ידע לשון חיבור?

גילוי · הודעהעל ידי **גילוי** » ה' יוני 27, 2013 12:04 am

מפורסם בעולם שידע ודעת לשון חיבור, וומביאים ראיה מהאדם ידע את אשתו, אולם כעת ראיתי :
רבי מיוחס: 'ידע' לשון נקי, כלומר הכיר סתריה בדרך ארץ.
רבנו בחיי: כי התשמיש בלשון התורה נקרא ידיעה, והטעם לפי שהזרע בא מן המוח שהוא מקום החכמה והדעת. ועוד, תאוות התשמיש היתה סיבתה עץ הדעת, ולכן נקרא בשם ידיעה.

האם ידוע על מקור מפורש שחולק על הנ"ל?

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ה' יוני 27, 2013 1:50 pm

בראשונים לא מצאתי, אך כן מצאתי בשל"ה ובכמה ספרי חסידות.

א. של"ה מסכת פסחים (פרק תורה אור בהג"ה): דעת היא חיבור, כמו 'והאדם ידע את אשתו'.
ב. בעל שם טוב שמות (פרשת וארא): שמעתי ממורי פעם אחד בקיצור כי דע הוא לשון יחוד כמו והאדם ידע את חוה אשתו.
ג. תניא (פרק ג): והדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה ואינו מסיח דעתו כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא.
ד. ליקוטי מוהר"ן (תורה טו): כי דעת הוא חיבור, כמ"ש והאדם ידע.
ה. עבודת ישראל (פרשת כי תשא): כי דעת הוא לשון התחברות כמו והאדם ידע וגו'.
ו. אוהב ישראל (פרשת שמות): ידיעה הוא לשון חיבור כמו והאדם ידע כו'.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ה' יוני 27, 2013 1:59 pm

כתב הרמ"ק בספר פרדס רמונים - שער כג פרק ד - "דעת סתם, הוא התפארת. ונקרא גם כן הצדיק דעת וזהו כי אל דעות ה' (ש"א ב ג) דעות שנים. ובצירוף עדות ואין עדות פחות משנים. ונקרא דעת מלשון "והאדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ד א), "יודעי תרועה" (תהלים פט טז) שפירושם לשון חיבור.

סתם · הודעהעל ידי **סתם** » ה' יוני 27, 2013 4:00 pm

דעת לשון חיבור מובא כמדומני גם בנפש החיים, ואומר על כך "כידוע",

וכן שייך לזה הפסוק במשלי: ובדעת ימלאון חדרים.

דניאל · הודעהעל ידי **דניאל** » ה' יוני 27, 2013 9:15 pm

סתם כתב:וכן שייך לזה הפסוק במשלי: ובדעת ימלאון חדרים.

??
ועוד צ"ע דהפסוק הוא ובדעת חדרים ימלאון, ושמא שינה מפני דין שרטוט.

גילוי · הודעהעל ידי **גילוי** » א' יוני 30, 2013 11:12 am

סתם כתב:דעת לשון חיבור מובא כמדומני גם בנפש החיים, ואומר על כך "כידוע",

.

נפש החיים (א,ו)

"וזהו עץ הדעת טו"ר, שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש, כי דעת פירושו התחברות כידוע"

גילוי · הודעהעל ידי **גילוי** » א' יוני 30, 2013 11:15 am

אגרת הקודש (המיוחסת לרמב"ן) לא לחינם נקרא (הזיווג) ידיעה כי הזרע ממקום דעה והבינה וידוע שאם לא היה קדושה גדולה לא היו קוראין לחיבור ידיעה.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » א' יוני 30, 2013 12:56 pm

גילוי כתב:אגרת הקודש (המיוחסת לרמב"ן) לא לחינם נקרא (הזיווג) ידיעה כי הזרע ממקום דעה והבינה וידוע שאם לא היה קדושה גדולה לא היו קוראין לחיבור ידיעה.

אם יהיו לכבודו עוד מקורות מהראשונים, נשמח אם תעדכן.

סתם · הודעהעל ידי **סתם** » ה' יולי 04, 2013 4:35 pm

גילוי כתב:אגרת הקודש (המיוחסת לרמב"ן) לא לחינם נקרא (הזיווג) ידיעה כי הזרע ממקום דעה והבינה וידוע שאם לא היה קדושה גדולה לא היו קוראין לחיבור ידיעה.

נזכרתי במשפט הידוע מהגמרא:
"לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם/בתוך הבריות".

