מהי הגדרת 'דעת תורה' של חז"ל?

[פעלעד]

מהי הגדרת 'דעת תורה' שחז"ל הגדירו אותה כהיפך דעת בעה"ב?

[הוה אמינא]

איפה מצאת בחז"ל את הביטוי הזה?
אאל"ט זה נמצא לראשונה בסמ"ע על השו"ע בתחילת חושן משפט, והוא כותב את זה על פסקי השו"ע נגד פסקי הבעלי בתים.

[פעלעד]

צודק, לא בדקתי, סמכתי על הזכרון שזה פתגם ידוע.
עכ"פ סמ"ע גם מספיק... אשמח לקבל מראי מקומות מהי ההגדרה הנכונה של דע תורה (לא מסברא, אלא מה שכתוב), כי זכור לי שהחת"ס מאד מחמיר בזה.
תודה.

[הוה אמינא]

בעצם גם אתה קצת צודק,
עיינתי כעת בסמ"ע וראיתי שזה ציטוט מתשובת מהר"י וייל [כנראה למהרש"ל] שמזהירו לא לשבת כדיין בהרכב בצוותא במינוי של הקהל, כי הם בוררים רבנים מחשוביהם לפי קנה מידה אחר ולא לפי ידיעות מופלגות בתורה, ויפסקו הפוך מהתורה.
עי"ש סימן ג' ס"ק י"ב בשם מהרי"ו סימן קמ"ז.

[מה שנכון נכון]

מתשובת מהר"י וייל [כנראה למהרש"ל].

לא היתה להם ישיבה אחת בעולם.

[אלי כהן]

צודק, לא בדקתי, סמכתי על הזכרון שזה פתגם ידוע.
עכ"פ סמ"ע גם מספיק

הסמ"ע מדבר על הוראת הלכה, מבלי להזכיר את המושג "דעת תורה", ככה שבכל מקרה זה לא מה שאתה מחפש.
המקור בחז"ל לדבר שאותו אתה מחפש, הוא בחולין צ ע"ב, ומשם בארה - שהכוונה שם היא אל "דיעה" המבוססת על פסוק מפורש ב"תורה", לאפוקי "דיעה נוטה" - דהיינו כשהדיעה מבוססת על סברא מסופקת "הנראית במקצת" (עיין שם ברש"י).
על כל פנים, בימינו, המילים "דעת תורה" קיבלו מובן קצת שונה מהמובן המקורי שבש"ס.

[פעלעד]

לא משנה מה המובן שזה קיבל היום, היום כל דבר מסולף ומשנה כיוון...
אני מחפש מקורות על הדעת תורה האמיתי עליה כיוונו חז"ל, ולא מה שאנשים חושבים, אלא מה שכתוב בספרים...

[אלי כהן]

לא משנה מה המובן שזה קיבל היום, היום כל דבר מסולף ומשנה כיוון...
אני מחפש מקורות על הדעת תורה האמיתי עליה כיוונו חז"ל, ולא מה שאנשים חושבים, אלא מה שכתוב בספרים...

נו אז עניתי לך לפי מה שמובא להדיא בש"ס.
שם (חולין צ ע"ב), הגמרא שואלת האם דעת רבי יהודה - שצריך ימין - היא "דעת תורה" או רק "דיעה נוטה", ולבסוף הגמרא הכריעה שדעת רבי יהודה היא באמת "דעת תורה", משום דרבי יהודה יליף לה ממה שכתוב להדיא בתורה (והיינו כמבואר בעמוד הבא דיליף לה מדכתיב "הירך" ולא "ירך", ש"מ דבעינן שתהיה הירך החשובה, שהיא "המיומנת שבירך". ועיין עוד בפסחים פג ע"ב רש"י ד"ה לר' יהודה, ומשם בארה).

[פעלעד]

לא הבנת את שאלתי, אני לא שואל איך חז"ל הגדירו מהי דעת תורה,
אני פשוט רוצה לדעת מה זה נקרא דעת תורה, כל מי שלומד כל היום יש לו כבר דעת תורה, או כ"ז שהוא לא פרוש מתאוות וכו' הוא עדיין דעת בעלי בתים?
מי שלא לומד לשמה אבל לומד הרבה ובקי בש"ס ופוסקים, יש לו כבר דעת תורה?

[פעלעד]

מצאתי בחיפוש באוצה"ח בספר שיחות חיים ליקוט קצר ונחמד מגדולי הדור בזמן האחרון בנושא, מצורף כאן.
אבל אני עדיין מחפש מהקדמונים יותר איך מתייחסים לנושא.

[אלי כהן]

לא הבנת את שאלתי, אני לא שואל איך חז"ל הגדירו מהי דעת תורה,
אני פשוט רוצה לדעת מה זה נקרא דעת תורה, כל מי שלומד כל היום יש לו כבר דעת תורה, או כ"ז שהוא לא פרוש מתאוות וכו' הוא עדיין דעת בעלי בתים?
מי שלא לומד לשמה אבל לומד הרבה ובקי בש"ס ופוסקים, יש לו כבר דעת תורה?

