ערוגת הבושם ח"ג עמוד 236:
ובספר יריאים ראיתי, ואין זה אפשר לקיים שיקנה טלית של צמר ויעשה מין שיני של צמר, מידי דהוה אמילה בזמנה דדחיא שבת אע״ג דאפשר לעשות כחסידים הראשונים שלא היו משמשים מטותיהם אלא מיום ד׳ ואילך, כדאית׳ בפ׳ בנות כותים, ולא בליל ג׳ ולא בליל ב׳ ולא במוצאי שבת שלא יבואו נשותיהן לידי חילול שבת, דאי מתעברת למוצאי שבת שמא תלד לרע״ג ומטי בשבת, ואם מתעברת בשיני שמא תלד לרע״ב ומטי בשבת ואם בשלישי שמא תלד לרע״א ומטי בשבת, אבל בד׳ אי ילדה לרע״א מטי בחד בשבא ואם לרע״ב מטי בתרי בשבא ואי לרע״ג מטי בתלתא בשבא.
ואני תמיה על דבריה' שגם לחסידים הראשונים פעמ' שתלד בשבת שאם תשמש בליל ו', שמא לא תקלוט זרע כי אם ביום שיני, שהוא א׳ בשבת ותלד לרע״ג ומטי בשבת, ואם תשמש בליל ה׳ שמא לא תקלוט זרע כי אם ביום ג׳ לתשמיש שהוא א׳ בשבת ושמא תלד לרע״ג ומטי בשבת, אלא על כרחין דחסידים הראשונים לא היו חוששין אלא ליום התשמיש כי יותר מצוי שאשה מתעברת ביום תשמיש מיום ב׳ וג׳ לתשמיש, והמבין יבין.
ותו היכי מייתי ראייה ממילה היא גופה תיקשי למה התירה תורה מילה בשבת הא אפשר לעשות כחסידים הראשונים,
ואני שמעתי דלריש לקיש לא התירה תורה כלאים בציצית אלא בשאינו מוצא טלית של צמר ודוחק הוא. ושמעתי מפרש שאין מצות ציצית כשיש לו שני מינין אלא דרך כלאים כדכת׳ לא תלבש שעטנז צמר ופשת׳ אבל גדילי׳ תעש׳ לך וזהו עיקר מצות ציצית אי עביד בסדין מין שיני או פשת׳ או צמר, דבשניהם אי איפשר בלא כלאים, דאפי׳ יהיב פשת׳ הוי כלאים עם חוטי תכלת, דקשר העליון מחברו, ואי עביד תכלת בטלת צמר, מין שיני דווק׳ פשת׳ ולא צמר, דעיקר מצוה על ידי כלאים, ולפי זה אין להקשות לריש לקיש מה שמקשים, ובטלת של צמר נמי אי איפשר בלא כלאים כאשר כתבתי.
לכאו' יש למצוא כאן פלוג' בין היראים לערוה"ב האם ב"ספק אפשר לקיים שניהם" אמרי' עדל"ת.