מחולת המחנים כתב:כפי הנראה אמירת כתר היתה מנהג אשכנז המקורי, וכבר בימי הראשונים הופסקה אמירתו, והטעמים שנאמרו בזה או משום שאין אנו במדרגה כל כך גבוהה כדי לומר כתר, או שהושמט מפני אימת המלכות, (בזכרוני שבאו"ז כבר נכתב שאין אומרים כתר).
הוכחה לכך ניתן לראות בתפילת מוסף של ימים נוראים, אשר בנוסח אשכנז אחרי שמסיימים הסילוק "דרי מעלה קוראים ומשלשים בשילוש קדושה בקודש", אומרים מיד "ככתוב על ידי נביאך" ללא שום הקדמה, והיינו הכתר שניטל משם. ויתירה מכך בנוסח ספרד אומרים כתר בחזרת הש"ץ בכל התפילות ביום הכיפורים, ובנוסח אשכנז אין אז שום הקדמה לא "נקדש את שמך בעולם" ולא "נעריצך ונקדישך", והיינו ג"כ משום הכתר שניטל.
בעל קורא כתב:ויותר מזה שלפי הרמב"ם הרא"ש הרוקח ושאר ראשונים וכן לפי פסק השו"ע והרמ"א (ריש סימן קכ"ה) אין הציבור אומרים כלל פתיחה זו אלא רק מ"קדוש", וכך גם דעת הגר"א (שהגר"ש היה קשור ודבוק בתורתו), כך שקשה לי להבין מה כל כך יש דווקא ב"כתר" יותר מ"נקדישך".
אברהם כתב:למרות שלא זכיתי להיות מתלמידיו, רק להסתופף כמה חודשים בצילו, אולי יש חשיבות לזכרונות שנרשמו במוחי ב'מבט מבחוץ', כמובן שמחמת זה יתכן שישנם טעויות בפרטים וכו'.
הנני מצרף מה שרשמתי ע"מ לשלב בתוך גליון 'שמחת שלמה' מזקני רש"ש לוין זצ"ל.
שומר-הגחלת כתב:טעמו ונמוקו עמו: יש רמז נשגב לענין אמירת כתר בתפילת המוספין של שבת קודש. צא וחשוב כמה תפלות אנו מתפללים במשך השבוע ביחיד ובצבור? חמש בכל יום - שתים בשחרית, יחיד וצבור. שתים במנחה, יחיד וצבור. ואחת בערבית, יחיד בלבד. נמצא, חמש תפלות בכל יום שהם תשעים וחמש ברכות (5 כפול 19). בששה ימים בשבוע אנו מתפללים שלושים תפלות ביחיד ובצבור, שהן חמש מאות ושבעים ברכות. צרף אליהם הברכות של תפלות שבת, שבע ברכות בשחרית, מוסף ומנחה, ביחיד ובצבור - ארבעים ושתים ברכות. ושבע ערבית, ביחיד, יוצא ארבעים ותשע ברכות. סך הכל ברכות שבת וחול יחיד וצבור - שש מאות ותשע עשרה ברכות. צרף ברכה אחת מעין שבע של ליל שבת, הרי לך כת"ר ברכות שמגיעים להשלמתן בשעת אמירת "כתר" במוסף של שבת. ועל זה אנו מרמזים כי מכתירים אנו את הקב"ה למטה בכת"ר ברכות נגד מה שמכתירים אותו בשמי מרום למעלה.
ישיבה בחור כתב:האמת היא כי אמירת ה'כתר הוא הטעם לחליצת התפילין בראש חודש קודם תפילת מוסף, ולכאורה לפ"ז למה בני אשכנז חולצים, ולכאו' מוכרח כי אכן המנהג המקורי היה באמירת כתר
חלמישצור כתב:סעדיה כתב:גא"מ
יהודה בן יעקב כתב:שומר-הגחלת כתב:טעמו ונמוקו עמו: יש רמז נשגב לענין אמירת כתר בתפילת המוספין של שבת קודש. צא וחשוב כמה תפלות אנו מתפללים במשך השבוע ביחיד ובצבור? חמש בכל יום - שתים בשחרית, יחיד וצבור. שתים במנחה, יחיד וצבור. ואחת בערבית, יחיד בלבד. נמצא, חמש תפלות בכל יום שהם תשעים וחמש ברכות (5 כפול 19). בששה ימים בשבוע אנו מתפללים שלושים תפלות ביחיד ובצבור, שהן חמש מאות ושבעים ברכות. צרף אליהם הברכות של תפלות שבת, שבע ברכות בשחרית, מוסף ומנחה, ביחיד ובצבור - ארבעים ושתים ברכות. ושבע ערבית, ביחיד, יוצא ארבעים ותשע ברכות. סך הכל ברכות שבת וחול יחיד וצבור - שש מאות ותשע עשרה ברכות. צרף ברכה אחת מעין שבע של ליל שבת, הרי לך כת"ר ברכות שמגיעים להשלמתן בשעת אמירת "כתר" במוסף של שבת. ועל זה אנו מרמזים כי מכתירים אנו את הקב"ה למטה בכת"ר ברכות נגד מה שמכתירים אותו בשמי מרום למעלה.