עדין לא הבנתי: האם אתה שואל על איך שחז"ל הגדירו (כפי שנראה מתגובתך הראשונה אליי וגם מהודעתך הראשונה שבאשכול) או על איך שבימינו מגדירים (כפי שנראה מהודעתך הנוכחית).
אם כוונתך לשאול לפי איך שחז"ל הגדירו, אז על זה כבר פירטתי לך בהודעותיי הקודמות (ובמיוחד בזו הקודמת), ש"דעת תורה" שאליה כיוונו חז"ל (בחולין צ ע"ב), אינה תלויה באדם בעל אותה דיעה, אלא תלויה רק בטיב של אותה דיעה, שנקראת "דעת תורה" רק אם היא נלמדת באופן מפורש ממה שכתוב בתורה (לאפוקי אם היא תלויה על סברה מסופקת שרק "נראית במקצת").
מאידך אם כוונתך אל מה שכיום מגדירים "דעת תורה", אז כמובן שכיום כל אחד מגדיר איך שהוא רוצה, וכפי שאתה עצמך כתבת בתגובתך הראשונה אליי, כך שעדין לא ברור לי מה נותר לך לברר.

[פעלעד]

לא הבנת את שאלתי, אני לא שואל איך חז"ל הגדירו מהי דעת תורה,
אני פשוט רוצה לדעת מה זה נקרא דעת תורה, כל מי שלומד כל היום יש לו כבר דעת תורה, או כ"ז שהוא לא פרוש מתאוות וכו' הוא עדיין דעת בעלי בתים?
מי שלא לומד לשמה אבל לומד הרבה ובקי בש"ס ופוסקים, יש לו כבר דעת תורה?

עדין לא הבנתי: האם אתה שואל על איך שחז"ל הגדירו (כפי שנראה מתגובתך הקודמת אליי וגם מהודעתך הראשונה שבאשכול) או על איך שבימינו מגדירים (כפי שנראה מהודעתך הנוכחית).
אם כוונתך לשאול לפי איך שחז"ל הגדירו, אז על זה כבר עניתי לך, ש"דעת תורה" לא תלויה באדם אלא בטיב של אותה דיעה, שנקראת "דעת תורה" רק אם היא נלמדת באופן מפורש ממה שכתוב בתורה (לאפוקי אם היא תלויה על סברה מסופקת שרק "נראית במקצת").
מאידך אם כוונתך אל מה שכיום מגדירים "דעת תורה", אז כמובן שכיום כל אחד מגדיר איך שהוא רוצה, וכפי שאתה עצמך כתבת בתגובתך הקודמת, כך שעדין לא ברור לי מה נותר לך לברר.

תוריד את הקובץ שצירפתי בהודעה הקודמת שלי, ושם תראה למה אני מתכוין...
אני מתכוין למה שהפוסקים הקדמונים קובעים שדעת תורה איננה הדיעה הפשוטה של כל אחד, ואדרבה דעת בעה"ב היפך דעת תורה, אז על זה אני מחפש הגדרה מהי אותה דעת תורה, לימוד לשמה? פרישות מעוה"ז? קדושה? יגיעה? וכדו'.

[יאיר]

הוא שואל על היום, מה האמת...

[אלי כהן]

לא הבנת את שאלתי, אני לא שואל איך חז"ל הגדירו מהי דעת תורה,
אני פשוט רוצה לדעת מה זה נקרא דעת תורה, כל מי שלומד כל היום יש לו כבר דעת תורה, או כ"ז שהוא לא פרוש מתאוות וכו' הוא עדיין דעת בעלי בתים?
מי שלא לומד לשמה אבל לומד הרבה ובקי בש"ס ופוסקים, יש לו כבר דעת תורה?

עדין לא הבנתי: האם אתה שואל על איך שחז"ל הגדירו (כפי שנראה מתגובתך הקודמת אליי וגם מהודעתך הראשונה שבאשכול) או על איך שבימינו מגדירים (כפי שנראה מהודעתך הנוכחית).
אם כוונתך לשאול לפי איך שחז"ל הגדירו, אז על זה כבר עניתי לך, ש"דעת תורה" לא תלויה באדם אלא בטיב של אותה דיעה, שנקראת "דעת תורה" רק אם היא נלמדת באופן מפורש ממה שכתוב בתורה (לאפוקי אם היא תלויה על סברה מסופקת שרק "נראית במקצת").
מאידך אם כוונתך אל מה שכיום מגדירים "דעת תורה", אז כמובן שכיום כל אחד מגדיר איך שהוא רוצה, וכפי שאתה עצמך כתבת בתגובתך הקודמת, כך שעדין לא ברור לי מה נותר לך לברר.

תוריד את הקובץ שצירפתי בהודעה הקודמת שלי, ושם תראה למה אני מתכוין...
אני מתכוין למה שהפוסקים הקדמונים קובעים שדעת תורה איננה הדיעה הפשוטה של כל אחד, ואדרבה דעת בעה"ב היפך דעת תורה, אז על זה אני מחפש הגדרה מהי אותה דעת תורה, לימוד לשמה? פרישות מעוה"ז? קדושה? יגיעה? וכדו'.