5389090 · הודעהעל ידי **5389090** » ה' יולי 04, 2013 7:49 pm

ראה דברי רבינו הקדוש בעל הנועם אלימלך זיע"א פרשת בראשית עה"פ והאדם ידע.

והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. לכאורה מלת ידע אינו מובן פירושו דהיה יכול לומר והאדם בא אל חוה כו' אך הענין הוא ע"ד דאיתא באברהם אבינו עליו השלום הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ושמעתי דאיתא בספר דמחמת שבא אברהם למצרים ששם היו שטופים בזימה ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו גם כן הרהור בלבו לאשתו ולכן אמר הנה נא ידעתי ושמעתי באורך אך תפסתי הקיצור. כי כן הוא דרך הצדיק האמיתי שאין לו שום מחשבה והרהור ותאוה אפילו לאשתו. ואפילו בעת שמזדקק לאשתו צריך לחשב אז בעולמות העליונים ולא ידע כלל שהוא עם אשתו. וזה הוא והאדם ידע את חוה אשתו רוצה לומר שהיה נותן דעתו וידע שהיא אשתו אז בשעת תשמיש. ולכן ותהר ותלד את קין כדאיתא בזוהר קינא דמסאבותא וזהו דאיתא בגמרא עלו למטה שנים וירדו שבעה מטה הוא רמז למדרגה עליונה ע"ד הנה מטתו שלשלמה ומחמת שעלה למדרגה עליונה בשנים דהיינו בב' מחשבות שהיה במחשבתו גם זה העולם כנ"ל אזי וירדו שבעה היינו ז' מדרגות עליונות שעל ידי זה גרם ירידה לז' מדרגות עליונים # והאדם אשר מתנהג עצמו בקדושה הוא מעלה את ז' מדרגות עליונים והבן:

סתם · הודעהעל ידי **סתם** » ה' יולי 04, 2013 8:06 pm

5389090 כתב:ראה דברי רבינו הקדוש בעל הנועם אלימלך זיע"א פרשת בראשית עה"פ והאדם ידע.

והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. לכאורה מלת ידע אינו מובן פירושו דהיה יכול לומר והאדם בא אל חוה כו' אך הענין הוא ע"ד דאיתא באברהם אבינו עליו השלום הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ושמעתי דאיתא בספר דמחמת שבא אברהם למצרים ששם היו שטופים בזימה ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו גם כן הרהור בלבו לאשתו ולכן אמר הנה נא ידעתי ושמעתי באורך אך תפסתי הקיצור. כי כן הוא דרך הצדיק האמיתי שאין לו שום מחשבה והרהור ותאוה אפילו לאשתו. ואפילו בעת שמזדקק לאשתו צריך לחשב אז בעולמות העליונים ולא ידע כלל שהוא עם אשתו. וזה הוא והאדם ידע את חוה אשתו רוצה לומר שהיה נותן דעתו וידע שהיא אשתו אז בשעת תשמיש. ולכן ותהר ותלד את קין כדאיתא בזוהר קינא דמסאבותא וזהו דאיתא בגמרא עלו למטה שנים וירדו שבעה מטה הוא רמז למדרגה עליונה ע"ד הנה מטתו שלשלמה ומחמת שעלה למדרגה עליונה בשנים דהיינו בב' מחשבות שהיה במחשבתו גם זה העולם כנ"ל אזי וירדו שבעה היינו ז' מדרגות עליונות שעל ידי זה גרם ירידה לז' מדרגות עליונים # והאדם אשר מתנהג עצמו בקדושה הוא מעלה את ז' מדרגות עליונים והבן:

איפה ראית כאן שידע הוא לשון חיבור?
לכאורה נראה להיפך.

אפרקסתא דעניא

האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.

5389090 · הודעהעל ידי **5389090** » ש' יולי 06, 2013 10:19 pm

לבעל אפקרסא דעניא תלמד זאת היטב.