לא הבנתי איך הדברים תואמים....
בעל קורא כתב:מחולת המחנים כתב:כפי הנראה אמירת כתר היתה מנהג אשכנז המקורי.
"כפי הנראה", יש לך איזו ראיה טובה לזה?
מחולת המחנים כתב:בעל קורא כתב:מחולת המחנים כתב:כפי הנראה אמירת כתר היתה מנהג אשכנז המקורי.
"כפי הנראה", יש לך איזו ראיה טובה לזה?
נוסח כתר בקדושת מוסף של שבת נזכר במחזור ויטרי שהוא מאבות נוסח אשכנז (סי' קצ"ב), וכן בחזקוני (דברים לב, ג) שהיה מחכמי צרפת.
דורשי יחודך כתב:ג] בענין מה שכתבתם על תביעתו מעצמו ובד בבד ההתחזקות בלשמוח בחלקו, אולי מן הענין הוא לספר מה שפעם אחת בבחרותי יצאתי בסוף סדר מוסר להתכונן לתפילת מעריב, בחזרתי פגשני בכניסה לבית המדרש וחשב שהנה אני מגיע בלי שהייתי בסדר מוסר, שאל אותי "למדת מוסר, הרב פלוני?" עניתי בחיוב, אך כמדומה שהרגיש כבר צורך לומר משהו, פטור בלי כלום אי אפשר..., ומיד אמר בהתרגשות "אבל בשמחה!!" ואז סיפר בשם החזו"א שירמיה הנביא הרי כתב מגילת איכה ברוה"ק, ואיתא שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כנראה שהמרירות והתוגה לא היו סתירה לשמחה כו', ושה"ה שהמוסר צריך להיות מתוך שמחה.
בסדר כתב:זכיתי מלפני כמה שנים ליכנס אל הגאון זצ"ל, והצעתי כמה שאלות בסוגיות הלכתית שונות ומסובכות, וענה על אתר על כל השאלות בסבר פנים יפות, היה באמת דמות מגדולי ישראל מדור העבר. אחר הביקור רציתי ליתן כסף, אבל בשו"א לא רצה לקחת, ואפי' למקורבו שסידר את הזמן ליכנס הצעתי ליתן כסף, אבל סירב בתוקף באמרו שהגאון לא מניח אותו ליקח פרוטה בעד הביקורים אצלו! אוי מי יתן לנו תמורתו
אוצר החכמה כתב:בסדר כתב:זכיתי מלפני כמה שנים ליכנס אל הגאון זצ"ל, והצעתי כמה שאלות בסוגיות הלכתית שונות ומסובכות, וענה על אתר על כל השאלות בסבר פנים יפות, היה באמת דמות מגדולי ישראל מדור העבר. אחר הביקור רציתי ליתן כסף, אבל בשו"א לא רצה לקחת, ואפי' למקורבו שסידר את הזמן ליכנס הצעתי ליתן כסף, אבל סירב בתוקף באמרו שהגאון לא מניח אותו ליקח פרוטה בעד הביקורים אצלו! אוי מי יתן לנו תמורתו
למה עלה בדעתך לשלם לו על זה?
דודי צח כתב:שמעתי לפני כעשור בשם רבי משה גולדשטיין (ישיבת התפוצות), שאמר שבעבר, בבחרותו היה מחזה נפוץ לראות בחורי ישיבה צורבים סרים לביתם של גדולי ישראל, לשוחח איתם בעניינים תורניים, בקושיות ובפירוקים.
אולם כיום נשתנו העתים, ולא מצינו שעושים או נוהגים כן.
אך בעוד רבים סוברים כי זה באשמת 'הגבאים' ו'אנשי החצר' שהשתלטו היום על כל ראש ישיבה מליגה מסויימת ומעלה, ומפני כן כבר אין דלתם פתוחה לכל נער ולכל מבקש תורה, זה גם אמת אומר ר' משה, אבל לא זה עיקר הטעם, הסיבה האמיתית היא מפני שאכן הגדולים דהיום לא מסוגלים זאת, כבר אין את 'הגדולים של פעם' שהיית יכול להקשות לו כל רמב"ם מוקשה מכל מקצוע שהוא, ועל אתר הוא יהיה איתך בתוך הסוגיא. אין. נאדה. ירדו הדורות של הגדולים.
אך סיים ר' משה, אבל כהיום (לפני כעשור) נשאר אחד שדמותו מזכירה את הסגנון הקודם - הוא ניהו רבי שמואל אויערבך.