מי הם "הפוסקים הקדמונים" שאליהם אתה מתכווין? על כל פנים, אצל חז"ל לא קיים הדבר שעליו אתה מדבר.

[פעלעד]

מי הם "הפוסקים הקדמונים" שאליהם אתה מתכווין? על כל פנים, אצל חז"ל לא קיים הדבר שעליו אתה מדבר.

אז הגענו לעמק השוה, אתה מצפה כמוני לשמוע...
אז בא נחכה בסבלנות עד שכמה בקיאים מחשובי החברים מק"ק דפה שיעלו מראי מקומות, כפי שכבר כתבתי, זכור לי מאד חזק כי החתם סופר מתייחס לנושא, בעיניי הוא מספיק קדמון עבור זה...

[אלי כהן]

מי הם "הפוסקים הקדמונים" שאליהם אתה מתכווין? על כל פנים, אצל חז"ל לא קיים הדבר שעליו אתה מדבר.

אז הגענו לעמק השוה, אתה מצפה כמוני לשמוע...
אז בא נחכה בסבלנות עד שכמה בקיאים מחשובי החברים מק"ק דפה שיעלו מראי מקומות, כפי שכבר כתבתי, זכור לי מאד חזק כי החתם סופר מתייחס לנושא, בעיניי הוא מספיק קדמון עבור זה...

גם החת"ס (בשו"ת ח"ד [אבן העזר ח"ב] סי' קלב) מסכים לחילוק של חז"ל, בין "דעת תורה" (דהיינו דיעה הנלמדת מפסוק בתורה) לבין "דעת נוטה" (דהיינו דיעה הנלמדת מסברא מסופקת הנראית במקצת), ותמהני אם אי פעם השתמש החת"ס במילים "דעת תורה" שלא במובן הנ"ל המוסכם אצל חז"ל.
ובכלל אינני מבין: האם עולה בדעתך שיש איזה פוסק הטוען, שאין להחשיב כ"דעת תורה" - את דעתו של איזה בעל בית - שיחדש איזה דין מתוך פסוק מפורש בתורה? נניח אותו בעל בית ילמד כך: "קיימא לן, בכתוב אֶחָד: 'הגמל...טמא הוא', ובכתוב אַחֵר: 'ואיש כי יַקְדִּש...בבהמה הטמאה ופדה בערכך' ; לכן: המקדיש את הגמל יפדה בערכך". עד כאן מה שילמד אותו בעל-בית - מתוך מה שכתוב מפורשות בתורה. אז האמנם לדעתך זה לא "דעת תורה", אחרי שחז"ל החשיבו (בחולין צ ע"ב) כ"דעת תורה" את כל מה שנלמד מתוך פסוק מפורש בתורה? אתמהה... מאידך, אם זה לא נלמד מתוך פסוק מפורש בתורה (אלא זו רק דיעה הנלמדת מסברא מסופקת הנראית במקצת), אז חז"ל קבעו שזה לא "דעת תורה" אלא "דעת נוטה" - ולא משנה כלל אם מי שאמר אותה הוא בעל בית או גדול-הדור שהגיע לדרגת רבי יהודה, אם כן מה שייך עוד להסתפק כאן?

[בברכה המשולשת]