וז"ל קדשו של רבינו בעל האוהב ישראל זיע"א פרשת ויצא:

תוכחת מוסר גדול יוכל כל איש ישראלי ליקח לעצמו מזאת הפרשה ולפנות מחשבתו מהבלי הזמן המדומה. ולדבק באהבת הש"י בהוב"ש ולעבדו בתורה ובתפלה ובמע"ט בשכל אמת וזך. ועיקר שכל מעשי האדם היינו הילוך. דיבור. שמיעה. ראיה. שכיבה. וקימה וכדומה. בכל דבר יהא מעוטף בתוכו שכל אמת וזך לעבודת הש"י בלי שום סיג ופסולת ח"ו. וצא ולמד מאבותינו הק' ולך בעקבותיהם. פקח עיניך וראה איך ממעשה גשמית של אבותינו הק' נארג ונעשה מהם תורה הקדושה. ואיך התורה מספרת לנו הליכת יעקב מבאר שבע ובאיזה מקום ישן והדיבורים שדיבר עם רחל בת זוגו ואיך שנשק אותה ואיך שהיה רועה את צאן לבן. ותחבולתיו שעשה המקלות. וכיוצא באלו. הלא מזה מוכח שכל מעשיהם מקטן ועד גדול היה הכל רק בהשכל ודיעה מיושבת בחכמת אלהות. והיאך רמזו בכל עניניהם לדברים עליונים נפלאים ונוראים. וכשיסתכל ויתבונן האדם בזה היטב. ראוי לו להתלבש בבושה וענוה גדולה איך הוא נבער מדעת ולא בינת אדם לו. והגם שהוא מתפלל ולומד הוא בלא שכל ודעת ותשוקה רק כאיש חולם. והלואי שיחלום לנו בהקיץ כחלומו של יעקב. וגם צריך האדם לצייר בשכלו ומחשבתו וידמה לו ממש שהאדם הוא סולם מוצב ארצה בתוך ארציות וגשמיות. אך וראשו מגיע השמימה. היינו שכלו ושורש נשמתו הוא דבוק למעלה בשמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל כשהאדם מגביה את לבו ומוחו לעבודת הש"י אז מעלה כל המלאכים לרום שמים העליונים ומשפיע להם חיות הקודש. ובאם לאו ח"ו. אז ויורדים בו. יש להם ירידה על ידו כמחז"ל (איכ"ר א) מתישין כחו של מעלה ח"ו. גם זאת צריך האדם להיות תמיד במחשבתו איך שכל הכוחות כולם העליונים כולם כאחד תלויים במעשה האדם הן להעלותם או להיפך ח"ו. והנה ה' נצב עליו. שצריך האדם לחשוב בכל עת איך שהש"י עומד לנגדו ומשגיח ורואה במעשיו ויודע כל תעלומות. ומזה יבוא לו פחד ויראה גדולה. והלואי היינו כחולמים חלומו של יעקב. ועיקר צריך האדם לטהר ולקדש איבריו וחושיו להיותם כולם כאחד ראוים ומוכנים למרכבה לשכינה. וזה אינו תלוי באמירה לחוד. רק בעשיה בפועל ממש באמת. בלי שום סיג ופסולת ח"ו. ושיהיו כל איבריו וחושיו שלימים בלי שום פגם וחסרון חלילה. ואז קדוש יאמר לו ולשעבד רצונו ודעתו לרצון ודעת העליון. ולייחד נפשו רוחו ונשמתו בשם הקדוש והטהור הוי"ה ב"ה וב"ש בייחוד אמיתי. ואז יוכל להמשיך שכל אמת לעבודת הבורא ית"ש. לתורה ולתפלה. ויה"ר שנקיים כל זאת באמת ותמים אמן, והבן היטב:

אפרקסתא דעניא

אין פה תשובה על שאלתי, ועיי' ברכות סב. בעניין רב ועניין האישות שלו.

סתם · הודעהעל ידי **סתם** » א' יולי 07, 2013 1:47 pm

אפרקסתא דעניא כתב:אין פה תשובה על שאלתי, ועיי' ברכות סב. בעניין רב ועניין האישות שלו.

כיהודה ועוד לקרא:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נג עמוד ב

אנוס דמתניתין היכי דמי? אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה, והאמר רבא: אין אונס לערוה, לפי שאין קישוי אלא לדעת!
(וזה עוד מקור לענין האשכול הזה גופא)

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » א' יולי 07, 2013 9:23 pm

סתם כתב:
אפרקסתא דעניא כתב:אין פה תשובה על שאלתי, ועיי' ברכות סב. בעניין רב ועניין האישות שלו.