וחבל על דאבדין.
נ.ב. לדידי יש עוד סיבה, אולי היום יש פחות ענקיים, אבל הציבור הממוצע של האברכים ובחורי הישיבות - יותר גדוש בידע ובעומק, והכמות של תלמידי חכמים בכל קהילה וקהילה גדולה לאין ערוך לעומת לפני יובל שנים, ומכל הסגונונות בלימוד אפשר למצוא פה ושם. זאת ועוד, גם נתרבו ספרים, וכן מאגרי ספרים פיזיים וטכנולוגיים, עד שכל קושיא 'רחוקה' אפשר למצוא מי שמדבר על זה ולרוות לרוב נחת.
ואיך אמר הנתיבות שלום? המזרח דהיום ירוד יותר, אבל המערב דהיום חשוב הרבה יותר
גן הירק כתב:דורשי יחודך כתב:ג] בענין מה שכתבתם על תביעתו מעצמו ובד בבד ההתחזקות בלשמוח בחלקו, אולי מן הענין הוא לספר מה שפעם אחת בבחרותי יצאתי בסוף סדר מוסר להתכונן לתפילת מעריב, בחזרתי פגשני בכניסה לבית המדרש וחשב שהנה אני מגיע בלי שהייתי בסדר מוסר, שאל אותי "למדת מוסר, הרב פלוני?" עניתי בחיוב, אך כמדומה שהרגיש כבר צורך לומר משהו, פטור בלי כלום אי אפשר..., ומיד אמר בהתרגשות "אבל בשמחה!!" ואז סיפר בשם החזו"א שירמיה הנביא הרי כתב מגילת איכה ברוה"ק, ואיתא שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כנראה שהמרירות והתוגה לא היו סתירה לשמחה כו', ושה"ה שהמוסר צריך להיות מתוך שמחה.
לא בטוח שאצל בני-ברקי שורשי זה יכול להסתדר... תחליטו כבר, או שמחה או יראת שמים...
וכבר אמר חכם בן ציון לאחר שביקר בבית מדרש בני-ברקי ידוע: "כאן, כל דחכים טפי - עציב טפי"...
אמר לי פעם יהודי חכם (ובני-ברקי...): אצלנו, כאשר מישהו מרגיש שטוב לו, משהו לא מסתדר אצלו. הוא יחפש כפרה על התחושה הטובה שלו, או לחילופין ידאג להעלים אותה... הרי לא יכול להיות שהוא מרגיש טוב והכל בסדר עם זה...
איש הגבעה כתב:דברים נפלאים
דודי צח כתב:שמעתי לפני כעשור בשם רבי משה גולדשטיין
...
הסיבה האמיתית היא מפני שאכן הגדולים דהיום לא מסוגלים זאת, כבר אין את 'הגדולים של פעם' שהיית יכול להקשות לו כל רמב"ם מוקשה מכל מקצוע שהוא, ועל אתר הוא יהיה איתך בתוך הסוגיא....
נ.ב. לדידי יש עוד סיבה, אולי היום יש פחות ענקיים, אבל הציבור הממוצע של האברכים ובחורי הישיבות - יותר גדוש בידע ובעומק, והכמות של תלמידי חכמים בכל קהילה וקהילה גדולה לאין ערוך לעומת לפני יובל שנים, ומכל הסגונונות בלימוד אפשר למצוא פה ושם. זאת ועוד, גם נתרבו ספרים, וכן מאגרי ספרים פיזיים וטכנולוגיים, עד שכל קושיא 'רחוקה' אפשר למצוא מי שמדבר על זה ולרוות לרוב נחת.
דודי צח כתב:שמעתי לפני כעשור בשם רבי משה גולדשטיין (ישיבת התפוצות), שאמר שבעבר, בבחרותו היה מחזה נפוץ לראות בחורי ישיבה צורבים סרים לביתם של גדולי ישראל, לשוחח איתם בעניינים תורניים, בקושיות ובפירוקים.
אולם כיום נשתנו העתים, ולא מצינו שעושים או נוהגים כן.
אך בעוד רבים סוברים כי זה באשמת 'הגבאים' ו'אנשי החצר' שהשתלטו היום על כל ראש ישיבה מליגה מסויימת ומעלה, ומפני כן כבר אין דלתם פתוחה לכל נער ולכל מבקש תורה, זה גם אמת אומר ר' משה, אבל לא זה עיקר הטעם, הסיבה האמיתית היא מפני שאכן הגדולים דהיום לא מסוגלים זאת, כבר אין את 'הגדולים של פעם' שהיית יכול להקשות לו כל רמב"ם מוקשה מכל מקצוע שהוא, ועל אתר הוא יהיה איתך בתוך הסוגיא. אין. נאדה. ירדו הדורות של הגדולים.