העליתי פעם באשכול אחר:
מרן הגאון רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא
החזרת שטחי ארץ ישראל
(שיחה)
דעת תורת מהי ?
לפני שאשיב לשאלותיכם בעניין החזרת השטחים יש להקדים ולבאר את המושג שדשים בו רבים : דעת תורה. לענ"ד מושג זה שונה בהיבטים רבים מהמושג דין תורה. דין תורה הוא בבעיא שכל כולה מעוגנת במקורות הש"ס, וכפי שגובשה בפוסקים ובמפרשים ואינה תלויה בבירור הנחות מוקדמות הנובעות מיסודות אשר מחוץ לתורה המסורה.
דעת תורה היא הבט על בעיה שעיקריה, או רוב עיקריה, נובעים מתוך השקפות והסתברויות מחוץ לפסקי הלכה, אך יסודותיהם נעוצים בתורה.
מה שכתוב בש"ס, וסוכם להלכה ברמב"ם, בשו"ע ובמפרשים מדור לדור, תקפו קיים בכל לדורות בלי כל שינוי. כלל ישראל כולו חייב לקיים בדחילו וברחימו וכל מחשבה של היסוס על תוצאות החוב הזה אינה יכולה להשפיע להקל על תוקף זה, אלא א"כ יש הלכה אחרת שלפיה יש להימנע מקיום הלכה זה גם במקרה כזה ההלכה היא שקובעת איך נוהגים ומה נדחה מפני מה. דעת תורה אמורה בשאלה שאין להצביע עליה שהיא הלכה מפורשת. השאלה תלויה בדברי חז"ל שלא גובשו ע"י הפוסקים להלכה, ובעיקרן נשענים על האגדה, המדרשים זוה"ק שאין לנו בהם סיכומים ופסקים של הראשונים למעשה. באמת אין שום בעיה מעשית בעוה"ז שאין לה פתרון או הארה מתוך דברי התורה. (בשם הגר"ח מולוז'ין מקובל שאם יהודי מסתפק אם לקנות יער ליד וילנה הרי הפתרון נמצא בתורה אלא היכן העיניים הקדושות שימצאו זאת?.). בשאלות כאלה המרחב של שיקול הדעת הוא כל כך גדול שאפילו גדולי הדור יתקשו להגיע לידי מסקנה וזקוקים להרבה סיעתא דשמיא.
בדרך כלל שאלות מסובכות אלו קשורות בענייני ציבור ולכן יש בהם צדדים וצדדי צדדים לכאן ולכאן ופרטים אלו מתפשטים על פני כל מקורותינו: בבלי, ירושלמי, מדרשים, זוהר וראשונים שכולם דברי אלקים חיים, ולפיכך ההכרעה קשה ביותר.
נבואה - דעת תורה
בעצם בענייני ציבור הובטחנו בתורה שלשם כך הקב"ה מעמיד לעם ישראל נביאים, וכדכתיב בפ' שופטים. מוכח מכאן שכלל ישראל זקוק להנהגתו של נביא ד'. לפי הרמב"ם בהקדמתו נביא הדור היה גם ראש הסנהדרין. ועיין במכילתא דרשב"י: הנני שולח לכם מלאך - זה נביא, לשמרך בדרך - להזהירך על דבר תורה. הרמב"ם במורה כתב שהפסוק מוסב על ת"ח שבכל דור, ונראה שמקורו ממכילתא דרבי שמעון בר יוחאי זו, וממה דאיתא בסדר עולם שמנה כל הנביאים עד שבטלה הנבואה ומסיים: מכאן ואילך כוף אזנך לשמוע דברי חכמים. משמע שחלק מסמכות הנביאים עברה לחכמים שבדור. וזהו מה שאמרו בב"ב י"ב שניטלה נבואה מנביאים וניתנה לחכמים, ובדברי הרמב"ן המפורסמים שם שכל נבואה בדרך חכמה, והאריך בזה הרבה מאד הגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בספריו. וכן מבואר בש"ס בכ"מ בסוד ד' ליראיו. וראה בפסחים כשנתעלמה הלכה מהלל הזקן ואמר: ישראל בני נביאים הם ויכוונו להלכה מכוח נבואה. ועיין בספר זיכרונות הגאון ר"י גרוברט מש"כ בשם ר' איציל מפוניבז' זצ"ל. כל זה רק ראשי פרקים ברמיזה ואכמ"ל.
דוגמאות לדעת תורה בש"ס
אצטט לדוגמא כמה מקורות מהש"ס, בענינא דדעת תורה. במסכת ברכות ג : אמר להם דוד לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד נועצים באחיתופל ונמלכים בסנהדרין ושואלין באורים ותומים. וצ"ע אם יש אורים ותומים מה יש להועץ באחיתופל. וכמדומני שראיתי בספר תפארת שלמה לצדיק מרדומסק שכתב שכל דבר צריך לבדקו קודם כל בשכל הישר ורק אחרי שהשכל הישר קובע שהדבר מתקבל רק אז שואלים באו"ת. לכן הסדר הוא : אחיתופל, סנהדרין ורק אח"כ או"ת. ואחיתופל גבור בתורה היה כמפורש בירושלמי סנהדרין. עיין גרעק"א בברכות שם.
בפסחים נ"ו : ת"ר ששה דברים עשה חזקיה המלך וכו' כתת נחש הנחושת והודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו וכו'. על שלשה לא הודו לו : קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון ולא הודו לו כמים וכו' ופירש"י : נחש הנחושת שהיו טועים אחריו. ספר רפואות שלא היה לבם נכנע על חולים ומתרפאין מיד. מי גיחון שהיה לו לבטוח בהקב"ה.
בברייתא זו חכמי הדור דנו גם על בעיה הלכתית טהורה כמו לעבר ניסן בניסן, גם על בעיות ציבוריות כמו כתיתת נחש הנחושת וגם על בעיות מדיניות וצבאיות כסתימת מי הגיחון. והנה על קיצוץ דלתות ההיכל לא פירש"י כלום ועיין במאירי. אולם ראה ביו"ד רנ"א סעיף י"ד שיכולים לשנות מצדקה של תלמוד תורה לתת כסף להגמון לפי שהוא הצלת נפשות. וכתב הגר"א כמו שמצינו במקרא שהיו נותנים קדשי בדק הבית למלכות של אומות העולם וכ"ש בצדקה. ולכאורה כוונתו לענינו של חזקיה שחכמי ישראל לא דידו לו, וא"כ ראיה מכאן שבאמת אין זו עבירה, שהותר הדבר משום הצלת נפשות. [וד"ל שקודם הפקיעו את הקדש ע"י חילול פחות משויו, דאל"ה הא קי"ל דאין לשנות הקדש מקדושה לקדושה (ר' רמב"ם וראב"ד סוף תמורה), ולא דמי לצדקה דמשנין לחמורה].
