מהיכן בא השידוך "מחה תמחה"?

[עשוי לנחת]

במקורות רבים, גם קדומים מאוד מופיע הציטוט "מחה תמחה את זכר עמלק". והנה בחיפוש פשוט אפשר לגלות שאין כזה פסוק, בפסוק כתוב רק (דברים כה יט) "תמחה את זכר עמלק".
מה שכן, ישנו פסוק נוסף (שמות יז יד) "מחה אמחה את זכר עמלק". מה שמריח כאן, שמשידוך שני הפסוקים נוצר הציטוט 'מחה תמחה את זכר עמלק'*.
אשמח לשמוע על מידע בנושא.
_________
*בענין הסתירה בין שני הפסוקים כבר דנו בעבר [ viewtopic.php?f=7&t=12453 ]

[עשוי לנחת]

?

[תוכן]

שאלת שאלה, ענית תשובה, מה רצית שיוסיפו?

[עשוי לנחת]

שאלת שאלה, ענית תשובה, מה רצית שיוסיפו?

התשובה אינה מספקת. כלומר תיארתי איך לכאו' קרה דבר זה, אבל איך יתכן שטעות כזו נכנסה בחז"ל ובראשונים?

[תוכן]

למה זה טעות?

[תוך כדי דיבור]

למה טעות? כמדומני שכבר נידון כאן כהאי גוונא לא פעם ולא פעמיים (למשל בנוגע למהדירים ש"תיקנו" פסוקים הכתובים בספרי הקדמונים באופן שונה), שכן היה דרך חז"ל לפעמים לחבר יחד פסוקים הנוגעים לאותו העניין, מטעם שהוא כעין גזירה שווה ללמוד מזה אל זה, ולא כאילו סוברים שפסוק אחד הוא. לדוגמא בעלמא ממה שנמצא בזכרוני כעת, במכילתא דרשב"י משפטים, עה"פ אל תשת ידך עם רשע וכו', להוציא את החמסנים והגזלנים שפסולים לעדות, "שנאמר לא יקום עד חמס באיש, מהו אומר, ועשיתם לו כאשר זמם". והוא זיווג שני פסוקים סמוכים בפרשת שופטים, "לא יקום עד אחד באיש" וכו', "כי יקום עד חמס באיש". שיש ללמוד מכאן לכאן. והוא הדין הכא.

[עשוי לנחת]

למה טעות? כמדומני שכבר נידון כאן כהאי גוונא לא פעם ולא פעמיים (למשל בנוגע למהדירים ש"תיקנו" פסוקים הכתובים בספרי הקדמונים באופן שונה), שכן היה דרך חז"ל לפעמים לחבר יחד פסוקים הנוגעים לאותו העניין, מטעם שהוא כעין גזירה שווה ללמוד מזה אל זה, ולא כאילו סוברים שפסוק אחד הוא. לדוגמא בעלמא ממה שנמצא בזכרוני כעת, במכילתא דרשב"י משפטים, עה"פ אל תשת ידך עם רשע וכו', להוציא את החמסנים והגזלנים שפסולים לעדות, "שנאמר לא יקום עד חמס באיש, מהו אומר, ועשיתם לו כאשר זמם". והוא זיווג שני פסוקים סמוכים בפרשת משפטים, "לא יקום עד אחד באיש" וכו', "כי יקום עד חמס באיש". שיש ללמוד מכאן לכאן. והוא הדין הכא.

דוגמא יפה. מעניין.
השאלה היא בעמלק למה צריך את השילוב הזה של 'מחה תמחה'.