אך סיים ר' משה, אבל כהיום (לפני כעשור) נשאר אחד שדמותו מזכירה את הסגנון הקודם - הוא ניהו רבי שמואל אויערבך.
וחבל על דאבדין.
נ.ב. לדידי יש עוד סיבה, אולי היום יש פחות ענקיים, אבל הציבור הממוצע של האברכים ובחורי הישיבות - יותר גדוש בידע ובעומק, והכמות של תלמידי חכמים בכל קהילה וקהילה גדולה לאין ערוך לעומת לפני יובל שנים, ומכל הסגונונות בלימוד אפשר למצוא פה ושם. זאת ועוד, גם נתרבו ספרים, וכן מאגרי ספרים פיזיים וטכנולוגיים, עד שכל קושיא 'רחוקה' אפשר למצוא מי שמדבר על זה ולרוות לרוב נחת.
ואיך אמר הנתיבות שלום? המזרח דהיום ירוד יותר, אבל המערב דהיום חשוב הרבה יותר
איש הגבעה כתב:דברים נפלאים
גימפעל כתב:
מלאעולם כתב:שמעתי שר' משה יהושע לנדא תלמיד החזו"א כתב שיר על "המתמיד" (כעין השיר המפורסם..) וכוונתו היתה לר' שמואל בצעירותו. מישהו יודע על מה מדובר?
תמיד ידעו בישיבה, שרבינו זצוק"ל נתן את הדירה בגשר החיים לצדקה, בלי לדעת את הפרטים. הסיפור שסופר בהספדים רבים, ואומת מכמה כיוונים, שאותה אלמנה באה בעת הגיע עת דודים לחתן ילד אצל האדמו"ר ממחנובקא שליט"א, וכששאל מה עשתה בילד הקודם, שחה לו את דבר המעשה, כאלמנה לא מוכרת באה לרבינו לאחר שהמליצו לה לעשות כן, רבינו בירר, ונתן ללא דין ודברים. המחנובקער מוסיף, שכבר שמע מעשיות על גדולי הרביי'ם שלא השאירו ברשותם פרוטה, אבל לתת את הארבעאמות שלו למישהו לא מוכר, זה עוד לא שמע...עובדיה חן כתב:היום התפרסם מעשה שהגיע אלמנה ואמ לו שאין לה כסף לחתן ילדים ,באותו זמן הוא היה אחרי מכירת הדירה בגשר החיים, מיד לקח את כל הכסף ונתן לה הוצאת חתונה וקניית דירה!
עובדיה חן כתב:היום התפרסם מעשה שהגיע אלמנה ואמ לו שאין לה כסף לחתן ילדים ,באותו זמן הוא היה אחרי מכירת הדירה בגשר החיים,מיד לקח את כל הכסף ונתן לה הוצאת חתונה וקניית דירה!
נוטר הכרמים כתב:תמיד ידעו בישיבה, שרבינו זצוק"ל נתן את הדירה בגשר החיים לצדקה, בלי לדעת את הפרטים. הסיפור שסופר בהספדים רבים, ואומת מכמה כיוונים, שאותה אלמנה באה בעת הגיע עת דודים לחתן ילד אצל האדמו"ר ממחנובקא שליט"א, וכששאל מה עשתה בילד הקודם, שחה לו את דבר המעשה, כאלמנה לא מוכרת באה לרבינו לאחר שהמליצו לה לעשות כן, רבינו בירר, ונתן ללא דין ודברים. המחנובקער מוסיף, שכבר שמע מעשיות על גדולי הרביי'ם שלא השאירו ברשותם פרוטה, אבל לתת את הארבעאמות שלו למישהו לא מוכר, זה עוד לא שמע...עובדיה חן כתב:היום התפרסם מעשה שהגיע אלמנה ואמ לו שאין לה כסף לחתן ילדים ,באותו זמן הוא היה אחרי מכירת הדירה בגשר החיים, מיד לקח את כל הכסף ונתן לה הוצאת חתונה וקניית דירה!
ידוע לנו על עשרות מקרים של יתומים שרבינו דאג לנישואיהם בסכומים אדירים, רבים מהם לא הכיר לפני כן, ולדאבונינו גם לא לאחר מכן.
אלמנות ויתומים אל רבינו בכינה. אין לזה אח ורע בכל העולם כולו. אבי יתומים ודיין אלמנות כפשוטו. יכלה הזמן והסיפורים לא יכלו.
אאמו"ר שליט"א בהספדו בישיבת מעלות התורה ובעוד מקומות סיפר את העובדה הנ"ל, והוסיף ש'לגבי משה מילתא זוטרתא הוא', הרי רבינו הקדיש את כל חייו, זמנו היקר מפז, ואת כל כולו בשביל הזולת, ואין הכסף נחשב למאומה כנגד אלו.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 271 אורחים