ונראה, אפוא, שבודאי לא היתה עבירה בדבר ומה שנחלקו חכמים על חזקיה היינו מפני שלדעת חזקיה היה הכרח לקצץ דלתות ההיכל ולשגר למלך אשור ולדעת חכמי ישראל אין זה הכרח בל יעבור שהרי הנביא הבטיח וגנותי על העיר הזאת ודבר ד' יקום לעולם.
וראה בחולין דף י' דעל מה שאמרו שחזקיה כתת נחש הנחושת שואלים והרי אסא ויהושפט לא בערוהו ? והשיבו : מקום הניחו לו אבותיו להתגדר. והקשו בתוס' משבת דף נ"ו בעניין הבמות שעשה שלמה שלא תירצו כן. והשיבו בתוס' דנחש הנחושת שנעשה מפי הדיבור טעו בו והיו סבורים שאסור לבערו אבל בבמות לא היה מקום לטעות. הנה לנו אבחנה בין דין תורה לרעת תורה ; איסור במות הוא הלכה ברורה ואין שיקולים להתיר. מאידך נחש הנחושת שעשה משה אין לו יסוד בהלכה וע"כ יש שיקול של דעת תורה אם מותר לכתתו מאחר שנעשה תקלה לישראל.
ובעניין סתימת מי הגיחון העליון נראה שבאו למעט את הסתימה הראשונה כשעלה סנחריב על הארץ, כי אז היה צורך צבאי בדבר, באופן מידי, ואילו בסתימת גיחון העליון מבואר שלא היתה סכנת פקו"נ מידי אלא חישוב לעתיד וע"ז לא הודו לו חכמים, ועיין רד"ק שם. ..
חישובי פיקוח נפש
ברור שאם מדובר במלחמה, ובודאי כאשר זו מלחמת מצוה כמ"ש בסוטה או מלחמת חובה ככיבוש א"י והצלת ישראל מיד צר, ואפי' במלחמת רשות - אין להימנע מהמלחמה משום שכרוך בה סכנת נפשות שהרי זהו עיקר ענינה של מלחמה שהיא מסירת נפש. ומקרא מפורש הוא בפרשת שופטים : פן ימות במלחמה, ומפורש ברמב"ן שם שאין סומכין על הנס, ובמנחת חינוך שם ועוד.
מאידך ברור שבכל זאת יש דין של פקו"נ שדוהה מלחמה. והעיון בפקו"נ זה הוא כמו כל עיון בפקו"נ שבנוי על יסוד חוו"ד של מומחין לדבר, היינו המפקדים המומחים בענייני צבא ומלחמה. כמו שאם רופא אומר שלפי מדע הרפואה המקובל והידוע אין סיכוי סביר לחיי החולה אם לא יאכל מאכל אסור, ועל סמך זה מתירין לאכול, ה"נ אם גנרלים מומחים יחוו דעה מקצועית שלהלחם על שטת מסוים אין סיכוי סביר מבחינה צבאית שנוכל להחזיק בו, אזי חזר הדין שאין לסכן נפשות על כך.
זהו הטעם העיקרי שלא היה נסיון מאז בר כוכבא לכבוש את הארץ - כיון שלא היה כל סיכוי סביר להצלחה. הרמב"ן עצמו שעלה לארץ עם תלמידיו לא סבר שהוא מחויב במצוה שכתבה בסה"מ, שאין זו מצוה כלל לשבור הראש בחומה ולהיהרג.
ובנידון דידן : אילו היו המפקדים המומחים אומרים שמבחינה מקצועית שלהם אין הם רואים סיכוי להצליח בהחזקת השטחים של ארץ ישראל, וכל מלחמה עליהם היא לכתחילה משוללת סיכוי בגלל אופי השטח, עצמת האויב או עדיפות באנשים ובנשק, ותהיה כאן מבחינה צבאית מערכה מיותרת של שפיכת דמים, במקרה כזה תתעורר הבעיה של פקו"נ, ובאמת מצות וירשתם תדחה מפני פקו"נ כזה.
אבל הרי המצב כיום הוא להפך. המפקדים המומחים במקצוע לא זו בלבד שאומרים שאפשר להחזיק בשטחים המשוחררים, אלא אדרבא, אם נחזיק בהם יהיה פחות שפיכת דמים. לדעתם מבחינה צבאית הגבולות הללו הם הם הגבולות הטובים ביותר למניעת שפיכת דמים.
אלא מאי ? נשמעת הטענה שיש סיכון מדיני ; המעצמות מתנגדות, העיתונות מתנגדת, ריבוי טבעי של הערבים וכיו"ב. סיבות אלו אינן משמשות כלל וכלל כגורם לביטול מצוה מכמה טעמים, ועכ"פ אינם בכלל סיבה של פקו"נ.
חישובים רפואיים בפקו"נ הם חישוב אוביקטיבי טבעי. גוף האדם, מחלה מסוימת, רפואה פלונית, - כולם שיקולים טבעיים שלא כרוכה בהם השקפה אישית של הרופא. כמו כן חישוב צבאי, מבנה השטח, עצמת האש, כח אדם, אף זה חישוב טבעי במדה מסוימת שאינו תלוי בהשקפה מסוימת של המפקד.
מאידך חישוב מדיני הוא רק ניחושים, הגיוניים אולי אבל רק ניחושים ; יתכן כך ויתכן כך. היום כך ומחר כך ; היום יש ניקסון, מחר ניקסון עורבא פרח. היום יש חוסיין וע"כ כל דיחוי בנסיגה הוא בלתי נסבל לדעת הגויים, ומחר איננו ושוב אין כלל דחיפות ברבר. כל ניחוש כרוך עם ניחוש אחר והכל נראה כאילו חזרנו לאיצטגנות בכוכבים ; כוכב זה עומד כאן וכוכב זה כאן. עינינו רואות שכל אחד מנחש אחרת. עינינו רואות שהניחושים אצלנו קשורים עם דעה קדומה כלשהי. שמאלני לגמרי סובר שצריך להחזיר מיד הכל ; שמאלני פחות סובר בדרך כלל שלא הכל ולא מיד אלא לאט לאט. עוד פחות שמאלני הוא יותר גמיש לגבי נסיגה. כל מפלגה מבולבלת בתוכה לגבי ההכרח לסגת. וכי בגלל ניחושים כאלו, על עתידות ועל להבא, נהיה פטורים ממצוה ?
