יוסףלוי כתב:א"כ אף שהיה לו אב פשוט כנודע, היה בעל דרגה. אלו הבעלבת'ים של פעם!!
אעתיק כאן קטע מתוך הפרק הראשון.
...
הזכות של רבי יעקב לבן כזה משום מה?
רבינו נולד בבגדאד והוא הבן הבכור לאביו רבי יעקב ז"ל, ולאמו מרת גרג'ייה ע"ה
1. אביו ר' יעקב,
יהודי פשוט היה, העובד לפרנסתו במלאכת הצורפות, וחנן אותו השי"ת בקול נעים, נעים זמירות ישראל, והשתמש בקולו זה כשליח ציבור וקורא בתורה, וכן היה מרבה לשמח בשמחת חתן וכלה, ובשאר סעודות מצוה, בשירות ותשבחות להשי"ת הבוחר בשירי זמרה, בבחינת משמח אלקים ואנשים. וכן היה מרקד, מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ספר התורה ביום שמחת תורה, והיה שמח הרבה, ובפרט בשיר המפורסם
2 "גלה גלה זיו הודי" [עד שהיו קוראים את שמו על השיר הזה – ר' יעקב גלה] הוא היה מזיע ויגע הרבה לשמוח ולשמח אחרים בשמחתה של תורה
3. ויש שתלו בשמחה זו את זכותו לבן שיאיר בתורתו את עיני עם ישראל בכל העולם כולו
4.
הערות1. הוריו של רבינו הם 'בני דודים'. אמותיהם חתון וצ'חלה היו אחיות.
2. שחיבר רבי ישראל ששון זיע"א מבגדאד (דוידזון ג' 149).
3. "חזון עובדיה" (ארבע תעניות עמ' תקב). ושם הוסיף כי רבי יעקב היה אחד מתלמידיו של הרה"ג הצדיק רבי צדקה חוצין זצ"ל (דודו של הגאון ר' יהודה צדקה), והיה קובע עתים לתורה יחד עם חביריו
(א"ה: ב"עונג שבת" [כ"ז בשבט תש"ע עמ' 9] מובא שחבריו היו הגאונים: רבי אליהו אבא שאול אביו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, רבי יצחק טופיק, רבי משה טופיק, רבי יעקב מוצפי, ורבי סלמאן מוצפי זצ"ל. כאשר אהבה ואחוה שררה בין כולם השתתפו איש בשמחת רעהו יחדיו זרעו חיטים ואפו מצות לכבוד פסח ועבדו את ה' באמונה) בכל לילה קרוב לשעתיים, ובשלשה לילות בכל שבוע, ליל מוצ"ש, ליל שלישי, וליל שישי, היו לומדים עד חצות לילה, ומסיימים בתיקון חצות, ואח"כ הולכים לביתם, כן היה במשך כארבעים שנה. עוד זכה ר' יעקב לפתוח ישיבה לבעלי בתים שיצאו לפנסיה, והיה מפרנסם בשארית חייהם ע"י נדיבי עם שתרמו למפעלו.
(א"ה: ובס' "שיעורי הראשל"צ" [ח"ד עמ' עז] מובא שר' יעקב היה הולך ללמוד תורה אצל הגאון זקן המקובלים, רבי יצחק כדורי זיע"א, והיה לומד אצלו גמ' עם רש"י ותוס').
הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בהספידו את ר' יעקב במלאת השבעה לפטירתו כה דיבר: "אני הכרתי את המנוח מזמן קדום, עוד לפני כארבעים חמישים שנה. באותם הימים היתה בירושלים עניות גדולה, לא היה אדם אחד שהשיג את פרנסתו בריוח, כולם חיו בדוחק ובצמצום, ומשום כך גם יהודים יראי שמים, רובם לא הכניסו את בניהם לישיבה. שהיו צריכים את בניהם לפרנסת הבית. או שהכניסו לזמן קצר. אבל שיכניסו את בניהם באופן שיוכלו להתמיד ולצאת תלמידי חכמים, זה כמעט לא היה בנמצא. גם לא היו הרבה ישיבות כמו היום, היו בירושלים בעיקר שתי ישיבות, ישיבת "עץ חיים" לאשכנזים, וישיבת "פורת יוסף" לספרדים. עוד ישיבה היתה "תורת חיים", כמו כולל אברכים. רק במשך השנים באו ישיבת "חברון" ועוד ישיבות. גם בישיבה לא היו הרבה תלמידים, אולי היו בה שבעים תלמידים. וכל זה מפני העניות המרובה שהיתה אז. והמנוח ר׳ יעקב ע"ה למרות הדחק הכניס את בנו שילמד בישיבה, זה היה פלא ומקרה נדיר, ומשום כך זכה שבנו גדל בתורה. זה החלק של "יקרא דשיכבי". [ארחות ציון עמ' נט].
(ומש"כ 'רבי יעקב יהודי פשוט היה' - הן עתה ראיתי בספר 'רבינו האור לציון' (ח"א עמ' 32) משם רבי שלמה זלמן אויערבאך שאדם הזוכה לגדל בן 'גדול', לא יתכן לקוראו יהודי פשוט. ע"ש.
ואמנם כך היה מחשיב עצמו ר' יעקב, ועי' להגרי"ח בבן יהוידע (בבא קמא דף ל.) ד"ה שם ורבא אמר מלי דאבות).עוד ראיתי בס' הנ"ל (עמ' 48) שהיה ביתו של ר' יעקב בית של חסד במלא מובן המילה, וכשהתגוררו בשכונת הבוכרים היו שכניהם של הגאון רבי אליהו אבא שאול, והמקובל רבי סלמן אליהו. ושלשת המשפחות שלשתן עניות התחרו ביניהן על העניים. בפרט ביום שישי, עת היו העניים נוהרים ומבקשים אוכל, ושלשת השכנות מוציאות להם את מאכלי השבת אל החצר הרחבה, שהפכה לבית תמחוי לשעה, אלו משביעים רעבונם ואלו נוטלים מצרכים לביתם.
4. ספר "מאמר אפרים" (פרשת כי תבוא עמ' שצה). והוסיף שם שזכה למדה כנגד מדה זו, כמו שנאמר במשלי: "גיל יגיל אבי צדיק ויוֹלד חכם ישמח בו" (משלי כג, כד). ועי' תענית כב ע"א, דאליהו הנביא א"ל לרבי ברוקא על אותם אנשים שהם בני עולם הבא כיון שהם שמחים ומשמחים בני אדם.