כיהודה ועוד לקרא:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נג עמוד ב

אנוס דמתניתין היכי דמי? אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה, והאמר רבא: אין אונס לערוה, לפי שאין קישוי אלא לדעת!
(וזה עוד מקור לענין האשכול הזה גופא)

נראה שלהיטותך למצוא קושיות על ספר חסידי החשיכה מעט את הגיונך, וגרמה לך לחשוב שבכל פעם שתופיע המלה דעת על שלל הטיותיה במשפט העוסק בביאה, כבר יש מקור לענין הנידון באשכול.
אך זה פשוט שאין שום צד בעולם שבגמרא המצוטטת משמעותה של 'דעת' היא מלשון חיבור. וממ"נ, אם אין קישוי אלא לדעת הכוונה מלשון חיבור, א"כ אין קושיה משם כיון ששם לא מבואר כלום בענין הנידון, אלא רק שאין קישוי אלא לחיבור...

סתם · הודעהעל ידי **סתם** » ב' יולי 08, 2013 4:46 pm

תודה על התגובה העניינית.
להזכירך, השאלה היתה האם יש קשר בין "ידע" לבין "חיבור".
ישנו פסוק והאדם ידע את חוה אשתו ופסוקים נוספים, שהחיבור נקרא בלשון ידיעה, כפי שכבר הוזכר.
והוספתי שהקישוי עצמו ללא דעת אינו נחשב לביאה אפילו לענין קניית יבמה שנקנית בשוגג מזיד אונס ורצון, כפי שמבואר למעיין בגמ' יבמות שציינתי.
מכאן רואים:
א. יש עוד קשר בין ביאה/ידיעה לבין דעת.
ב. צ"ע על מי שאומר ששייך ביאה ללא דעת, (וקשור גם לבני ט' מדות.)

גילוי · הודעהעל ידי **גילוי** » ג' יולי 09, 2013 1:33 am

מנורת המאור אות קפד-
האבות היו מתעסקים דרך קבע במשכלות ודרך עראי באשה ובבנים ובמקנה. ואפילו בהתעסקם בזה, נפשם היתה נדבקת במדע ובהשכל, שהוא דבר קים עדי עד. וזה נקרא 'דעהו'. וגם חבור אלקנה אל חנה אשתו, לפי שהיתה לשם שמים נקרא גם כן 'ידיעה', דכתיב: 'וידע אלקנה את חנה אשתו' וגו' (שמואל א א, יט). וכן אמרו על 'בכל דרכיך דעהו' וכל מעשיך יהיו לשם שמים: עכ"ל ודבריו צריכים קצת ביאור.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ד' יולי 10, 2013 10:38 am

סתם כתב:תודה על התגובה העניינית.
להזכירך, השאלה היתה האם יש קשר בין "ידע" לבין "חיבור".
ישנו פסוק והאדם ידע את חוה אשתו ופסוקים נוספים, שהחיבור נקרא בלשון ידיעה, כפי שכבר הוזכר.
והוספתי שהקישוי עצמו ללא דעת אינו נחשב לביאה אפילו לענין קניית יבמה שנקנית בשוגג מזיד אונס ורצון, כפי שמבואר למעיין בגמ' יבמות שציינתי.
מכאן רואים:
א. יש עוד קשר בין ביאה/ידיעה לבין דעת.
ב. צ"ע על מי שאומר ששייך ביאה ללא דעת, (וקשור גם לבני ט' מדות.)

תמיהתי על דבריך היא דווקא משום שזכור לי הנושא הנדון באשכול. וע"כ אני תמה מה הקשר בין הא דהחיבור בין איש לאשה נקרא ידיעה, לבין זה שלא שייך קישוי (אף לבטלה ח"ו) באונס? מלבד שבגמ' ביבמות לא מבואר 'שהקישוי עצמו ללא דעת אינו נחשב לביאה' כפי שכתבת, אלא שאין מציאות של קישוי בלא דעת.

גילוי כתב:מנורת המאור אות קפד-
האבות היו מתעסקים דרך קבע במשכלות ודרך עראי באשה ובבנים ובמקנה. ואפילו בהתעסקם בזה, נפשם היתה נדבקת במדע ובהשכל, שהוא דבר קים עדי עד. וזה נקרא 'דעהו'. וגם חבור אלקנה אל חנה אשתו, לפי שהיתה לשם שמים נקרא גם כן 'ידיעה', דכתיב: 'וידע אלקנה את חנה אשתו' וגו' (שמואל א א, יט). וכן אמרו על 'בכל דרכיך דעהו' וכל מעשיך יהיו לשם שמים: עכ"ל ודבריו צריכים קצת ביאור.

לכאורה כוונתו למאמר חז"ל באבות דרבי נתן (פי"ז) "וכל מעשיך יהיו לשם שמים לשם תורה שנאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך", והבין ש'כל מעשיך יהיו לשם שמים קאי גם על הנהגה הראויה בשעת החיבור, ונלמד כן משום הלשון בכל דרכיך דעהו.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ה' יולי 11, 2013 12:26 pm

מאור עינים פרשת דברים: 'כנודע שדעת הוא לשון יחוד ותענוג כמ"ש וידע אדם'.

