בן עזאי כסמל ודוגמא נוגד הפשט מתוך זה שלמיטב ידיעתך לא נמצאו אחרים שנהגו כבן עזאי, בו בשעה שראב"ם עצמו (ע"פ הבנתו בעובדת בן עזאי כסמל ודוגמא) מניח שאכן אליהו ואלישע נהגו כמותו וגם רואה בהנהגת האבות שאיחרו הנשואין הדגמה לרעיון הפרישות הנזכרת. ובדרך אגב ראוי לציין שעמדה דומה לזו של ראב"ם נקט האור החיים בפירושו לפר' לך (בראשית יב:ז) ע"ש שכ' "וזה אות לבניו כמה מהם אשר הרחיקו חשק הזרע בערך חשק התורה והמצות, וצא ולמד מבן עזאי בטענתו ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה".יבנה כתב:ולמיטב ידיעתי לא מצינו בחז"ל או אח"כ מי שטען שאינו יכול לתפקד בגלל שאוהב את ה' כ"כ, מלבד האי מעשה דבן עזאי. והרי כמה נביאים היו ולא פרשו מנשותיהם, כגון אהרן מרים שמואל ישעיה וכו', ואף משה הוצרך לציווי מיוחד של ואתה עמוד עמדי, הא לאו הכי היה מחזיר את אשתו. וכן כמה אהבו את ה' ולא פרשו מנשותיהם כגון האבות ודוד ושלמה כו'.
יבנה כתב:וע"כ לומר שבן עזאי היה לו תכונה מיוחדת שאנסו, אבל לא רצה בכך ואיננו שואפים לכך.
אם יהיה במשך ימות העולם עוד א' עם תכונות בן עזאי ברור דלכו"ע יהיה דינו כבן עזאי, אך תוס' אמרו שאין בזמנינו כאלו דברים, ואילו הרמב"ם כותב שאם יהיה אז כך יהיה הדין, ואין ביניהם מח'.
נזכירה דודיך זה היה רבי עקיבא, מישרים אהבוך זה היה בן עזאי וחבריו
הנה יש צדיקים דבקו בך על ידי מה שבאו נפשם בחדרי תורתך בסיני, כל שכן אחר שתשקני בגוף ונפש, וזהו מישרים אהבוך. והוא מאמרם ז"ל מישרים אהבוך, כגון בן עזאי וחביריו. והוא מאמרם ז"ל בשמות רבה כי כל מה שיחדשו כל חכמי דור ודור קבלו נפשותם מאז בסיני, והוא מאמרנו למעלה בפסוק ראשון, כי כל נפש דבקה בחלק התורה אשר מבחינת נפשו הוא, והנה בן עזאי וחבריו, מעריבות וחשק שחשקה נפשו מאז בתורה נמשך גם לגופו חשק כל כך עצום ורב בתורה, עד אמור לאשתו בתוך חופתה בתי לכי לבית אביך נפשי חשקה בתורה, שהיא לדעתנו חשקה מאז בסיני בבחינת עסק התורה מבמצוה זולתה
הגהמ כתב:ברור שיש לך הזכות ללמוד להבין אחרת מדברי ראב"ם, אבל זה נראה לי לא הוגן לטעון עליו שביאורו הרואה בן עזאי כסמל ודוגמא נוגד הפשט מתוך זה שלמיטב ידיעתך לא נמצאו אחרים שנהגו כבן עזאי, בו בשעה שראב"ם עצמו (ע"פ הבנתו בעובדת בן עזאי כסמל ודוגמא) מניח שאכן אליהו ואלישע נהגו כמותו וגם רואה בהנהגת האבות שאיחרו הנשואין הדגמה לרעיון הפרישות הנזכרת. ובדרך אגב ראוי לציין שעמדה דומה לזו של ראב"ם נקט האור החיים בפירושו לפר' לך (בראשית יב:ז) ע"ש שכ' "וזה אות לבניו כמה מהם אשר הרחיקו חשק הזרע בערך חשק התורה והמצות, וצא ולמד מבן עזאי בטענתו ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה".יבנה כתב:ולמיטב ידיעתי לא מצינו בחז"ל או אח"כ מי שטען שאינו יכול לתפקד בגלל שאוהב את ה' כ"כ, מלבד האי מעשה דבן עזאי. והרי כמה נביאים היו ולא פרשו מנשותיהם, כגון אהרן מרים שמואל ישעיה וכו', ואף משה הוצרך לציווי מיוחד של ואתה עמוד עמדי, הא לאו הכי היה מחזיר את אשתו. וכן כמה אהבו את ה' ולא פרשו מנשותיהם כגון האבות ודוד ושלמה כו'.
ואם נניח שאחד מבעלי פרישות נמנע מלישא אשה כמו שראינו הרבה מבעלי פרישות בעמנו ובשאר אומות עושים כן - ואפילו נמצא מי שערבה לו בקשת הדעת עד כדי כך שאמר כמתנצל על המנעותו מקיום מצות פריה ורביה אני בתורה חשקתי, ואחר זאת נניח שעם ישראל בכללותו החליט לעשות כן כשם ששובתים הם ממלאכה בשבת ונמנעים מאכילת חמץ בחג המצות, הלא יבטל זרעם ותאבד האומה. ולי נראה כי מטעם זה נשא כל מי שנשא מנביאי ישראל ואפלו אדון הנביאים משה עבד ה' לקח לו אשה כדי שלא יחקהו בפרישותו וימעט להם זרע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 113 אורחים