כל החישובים בנויים על אמונה ששונאי ישראל יפסיקו לאחר שיקבלו השטחים להיות צמאים לדמינו, ושלום יהי בארץ. והנה הכל אומרים שאין זה בגדר ודאי, אלא סיכון כדאי. והנחה נוספת ; אפילו אם ניסוג וילחמו בנו שוב יש סיכוי שנעמוד בזה גם אם יגרם שפך דמים נורא. לפי"ז דווקא מדין פיקות נפשות אין לסגת ולהפקיר עי"כ נפשות רבות. כלומר, דוקא מתוך שיקולי פקו"נ ההכרעה צריכה להיות שלא לסגת יותר מאשר לסגת.
עכ"פ כלפי ניחושים ספקולטיביים וכי תהיה כוהנת גרועה מפונדקית ? כלום תורה שלימה שלנו אינה מישוב שצריך לקחתו בחשבון ? ומצוה, מלבד היותה חיוב ועול, מהוה גם גילוי רצון ד', וא"כ רצונו שהארץ כולה תהיה בידינו. עצם המצווה מלמדת כי מה' היה הדבר, וכי הוא נתן לנו את הארץ. וכי מי נתן ? איננו ח"ו מאלו המקצצים בנטיעות כאילו לא ה' עשה זאת.
וזאת למודעי, והוא עיקר גדול באמונה; כל המצות שציוונו השי"ת מלבד שמצוה, וגזירת מלכות בדבר, יש לנו לקבלה גם כעצה טובה לטוב לנו.
וכאן אציין זכרו של ידידי המנוח הרב אלימלך מינצברג הי"ד שסח לי מפי הצדיק ר' דניאל מקלם זצוק"ל בענין הכתוב ברחל ולאה שאמרו ליעקב : מה לנו בבית אבינו הלא כנכריות נחשבנו לו וגם אכול אכל את כספנו ועתה מה שיאמר לך אלקים עשה. וצ"ע, אם ה' אומר לעשות, מה יש להוסיף נימוקים ? אלא הכתוב מלכדנו שאם נצטווינו לעקור מבית אבינו למקום זר, למרות שהדבר נדמה כרע, מ"מ יש לערוך חשבון פשוט של רוח והפסד המוכיח שהמצוה היא כדאית.
נחזי אנן מה לפנינו בחשבון פשוט של כדאיות הנסיגה. ברור שאם נותר על הכיבוש קימת סכנת נפשות ממשית לכל יהודי בירושלים. כל ישוב שימצא בטווח של כמה קילומטרים מהגבול יהיה בסכנה ממשית כל לילה ולילה. ביטול המצווה היא היא שתגרום לסיכון נפשות ולא להפך. כל המסכים כיום להחזרת שטחים ביהודה ושומרון מסכים להפקרת דמיהם של ישראל, שהרי מצב האויב אינו כבתשכ"ז אלא הם מאורגנים יותר ומצוידים בנשק קטלני יותר.
אתחלתא דגאולה
כל האמור אינו קשור בשאלה שיש בה חילוקי דעות בקשר לאתחלתא דגאולה בימינו, כדעת גאוני קדמאה ורוב רבני ישראל בזמן הקמת המדינה (ראה בספרים לנתיבות ישראל והתקופה הגדולה). על כל פנים מלכות ישראל בארץ ישראל נתכוננה מחדש. מלכות ישראל פירושה כמשמעותה : מלכות שראשיה הם יהודים, זרע אברהם יצחק ויעקב, ולא גויים. שלטון גויים הוא גלות, ושלטון יהודים - יהיו מי שיהיו - הוא ביטול הגלות. גם אם יצביעו על פגמים בחיים הרוחניים, וגם אם יש דמיון לחטאים שנזכרו בבית ראשון ושני, כמו עבודה זרה ושנאת חנם, הרי לעולם זו מלכות ישראל, ותפארת ישראל קיימת. ועיין לשון רש"י סנה' צ"ז : "עיקר כבורם ופארם שלא שלטה בהם אומה" - בחלק מבית שני.
בהמשך השיחה הצגנו לפני הרב מספר שאלות להבהרה נוספת:
שאלה :
היש להתחשב באומות העולם בנושא זה? היש לוותר כדי לשמור על יחסים טובים עם אומות מסוימות, כגון ארצות הברית?
תשובה:
בעיירה היה צורך לשמור על יחסים טובים עם הכומר כדי שלא ישסה בנו את הגויים, והיה זה בכלל פיקו"נ. כיום, מבחינה מדינית, כלל לא ברור מתי יתייחסו אלינו יפה יותר: אם ניסוג מיהודה ומשומרון או דווקא אם נראה תקיפות בעניין זה. ובכלל, אין מציאת חן בעיני מישהו, או אומה מן האומות, דוחה מצות ישוב א"י, וגם לא מתירה לנו לסכן מבחינה ביטחונית מידית את ערינו וכפרינו.
שאלה:
נרשה לעצמנו לשוב ולשאול בנקודה זו עצמה : אם נאבד את יחסינו הטובים עם ארה"ב, למשל, יהיו לנו קשיים מרובים ביותר בקשר לנשק, ובקשר לכלכלה, ועלולים אנו להגיע לכל פיקו"נ כללי ?
תשובה :
אחזור ואומר : אם ברור לנו כשמש שאם לא ניסוג נמות כולנו היום ולמחר ברעב, או שלא יהיה לנו כלל במה להלחם, - הרי זה באמת מצב של השש פיקו"נ. אך ברור כי בנדון שלפנינו - החזרת יהודה ושומרון - חלוקות ההשקפות בקרב הציבור כולו. ברור כי אותו מדינאי המצדד בהחזרה, - מושפע מדעותיו והשקפת עולמו הכללי. עובדה כי קימת קשת של דעות בנושא, גם בין אלו שאינם מקבלים דעת תורה, והדעות מחולקות לפי השקפת העולם: מימין ועד לשמאל. משמע מכאן שאין בנדון אמת ברורה, יציבה ואובייקטיבית. הכל רק השערות וטיעונים - ואלו ספקולציות - הנובעים גם מדעות קדומות והשקפות עולם, ומנגיעות אישיות ברורות, .
הרי לנו עובדה ברורה: כמעט הכל מודים שעל ירושלים לא נותר, ויהי מה. כיו"ב בענין רמת הגולן, ובנקודות אלו אין חוששים משום דבר ומעדיפים החזקתם על פני חשש של סיבוכים מדיניים וכיו"ב. הוחלט כי סיכון ישובי החולה והגליל הוא חמור ולמענו כדאית ההתעקשות על הגולן. אם כן, הרי אין כאן מצב ברור של פיקו"נ אם לא נכנע ללחץ האומות. ובכן, ה"דעת הקדומה" שלנו - מצות ישוב ארץ ישראל - חשובה וקבועה לא פחות מכל ההשערות המדיניות והכלכליות. לחיות ביחסים טובים עם העולם אין זה שיקול העומד בפני מצות ישוב א"י.
בתוך: מורשה, ט' תשל"ה, עמ' ‎15-21.