סתם · הודעהעל ידי **סתם** » א' יולי 14, 2013 3:11 am

ע"פ המבואר, יל"פ מהו עץ הדעת.
[עם מקורות]

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » א' יולי 14, 2013 3:29 am

גילוי כתב:
סתם כתב:דעת לשון חיבור מובא כמדומני גם בנפש החיים, ואומר על כך "כידוע",

.

נפש החיים (א,ו)

"וזהו עץ הדעת טו"ר, שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש, כי דעת פירושו התחברות כידוע"

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ה' אוגוסט 01, 2013 6:05 pm

אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.

אין לי עסק בנסתרות, אך כדי לנסות לקרב אל השכל ולתרץ קושייתו על האי צדיק עתק, ראה זוהר בראשית (סא.):
תָּא חֲזֵי, אִלּוּ אַפִּיק אָדָם תּוֹלְדוֹת מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן וכו'. אֲבָל כֵּיוָן דְּגָרִים חֶטְאָה וְנָפַק אִיהוּ מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן וְעֲבַד תּוֹלְדוֹת לְבַר וכו'.
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה וְכֵי הֵיךְ יָכְלִין לְמֶעְבַּד תּוֹלְדוֹת תַּמָּן, דְּהָא אִלְּמָלֵא לָא אִתְמְשִׁיךְ עֲלֵיהּ יֵצֶר הָרָע וְחָטָא אִתְקְיַּים אִיהוּ בְּעָלְמָא בִּלְחוֹדוֹי וְלָא יַעֲבִיד תּוֹלְדוֹת. כְּגַוְונָא דָא אִלְּמָלֵא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֶגְלָא וְאַמְשִׁיכוּ עֲלַיְיהוּ יֵצֶר הָרָע לָא עֲבָדוּ תּוֹלְדוֹת לְעָלְמִין וְלָא יֵיתוּן דָּרִין אָחֳרָנִין לְעָלְמָא.
אָמַר לֵיהּ אִלְמָלֵא לֹא חָטָא אָדָם לָא עָבִיד תּוֹלְדוֹת כְּגַוְונָא דָא מִסִּטְרָא דְּיֵצֶר הָרָע. אֲבָל עָבִיד תּוֹלְדוֹת מִסִּטְרָא דְּרוּחָא קַדִּישָׁא. דְּהַשְׁתָּא לָא עָבִיד תּוֹלְדוֹת אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּיֵצֶר הָרָע. וּבְגִין דְּכָל תּוֹלְדוֹת דִּבְנֵי נָשָׁא כֻּלְהוּ מִסִּטְרָא דְּיֵצֶר הָרָע וכו'.
אֲבָל אִלְּמָלֵא לא חָטָא אָדָם וְלָא אִתְתָּרַךְ מִגִּנְתָּא דְעֵדֶן, הֲוָה עָבִיד תּוֹלְדוֹת מִסִּטְרָא דְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְּקַדִּישִׁין כְּמַלְאֲכֵי עִלָּאִין קָיְימִין וכו'.
מבואר בזוה"ק שאלולא חטא אדם הראשון היה מוליד תולדות מסטרא דרוחא קדושה ולא מסטרא דיצה"ר [כפי שאכן הוליד הוא והדורות אחריו].
וכתב בשל"ה (עשרה מאמרות מאמר ב') 'כי הנה האדם נעשה כתנות אור גוף נקי ואח"כ נתלבש בגוף עכור שהוא החומר הגס עור ובשר תלבישני וכו'. ואף עתה שהוא כתנות עור מי שרוצה לזכך ולקדש עצמו אזי גופו נעשה נקי וטהור. והענין כאלו תאמר הנשמה בגוף אור, והגוף אור בלבוש עור כבלע את הקודש בנרתק שלו, אבל לא נתבטל כתנות אור רק נבלע בנרתק וכו'. וזה הגוף הזך והדק מתפשט בכל דור ודור כל מי שרוצה לעורר אותו'.
א"כ י"ל שהצדיקים שעוררו את גופם הזך והדק הרי הם כאדם הראשון קודם החטא ומולידים תולדות מסטרא דרוחא קדישא. ואילו כל מה שאנו יודעים על דרך הולדת תולדות הוא מסטרא דיצה"ר.

