איתא בגמ' פסחים (פה, ב), והאמר רב משום רבי חייא כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא. ופירש"י, לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח, כדתנן לקמן הראשון טעון הלל על אכילתו.
ובמהרש"א חידושי אגדות שם, כוונו בזה דודאי אכילתן בבית אפשר שזה אכלו לשם פסח וזה אכלו לשם אכילה גסה כמפורש במס' הוריות (י:) אבל ההלל ודאי דכולם לש"ש היה והיינו רמז דפקע איגרא לעלות חיל קריאתם למעלה לשמים, עכ"ל
והנה בלשון המדרש (שיר השירים רבה (פרשה ב) מצינו שנתפרש טפי, 'השמיעני את קולך, זה קריאת ההלל בנועם בשעה שישראל קורין את ההלל קולן עולה למרום, מתלא אמר פסחא בבייתא והלילא מתברא אברייאה'.
הרי זכינו ב"ה למצוא מקור מפורש לדבריו דזה הפי' בפקע איגרא.