[הוה אמינא]

לענ"ד התגובה הארוכה האחרונה גורמת זלזול ברב המצוטט,
כי עד שהובאו דבריו היה לי - ולשכמותי - הרואים דבריו לראשונה, יותר הערכה - מסתמא - אליו. וחבל.

[פעלעד]

ובכלל אינני מבין: האם עולה בדעתך שיש איזה פוסק הטוען, שאין להחשיב כ"דעת תורה" - את דעתו של איזה בעל בית - שיחדש איזה דין מתוך פסוק מפורש בתורה?

אם כן מה שייך עוד להסתפק כאן?

משום מה נדמה לי שאתה מתעקש לא להבין את שאלתי, כי אילו היית קורא רק את העמ' הראשון מהקובץ בן 3 עמ' שצירפתי מקודם, היו התמיהות שלך מתיישבות!

[פעלעד]

לענ"ד התגובה הארוכה האחרונה גורמת זלזול ברב המצוטט,
כי עד שהובאו דבריו היה לי - ולשכמותי - הרואים דבריו לראשונה, יותר הערכה - מסתמא - אליו. וחבל.

בתשובה הזאת, כפי ש'הוה אמינא' רימז, נראה שהתשובה הזאת מעורבת קצת בדעת פוליטיק ועיתונות וציונות... ממילא זה ממש לא רלוונטי לאשכול שלנו שמנסה לברר באמת מהי דעת תורה אמיתית.

[אלי כהן]

ובכלל אינני מבין: האם עולה בדעתך שיש איזה פוסק הטוען, שאין להחשיב כ"דעת תורה" - את דעתו של איזה בעל בית - שיחדש איזה דין מתוך פסוק מפורש בתורה?

אם כן מה שייך עוד להסתפק כאן?

משום מה נדמה לי שאתה מתעקש לא להבין את שאלתי, כי אילו היית קורא רק את העמ' הראשון מהקובץ בן 3 עמ' שצירפתי מקודם, היו התמיהות שלך מתיישבות!