אפרקסתא דעניא

הרעיון יפה, אבל ישי אבי דוד, שמת בעטיו של נחש, בהכרח היה כאדה"ר קודם החטא, וא"כ כיצד אמר דוד 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי'?...

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ה' אוגוסט 01, 2013 10:36 pm

אפרקסתא דעניא כתב:הרעיון יפה, אבל ישי אבי דוד, שמת בעטיו של נחש, בהכרח היה כאדה"ר קודם החטא, וא"כ כיצד אמר דוד 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי'?...

קושיה טובה, אכן לא חשבתי על זה.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ה' אוגוסט 01, 2013 10:41 pm

אך אני עדיין חושב שזה בערך ההסבר. היינו שכמבואר בזוהר שמעשה ההולדה אינו מחייב בהכרח תאוה, אלא תיתכן דרגה גבוהה מאד של קדושה בה שייך מעשה ההולדה ללא תאוה. ואל זה מכוונים דברי קדשו של הנועם אלימלך.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ג' אוגוסט 13, 2013 10:03 pm

בקשר לנושא המקורי של האשכול

ריקאנטי (בראשית יח כא) כתב:ואם כן עשו חייבים כלייה, ואם לאו אדעה וארחם עליהם, כמו [שמות ב, כה] וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, שהרמז לחבור הכל מלשון וידע אדם [לעיל ד, כה], וכן כל לשון ידיעה אצל השם יתעלה הוא דביקות והמשכה שמשפיע טובו וחסדו עליו. ואדעך בשם [שמות לג, יז]. ואין צור בל ידעתי [ישעיה מד, ח], והבן זה.

דניאל · הודעהעל ידי **דניאל** » ג' אוגוסט 13, 2013 11:14 pm

איש רגיל כתב:אך אני עדיין חושב שזה בערך ההסבר. היינו שכמבואר בזוהר שמעשה ההולדה אינו מחייב בהכרח תאוה, אלא תיתכן דרגה גבוהה מאד של קדושה בה שייך מעשה ההולדה ללא תאוה. ואל זה מכוונים דברי קדשו של הנועם אלימלך.

אמנם דברי הנועם אלימלך תמוהים מב' פנים: הא' דבגמרא משמע דלשון ידיעה בהאי עניינא הוא לשון מצוה שדרשו על זה גם בלא דעת נפש לא טוב. והב' שכתב דמפני שידע וכו' נולד קין ומה יעשה בהפסוק וידע אדם עוד את אשתו וגו' ותקרא את שמו שת?

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ה' אוגוסט 15, 2013 1:53 am

אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.

אולי יש לציין ליבמות נ"ד ע"א.

אפרקסתא דעניא

תוכן כתב:
אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.

אולי יש לציין ליבמות נ"ד ע"א.

מה זה קשור? עיי' רש"י שם.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ה' אוגוסט 15, 2013 3:08 pm

שמת לב שכתבתי "אולי"?

אפרקסתא דעניא

תוכן כתב:שמת לב שכתבתי "אולי"?

אין לי טענות, אני רק רוצה להבין מה הקשר.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ג' אוגוסט 20, 2013 9:55 am

וכמו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה, ומה הכתוב הזה מאשר, הרבה יודעין לעשות תרועה בחצוצרות ובשופרות ואוי להם ואוי למזלם, והרבה שאינם יודעין לתקוע כלל ואשריהם ואשרי חלקם, אלא תרועה היא מדת הדין ולכך אמר תרועה יתקעו למסעיהם, ואומר עליה קומה ה' ויפוצו אויביך וגו', וכן תראה כי חומת יריחו נפלה מפני התרועה דכתיב עד יום אמרי לכם הריעו והריעותם, וכתיב ויריעו כל העם תרועה גדולה ותפול החומה, ולפי שהיא היתה תחלה בכבוש הארץ רצה הקב"ה שתהיה מדת הדין מתוחה כנגדם ולכך היתה חרם, ואונקלוס רמז זה שתרגם ותרועת מלך בו ושכינת מלכהון ביניהון, ולפי שהתרועה מדת הדין אמר אשרי העם יודעי תרועה שמקרבת אליה הדעת כי הידיעה תאמר על הדבקות כמו והאדם ידע וגו', בתולה ואיש לא ידעה (דרשת הרמב"ן לראש השנה)