את הקובץ קראתי (אגב אני הייתי הראשון שהוריד את הקובץ שלך כי רגע לפני שהורדתי היה מוסמן שהוא עדין לא הורד), אבל משום מה נדמה לי שאתה מתעקש לא להבין את תשובתי, כי אילו היית קורא רק את הודעתי האחרונה, היתה שאלתך המקורית (כפי שהיא מוצגת בראש האשכול) מתיישבת.

[פעלעד]

ובכלל אינני מבין: האם עולה בדעתך שיש איזה פוסק הטוען, שאין להחשיב כ"דעת תורה" - את דעתו של איזה בעל בית - שיחדש איזה דין מתוך פסוק מפורש בתורה?

אם כן מה שייך עוד להסתפק כאן?

משום מה נדמה לי שאתה מתעקש לא להבין את שאלתי, כי אילו היית קורא רק את העמ' הראשון מהקובץ בן 3 עמ' שצירפתי מקודם, היו התמיהות שלך מתיישבות!

את הקובץ קראתי (אגב אני הייתי הראשון שהוריד את הקובץ שלך כי רגע לפני שהורדתי היה מוסמן שהוא עדין לא הורד), אבל משום מה נדמה לי שאתה מתעקש לא להבין את תשובתי, כי אילו היית קורא רק את הודעתי האחרונה, היתה שאלתך המקורית (כפי שהיא מוצגת בראש האשכול) מתיישבת.

כבר עניתי מקודם שאולי לא ניסחתי עצמי טוב בתחילת האשכול, ושאלתי האמיתית כבר הובהרה די הצורך. אתה סתם מתעקש לראות רק את ההודעה הראשונה ותו לא! כמה פעמים אצטרך להסביר לך מה היתה כוונתי האמיתית ולא מה שנכתבה בתחילה שקיצור אמרים באופן בלתי ברור???

[אלי כהן]

משום מה נדמה לי שאתה מתעקש לא להבין את שאלתי, כי אילו היית קורא רק את העמ' הראשון מהקובץ בן 3 עמ' שצירפתי מקודם, היו התמיהות שלך מתיישבות!

את הקובץ קראתי (אגב אני הייתי הראשון שהוריד את הקובץ שלך כי רגע לפני שהורדתי היה מוסמן שהוא עדין לא הורד), אבל משום מה נדמה לי שאתה מתעקש לא להבין את תשובתי, כי אילו היית קורא רק את הודעתי האחרונה, היתה שאלתך המקורית (כפי שהיא מוצגת בראש האשכול) מתיישבת.

כבר עניתי מקודם שאולי לא ניסחתי עצמי טוב בתחילת האשכול, ושאלתי האמיתית כבר הובהרה די הצורך. אתה סתם מתעקש לראות רק את ההודעה הראשונה ותו לא! כמה פעמים אצטרך להסביר לך מה היתה כוונתי האמיתית ולא מה שנכתבה בתחילה שקיצור אמרים באופן בלתי ברור???

קראתי היטב את כל הודעתיך. בהודעתי הקודמת היזכרתי את הודעתך הראשונה בלבד, רק משום שהיא ההודעה הראשית - אשר כל שאר הודעותיך נועדו רק להבהיר אותה, אבל ברור שהודעתי הקודמת מתייחסת גם לשאר הודעתיך המבהירות את הודעתך הראשונה.

לגופו של עניין, אני חוזר ומבהיר את דבריי (אם הם טרם הובנו): למושג של דעת תורה יש משמעות מאד ברורה, שאותה הבינו בשווה - לא רק חז"ל - אלא כל הפוסקים, כולל החת"ס.
איזה פוסק אתה מכיר, שפירש את המושג "דעת תורה" - שלא כמו הדבר שאליו התכוונו חז"ל?

[בברכה המשולשת]

לענ"ד התגובה הארוכה האחרונה גורמת זלזול ברב המצוטט,
כי עד שהובאו דבריו היה לי - ולשכמותי - הרואים דבריו לראשונה, יותר הערכה - מסתמא - אליו. וחבל.

בתשובה הזאת, כפי ש'הוה אמינא' רימז, נראה שהתשובה הזאת מעורבת קצת בדעת פוליטיק ועיתונות וציונות... ממילא זה ממש לא רלוונטי לאשכול שלנו שמנסה לברר באמת מהי דעת תורה אמיתית.

אני מוחה רק מדין כבוד התורה של מרן זצ"ל. אולי במקום מה שכתב כב' היה ראוי לכב' לחשוב הפוך?
אבל באמת שאין לי כוח וזמן לפתוח על הנושא דיון עכשיו.

[נתן]

בקובץ שצירפת כמעט ואין אף מקור על הענין המקובל כדעת תורה אלא כולו בענין עמלות בתורה דלדעת הכותב שם זהו המביא את האדם לדעת תורה, ובנוגע להגדרת דעת תורה כפי הנראה מהתגובות שקבלת כמעט שאין מקור קדום לזה והוא הגדרה שנתחדש בדורות האחרונים, וכן שמעתי בשם אדם גדול ובקי בכל מכמני התורה שהמשפט הזה הוא מושג חדש (ולדעתי הוא מושג שחידשו הליטאים כדי לעמוד במקום מה שקוראים החסידים רוח הקודש וכידוע אין דעת הליטאים נוחה ממושג זו).