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ג' אוגוסט 20, 2013 2:06 pm

יתר10 כתב:וכמו שנאמר אשרי העם יודעי תרועה, ומה הכתוב הזה מאשר, הרבה יודעין לעשות תרועה בחצוצרות ובשופרות ואוי להם ואוי למזלם, והרבה שאינם יודעין לתקוע כלל ואשריהם ואשרי חלקם, אלא תרועה היא מדת הדין ולכך אמר תרועה יתקעו למסעיהם, ואומר עליה קומה ה' ויפוצו אויביך וגו', וכן תראה כי חומת יריחו נפלה מפני התרועה דכתיב עד יום אמרי לכם הריעו והריעותם, וכתיב ויריעו כל העם תרועה גדולה ותפול החומה, ולפי שהיא היתה תחלה בכבוש הארץ רצה הקב"ה שתהיה מדת הדין מתוחה כנגדם ולכך היתה חרם, ואונקלוס רמז זה שתרגם ותרועת מלך בו ושכינת מלכהון ביניהון, ולפי שהתרועה מדת הדין אמר אשרי העם יודעי תרועה שמקרבת אליה הדעת כי הידיעה תאמר על הדבקות כמו והאדם ידע וגו', בתולה ואיש לא ידעה (דרשת הרמב"ן לראש השנה)

וכפי שציינו לעיל לרמב"ן באגרת הקודש.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ג' אוגוסט 20, 2013 9:28 pm

כמדומה שיחוס האגרת לרמב"ן מפוקפק

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ד' אוקטובר 02, 2013 1:36 pm

אפרקסתא דעניא כתב:האם שייך לעשות מה שעושה עם אשתו בלא שיודע בכלל מה עושה? זה תמוה לכאו' מהבחינה הפיזית. מה גם שבעובדת החיים הזו מבארים הפסוק הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.

אפרקסתא דעניא כתב:הרעיון יפה, אבל ישי אבי דוד, שמת בעטיו של נחש, בהכרח היה כאדה"ר קודם החטא, וא"כ כיצד אמר דוד 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי'?...

וז''ל הרב פעלים (חלק ג אורח חיים סימן י):

ואשר שאלת על בני תמורה, שיעקב אע"ה בא על לאה וחשב שהיא ‏רחל, וישי בא על אשתו וחשב שהיא פלגשו, ותירוץ הגאון מג"א לא ‏הרווה צמאונך, כן הוא, וגם תראה עוד להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף ‏שהביא ב' תירוצים מן הראב"ד ז"ל והקשה בתרוצים אלו קושיות ‏חזקות ע"ש. ואנא עבדא נ"ל בס"ד בזה כי צדיקים גמורים כמו יעקב ‏אע"ה וישי ע"ה בשעת התשמיש אין להם תאוה גשמית בזה, ואף על פי ‏שהגוף טבעו מתאוה לדבר זה הם דוחים מדעתם כונת הנאה הגשמית ‏הגופניית ורק מתכוונים לתאוה רוחנית נפשיית, ודומה לזה עונג שבת ‏דאע"פ שהגוף מתענג באכילה ושתיה, עכ"ז הצדיקים מצמצמים כונתם ‏במצוה בלבד לקיים מצות אז תתענג על ה' שהעונג שלהם הוא רק ‏לשם שמים, וכן הענין בתשמיש המטה שלהם, ולא עוד אלא שבשעת ‏התשמיש ממש שהוא דבקות גופא בגופא מפשטים כונתם ממעשה ‏התשמיש הגופניות שעושים למטה על מטתם וחושבים בכונות עמוקות ‏ביחוד הספירות ושמות הקודש בזווג המידות למעלה, ואין מרגישים ‏במעשה ואין מחשבים ומציירים בדעתם בעת דבקותם גופא בגופא את ‏האשה שלהם שהם משמשים עמה וכאלו אותה שעה אינו משמש עם ‏אשה, ועל כן מה שייך לומר לגבי דידהו ענין תמורה, דהא יעקב אע"ה ‏בשעת מעשה בדבקות גופא בגופא מחשבתו היתה פונה למעלה בזווגי ‏המידות העליונות, ולא באה רחל במחשבתו ולא נתכוון לה ולא נתן ‏על לבו לא רחל ולא אחרת, וכן ישי בעת התשמיש ממש שדבק גופא ‏בגופא לא בא במחשבתו לא פלגשו ולא אשתו ולא הרגיש עם מי הוא ‏דבק באותם רגעים של התשמיש, ועל זה אמרה אשתו של ר"א דומה ‏כמי שכפאו שד, כלומר מצד הנאה הגופניית והגשמית דומה בשעת ‏מעשה כאלו כפאו שד, דאין לו כונה ומחשבה בגופניות וגשמיות, כי ‏מחשבתו קשורה בזווגי המידות למעלה, ככה דרכן של צדיקים ‏הגדולים, ולכן לא שייך בהו ענין בני תמורה.

ועיין עוד בשו"ת תורה לשמה סימן עב, ויש ליישב:

שאלה איש שהוא צריך לשמש מטתו בהכרח כגון ליל טבילה וכאשר קם משנתו בחצי הלילה לשמש לא היה לו רצון לתאות תשמיש וכמעט שהוא קץ בו אם טוב לדבר עם אשתו אותה שעה דברי שחוק וכיוצא כדי לעורר רצון לתאותו ואז ישמש ברצון ורבוי תאוה או"ד אדרבה עדיף טפי למהר לשמש בעוד שאין לו רצון ורבוי תאוה כ"כ כדי שיהא משמש משום מצות עונה כאדם הפורע חובו. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה אין טוב לשמש בלא רצון אלא אדרבה צריך שיהיה לו רצון ותאוה מצד עצמו דהכי איתא בגמרא דנדה דף י"ז ע"א דאי ס"ד משמשין מזכירין אותן לשבח אין הכי נמי דאגב דאיכא אונס שינה מגניא באפיה ופירש רש"י אונס שינה מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאוה לה כ"כ ומשמש לקיום מצוה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני תשע מדות עכ"ל ע"ש נמצא דיותר טוב לעורר רצון ותאוה ולא יהיה קץ בתשמיש זה על כן מותר לו לדבר בשיחה ושחוק עמה כדי לעורר תאוה ורצון בלבו אם יודע שבזה תתעורר התאוה ויהיה לו רצון וכן איתא בגמרא דרב כהנא גני תותי פוריה דרב שמע דשח ושחק ושמש וכונת רב ע"ה היתה בעבור לעורר התאוה שלו כדי שיהיה לו רצון לתשמיש ולא יהיה קץ בה ח"ו כי האדם אף על פי שצריך לכוין לעשות מצות ה' צריך שיהיה לו בזה תאוה ורצון בכל לבו. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.

כתונת_פסים

גילוי כתב:מפורסם בעולם שידע ודעת לשון חיבור, וומביאים ראיה מהאדם ידע את אשתו, אולם כעת ראיתי :
רבי מיוחס: 'ידע' לשון נקי, כלומר הכיר סתריה בדרך ארץ.
רבנו בחיי: כי התשמיש בלשון התורה נקרא ידיעה, והטעם לפי שהזרע בא מן המוח שהוא מקום החכמה והדעת. ועוד, תאוות התשמיש היתה סיבתה עץ הדעת, ולכן נקרא בשם ידיעה.

האם ידוע על מקור מפורש שחולק על הנ"ל?

לדעת רש"י לשון ידע, כלומר, תשומת לב היפך מהסתרת פנים. ועיין רש"י שמות ג,ז בזה"ל כי ידעתי את מכאביו. כי שמתי לב להתבונן וכו'. וכן הוא בעוד כמה מקומות ברש"י ולפי"ז מה שכתוב והאדם ידע וכו' הכוונה בזה שנתן לב אליה. ואין צריך לדחוק שהכוונה הכיר סתריה.

כתונת_פסים

מעניין מה שכתב בזה הרמב"ן. וירא אלקים את בני ישראל – פירש רבי אברהם וכו'. ורש"י פירש וידע אלקים, נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם. ונכון הוא על דרך הפשט. יעו"ש.

ישא ברכה · הודעהעל ידי **ישא ברכה** » ב' מרץ 09, 2020 8:14 pm

לכאורה מדברי רש"י (בראשית יח יט) משמע שידיעה היא הכרה וידיעה, ולא ענין של חיבור.

כי ידעתיו - לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:

גל של אגוזים · הודעהעל ידי **גל של אגוזים** » ב' מרץ 09, 2020 9:48 pm

איש רגיל כתב:
אפרקסתא דעניא כתב:הרעיון יפה, אבל ישי אבי דוד, שמת בעטיו של נחש, בהכרח היה כאדה"ר קודם החטא, וא"כ כיצד אמר דוד 'הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי'?...
קושיה טובה, אכן לא חשבתי על זה.

עיין בס' סור מרע ועשה טוב (מהרצ"ה מזידיטשויב) ובהוספת מהרצ"א שם מה שדן בזה.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר